התותחנים במלחמת לבנון השניה

עמיקם צור 29.11.2006 09:30

(התפרסם בעתון "תמיד תותחן ")



ביום רביעי, ה- 12.7.2006, הציבו לוחמי חיזבאללה מארב לסיור של צה"ל שנע בשטח ישראל באזור זרעית. במכת האש נפגעו 2 רכבי הסיור וכל הלוחמים שעליהם. טנק של צה"ל שהוזעק למקום וביצע מרדף, עלה על מטען גחון והושמד על צוותו במרחק של כמה עשרות מטרים מגדר המערכת בתוך שטח לבנון. בשלב זה היו לצה"ל 8 הרוגים ו- 2 נעדרים שנחטפו ע"י החיזבאללה וגורלם אינו ידוע.
פיקוד צפון החל לרכז את הכוחות שעמדו לרשותו וביצע גיוס מילואים מוגבל, בעיקר של אנשי מפקדות, שנקראו על בסיס התנדבותי. הממשלה התכנסה לישיבת חירום. בישיבה זאת הציג הרמטכ"ל מספר דרכי פעולה אפשריות.
התוכנית שאושרה בישיבת הממשלה והופצה לכוחות פיקוד צפון התבססה על תקיפה אווירית מסיבית בלבנון. היעדים האיסטרטגיים העיקריים שעמדו בבסיס התוכנית היו שיקום ההרתעה של צה"ל, הפסקת הטרור משטחה של לבנון, ודחיקת המימשל הלבנוני לקבל אחריות על כל שטח מדינתו. יעדים איסטרטגיים נוספים היו גרימת פגיעה משמעותית בארגון החיזבאללה והפעלת לחץ עליו להשיב את החטופים. כל זה, תוך השארת סוריה מחוץ למעגל הלחימה.
כדי להשיג יעדים אלו, הוטל על צה"ל לפעול מיד ובעצמה רבה בכל עומק לבנון, כך שהפעולה תחרוג ממסגרת הציפיות הן של ממשלת לבנון והן של החיזבאללה. שיטת הפעולה התבססה כמעט בלעדית על תקיפה באש, כאשר פעולות קרקעיות הוגבלו להריסת מוצבי החיזבאללה שעל קו המגע.
מכיוון שהיתה צפויה תגובה של החזבאללה באש רקטות, הונחה פיקוד העורף להיערך לספיגה, ועל פיקוד צפון הוטל להיערך לאפשרות של לחימה ממושכת.
תקיפת היעדים בלבנון ע"י חיל האוויר, 60 יעדים בסך הכל, התחילה בשעה 0300 ביום חמישי, ה- 13.7.06.

סד"כ חת"מ בגזרת פיקוד צפון מנה באותו זמן 5 סוללות ארטילריה 155 מ"מ, 4 מהן סדירות ואחת מילואים, סוללת "מנתץ" אחת, ומספר צוותי נ"ט (חמ"מ). סוללות אלו פרסו במהלך הלילה בעמדות לאורך גבול לבנון, שעליו הייתה מופקדת עוצבת "הגליל".

תקיפת חיל האוויר בלבנון בוצעה כמתוכנן, וכצפוי הגיב החיזבאללה באש רקטות על ערי הגליל לאורך כל קו הגבול החל מהשעה 07:00. חלק מהרקטות הגיע לטווח של כ- 25 ק"מ. בשעה 08:00 נהרגה בנהריה האזרחית הישראלית הראשונה. תותחי צה"ל פתחו באש על אתרי השיגור כפי שאותרו במכ"מי ה"נורית", אך לפעולה זאת לא היה אפקט מורגש וירי הרקטות של החיזבאללה על צפון המדינה נמשך.

השבוע הראשון ללחימה התאפיין איפוא במערכה שהייתה מבוססת בעיקר על אש, עם מעט מאד פעילות של תנועת כוחות על הקרקע. עיקר נפח המערכה באש בוצע על ידי חיל האוויר, כאשר הארטילריה מסייעת בירי על איכונים, בשיבוש יזום על אזורים שמהן צפוי ירי רקטות של החיזבאללה (אזורים שזכו לכינוי "שמורות טבע"), חיפוי למספר מבצעים חודרים של הכוחות המיוחדים של צה"ל, ובסיוע לנסיון לגרום לכפריים בדרום לבנון לנטוש את כפריהם על מנת להשאיר את זירת הלחימה פנויה מאזרחים (מבצע "ישועה לדרום").

מבצע "ישועה לדרום" לפינוי כפרי דרום לבנון מהאזרחים התחיל ביום ראשון, ה- 16.7.06. המבצע התחיל בפיזור כרוזים ובקריאות ברשתות הרדיו לתושבי כפרים מסוימים לעזוב את כפריהם ולנוע צפונה מהליטני. כדי להדגים לתושבי אותם כפרים שצה"ל מתכוון ברצינות, בוצע ירי של 8 פגזי נפיץ אל מחוץ לכפר, כמה מאות מטרים מהבתים הקיצוניים בשלב הראשון. לאחר מכן הייתה כוונה לבצע איסוף מודיעיני ולבחון איזה אחוז מהכפר ברח, ובמידת הצורך לירות "שלב ב'" של 8 פגזים לעבר הבתים הקיצוניים של הכפר. אם גם זה לא היה עוזר, היה אמור להתבצע "שלב ג'" לאחר איסוף מודיעיני נוסף והערכת מצב, שבו נורו 2 פגזים לא נפיצים, דהיינו עשן ותאורה, למרכז הכפר.

בגלל הצורך לתאם בין הגורמים השונים (כרוזים, רדיו, מודיעין, ארטילריה) ובגלל הרגישות הרבה לאפשרות של פגיעה בחיי אזרחים, נוהל המבצע מהפיקוד בפיקוח הדוק וצמוד ע"י הדרגים הבכירים ביותר. דבר זה גרם כמובן לכך שהמבצע יתנהל באיטיות רבה. השלבים השונים של המבצע נדחו פעם אחרי פעם. לרוב הכפרים בוצע לא יותר מ"שלב א'", ובסופו של דבר נשארה באזור הקרבות אוכלוסיה אזרחית רבה.

סד"כ הארטילריה גדל במשך השבוע מ- 5 סוללות עם פרוץ הקרבות, ל- 6 סוללות ב- 14.7, ול- 8 סוללות ב- 16.7, אחת מהן סוללות מילואים וכל השאר סדירות. סד"כ המנתץ גדל במהלך אותו שבוע מסוללה אחת ל- 3. סד"כ האיכון גדל מ- 2 נוריות ל- 3. בנוסף, גויסה מפקדת סגן של א"א 215 וקיבלה אחריות על סוללות הארטילריה בגזרה החל מה- 16.7. מפקדת הסגן הפעילה פלוגת תחמושת (פלת"ח) שיכלה לווסת תחמושת בין הסוללות. ב- 18.7 הצטרפה חוליה מטאורולוגית שניה ותיגברה את החוליה המטאורולוגית של גדוד המנתץ שפעלה במערב הגיזרה מתחילת הלחימה.

תוצאות הלחימה באותו שבוע היו די מאכזבות. חיל האוויר מיצה את כל מטרות האיכות שהיו לו, ועדיין ארגון החיזבאללה המשיך לפעול ללא פגיעה משמעותית ביכולותיו והמשיך לירות על ערי ישראל כמאה רקטות בממוצע ליום. ממשלת לבנון לא רצתה או לא יכלה להפעיל עליו לחץ אפקטיבי למרות ההרס הרב שנגרם בשטחה. התותחנים, למרות ירי של בין 1000 ל- 2000 פגזים ליום לא הצליחו לפגוע ביכולות החיזבאללה לשגר רקטות לעבר ערי ישראל מכל אזור שרצה, וכל כמות שרצה. באותם מקומות בהן היה מפגש בין כוחות קרקע של צה"ל לכוחות חיזבאללה הסתבר שלוחמי החיזבאללה לוחמים היטב ומסבים לצה"ל נפגעים, אף על פי שבאותם מפגשים השתתפו יחידות עילית של צה"ל והקרבות היו ביוזמת כוחות צה"ל.

לאט ובהדרגה נחתה על ראשי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל ההכרה שהמלחמה עומדת להיות ממושכת, ולא תסתיים לפני כניסת כוחות קרקעיים לדרום לבנון. נקודת המפנה הייתה סדרת הקרבות באזור מוצב "שקד" והעיירה מרון-א-ראס, מצפון למושב אביבים. הזכרנו קודם שהפעילות הקרקעית היחידה שעליה הוחלט עוד בתחילת הלחימה הייתה שיטוח קו המוצבים של החיזבאללה על גדר הגבול. כבר מההתחלה הסתבר שפעילות זאת אינה פשוטה. באחד המוצבים הראשונים אותם ניסו לשטח, עלה טרקטור D9 על מטען גדול והתהפך, וכוחות החזבאללה הציבו מארב נ"ט לכוחות שעסקו בחילוץ הטרקטור. הנחת העבודה מאותו רגע הייתה שבכל המוצבים הושארו מטענים גדולים והוצבו מארבים ולכן יש צורך לכבוש את המוצבים וסביבותיהם לפני שכלי הצמ"ה יוכנסו כדי ליישר את המוצב.
ב- 19.7 הוכנס כח קטן מיחידת עילית של צה"ל למוצב "שקד", אחד המוצבים שצה"ל בנה לאחר מלחמת של"ג והחיזבאללה השתלט עליו לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000. כח צה"ל נתקל בכח חיזבאללה ונפגעו כמה חיילים. כח חילוץ הוכנס לקרב, וגם לכח זה היו מספר נפגעים. קרב החילוץ הסתבך וכח נוסף מיחידת "אגוז" נשלח לאזור העיירה מרון א ראס השולטת על אזור הקרב. גם כח זה נתקל וסבל מנפגעים רבים ובשלב מסוים גם היה לו חייל נעדר (שלאחר מכן נמצא הרוג). היעלמותו של החייל חייבה השתלטות על העיירה וסריקות נרחבות.

בשני ימי הקרב הראשונים ב"שקד" ומרון-א-ראס, ה- 19-20.7 ירו התותחנים למעלה מ- 8000 פגז, כאשר למעלה מ- 1000 מהם פגזי עשן שנועדו לסייע בחילוץ הנפגעים. הלחימה באזור מרון א ראס נמשכה עוד יומיים עד ל- 22.7.

הקרב במרון-א-ראס היווה נקודת מפנה מסוימת במלחמה. אם עד אז פעלו כוחות הקרקע של צה"ל במתכונת של פשיטות, הרי שמעתה הוחלט להשתלט על שטחים בדרום לבנון לתקופה ממושכת. הממשלה גם אישרה גיוס מסוים של כוחות מילואים, וגדוד המילואים הראשון שגויס היה גדוד תותחים מהאגד הארטילרי של עוצבת הגליל שפרס במערב הגזרה ב- 20.7. בתום ההשתלטות על מרון-א-ראס גילו כוחות צה"ל ביצורים ששימשו את החיזבאללה לירי הרקטות. הסתבר שביצורי החיזבאללה כוללים בונקרים מבוטנים ומתקנים מכניים המאפשרים לחשוף את המשגרים רק בשעת הירי, ובשאר הזמן להעלים אותם במחסה הנותן הגנה מלאה מאש ארטילרית. במילים אחרות: ניתן היה להבין מדוע השיבוש ואש הנ"ס שמפעיל צה"ל אינם אפקטיביים, ושום דבר פחות מהשתלטות מלאה על השטח לא יבטיח שקט לערי הצפון. ערוץ 10 דיווח במהדורת החדשות ב- 19.7 כי: " הלחימה הקרקעית מזכירה לרבים את מלחמת וייטנאם - לוחמי החיזבאללה מחופרים במנהרות להגנה מהפצצות אוויריות. בצה“ל רווחת ההערכה כי ניתן לטפל באיום רק בפעולה קרקעית ". למרות מידע חשוב זה ולמרות דרישת פיקוד צפון להפעיל תוכניות אופרטיביות לכיבוש דרום לבנון, לקח לממשלה ולמטכ"ל עוד שבועיים מהוססים עד לנקיטת הפעולות הדרושות.
בעייה נוספת שהוצפה בעקבות הקרב במרון-א-ראס היא המחסור הצפוי בתחמושת. בתחילת המלחמה הקצה המטכ"ל 2500 פגז ליום לחימה ועם סד"כ הארטילריה שהיה בגזרה באותו זמן (5 סוללות) לא ניתן היה להגיע למגבלה זאת. לעומת זאת, בלחימה במרון-א-ראס כבר ירו התותחנים 4000 פגז ביום ונוצר צורך להקפיד יותר על הקצאות התחמושת.

ב- 21.7 התמקמה בגזרה המערבית מפקדת סגן נוספת, זאת של עוצבת הגליל, וכן מפג"ד נוסף. הוחל בגיוסם של 3 גדודי מילואים נוספים, הן מהאגד הארטילרי של עוצבת הגליל, והן מא.א. 215. למחרת הוחלט על גיוס גדוד מנתץ מילואים, והגיזרה עמדה להיות מתוגברת בעוד "נורית" ו"שילם". באותו יום חולקה הגיזרה בין 2 מפקדות אוגדה. עוצבת הגליל בגיזרה המערבית ואוג' 162 באצבע הגליל והר דב. גבול הגזרה נקבע באזור קרן נפתלי. אוגדה 98 נקבעה כאחראית על מבצעים מיוחדים בעומק.

בשבוע המתחיל ב- 23.7 החל צה"ל בסדרת מבצעים שזכו לשם "קורי פלדה". גולת הכותרת במבצעים אלו היה "כיבוש" העיירה בינת ג'בייל. המילה כיבוש הוכנסה למרכאות מפני שכמה פעמים הכריזו מפקדי צה"ל שהעיירה נכבשה, אך לוחמי החיזבאללה המשיכו לפעול בתוכה עד סוף המלחמה, כאשר בסוף המלחמה היתה העיירה הרוסה למדי כתוצאה מההפצצות, וצה"ל שלט ברכסים שמסביבה. מבצעי "קורי פלדה 2" ו- "קורי פלדה 3" אמורים היו להתבצע ב- 23.7, כאשר קורי פלדה 2 הוא מבצע חודר של עוצבת "הגליל" בעיירה בינת גבייל, וקורי פלדה 3 אמור היה להיות מבצע חודר של אוג' 162 באזור אל חיאם. המבצע של עוצבת הגליל כלל כוחות גולני, צנחנים ושריון, וזכה לחיפוי ארטילרי מסיבי. הכוחות התקדמו בזהירות אל השטחים השולטים על העיירה ובמספר היתקלויות במהלך ההתקדמות היו להם נפגעים והיה צורך בסיוע ארטילרי מסיבי לחיפוי על מבצעי החילוץ. המבצע באזור אל חיאם נדחה פעם אחר פעם. ב- 24.7 ירו התותחנים כמות שיא של פגזים: כ- 10,000 פגזים. בשאר ימי המבצע ירו התותחנים כמויות צנועות יותר, 4,000-5,000 פגזים ליום. ב- 25.7 בשעה 11:48 הודיע דובר צה"ל כי הושלמה ההשתלטות על בינת ג'בייל. רבע שעה אחר כך תיקן אותו דובר החיזבאללה והודיע שהלחימה בעיירה נמשכת. בשעה 19:04 הודיע מפקד האוגדה תא"ל גל הירש לתקשורת כי צה"ל שולט בעיירה בינת ג'בייל, אך למחרת התחדשו הקרבות בעיירה בין כוחות צה"ל לבין עשרות לוחמי חיזבאללה שהתבצרו בעיירה. בקרבות אלו נהרגו 8 לוחמים מגד' 51 של גולני.

במקביל ללחימה בבינת ג'בייל, התרסק  ב- 24.7 מסוק "אפאצ'י" של צה"ל והועלה חשש (שלא אומת) שהמסוק נפגע מירי מנתץ של צה"ל. כדי להבטיח שאירוע של פגיעת ארטילריה במסוק לא תקרה שוב, הוחמרו מאד נוהלי התיאום והדיווח בין הארטילריה לחיל האוויר. נוהלים אלו הקשו מאד על העבודה וחייבו את התותחנים לפרוס באזורים מסוימים ולא באחרים.

ב- 30.7 דיווחו מקורות לבנוניים על פגיעה מסיבית באזרחים כתוצאה מהפצצת חיל האוויר בכפר קנא. כתוצאה מהתהודה הרבה לה זכה הארוע בתקשורת, הוכרז למחרת על הפסקה של 48 שעות בתקיפות חיל האוויר וכן נצר החיזבאללה את האש על ערי ישראל אך חידש אותה כעבור יומיים במשנה תוקף.
באותו יום התחיל גם מבצע "קורי פלדה 3" בגזרת אל חיאם ומרג' עיון, לאחר דחיות חוזרות ונשנות של כשבוע. במסגרת אותו מבצע פעלו גם כוחות חטיבת הנח"ל תחת פיקוד אוג' 162 בגזרה המרכזית באזור הכפר א-טייבה.

ב- 1.8 התחיל מבצע "קורי פלדה 4" באזור הכפר עייטא-א-שעב ע"י כוחות מחט' 35 שפעלה ת"פ עוצבת "הגליל". בקרבות אלו נהרגו 3 חיילים, והקרבות באזור עייטא-א-שעב נמשכו עוד ימים רבים. באותו זמן אישרה  ועדת החוץ והבטחון  גיוס 3 אוגדות מילואים שנועדו לבצע את המהלך הקרקעי הגדול להשתלטות על כל דרום לבנון מדרום לליטני. כדי לענות על צרכי הנ"ס והשיבוש גויס אגד ארטילרי נוסף (4 גדודי מילואים)  והתחיל לפעול בגזרה תחת פיקוד אגד העומק.

השבוע הבא התבטא בסדרת קרבות שבהם הוסיף צה"ל להרחיב לאט ובהתמדה את השטח בדרום לבנון הנמצא בשליטתו, על מנת להצר את צעדי החיזבאללה ולהרחיק את מטולי הרקטות מגבול ישראל, בשעה שכוחות המילואים מתגייסים לקראת "המבצע הגדול" לכיבוש אזור דרום לבנון.

ב- 3.8 התחיל מבצע "שינוי כיוון 8" שבמסגרתו אמורה היתה עוצבת "הגליל" להשתלט על אזורים בגזרה המערבית, ביניהם בינת ג'בייל, רכס הסילווסטר מצפון לבינת ג'ביל, עייטרון, עייתא-א-שעב, מרווחין, שיחין, ורג'מין, ובהמשך לעבר ראס ביאדה שלחוף הים התיכון דרומית לצור, ראס אל ג'מוס, וג'בל חמד. אוגדה 162 אמורה היתה להשתלט על שטחים בגזרה המרכזית ובהם אזורי א-טייבה , מיס א ג'בל, קנטרה ובליידה, ואוגדה 98 אמורה הייתה להתכונן להנחתה מוסקת בעומק הגזרה (הנחתה שבסופו של דבר, לאחר דחיות חוזרות ונשנות, לא יצאה אל הפועל). במסגרת מבצעים אלו התפתחו  קרבות באזור הכפרים שיחין ורג'מין בגזרה המערבית, ובאיזור אל עדיסה. התותחנים סייעו הן בהכנה ארטילרית לפני הקרב, הן בסיוע ישיר במהלך הקרבות, והן בסיוע לחילוץ הנפגעים, וכמו כן לא הפסיקו לנסות לשבש את ירי הרקטות של החיזבאללה. ב- 4.8 הרחיבו כוחות גולני את הלחימה לכפרים מרכבא וחולה. באותו יום התחיל ברחבי הארץ גיוס מילואים נרחב. בתחילת המבצע כלל סד"כ חת"מ בגזרה 11 גדודי תותחים פרוסים ויורים, ועוד 2 גדודים בכוננות מול הסורים ברמה"ג, 2 גדודי מנתץ ומספר לא מבוטל של צוותי נ"ט. גדוד נוסף של תותחים נגררים גויס ופרס במהלך המבצע. ב- 5.8 התחיל גיוסה של אוגדה נוספת, 366, שנועדה להילחם בגזרה הצפון-מזרחית. ב- 6.8. הגיעו כוחות צה"ל לראס ביידה לחוף הים התיכון. באותו יום נהרגו 12 חיילים מפגיעת רקטות סמוך לכפר גלעדי.

 ב- 7.8 נמשך אותו מבצע במתכונת דומה, אך שינה את שמו ל"שינוי כיוון 9". עוצבת "הגליל" אמורה היתה להתייצב על קו מג'דל זון – בית ליף – בית יהון, ואוגדה 162 להגיע לקו נחל סלוקי ונהר הליטני. למחרת, ה- 8.8, לא השתנו היעדים אך המבצע שינה את שמו ל"שינוי כיוון 10", והחלו הכנות ל"מבצע הגדול", ששמו אמור היה להיות "שינוי כיוון 11". לטובת מבצע זה גויסו 2 גדודי ארטילריה נוספים, האחרונים שגויסו במלחמה. אחת הבעיות הצפויות הייתה מחסור בתחמושת ארטילרית, לאור העובדה שכל מבצע לקח יותר זמן מהצפוי, מלאי התחמושת הלך והצטמצם, ואיש לא יכול היה לאמוד כמה ימים תארך עוד המלחמה. פיקוד צפון דרש למבצע "שינוי כיוון 11" 40,000 פגזים ל- 3 ימים, המטכ"ל לא אישר הקצאה של יותר מ- 12,000.

ב- 9.8 החל מבצע "שינוי כיוון 11", אך יעדיו הלכו והצטמצמו. עוצבת "הגליל" הייתה צריכה להרחיב את אזורי השליטה שלה במרחב בינת-ג'בל במיזרח, מיס-אל-ג'בל במרכז ולכיוון מערב עד הים, אוגדה 162 אמורה הייתה לחצות את הסלוקי ולהתקדם לאורך הליטני מערבה לכיוון שרייפה, אוגדה 98, שהמבצע המוסק שלה בוטל, אמורה הייתה להתקדם דרך עוצבת "הגליל" לכיוון הכפרים זבקין וצדיקין, ואוגדה 366 להשתלט על אזורי מרג' עיון ואל חיאם. הלחימה הייתה קשה ולצה"ל היו נפגעים רבים, ביניהם צוות טנק שנהרג כולו מפגיעת טיל נ"ט באזור א-טייבה, ו- 9 צנחנים שנהרגו מפגיעת טיל נ"ט בבית בו שהו בכפר דבל. גם המבצע באזור אל-חיאם הוקפא יום לאחר שהחל לאחר שנתגלו בו כשלים מבצעיים רבים.

ביום ששי, ה- 11.8, לאחר דשדוש של יומיים עם התקדמות מינימלית הוחלט בצה"ל לשנות את שם המבצע, ולאחר 11 שינויי כיוון נקרא כעת "המבצע הגדול" בשם "כיוון ברור" רק שעכשו היה ברור שצה"ל לא יצליח להשתלט על כל אזור דרום לבנון עד הליטאני. בשעה 18:30, אחרי עיכוב של 48 שעות אישרה הממשלה את המבצע הקרקעי הגדול. באותו זמן החליטה מועצת הבטחון על נוסח הסכם הפסקת אש.

למחרת, שבת  ה- 12.8 החל מבצע "כיוון ברור". אוגדה 162 חצתה את נחל הסלוקי עם כוחות מחטיבת הנח"ל וחטיבת "עקבות הברזל". לוחמי החיזבאללה ארבו לטנקים בעת חציית המעבר ההכרחי בנחל הסלוקי ופגעו בטנקים רבים. למרות זאת המשיכו הכוחות בדרכם והשתלטו בקרב קשה על הכפר ע'נדוריה ע"י נהר הליטני.
אוגדה 98 פתחה במבצע הנחתה רחב היקף, אך מבצע זה נקטע לאחר שאחד המסוקים הופל באש מן הקרקע ליד הכפר רשף מיד לאחר שסיים להנחית את הכוחות. שתי האוגדות האחרות הרחיבו וביססו את שליטתן, עוצבת הגלי בגזרה הדרום מערבית של הלחימה ואוגדה 366 באזורי מרג' עיון ואל חיאם, עד לכניסת הפסקת האש לתוקפה ב- 14.8.06.

במהלך הלחימה בחודש אוגוסט גדלה בהדרגה צריכת התחמושת מ-4000-5000 פגז ליום בימים הראשונים של החודש לכ- 10000 פגז ליום ביומיים של "כיוון ברור". סד"כ חת"מ עלה בהדרגה במהלך המלחמה מ- 5 ל- 55 סוללות ארטילריה, ומסוללה אחת לשש סוללות מנתץ. המלחמה נמשכה 33 ימים שבהם ירו התותחנים בסך הכל למעלה מ- 160,000 פגזים ומאות רקטות מנתץ ונ"ט. אנשי צוותי התותחים, הרקטות, מערך החמ"מ והקישור הארטילרי לחמו במסירות ובחירוף נפש, וסייעו לכוחות החי"ר והשריון בביצוע משימותיהם.
לעומת זאת, למרות ירי של עשרות אלפי פגזים ומאות רקטות מנתץ לא הצלחנו לדכא באופן משמעותי את ירי הרקטות של החיזבאללה מדרום לבנון לעבר ערי ישראל, גם אם פה ושם היו הצלחות מקומיות. ירי זה נמשך בקצב ממוצע של למעלה ממאה רקטות ליום ואף התגבר ביומיים האחרונים של הלחימה.

 


 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה