הסיוע הארטילרי לחטיבה 14 בקרב על ראש הגשר

סימן טוב שגיא ועמיקם צור 08.10.2007 06:28

מאמר חמישי בסדרת מחקרי הפורום, נכתב במשותף עם סימנטוב שגיא



‏יום רביעי 10 אוגוסט 2005

‏ה' אב תשס"ה

הסיוע הארטילרי  בקרב על ראש הגשר (15-18 אוקטובר 1973)

 (מאת רס"ן מיל. סימן טוב שמעון שגיא

וסא"ל מיל. ד"ר עמיקם צור)

 

1. מבוא

קרבות מסדרון הצליחה במסגרת מבצע "אבירי לב" במלחמת יום הכיפורים (15-18.10.73) היו מן הקרבות הקשים ביותר שביצע צה"ל מעודו. ראש הממשלה דהיום, אריאל שרון, שפיקד על אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים אמר בכנס של האוגדה בשנת 2003 כי "מעולם לא הוטלה על אוגדה בצה"ל משימה כה קשה". לקראת המבצע ריכז פיקוד דרום כוחות ארטילריים רבים ויצר מעין אגד ארטילרי פיקודי שמנה את כל חמשת גדודי אגד ארטילרי 214 (מאוגדה 143), גדודים מאגד ארטילרי 215 (מאוגדה 162), גדודי "רומח" פיקודיים ומטכליים, וכן גדודים נוספים שהורדו מפיקוד צפון לקראת המבצע.

התכנון הארטילרי, ההכנות וריכוז הכוחות הארטילריים בוצעו בנוהל קרב חפוז ביותר, שבוודאי לא הלם מבצע כ"כ מורכב ופגע ביעילות הסיוע הארטילרי. עם זאת יש לזכור שהכוחות המסייעים חייבים להתאים את עצמם ללוח הזמנים של הכוחות המסתייעים, ואכן הארטילריה פרסה בזמן וירתה כמויות אדירות של תחמושת. לגבי יעילות הסיוע – כאן הדעות חלוקות אפילו בין אנשים שעמדו במרחק של כמה עשרות מטרים זה מזה בלילה הקשה ביותר של המלחמה: שמעון בן דוד, מפקד הסיוע של חטיבה 14, החטיבה שנשאה בעול הקרבות הקשים ביותר במבצע "אבירי לב", הפעיל 7 גדודי ארטילריה בלילה של ה- 15-16 לאוקטובר, וזוכר ש"כל מי שביקש סיוע קיבל, אפילו אם הייתי צריך לפצל סוללה ארטילרית לשתי מטרות". לעומתו אהוד סדן (סוקול), קצין האג"מ של אותה חטיבה בדיוק, זכר שבאותו לילה "לא היה סיוע ארטילרי כלל".

 

במאמר זה נסקור את הסיוע הארטילרי למבצע "אבירי לב", כאשר הדגש העיקרי הוא על חטיבה 14 שנשאה בעיקר הנטל. בפרק הבא נסקור את תוכנית המסתייע ותוכנית הסיוע, הן של אוגדה 143 והן של חטיבה 14. הפרק שלאחריו יעסוק בהפעלת הסיוע במהלך הקרבות של ה- 15-16 לאוקטובר שהסתבכו סביב ציר "טרטור", צומת "טרטור-"לכסיקון" וציר "שיק". הפרק שאחריו יעסוק בפרשת הסיוע הארטילרי בנסיונותיה של אוגדה 162 לפתוח את ציר "טרטור", ובייחוד בקרב הכושל של גד' 890 ב"טרטור 42". בהמשך נדון בכיבוש מתחם "אמיר" ובקרבות להרחבת מסדרון הצליחה ב- 18.10.73 ע"י  חטיבה 14. בפרק האחרון נסכם את הפעלת הארטילריה בקרבות מסדרון הצליחה.

 

2. תוכנית המסתייע ותוכנית הסיוע של אוגדה 143

 

קבוצת פקודות אוגדתית לקראת המבצע התקיימה בטסה ב- 15.10.73 בשעה 0700.

תוכניתה של אוגדה 143 (תוכנית המסתייע) סוכמה ע"י אל"מ יעקב עקנין, מפקד אגד ארטילרי 214, בכנס חת"מ שנערך במאי 1974:

"ההתקפה... התחילה ב- 1700, כאשר הכוונה הייתה שחטיבה 600, שהייתה בגזרה המרכזית של האוגדה, תבצע מעין הטעייה, כאשר היא לוחצת לכיוון מערב, כאשר בהזדמנות הזאת חטיבה 14 עושה איגוף לאגם המר ומתחילה לקפל כלפי צפון. ההתקפה של חטיבה 14 נקבעה עם חושך, 1800, כאשר תחילת ההטעיה נקבעה לשעה אחת לפני חושך, 1700.

בעקבות חטיבה 14 נעו עוד שתי חטיבות – חטיבת הצנחנים  (247) אשר היו צריכים לכבוש את ראש הגשר, ובעקבותיהם חטיבה 421 שהייתה צריכה להיות אחראית על הובלת הגשר ועל החטיבה המשוריינת הראשונה שתצלח לקראת בוקר"

 

לקראת ההתקפה רוכזו במתחם "יוקון" ולאורך ציר "עכביש" כ- 11-12 גדודים ארטילריים המפורטים בטבלה הבאה:

 

 

 

סד"כ ארטילרי, א"א 214 מבצע "אבירי-לב" מלחמת יום הכיפורים

יח' אם

סוג הגדוד

מס' הגדוד

א"ק

מפס"ח

מג"ד

סמג"ד

שינוי כפיפויות

א"א 214 "אדירים"

("עוקץ הברזל")

אוגדה 143 "עמוד האש" מפקד האגד יעקב עקנין

 

גד"ב 50-M

436

תוקפן

חט' 14

שמעון בן דוד

עמוס תור

 

גד"ב 50-M

834

קצה

חט' 421

עודד צ'ופ

ישראל צנדורף

18.10 א"א 215 מערבית לתעלה

גד"ב 50-M

872 "אורנה"

מצפן

חט' 600

ראובן פופר ז"ל

נח בריזובסקי

19.10 א"א 209 מערבית לתעלה

מכמ"ת 160

322

רומי

 

דניאל אילון

אריה מאיר

 

מכמ"ת 120

342

שובל

חט' 875

אהוד אבירן (אברמסון)

 

 

א"א 215 "עמוד האש"

אוגדה 162 "גיסות השריון"

מפקד האגד: חיים גרניט

גד"ב 50-M

839 "מירה"

ארצית

חט' 275

מיכה וידבסקי

אריה ויס

 

גד"ב "רועם"

341

לטשן

חט' 500

רן קידר

שלמה שמיר

24.10 – אגד 214

א"א מטכלי

מטל"ר 240

270

שקם

 

אוריאל קידר – קולסקי ז"ל

גרשום שלום

ירד מרה"ג ב 14.10 גמר תחמושת ב 17.10

גד"כ 175 "רומח"

329

כורכר

 

יוסף קימל

עוזי לגרמן

 

יח' פיקודית 746

גד"כ 175 "רומח"

647

רתחן

חט' 274

אריה זינגר

איתן מוסט

 

גד"כ 175 "רומח"

55 "דרקון"

מנגן

 

שרגא בן צבי

יצחק גזית

הגדוד עם 2 סול' יורד מרה"ג ב 17.10 ת"פ יח"פ 746 מתאחד עם  הסוללה  שנותרה בסיני

א"א 213  אוגדה 146

סוללה בת 6 קנים

"רוכב" ק' קנה

899  "פורקן"

פרסום

חט' 205 

יוסף שעייה

שלמה טרוקמן

יורד מרה"ג מא"א 213 רק ב 15.10

 

 

ריכוז הכוחות והתכנון הארטילרי לקראת המבצע בוצעו בנוהל קרב חפוז מאד. תיאר מפקד הסיוע של אוג' 143, אל"מ יעקב עקנין בכנס חת"מ לסיכום מלחמת יום הכיפורים (מאי 1974):

" השלב העיקרי שלנו היה העניין של כיבוש ראש הגשר. היו תכניות של צליחת התעלה מהיום הראשון של המלחמה. אז היו תכניות לצלוח באזור קנטרה, והיו תכניות לצלוח באזור הפירדאן, והיו תוכניות לצלוח מדרום לאגם המר והיו גם תוכניות לצלוח באזור "מצמד". התוכניות האלה לא היו תוכניות של ממש אלא רק רעיונות. ב- 13 לחודש בלילה הגיע הרמטכ"ל ואישר את הצליחה למחרת באזור "מצמד". עד אז אנו לא ידענו בדיוק מהו הסד"כ הארטילרי העומד לרשותנו. ב- 14 לחודש הגיע המת"פ, ואז הוא אמר לנו כי אנחנו מקבלים חלק מאגד 215 עם עוד מספר יחידות. סה"כ לכיבוש ראש הגשר, אנחנו קיבלנו כ- 11 גדודים כשזה כולל גם את האגד שלנו. היינו מורכבים מ- 5 גד"בים M-50 ו"רועם", מסוללה אחת של "רוכב" קצר קנה, מכ- 3 גדודים של 175, גדוד אחד של 160 מ"מ, גדוד אחד של 120 מ"מ, וגדוד אחד של מטל"ר. סה"כ כ- 11 גדודים, וזה היה ב- 14 לחודש כאשר באותו היום בלילה צריך לעשות את ביצוע ראש הגשר. אז ברור כי כאן לא היה תכנון, כאן היה נוהל קרב חפוז ומעבר לחפוז. וכשאנחנו אמרנו לחיים[1] לבוא לאזור "כישוף" ולפרוס, ושאם הוא לא יגיע עד 0200-0300 שלא יבוא, זה נאמר משום שאם הוא לא היה מגיע עד 0200-0300 באמת לא היינו צריכים אותו."

 

כתוצאה מלוח הזמנים הצפוף, לא היה זמן להכין תוכניות ארטילריות של ממש, הכוללות פריסת תצפיות, תוכנית טיווחים, תיאום בין תוכניות האש של החטיבות השונות, וכו'. יחידות אש הוקצו לחטיבות, והדבר היחידי המזכיר תיאום תוכניות אש בין החטיבות הוא הקביעה שטיווח המטרות לחט' 247 יבוצע באחריות חט' 14. ממשיך ומתאר יעקב עקנין:

 

 "תוכניות האש כאן היו מאד- מאד חפוזות ומאד מאד מאולתרות, והן נעשו בעיקר בשיתוף פעולה בין מפקדת האגד ומפקדי הסיוע. לא היה כאן נוהל הקרב הרגיל שמישהו הציג תוכנית, אלא זה התבשל במשך כשעה במפקדת האגד עם מפקדות הסיוע, ורצים ירדו ליחידות. זה היה ממש קרב היתקלות. כשדיברו פעם על כיבוש ראש הגשר, אז דיברו על נוהל קרב של שבוע. פה היה נוהל קרב של 12 שעות.

פה פעלנו לפי הפרינציפ הפשוט ביותר, כאשר החלק המרבי של האגד הוקצה לחטיבה 600 לצורך ביצוע ההטעיה החל משעה 1700, כאשר עם חלק קטן ממנו אנחנו העסקנו באש מחושבת את התעלה, באזור הצליחה, אבל לכל האורך. כאשר חטיבה 14 התחילה להתקדם והתחילה ליצור מגע, החלק המרבי שלהם עבר לטובת חטיבה 14 ולטובת הצנחנים לכיבוש ראש הגשר. את טיווח המטרות לכיבוש ראש הגשר עשינו בעזרת קש"א[2] שנע עם חטיבה 14, עם הגדוד הראשון שיצר מגע עם "מצמד". שם היה קרב קשה מאד, ממש קשה מאד, ומי שראה את האזור זה היה ממש גיא הריגה. למחרת בבוקר 421 התחילה לצלוח. כמובן שהעבודה הקשה ביותר הייתה לחטיבה 14. הצנחנים ו- 421, ברגע שהם[3] עברו את התעלה הם כמעט לא נתקלו בהתנגדות. חט' 421 עברה את התעלה... נעה והשמידה את כל בסיסי הטילים באזור ראש הגשר ואת כל הארטילריה, ונעה שם בחופשיות למעלה מ- 20 ק"מ מערבה, עד שהוא [חיים ארז, מח"ט 421] קיבל פקודה מהפיקוד לחזור ולהיות צמוד לחטיבת הצנחנים. הוא עשה את זה רק לאחר שהוא השמיד את כל בסיסי הטילים...."

 

הקרב הקשה ביותר נפל בחלקה של חט' 14. חטיבה זאת, שתוגברה בכוחות רבים וכללה סד"כ של כ- 7 גדודים[4] ( ארבעה גדודי טנקים[5] ו- 3 גדודי חי"ר[6]), הייתה אמורה לכבוש ולטהר בהתקפת לילה את האזור שממזרח לראש הגשר, לסייע באש לכיבוש הגדה המערבית ע"י חט' 247 , ולפתוח את צירי "עכביש", "נחלה", ו"טרטור" לתנועה. בהמשך אמורה הייתה החטיבה להיות בכוננות לצלוח את בתעלה מערבה לאחר שתוחלף ע"י חט' 600 שאמורה הייתה לאבטח את המעבר[7]. התוכנית החטיבתית מופיעה בציור מס' 1 ותתואר להלן.

 

ציור מס' 1: תוכנית חטיבה 14

 

 

התוכנית של חטיבה 14 כללה תנועת איגוף בשדרה דרך הדיונות שמדרום לציר "עכביש", עד לציר "לכסיקון" סמוך למוצב "לקקן" שלחוף האגם המר. משם אמורה הייתה החטיבה לעלות צפונה על ציר "לכסיקון", ואז להתפצל למשימות גדודיות: גדוד 87 שנע בראש אמור היה להתפצל מערבה דרך צירי "נחלה" ו"טרטור" לכיוון מעוז "מצמד", ולכבוש את אזור ראש הגשר וסביבותיו ממערב לציר "לכסיקון".  גדוד 79 שנע אחרי גד' 87 אמור היה להתקדם צפונה עד לפאתים המערביים של מתחם "מיסורי" באזור ציר "אושה", ושם לנסות להשתלט על גשר מצרי וכן לבלום התקפות נגד מצפון. הגדוד השלישי, גד' 184 אמור היה לחדור לשוליים הדרום-מערביים של מתחם מיסורי וולהגן מפני התקפות נגד מצריות מכיוון צפון מזרח. גדוד הטנקים הרביעי, גד' 407, אמור היה לטהר את צירי "עכביש" ו"טרטור" בהתקפת לילה ממערב למזרח. 3 גדודי החי"ר, גדוד שקד, כח שמואליק ארד וגד' 582 אמורים היו לנוע בעקבות השריון ולטהר את השטח שנכבש. גדוד "שקד" אמור היה לטהר עם שתי פלוגות את השטח שממערב לציר "לכסיקון" ומדרום לציר "שיק", ועם פלוגה אחת את בתי "החווה הסינית" (מתחם "אמיר"). כח "שמואליק" אמור היה לנוע בעקבות שתי הפלוגות של גד' 409 ולטהר את צירי "עכביש" ו"טרטור". גדס"ר 582 הצטרף לחטיבה 14 בשלב מאוחר של נוה"ק, אחרי שהכוחות כבר התחילו לנוע. לא תוכננה לו משימה מוגדרת, נאמר לו בקשר להצטרף לשיירה החטיבתית ולהיות כוח עתודה.

 

תוכנית הסיוע החטיבתית כללה:

 

                                 א.         ירי ארטילרי רצוף בעת התנועה על ציר "לכסיקון" לעבר מטרות באזור "מצמד" ו"אמיר". על מנת למנוע גילוי מוקדם של הפריצה.

                                 ב.         ירי זרחן על "לקקן" לצורך ניווט והזדהות תוך כדי תנועה.

                                  ג.          ירי על מטרות משני צידי ציר "לכסיקון" תוך העתקת האש צפונה עם התקדמות גדס"ר 87 וגדוד 79.

                                 ד.         סיוע קרוב לגדס"ר 87 בגזרה הקרובה.

                                 ה.         סיוע לגדוד 407 (במקור מחטיבה 600) בפתיחת הצירים "טרטור" ו"עכביש".

                                  ו.          טיווח מטרות בגדה המערבית לצורך סיוע לחטיבה 247 (55 בעבר) בכיבוש הגדה המערבית של תעלת סואץ.

 

 

הסד"כ הארטילרי שהוקצה לטובת החטיבה כלל כ- 7 גדודים[8] כמפורט בטבלה הבאה:

 

סד"כ ארטילרי למבצע "אבירי לב" – חטיבה 14

יח' אם

סוג הגדוד

מס' הגדוד

א"ק

מפס"ח

מג"ד

סמג"ד

שינוי כפיפויות

א"א 214 "אדירים" ("עוקץ הברזל")

 אוגדה 143 "עמוד האש" אריאל שרון

מפקד האגד יעקב עקנין

 

גד"ב 50-M

436

תוקפן

חט' 14

שמעון בן דוד

עמוס תור

 

גד"ב 50-M

872 "אורנה"

מצפן

חט' 600

ראובן פופר ז"ל

נח בריזובסקי

19.10 א"א 209 מערבית לתעלה

מכמ"ת 160

322

רומי

 

דניאל אילון

אריה מאיר

 

מכמ"ת 120

342

שובל

חט' 875

אהוד אבירן (אברמסון)

 

 

יח' פיקודית 746

סול' 175 "רומח"

55 "דרקון"

מרתון 43

 

 

מסו"ל חזי נגר

 

א"א מטכ"לי

מטל"ר 240

270

שקם

 

אוריאל קידר – קולסקי ז"ל

גרשום שלום

ירד מרה"ג ב 14.10

גמר תחמושת ב 17.10

סוללה  175 "רומח"

329

כורכר 13

 

יוסף קימל

עוזי לגרמן

9.10 סול' ת"פ א"א 214

א"א 213  אוגדה 146

סוללה בת 6 קנים

"רוכב" ק' קנה

899 "פורקן"

פרסום

 

יוסף שעייה

שלמה טרוקמן

יורד מרה"ג מא"א 213 רק ב 15.10

 

רשתות הקשר למבצע מרוכזות בטבלה הבאה:

 

ייעוד הרשת

אות קריאה

ניהול אש חטיבה 14

אתיקה

ניהול אש אגד ארטילרי 214

סנדק

רשת חד-פס אגד ארטילרי

מירון

רשת מבצעים א' חט' 14

מקדח

 

מספרי הגדודים ואותות הקריאה ברשת מבצעים חט' 14 ("מקדח") מופיעים בטבלה הבאה:

גורם/יחידה

מספר

או"ק

גד' 79

1

זמיר

גד' 184

2

סוברין

גד' 407

3

עוגה

גד' 424

4א'

קנה

"כח שמואליק"

4ב'

וומבלי

גדס"ר 87

5

שקמה

גדס"ר 582

נפרד

נפרד

מח"ט

20

 

סמח"ט

21

 

מס"ח

27

 

 

 

 

 

3. ניהול הקרב של חט' 14 וביצוע התוכנית הארטילרית

 

א.      כללי

 

הקרב של חט' 14 בלילה של ה- 15 לאוקטובר ובבוקר שאחריו מורכב מכמה וכמה ארועים נפרדים שיפורטו להלן. הפעולה התחילה כמתוכנן, כאשר הכוחות נעים ליעדיהם בשקט ומבלי להתגלות, והארטילריה מסייעת בשלב זה בניווט הכוחות וכן בירי לא מבוקר על מספר מטרות שתוכננו מראש. באזור מוצב "לקקן" לחוף האגם המר פנה הטור החטיבתי צפונה על ציר "לכסיקון" המקביל לתעלה. שני הגדודים הראשונים והחפ"ק החטיבתי חלפו על פני צומת "טרטור-לכסיקון" והמשיכו למשימותיהם המתוכננות: גד' 87 פנה מערבה לכיבוש "מצמד" וחצר הצליחה, גד' 79 המשיך צפונה לכיוון הגשר המצרי שאמור היה להימצא באזור הק"מ ה- 88.7 (2 ק"מ דרומית ל"טוסן") וממערב למתחם "מיסורי". גד' 87 השתלט כמעט ללא קרב על "מצמד", והקש"א התחיל לטווח את המטרות המתוכננות של חט' 247 ממערב לתעלה. בין מעבר הגדוד השני (גד' 87) והגדוד השלישי (גד 184) בשדרה החטיבתית, הבחינו המצרים בכך שהכוחות הנוסעים בערפם הם טנקים של צה"ל. המצרים מיהרו לחסום את צומת "טרטור-לכסיקון" במיקוש חפוז ומארב נ"ט שכלל טנקים וחי"ר מצויד באמצעי נ"ט. הגדוד השלישי שעבר במקום, גד' 184, נפגע קשה ולמעלה ממחצית מהטנקים שלו נפגעו בצומת. יתרת הטנקים הצליחו איכשהו לעבור והתקבצו לבסוף באזור בתי החווה הסינית (מתחם "אמיר"). מכיוון שהחסימה המצרית בצומת "טרטור-לכסיקון" נמצאה בלב האזור שעליו אמורה הייתה להשתלט החטיבה וכן חסמה את צירי התנועה העיקריים באותו תא שטח, "טרטור" ו"לכסיקון", הייתה חייבת החטיבה לנסות לכבוש את הצומת. החטיבה ביצעה בלילה ובבוקר שלמחרת לא פחות מ- 5 נסיונות כושלים לכבוש את הצומת, ורק בנסיון השישי בבוקר של ה- 16 לחודש, נמצאה הצומת נטושה וכוחות צה"ל השתלטו עליה.

הכוחות שנמצאו מצפון לחסימה בצומת "טרטור-לכסיקון" כללו את גד' 79, פלוגה ב' מגד' 87, שרידי גד' 184 וחפ"ק המח"ט. הם התקבצו לבסוף באזור ציר "שיק" והגנו שם מפני התקפות שריון מצריות מכיוון צפון וצפון מזרח.

שתיים משלוש הפלוגות של גד' 407 אמורות היו לפתוח את צירי "עכביש" ו-"טרטור" לתנועה (הפלוגה השלישית פוצלה בין כוחות החי"ר). פלוגה א' בפיקודו של אהוד גרוס נעה לאורך ציר "עכביש", סרקה אותו הלוך וחזור, אך לא נתקלה באויב של ממש. לאחר פתיחת ציר "עכביש" הורה מפקד האוגדה למח"ט 247, אל"מ דני מט, להניע את כוחותיו לכיוון חצר הצליחה, למרות שבאותה שעה השטח ממזרח לאזור הצליחה עדיין לא טוהר וקרבות כבדים התנהלו באזור צומת "טרטור-לכסיקון". פלוגה ב' מגד' 407 בפיקודו של גדעון גלעדי ז"ל, ביצעה מספר נסיונות לאתר את הפניה מציר "לכסיקון" מזרחה לכיוון ציר "טרטור" ולכבוש את הצומת, אך ללא הצלחה. "כח שמואליק" שאמור היה לנוע בעקבות פלוגה ב' ולטהר את ציר "טרטור" נתקע גם הוא באזור הצומת ועסק בחילוץ נפגעים. לאחר חצות הוכפפו שרידי פלוגה ב' מגד' 407 למג"ד 582, נתן שונרי, ואלו ביצעו נסיון נוסף לכבוש את הצומת. במהלך ההתארגנות של הכח, הופעל גד' 87 לכיוון הצומת, אך התקפתו נכשלה, 4 הטנקים הראשונים נפגעו, המג"ד נהרג והכח נחלץ לאחור. אחרי נסיון זה תקף כח שונרי וגלעדי, אך הם נתקלו במתחם המצרי ממזרח לצומת, וכמעט כל הכלים נפגעו. 2 זחל"מים מכח שונרי הצליחו לצלוח את כל ציר "טרטור" לאורכו בחסות הערפל ולחבור לכוחותינו ממזרח, כל שאר הכלים נפגעו, מ"פ הטנקים גדעון גלעדי נהרג, ובשטח נותרו הרוגים, פצועים ונעדרים רבים. ציר "טרטור" ובכלל זה צומת "טרטור – לכסיקון" נותר חסום. נסיון נוסף של כח של 5 טנקים בפיקוד הסמח"ט נכשל אף הוא. עם בוקר הוכפפו לחט' 14 גדודים נוספים מהחטיבות השכנות. גד' 599 (מחט' 421) בפיקודו של עמי מורג ביצע נסיון נוסף לטהר את ציר "טרטור". נסיון זה בוצע באור יום ובסיוע ארטילרי מסיבי, אך גם הוא לא צלח.

 

עם בוקר ריכז המח"ט כוחות ותקף שוב מדרום וממערב. בנסיון זה השתלטה לבסוף חט' 14 על הצומת.

 

מניתוח קרבות חט' 14 בלילה של ה- 15-16 לאוקטובר מצטיירת  התמונה הבאה: התוכנית החטיבתית הוכנה בלחץ זמנים קשה, ולפיכך לא הייתה תוכנית של ממש אלא בקושי שלד של תוכנית. לא היה מודיעין טקטי נכון[9], ובהתאם לכך גם לא תוכננו התקפות על יעדים ספציפיים ולא הוכנה תוכנית תקיפה ארטילרית של ממש. החטיבה ניצלה בהצלחה רבה את ההפתעה הגלומה בתקיפת לילה, והצליחה להתמקם בעורפו של המערך המצרי ולחצוץ בינו לבין חצר הצליחה, אך המצרים לא התמוטטו ובכל מקום שבו היה מערך חי"ר/נ"ט מצרי חפור, נתקלו כוחותינו בקשיים גדולים ובד"כ לא הצליחו לבצע את משימתם. הקשיים נבעו מהעובדה שאותם קרבות נוהלו כקרבות היתקלות מטווח קרוב, במקום התקפות סדורות לכיבוש יעדים. לעומת זאת בזכות מיקומה המוצלח של החטיבה בעורף המצרים וכן בזכות לחימה עקשנית של הלוחמים והמפקדים, לא הצליחו גם המצרים בהתקפות הנגד שלהם לסכל את הצליחה.

 

בזמן הקרבות של חטיבה 14 לפתוח ולבסס את מסדרון הצליחה פעלה הארטילריה באזור בשני מאמצים שונים:

1                    סיוע לכוחות שצלחו בגדה המערבית.

2                    סיוע לכוחות שניסו להרחיב את פרוזדור הצליחה, לפתוח את הצירים לתעלה ולמנוע מהכוחות המצריים לסגור את הפרוזדור.

תוך כדי הירי ספגו יחידות הארטילריה אש נ"ס, שתוצאותיה היו 4 הרוגים ו 11 פצועים. מלבד הפגיעה בכוחות ובכלים הקשתה אש הנ"ס על הובלת תחמושת לעמדות הירי.

 

להלן נסקור בפירוט את סדרת הארועים והקרבות של חט' 14 בליל הפריצה, ה- 15-16 לאוקטובר 1973, ואת הסיוע הארטילרי בקרבות אלו.

 

ב.      סיוע בניווט והתמצאות

 

התנועה משטח כינוס ב"יוקון" עד לשטח ההיערכות ב "כספי-56" בוצעה בדממת שידור ברדיו[10].

בשלב התנועה אל היעד היה לילה חשוך והמח"ט הטיל על המס"ח, שמעון בן דוד לסייע במשימת ניווט החטיבה[11]. הוא מיקם 3 זרקורים[12] בנקודות ציון ידועות על מנת לבצע חיתוכים לאיתור המקום תוך כדי תנועה לילית בדיונות החול, ובנוסף נורו פגזי זרחן על "לקקן" ועל "אמיר" לסיוע בהתמצאות ובניווט.

במהלך תנועת החטיבה הופעלה תוכנית האש כמתוכנן (על יעדים שונים לאורך ציר "לכסיקון" אך ללא טיווח ובקרת אש) כאשר האש מועתקת ע"י הקש"א של גדוד 79 (סגן מָרֶק שׁטֶרנהַיְים) צפונה תוך כדי תנועה[13].

 

מתוך יומני המבצעים (היכן שלא מצוין אחרת – המקור: חט' 14):

שעה

תוכן

151833

בין ציר "כספי" לציר "לכסיקון" מדווח המח"ט למפקד האוגדה כי עדיין אינו משתמש בארטילריה וקצב התנועה בסדר.

151859

אזור  בין "כספי" ל"לכסיקון"

המח"ט מדווח למפקד האוגדה: "התחלתי להפעיל ארטילריה".

151905

אזור "מצמד"

המס"ח מדווח שהוא מנחית ארטילריה על "מצמד".

151907

אזור "לקקן" – גדס"ר 87

תוך כדי תנועה, בעקבות דיווח של מג"ד 87 על סטייה דרומה. הורה המח"ט  להנחית זרחן על "לקקן" לצורך סיוע בהתמצאות ובניווטן. מג"ד 87 מטווח ומתקן את האש (קצין חש"ן מטווח).

151913

(מתוך יומן מבצעים פד"מ - יירוט תשדורות ברשת חט' 14)

20: כאן 20, תחזיק את האש על מצמד א', 111 ו- 113, תמשיך אש על סרוק, עבור

[27]: האם אמרת "סרוק" עבור?

20: כאן 20, חיובי, משני צידי התעלה, סוף.

 

152043

הארטילריה מעסיקה מטרות באזור שמצפון ל"אמיר"

152048

אזור "מצמד" – "סרוק"

המס"ח מקבל פקודה מהמח"ט להפסיק אש על "מצמד" ולהמשיך אש על "סרוק".

 

 

 

 

 

ג.       כיבוש "מצמד" והעסקת אזור הצליחה

 

לפני תחילת התנועה של חטיבה 14 העסיק האגד באש מחושבת את כל אורך התעלה בגזרה ובמיוחד את אזור הצליחה. כאשר חטיבה 14 החלה להתקדם וליצור מגע, עברו רוב יחידות האש לסייע לה ולצנחנים לטובת כיבוש ראש הגשר. את טיווח המטרות ביצע הקש"א של גד' 87, סרן אהוד פסטרנק. גד' 87 היה הגדוד הראשון בסדר התנועה החטיבתי והראשון שיצר מגע עם "מצמד".

 

גדוד 87 עבר את צומת "לקקן" בשעה 152020, פלוגות א' ו-ב' הגיעו ל"מצמד" וציר "שיק" בשעה 2130, והמג"ד דיווח על גמר משימה[14] בשעה 152230. סביר להניח שתחילת הטיווח הייתה בשעה זאת.

 

סיפר אהוד פסטרנק[15]: "אני טיווחתי את הארטילריה של הצליחה, 6-7 גדודים לגדה המערבית של התעלה מהרמפה של "מצמד". הגדודים לא היו באותה רשת מדידות, והייתי צריך לטווח גדוד אחרי גדוד. זה לקח די הרבה זמן, כשעתיים שלוש. את ההפעלה עצמה עשה המס"ח, נדמה לי המס"ח של [16]55, הוא לא היה מסוגל לשמוע את הגדודים ואני תיווכתי ביניהם. ההעסקה הייתה בצורה של "קופסה", ארגז אש, שבהמשך אמור להיפתח לאחר שהצנחנים מתבססים בגדה המערבית. אני הייתי אתם עד פתיחת ה"קופסה".

 

במקביל ללחימה הקשה בצומת "טרטור-לכסיקון" ו"שיק-לכסיקון", אחרי השעה 01:00 ב 16 באוקטובר, הצנחנים מחטיבה 247 בפיקודו של אל"מ דני מט, חצו ראשונים את התעלה. לפני החציה הופעלה כל הארטילריה הגזרתית שבטווח ליצירת ארגז אש על אזור החציה, במשך כחצי שעה (בדיעבד התברר שלא היה שם כלל אויב). לקראת בוקר הסתיימה החצייה של החטיבה. עם בוקר, גדוד טנקים של חטיבה 421 חצה את התעלה על גבי "תמסחים". מכיוון שציר "טרטור" לא טוהר ונותר חסום לתנועה, וגשר הגלילים לא נפרס על התעלה, הורה הפיקוד לא להעביר יותר כלים עד להקמתו של גשר.

 

מתוך יומן מבצעים פיקוד דרום:

שעה

תוכן

152300

טלפון מבר-לב לשרון:

...צריך לכסות את הצד השני באש כדי שלא יתארגן שם שום דבר, ושלא יעלו להם רעיונות.

 

 

 

ד.      הקרבות בצומת "טרטור-לכסיקון"

 

בערך בשעה 152120 נתקל גד' 184, הגדוד השלישי בסדר התנועה החטיבתי, במגנן הנ"ט בצומת "טרטור-לכסיקון".

 

כותבים איתי ודני אשר: "עקב היתקלות של גדוד טנקים 184 ושל כוחות נוספים מהחטיבה עם כוחות אויב בצומת "טרטור – לכסיקון" באזור החווה הסינית ועקב דרישה לאש מיידית שתסייע בחילוץ הכוחות השתנתה התכנית הארטילרית. אזור הצומת בודד באמצעות הארטילריה שחסמה את ציר "לכסיקון" מכיוון צפון. החילוץ התאפשר בסופו של דבר בזכות כוחות נוספים ואש ארטילרית שנורתה על עמדות המצרים בצומת[17].

 

תיאור תמציתי זה אינו מספיק כדי להבין את שהתרחש בצומת. בשעה 152121 דיווח המג"ד למח"ט ברשת הקשר החטיבתית: "הקדקדים שלי הלכו![18]". המג"ד, אברהם אלמוג,  ועימו עוד מספר טנקים המשיכו צפונה לכיוון "אמיר". אחד הסמ"פים, סגן אבי ליאור, אסף גם הוא מספר טנקים, עקף את "הפקק" בצומת, והמשיך לכיוון "אמיר" שם חבר עם המג"ד. הקש"א, סרן יוסי גורל, נפגע, ולא היה מי שיכוון את האש הארטילרית. האש הופעלה ע"י המס"ח על פי דרישת המג"ד על הצומת, בשעה שגם המס"ח וגם המג"ד נמצאו הרחק מצפון לצומת. באותה שעה היו באזור הצומת מספר לא ברור של אנשי צוות שנחלצו מהטנקים שנפגעו[19], וכן כוחות מחלצים מ"כח שמואליק".

 

מתאר המס"ח: הקש"א של גד' 184 איבד את הקשר אתנו (התברר לאחר מכן שהטנק שלו נפגע) ולכן הופעלה אש על צומת "לכסיקון – טרטור" לפי דרישת מג"ד 184 ומ"פ שלו. בהמשך הועתקה האש לאזור "סגול 135", "סגול 124" ו "סגול 140"[20]

 

לאחר שגד' 184 נפגע קשה בצומת "טרטור-לכסיקון", בוצעו במהלך כל הלילה נסיונות חוזרים ונשנים לכבוש את הצומת. הצומת היה שטח חיוני מכיוון שהוא חסם גם את ציר "לכסיקון" שהיה ציר האורך העיקרי של חט' 14, והצומת פיצל, למעשה, את כוחות חט' 14 למספר כוחות נפרדים, והן מכיוון שהצומת חסם את ציר "טרטור" שפתיחתו הייתה אחת ממשימותיה של החטיבה.

 

מיד לאחר ההיפגעות של גד' 184 בצומת, עבר שם כוח מגד' 407 שכלל את המג"ד, שעיה בייטל, ואת פלוגה ב' בפיקודו של גדעון גלעדי ז"ל. תפקידו של הכוח היה לכבוש ולטהר את ציר "טרטור". אחרי כח זה היה אמור לנוע כח רגלי, חלק מ"כח שמואליק" שתפקידו היה לסרוק ולטהר את ציר "טרטור" בעקבות הטנקים של גד' 407. כמובן שבשלב זה איש לא ידע על היקפם של המערכים המצריים לאורך ציר "טרטור", שבדיעבד התברר שהיו בסד"ג של חטיבת חי"ר. הכח בפיקודו של שעייה בייטל התקשה למצוא את הפנייה לציר "טרטור", הסתבך בקרב עם המצרים בצומת ונפגעו לו 3 טנקים, וביניהם המג"ד שנפצע. הכח לא המשיך על ציר "טרטור" אלא נחלץ מעט לאחור, והמ"פ גלעדי ניסה לארגן התקפה נוספת על הצומת. כוחות החי"ר של שמואליק ארד סייעו בחילוץ הנפגעים. ע"פ דיווחי רשת הקשר[21], בשעה 152140 דיווח קמב"ץ 407 ברשת המבצעים החטיבתית על כך שכמה כלים וביניהם המג"ד נפגעו. בשעה 152236 דיווח שמואליק ארד ברשת החטיבתית שכוחותיו בדקו את כל הכלים הפגועים ופינו את כל הנפגעים, אך בשעה 152305 דיווח שוב כי כוחותיו עסוקים בפינוי נפגעים בצמתות "נחלה" ו"טרטור", ורק בשעה 152330 דיווח שמואליק ארד פוזיטיבית שחבר עם מ"פ ב' של 407 וסיים לפנות את הנפגעים.

כזכור, באותן שעתיים עקובות מדם, 2130-2330, שבהם כולם ירו על כולם, בין אש הנק"ל, רקטות ה- RPG ופגזי הטנקים, כאשר צוותי טנקים פגועים מנסים להיחלץ מהטנקים הפגועים ולחלץ את חבריהם שנלכדו בטנקים הפגועים, וחיילי חי"ר מכח שמואליק מסייעים בחילוץ, נפלו באזור הצומת גם פגזי ארטילריה 155 מ"מ של צה"ל שאותה הפעיל מס"ח 14 ששהה באזור צומת "שיק-לכסיקון", על פי דרישת  מג"ד 184 שהיה באותה עת באזור "אמיר". אף אחד לא ביקר את אותה אש. כמו כן בשעה 2150 ביקש מ"פ ב', גלעדי, להנחית אש ארטילרית על אזור הצומת, ובשעה 2204 דיווח שהוא מקבל את האש ומתקן אותה.

 

לאחר חצות, הורה המח"ט למג"ד 582, נתן שונרי, לקבל תחת פיקודו את פלוגה ב' של גד' 407, ולתקוף שוב את הצומת. התקפה זאת השתהתה עד אחרי השעה 160200. ההשתהות נבעה מהצורך בתיאומים מסובכים בין מספר כוחות שפעלו בגזרה. בפרט, באותו זמן עבר כח הצנחנים מחט' 247 דרך הכוחות של חט' 14. כח הצנחנים נע בשיירת זחל"מים ובליווי פלוגת טנקים (פל' ח' בפיקודו של יוחי גלעד ז"ל מגד' 599 מחטיבה 421). לאחר שהצנחנים עברו את צומת "טרטור-נחלה", שלח מח"ט 247 את מ"פ ח' יוחי גלעד, לתקוף את צומת "טרטור-לקסיקון" שסיכנה אותו[22], אך מבלי להתחשב בכך שהצומת לא היה בגזרת חט' 247 אלא בגזרת האחריות של חט' 14. פלוגתו של יוחי גלעד ז"ל תקפה את הצומת, נפגעה כמעט כולה (לא ברור ע"י מי), והמ"פ נהרג. לאחר ששיירת הזחל"מים של הצנחנים פרקה את לוחמיה בחצר "מצמד", נעו הזחל"מים הריקים בציר התנועה המתוכנן בחזרה, שעבר דרך צומת "טרטור-לקסיקון" וציר "טרטור". ברגע האחרון הבחינו הצנחנים בכך שהצומת עדיין איננו בידי כוחותינו וחזרו לחצר של "מצמד"[23].  באותו פרק זמן שפלוגתו של יוחי גלעד תקפה את הצומת, סייר מג"ד 582  את אזור הצומת והודיע למח"ט שהצומת חסום, כל מי שנכנס אליו נפגע, והוא עוסק בפינוי נפגעים מהצומת. בשעה 160237 דיווח מג"ד 582 שהוא פינה את כל הנפגעים מהצומת ואפשר להוריד עליו ארטילריה

 

מספר קש"א 582, סרן פנחס מור: " קיבלנו סיוע ארטילרי ואני טיווחתי.

אני טיווחתי את צומת "לכסיקון"-"טרטור". בשעה 3:00 לפנות בקר, אנחנו היינו דרומית מציר "טרטור" על  "לכסיקון". קיבלנו די הרבה פגזים ואפילו עשיתי "פזר" – "גשש". יחידות הירי הוקצו לנו ע"י מפס"ח 14."

במקביל אמר הקת"ק שמואל גולן: "יצאתי למלחמה ללא מפה, מצפן, משקפת ומכשיר קשר. תפקדתי במרבית הזמן כלוחם חי"ר. באחד המקרים ניסית לקבל יחידת אש ולטווח אותה. אבל זה לא צלח".

 

במקביל פקד המח"ט על מג"ד 87 לתקוף את הצומת ממערב למזרח לאחר שמג"ד 582 ידווח על פינוי כל הנפגעים מהצומת. ההתקפה החלה בשעה 160305. גם התקפה זאת נכשלה, והמג"ד,רס"ן יואב ברום, נהרג. עם כשלון ההתקפה נחלצו שרידי גד' 87 לאחור. בעת היחלצות גדס"ר 87 מצומת "לכסיקון"-"טרטור". רוכז כל האגד הארטילרי לסיוע בהיחלצות לאחור, כאשר לפני זה הוא טווח ע"י קש"א גדס"ר 87, סרן אהוד פסטרנק.

 

אהוד פסטרנק: "יותר מאוחר בלילה, הגדוד נדרש לפתוח את צומת "טרטור-לכסיקון" בהתקפה ממערב למזרח. ההתקפה בוצעה ע"י המג"ד עם שתי פלוגות טנקים. באותה התקפה נהרג המג"ד יואב ברום, וכל העסק התפורר לגמרי. בצומת "טרטור-לכסיקון" היינו מעורבבים עם המצרים. הפעלתי שם 3-4 גדודי ארטילריה על הצומת, יריתי אש על כוחותינו[24] כי אנחנו היינו בטנקים והמצרים היו שם עם הרבה חי"ר. לא ידעתי בדיוק היכן נמצאים כוחותינו, אך זאת הייתה הדרך היחידה להיחלץ, ונחלצנו אחורה (מערבה) בחזרה לסוללה. אני דיברתי עם המח"ט וביקשתי אישור לחזור, אח"כ נכנסתי לרשתות הפלוגתיות ואמרתי שמי ששומע ייסע אחורה"

 

מתוך אתר גדוד 87 ("לילה של פריצה"/ מנשה חוגג)

http://www.87th.org.il/Laila_shel_pritza.htm

"...הקש"א קורא לאגד הארטילרי ונותן 4 נ.צ. כדי שיפגיזו ויסגרו סביבנו בחומת מגן של אש תותחים … חשבתי שזה רעיון יפה. אמנון רשף בקשר … וגם אריק שרון … ללחוץ, ללחוץ … הוא אומר … שקט....

… הקש"א מספק מיד סיוע ארטילרי בחומה של אש היקפית מבצרת...".

 

לאחר כשלון ההתקפה של גד' 87, הורה המח"ט בשעה 160400 לסמח"ט, סא"ל איתן אריאלי, לארגן כוח על בסיס שרידי פל' א' מגד' 407 ולתקוף את הצומת מדרום, כשאחריה ינועו גד' 582 ואיתו הטנקים מפל' ב' של גד' 407. לכח הסמח"ט לקח זמן להתארגן והכח של נתן שונרי תקף את הצומת ראשון. ההתקפה התחילה קצת לפני השעה 5 בבוקר. בתחילה נראה היה שההתנגדות בצומת קלה, הכח עבר את הצומת והמשיך מזרחה על ציר "טרטור", אלא שאז נפגעו לו רוב הכלים. המ"פ גלעדי נהרג ואילו 2 זחל"מים, באחד מהם המג"ד נתן שונרי, נחלצו לאורך ציר "טרטור" בחסות הערפל לכיוון מזרח והגיעו אל כוחותינו. כל שאר הכלים נפגעו. מיד אחר כך הגיע לאזור כח הסמח"ט שכלל מלבד טנק הסמח"ט גם 4 טנקים מפל' א' של גד' 407. גם התקפה זאת נשברה. למיטב ידיעתנו, בשתי התקפות אלו לא הופעלה ארטילריה.

 

בערך בשעה 160800 התחילה ההתקפה האחרונה והמוצלחת על צומת "טרטור-לכסיקון". מ"פ ג' מגד' 407, גבי ורדי, תקף מדרום לצפון, ואילו המח"ט עם 3 טנקים משרידי גד' 87 וכמה נגמ"שים תקף ממערב למזרח. בהתקפה זאת הצליחה חט' 14 סוף סוף להשתלט על צומת "טרטור-לכסיקון". לא ידוע לנו על הפעלת ארטילריה בהתקפה זאת. קדם להתקפה זאת עוד נסיון (שנכשל) של גד' 599 (מחט' 421) להגיע לצומת דרך ציר "טרטור" ממזרח למערב. נסיון זה יתואר בהמשך.

 

מתוך יומני המבצעים:

שעה

תוכן

152130

אזור "לכסיקון" – גדוד 184
גדוד 184 מבקש סיוע ארטילרי (מקום הבקעה לא ברור). [מקום ההנחתה צומת "טרטור"-"לכסיקון". באותה שעה התחילו הטנקים של גדוד 184 להיפגע בצומת].

152150

אזור "טרטור" – "לכסיקון" – גדוד 407 (חטיבה 600)

פלוגה ב' 407 למח"ט: " מבקש מטח על "טרטור"-"לכסיקון" – באזור מארב נ"ט – "דפק" את רוב הכבדים שלי בינתיים..."

152204

אזור צומת "טרטור" – גדוד 407

מ"פ ב' מבקש סיוע ארטילרי מהמח"ט, מקבל ומתקן את האש[25]

160249

 

אזור "טרטור" – "לכסיקון" – גדוד 582 (שונרי)

נתן שונרי למח"ט: "בצומת "טרטור" – "לכסיקון" יש רק ערבים, אפשר להוריד ארטילריה ואש למקום[26]".

 

160422

 

(מתוך יומן מבצעים פיקוד דרום)

המת"פ לאלוף: על צומת "טרטור" יש שני גדודים 155.

 

מהתיאורים למעלה עולה שעל צומת "טרטור-לכסיקון" נורתה אש ארטילרית רבה, במקרים מסוימים עד 4 גדודי ארטילריה בו-זמנית. עד כמה היתה אש זו אפקטיבית?

 

תשובה לשאלה זאת לא ניתן למצוא לא בחוברת של חט' 14, לא בסיכום קתמ"ר על לקחי מלחמת יום הכיפורים, ולא במאמר של איתי ודני אשר הדן בהפעלת ארטילריה בפד"מ במליוה"כ. בכל זאת ננסה כאן באמצעות ניתוח עדויות עקיפות לענות על שאלה זאת.

ההעסקות השונות של אזור צומת "טרטור-לכסיקון" מתחלקות לשני סוגים: (א) אש לחילוץ, (ב) אש מסייעת לכיבוש היעד. האש לחילוץ בוצעה בד"כ כאשר יוזם ההעסקה נמצא על רק"מ, ומוריד אש ארטילרית בסביבתו הקרובה. אש מסוג זה יוצרת בסביבה הקרובה של הכוח הנחלץ הבהקים, אבק ועשן, המקשים על התוקף ובכך מסייעת לכח הנחלץ. כמובן שאם באותו תא שטח נמצאים אנשים מכוחותינו, צוותים שנטשו טנקים, פצועים, וכו', אש זאת מסכנת אותם. בסך הכל הכללי, סביר להניח שאש החיפוי  לחילוץ הייתה אפקטיבית לכח שמנסה לחלץ את עצמו. דוגמא לכך היא היחלצותו של גד' 87 בחסות אש ארטילרית במספר מוקדים סביב הצומת. ברור שלאור ריבוי הכוחות שתקפו את הצומת, לא היה סיכוי לאף אחד לדעת מי עוד נמצא באזור הצומת, בעיקר אנשי צוותי טנקים שנפגעו, ואלו מן הסתם עלולים היו להיפגע פעם נוספת מהאש הארטילרית.

 

לגבי אש מחפה לכיבוש – כאן נראה שהאש לא סייעה. הנסיונות הראשונים שהסתייעו באש לא הביאו לכיבוש הצומת, ואילו בנסיונות האחרונים לא הופעלה ארטילריה, והצומת נכבש לבסוף. סביר להניח שחוסר ידע על מיקומו המדויק של האויב גרמו לחוסר האפקטיביות של האש הארטילרית.

 

 

ה.      אזור החווה הסינית וציר "שיק"

 

אחת הנקודות השנויות ביותר במחלוקת שנודעה לימים בשם "מלחמות הגנרלים" נוגעת לפאתים הדרומיים של מתחם מיסורי. מבחינת פיקוד דרום ומפקדת החזית, היה זה באחריותה של אוגדה 143 לפתוח מסדרון ברוחב מתאים לכוחות הצולחים, ולאבטח את צירי התנועה. דא עקא שאיש בפיקוד דרום או במפקדת אוגדה 143 לא ידעו היכן בדיוק נמצאים המתחמים המצריים בפאתי מתחם מיסורי, מפני שלא טרחו להביא תצלומי אוויר מעודכנים וללמוד את אותם מערכים. התוכנית האוגדתית שלחה אמנם את חט' 600 ללחוץ את "מיסורי" ממזרח, ואת חט' 14 ללחוץ את מיסורי מכיוון מערב ודרום מערב, אך הייתה זאת תוכנית סכמטית, שלא התבססה על מודיעין אמיתי. האוגדה ידעה שבמתחם "מיסורי" ושוליו נמצאת דיוויזיית חי"ר מס' 16 המצרית, וכן שרידים מדיוויזיית טנקים 21. החיצים הצפוניים בתוכנית של חט' 14 שלחו את גדודים 184 ו- 79 לכיוון מתחם זה, אך לא ציינה יעדים ספציפיים לכיבוש.

 

כשבוחנים את התוכנית החטיבתית קשה להאמין שמישהו ציפה ברצינות ששני גדודי טנקים יכבשו בלילה מתחם דו-דיוויזיוני. ייתכן שציפו שכאשר יופיעו טנקים ישראליים בעורפם יתמוטטו המצרים וייברחו, אך זוהי לכל היותר משאלת לב, בטח לא תוכנית. מכל מקום, כאשר התוכנית הגיעה לידי ביצוע, התברר שהמצרים לא מתמוטטים ולא בורחים, אלא תוקפים בחזרה. בהינתן הלחץ שבו היה נתון אגפה הצפוני של חט' 14, ביצע המח"ט את הדבר ההגיוני ביותר במצב הנתון, ויצר משרידי הכוחות באזור מגנן באזור ציר "שיק". מגנן זה בלם בקרבות הרואיים בטווחים קצרים מאד את התקפות הנגד המצריות ובכך הבטיח את אגפו הצפוני של ראש הגשר, אך כמובן שמשימת כיבוש פאתי "מיסורי" לא התבצעה. להלן נפרט את הארועים והסיוע הארטילרי בגזרה זאת.

 

גדוד 184 שנפגע בצומת "טרטור-לכסיקון" היה הגדוד השלישי בסדר התנועה החטיבתי. לאחר שנפגע, התכנסו שרידיו, 9 טנקים בפיקוד המג"ד אברהם אלמוג, באזור מתחם "אמיר" (בתי החווה הסינית). לפני גדוד זה עברו את צומת "טרטור-לכסיקון" הכוחות הבאים: (א) פל' ב' מגד' 87 בפיקוד רפי בר לב ז"ל, (ב) החפ"ק החטיבתי בפיקודו של אל"מ אמנון רשף, (ג) גד' 79 בפיקוד עמרם מצנע. גדוד 79 המשיך צפונה עד קרוב לציר "אושה", נכנס לקרבות עם המצרים ונאלץ לסגת מעט דרומה, לאזור ציר "שיק". כתוצאה ממספר הנפגעים הגדול החליט המג"ד להפוך את זחל הקש"א לזחל פינוי נפגעים, ומאותו רגע לא תיפקד יותר הקש"א במשימות ארטילריות. גם לשרידי גד' 184 לא היה קש"א[27] וכך גם לפל' ב' מגד' 87. כח זה התארגן בהמשך הלילה למגנן בצורת האות "ח" באזור ציר "שיק", כאשר גד' 184 מהווה את הצלע המזרחית, גד' 79 את הצלע הצפונית, ופל' ב' מגד' 87 את הצלע המערבית. במשך הלילה והבוקר שלמחרת הדף כח זה מספר התקפות משורינות מצריות והשמיד טנקים ורכב מצרי שנקלעו למקום באקראי. לקראת הצהרים צורף לכח זה גם גד' 198 מחטיבה 460 (אוגדה 162).

 

מתוך יומני המבצעים:

שעה

תוכן

152106

 

אזור "לכסיקון-251" – גדוד 79

באזור הרדאר, ממזרח ל"לכסיקון-251", נפגעו טנק ונגמ"ש ונותרו במקום שמונה עשר אנשים. סרן רמי מתן (מ"פ ז' 79), נשלח לחלץ את הנפגעים, ולאחר שהתברר כי אין מספיק מקום עבור כל הנחלצים, נשלח לשם נגמ"ש הקש"א (סגן מרק שטרנהיים) שבסיועו חולצו הנפגעים בכמה סבבים.

152153

(מתוך יומן מבצעים פד"מ - יירוט תשדורות ברשת של חט' 14)

27 כאן 20 עבור

כאן 27 רות עבור

כאן 20, אני רוצה אש על הגדה השניה וגם תדרוש מ- 47 אש נ"ס

כאן 27, רות סוף

27 כאן 20, האם אתה יורה לטובת 2 [=גד' 184] ממזרח ללכסיקון ומצפון 2 ק"מ לאמיר, עבור?

27: חיובי, עבור.

כאן 20, רות, 2 האם אתה מתקן את האש, עבור?

 

152316

אזור 2 ק"מ צפונה משיק

המח"ט מורה את המס"ח להפגיז כ- 2 ק"מ מצפון לשיק מערבה ללקסיקון[28]

160920

אזור ה"חווה הסינית" – מפח"ט

לפי דווח של מפקד האוגדה למח"ט- שאריות דיוויזיה 21 בסדר גודל של חטיבה נעים לכיוון "אמיר". המח"ט מורה להנחית קטיושות באזור "סגול-186".

 

161007

 

מפקד האוגדה אל מח"ט 14

"שאריות הדיוויזיה ה-21 בכמות של בערך חטיבה נעים דרומה על "לכסיקון" לכיוון "אמיר" מבקש הנחתת קטיושות על "סגול-186".

 

161122

 

המח"ט למפקד האוגדה

"מפציצים מזה שעה מטחים של קטיושות על ה"חווה".

 

 

ו.        פתיחת ציר "עכביש" והנסיון לפתוח את ציר "טרטור".

 

אחת המשימות החשובות שהוטלה על חטיבה 14 היה לפתוח את שני הצירים "עכביש" ו"טרטור" לתנועת כוחותינו. חשיבות יתרה נודעה לפתיחת ציר "טרטור", מכיוון שציר זה הוכשר במיוחד עוד לפני המלחמה למעבר גשר הגלילים. מכיוון שהתוכנית החטיבתית לא התבססה על מודיעין טקטי של ממש ועל תצלומי אוויר מעודכנים, לא היה בידי החטיבה מידע מדויק על גודל הכוחות המצריים החוסמים צירים אלו ועל מיקומם. בדיעבד התברר שחטיבת חי"ר מצרית פרושה לאורך ציר "טרטור". המתחמים העיקריים שלהם נועדו לחסום את ציר "טרטור" במעברים ההכרחיים, היכן שהציר חוצה את תעלות ההשקייה של החווה הסינית. המתחם העיקרי נמשך מאזור "טרטור 42", דרך נ.ג. 13 לכיוון סגול 185, ומתחם קצת יותר קטן ממערב ל"טרטור 43", בין "טרטור 43" לצומת "טרטור לכסיקון". שני המתחמים היו מצפון לציר עצמו. לא היו מתחמים מצריים לאורך ציר "עכביש".

התוכנית של חט' 14 היקצתה לכ"א משני הצירים "טרטור" ו"עכביש" פלוגת טנקים אחת מגד' 407, שבעקבותיה תנוע ותטהר את הציר פלוגת חי"ר מ"כח שמואליק". ברור שתוכנית זאת לא היתה מבוססת על מידע מודיעיני מדויק, ואם היה מידע כזה – התוכנית הייתה מן הסתם אחרת וכח גדול בהרבה היה מוקצה לציר "טרטור". פלוגה א' מגד' 407 ("אהבה") בפיקוד אהוד גרוס נסעה על ציר "עכביש" הלוך וחזור ונתקלה בהתנגדות קלה ביותר. ציר "עכביש" הוכרז אפוא כפתוח. לכיוון ציר "טרטור" נעה פלוגה ב' ("בסין") בפיקודו של גדעון גלעדי כאשר הגדוד שלפניה נתקל בחסימה ורובו נפגע. בסעיף קודם תוארו הקרבות שהתרחשו כל הלילה בצומת "טרטור-לכסיקון" ובכללם הנסיון של גדס"ר 582 בפיקוד נתן שונרי יחד עם הטנקים של גדעון גלעדי שנערך לפנות בוקר. בנסיון זה הושמד למעשה הכח התוקף, אך 2 זחל"מים ובהם גם המג"ד נתן שונרי הצליחו לחמוק בחסות הערפל ולעבור דרך כל ציר "טרטור" ממערב למזרח. הלחימה במהלך כל הלילה בסביבות צומת "טרטור-לכסיקון" גרמה למיקוד תשומת הלב של החטיבה והאוגדה באזור הצומת. עד לאותה עת לא היה ברור לחטיבה שעל ציר "טרטור" ממזרח לצומת "לכסיקון" מגן כח מצרי גדול במתחמי הגנה חפורים. עתה נתבררה עובדה זאת.

בשעה 160700 קיבל המח"ט תחת פיקודו 2 גדודי טנקים נוספים. גד' 599 מחט' 421 בפיקוד רס"ן עמי מורג, ששהה בין "עכביש 52" ל"טרטור 40", וגד' 409 בפיקודו של עוזי בן יצחק שלחם בפאתים המזרחיים של מתחם "מיסורי", באזור סגול 194.  נתן שונרי חבר עם מג"ד 599 ותיאר בפניו את המתחם המצרי, וכן את המיקום המשוער של חייליו שנפגעו.

 

מתאר עמי מורג, מג"ד 599:

 

" ניסיונות לעלות על הציר עלו לנו בטנק, שהתפוצץ מפגיעת טיל ישירה. ברשת הקשר הגדודית התחנן הסמג"ד שלי שלא אמלא פקודה. ביקשתי סיוע אויר וארטילריה לחיפוי וקיבלתי רק סיוע ארטילרי. הלחץ מצידו של מח"ט 14 היה ללא נשוא. במוחי קדחה השאלה: אם לא אני, מי יחלץ את הצנחנים? מנגד, היה ברור לי שביצוע הפקודה הוא התאבדות. פקדתי שבמחצבה יישארו בחיפוי רק מפקדי טנקים ואיתי, בשדרה הפורצת, יהיו רק קצינים. בתזמון עם מטח ארטילרי וחיפוי קרוב של הטנקים עליתי על הציר בדהרה כשאלי מצטרפים שאר הקצינים. ירינו כמו מטורפים תך כדי תנועה מהירה על הציר. סביבנו היו אלפי חיילים מצרים, שירו עלינו מנשקם האישי כשנו משיבים ירי בתותחי הטנקים. הם היו כל כך קרובים שרשף יציאת הפגז שרף אותם
זרקנו רימונים, ירינו בנשק האישי ובמקלע הצריחון תוך שאנו מזגזגים על הציר להתחמק מהטילים שהמשיכו לטוס אלינו. שני טנקים נוספים התפוצצו מפגיעת טילים והפכו לאבוקות. ביקשתי מהסיוע הארטילרי שיוריד את פגזיו עלינו בכדי להרחיק את החיילים המצרים מהטנקים. בתנועה המטורפת וההזויה שלנו הגענו לגשר שהיה חסום בפגרי טנקים וזחל"מים ולא ניתן היה לחצותו. בהחלטה של הרף עין צעקתי לנהג "שמאלה חזק!" ופניתי במלוא המהירות מזרחה - כשלפתע ראיתי תעלה רחבה שחוצה את דרכנו. כמעט והתהפכנו".

 

 

מתוך יומני המבצעים:

שעה

ארוע

160635

 

ציר "טרטור-41/42" – גדוד 582 (שונרי)

נתן שונרי: "תוקפים אותנו טנקים, מצבנו קשה מבקש סיוע מהיר של טנקים, ארטילריה ומטוסים. לא מסוגל לנתק מגע, יש הרבה נפגעים". מקבל הוראה להיחלץ רגלית.

160638

אזור "טרטור-43" – גדוד 582

לנתן שונרי נותרו 2 זחל"מים וחי"ר מותקף מצפון, ע"י טנקים וחי"ר.  מבקש[29] סיוע טנקים, ארטילריה ומטוסים..

 

160820

אזור "טרטור-52" – גדוד 599 (חטיבה 421)

בעת ניסיון לפריצת ציר "טרטור". מח"ט 14 הורה למג"ד 599 (רס"ן עמי מורג) לנסות לפרוץ את הציר בחיפוי ארטילריה, בסדר גודל של אגד ארטילרי, שתרד על אזור המבנים של ה"חווה הסינית" ו"סגול-186". הירי לא עזר וכמות הטילים שנורתה על הכוח לא השתנתה. בניסיון שני לפרוץ את ציר "טרטור" קיבל שוב חיפוי ארטילרי יותר "סמיך".

 

 

 

 

 

ז.       סיכום מאפייני קרבות חט' 14 בליל ה- 15-16 לאוקטובר בהיבטי סיוע ארטילרי.

 

המבצע עצמו תוכנן בנוהל קרב חפוז ביותר, וללא מודיעין מטרות. למבצע רוכז סד"כ ארטילרי חסר תקדים, ולרשות חט' 14 בלבד עמדו 7 גדודים במהלך הלילה. החטיבה התגנבה אל מאחורי המתחמים המצריים בחסות החשכה. במהלך התנועה בוצע ירי למטרות הזדהות ועזרה לניווט, וכן בוצע ירי לא מבוקר על מטרות שונות לאורך ציר ההתקדמות. ניתן להניח שהירי הלא מבוקר לא היה אפקטיבי, למעט אולי אפקט של הסחה.

ההשתלטות על החצר של "מצמד", האזור המיועד לצליחה בוצע כמעט ללא קרב וללא סיוע ארטילרי. לאחר ההשתלטות על "מצמד" טיווח הקש"א של גד' 87 את הארטילריה לעבר "ארגז" דמיוני בגדה המערבית, במקום שבו צנחני חט' 247 אמורים היו לנחות. על מקום הנחיתה ירו 6 גדודים במשך כחצי שעה אלפי פגזים על מנת לשתק כל נסיון מצרי להפריע לנחיתה. בדיעבד התברר שלא היו שם מצרים.

עם מעבר גד' 184, הגדוד השלישי בשדרה החטיבתית, את צומת "טרטור-לכסיקון", נתקל הגדוד במגנן חפוז, בעיקר מיקוש חפוז וטנקים. מאותו רגע פוצלה החטיבה לשני מאמצים עיקריים, כאשר מאמץ אחד, הצפוני, מתמקם באזור ציר "שיק" ובולם התקפות נגד מצריות מכיוון מתחם "מיסורי", ואילו שאר החטיבה מבצעת במשך הלילה מספר התקפות על צומת "טרטור-לכסיקון" על מנת לפתוח את הצומת שעמד כעצם בגרון החטיבה, ועם בוקר התקפות על מנת לפתוח את ציר "טרטור". המאמץ הצפוני של החטיבה התאפיין בהפעלה דלילה מאד של ארטילריה. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר העניין שגילו המפקדים בהפעלת ארטילריה לסיוע בביצוע מטרותיהם. הקש"א היחידי במקום, סרן מרק שטרנהיים, הפך בפקודת מפקדו למפנה נפגעים, לגד' 184 ולפלוגה מגד' 87 לא היו קש"אים.

הקרבות באזור צומת "טרטור-לכסיקון" וציר "טרטור" התאפיינו בהפעלה מסיבית של ארטילריה, בעיקר אש על כוחותינו לצורך היחלצות. במספר מקרים רוכז לשם כך אגד ארטילרי שלם. אש מחפה לכיבוש לא הופעלה באפקטיביות מכיוון שמיקומם המדויק של יעדי החי"ר המצריים לא היה ידוע למפקדים.

 

 

מסכם המס"ח שמעון בן דוד[30]

"בחטיבה 14 לא דנו באבירי לב ב-13 לחודש ואף לא ב- 14 לחודש. ב- 13 לחודש, שבת, הצבא היה שפוף והמורל נמוך מאוד. שבוע שלם נשחקנו בבלימה והאמת שאני הייתי מותש. כמס"ח לפעמים ריכזתי 11 גדודים עם 11 רשתות קשר שונות, צריך לדאוג שכולם יפעלו, תחמושות יגיעו, לא עבודה קלה: יותר מסובך מאשר להיות אוגדונר. ב-14 לחודש הייתה תפנית: המצרים תקפו במאות טנקים. בגזרה שלנו בלבד מכיוון מערב למזרח כמאה טנקים ועוד 50 מדרום לצפון. אנחנו היינו על הרכס. אמרתי לאמנון רשף המח"ט: "ניקח ארטילריה, ונוריד מסך בטווח 3 ק"מ". הורדנו, הטנקים המצריים עברו דרך מסך האש וכשעברו דרכו יצאו מבולבלים. (אני באופן אישי חטפתי הפגזות וזה די מבלבל). דפקו את כל הטנקים המצריים. כמעט 120 טנקים. מהטנקים שתקפו מצפון לדרום דפקו את כל  החמישים. אני נפצעתי מפגז 122 מ"מ, סירבתי להתפנות. רק ב-15 לחודש נקראנו למבצע אבירי לב לטסה. ב-13 לחודש היה צריך דמיון רב כדי לחשוב שנגיע לתעלה.

יש ספר שכתב אמנון רשף.  יש עדויות מג"דים.  שם במפורש כולם מודים על הארטילריה שירדה בכמויות. הגדודים לא הפסיקו לירות אף לא לדקה. היו גדודים שהתחילו עם 12 קנים בבוקר ונשארו בערב 3-4 קנים. השאר נשחקו. יצאנו ב- 15 בלילה כאשר היתה בעיה של זיהוי, איך לנווט לנקודה על "לכסיקון" וממנה לעלות צפונה. לקחתי 3 זרקורים, הצבתי על טריגים[31] ולקחתי תותחים  שטיווחתי בפגזי זרחן. לפעמים עצרנו, זיהיתי את עצמי ע"פ הזרקורים וגם על ידי פגזי הזרחן וכך הובלנו את הכוח. הגענו  לציר הראשי, עברנו  דרך  המצרים, הם לא ידעו שאנחנו  צבא ישראלי, עמדו ומחאו לנו כפיים. אני הייתי בנגמ"ש, החבר'ה בטנקים. הם היו סגורים בטנקים שאין להם מספיק מערכות קשר, קשה להיות מס"ח מטנק. המצרים מחאו כפיים, אנחנו נענו עם שני גדודים מעבר לצומת עד שהגדוד הבא התגלה והתחילה לחימה. הארטילריה פעלה בדייקנות. המג"דים ביקשו עוד ארטילריה, לפעמים לקחתי סוללה בודדת וחילקתי אותה לשתיים. הגדודים נקלעו למארב בצומת, הורדנו על הצומת 4 גדודי ארטילריה וחילצנו אותם. בראש הגשר קיבלנו  הפגזה נוראית ונתנו לעבור לחטיבת הצנחנים. מס"ח הצנחנים היה אורי וגמן. מערכת הקשר שלו  מצומצמת, מבוססת על מכשירי קשר קטנים ונישאים.  מי שניהל בשבילו את האש הייתי אני עם הקצינים שלי. הוא ביקש ואני הפעלתי על פי בקשותיו. היו גם הרבה קציני טנקים שטיווחו לבד בנוהל קצין חש"ן מטווח. הם העבירו לי מה הם רוצים, על איזה נ.צ.,  וגם הם השתתפו בטיווח. כמות הפגזים היתה רבה.  אחר כך סייענו לחטיבת הצנחנים במערב התעלה. אחר כך, ב- 17.10.73 קיבלנו הודעה שכוח מצרי בא מדרום לחסל את ראש הגשר."

 

 

 


נסיונה של אוגדה 162 לפתוח את צירי "עכביש" ו"טרטור".

 

לאחר שנסיונותיה של אוגדה 143 לפתוח את ציר "טרטור" נכשלו, נוצר פער אמון בין מפקדת החזית למפקד אוגדה 143, האלוף אריאל שרון[32]. בבוקר ה- 16.10.73 נשתרר קיפאון במבצע הצליחה, כאשר מפקד החזית, האלוף חיים בר לב הורה שלא להעביר כלים נוספים אל מעבר לתעלה ללא גשר בר קיימא. להערכתו של מפקד החזית היה הכרח לפתוח את צירי "עכביש" ו"טרטור" על מנת להעביר את ציוד הגישור לתעלה. לקראת הצהריים הוחלט במפקדת החזית להעביר את משימת פתיחת הצירים לאוגדה 162 בפיקודו של האלוף אברהם אדן. במקביל הוחלט להעלות את חטיבת הצנחנים הסדירה, חט' 35, מפיקוד מרש"ל לגזרת הצליחה. הצנחנים אמורים היו להיות כפופים לאוגדה 162 והסד"כ הארטילרי שהוקצה למבצע היה 3 גדודים[33].

 

האלוף אדן ביצע במהלך אחר הצהריים של ה- 16.10.73 נסיון מהוסס לתקוף לכיוון ציר "עכביש" מדרום ע"י חט' 217, אך משנפגעו מספר טנקים מטילים, הורה אדן להפסיק את ההתקפה ולהמתין לחטיבת הצנחנים הסדירה.

 

חטיבה 35 באותו זמן נמצאה במרש"ל, או ליתר דיוק חלק מהחטיבה. גדוד 50 ופלוגת הסיור החטיבתית פעלו בכלל בגזרת רמה"ג, גדוד 202 פעל בגזרת אוגדה 252 בדרום התעלה, ושתי פלוגות, האחת מגד' 890 והאחת מגד' 202 לחמו כבר במסגרת "כח שמואליק". תחת פיקוד החטיבה במרחב שלמה נמצאו איפוא הגדוד הסדיר 890 בפיקודו של סא"ל יצחק מרדכי, וגדוד המרגמות הכבדות המתנייעות 332 (מילואים) בפיקודם של המג"ד רס"ן יעקב צור ששימש כמס"ח, והסמג"ד רס"ן רן כהן, ששימש, כמקובל בתותחנים באותה עת, כמפקד העמדה הגדודית (מפקד הגדוד בפועל). מפקדת החטיבה, בפיקודו של אל"מ עוזי יאירי ז"ל, עסקה באותה עת בנוהל קרב למבצע "אור ירוק", מבצע הנחתה והצנחה של כוחות מדרום לסואץ.

 

כאשר שונתה משימתה של חטיבה 35 וזו הוזעקה לסייע לפתיחת הצירים, ההוראה הייתה להשאיר את גדוד המרגמות במרש"ל. חטיבה 35 עלתה אפוא בהרכב של גדוד סדיר אחד (890, גם הוא בהרכב חסר), מפח"ט ופח"ח. מסיבות שקשה מאד להבינן החליט המח"ט להשאיר את המס"ח שלו, רס"ן יעקב צור, במרש"ל. גם מג"ד 890 השאיר את הקש"א (סרן שמואל פרידמן) ומ"מ המרגמות, כמו גם את כל הנשק המסייע הגדודי במרש"ל. החלטת המח"ט לא הייתה עניין של שיכחה. התחולל ויכוח עז בשאלה זאת[34] בין המח"ט למס"ח והמח"ט פקד על המס"ח להישאר מאחור. המח"ט, עוזי יאירי,  הניח שמישהו יעמיד לרשותו מפקדת סיוע ארטילרי, אך דבר זה לא תואם ולא בוצע. בדיעבד מסתבר שמפקדת חט' 35 ומפקדת גדוד 890 חסרו גורמי סיוע ארטילרי ולא הצליחו להפעיל סיוע ארטילרי גם כאשר סיוע זה התבקש עקב המצב בשטח.

כח הצנחנים הוסע בשילוב של מטוסים, אוטובוסים ומסוקים ממרחב שלמה לרפידים, ומשם דרך טסה וציר "עכביש" הפקוק לשטח הכינוס באזור "עכביש 55". הגעת הגוף העיקרי של הצנחנים התעכבה והצנחנים הגיעו לשטח הכינוס רק בחצות. החפ"ק החטיבתי הוסע במסוקים וחבר עם מפקד אוגדה 162 בשעה 16:00, ובהמשך השתתף בקבוצת פקודות אוגדתית באוגדה 162. החלק של חטיבה 35 במבצע היה לסרוק ולטהר את צירי "עכביש" ו"טרטור" וליצור חיץ בין עמדות ה"סאגרים" המצריות בשוליים הדרומיים של מתחם "מיסורי" לצירי התנועה. כמו במקרה של אוגדת שרון יום קודם לכן, גם באוגדת אדן לא היה מודיעין מדויק, ולא היה ידוע על המתחמים המצריים החפורים לאורך ציר "טרטור". אלא שבניגוד למצב ביום הקודם, כעת היה כבר מידע על אותם מתחמים מהכוחות שלחמו באותו ציר: גדס"ר 582 וגד' 599. מידע זה לא עבר בצורה מסודרת מאוגדת שרון לאוגדת אדן, איש מאוגדת אדן גם לא טרח לדרוש את המידע, וגם כאשר המידע הגיע בצורה אקראית – התעלמו ממנו[35]. 

מפקד אגד ארטילרי 215 (של אוגדה 162), אל"מ חיים גרניט, שאל את מח"ט 35, אל"מ עוזי יאירי, למה אין לו מפס"ח. תשובתו של מח"ט 35 הייתה שהוא מכיר את הטכניקה: "קצין חי"ר מטווח". גרניט הציע לו להמתין מספר דקות והוא יצרף אליו מס"ח וקש"א. יאירי לא היה מוכן לחכות[36].

 

בדיוק כפי שהתרחש יממה קודם, גדוד 890 נתקל במערך המצרי החפור מצפון ל"טרטור 42" ללא כל מידע מוקדם, וספג אבדות כבדות. לעומת זאת, בניגוד לכוחות מאוגדת שרון, לא יכלו הצנחנים להפעיל ארטילריה ביעילות, כי גורמי הקישור הארטילרי, בעלי המקצוע לעניין זה, הושארו במרש"ל. היו נסיונות ספורדיים לטווח ארטילריה בנוהל קצין חי"ר מטווח, אך אלו בד"כ לא עלו יפה למעט כמה יוצאים מהכלל[37].

 

במקביל להיתקלותם של הצנחנים ב"טרטור 42", שלח מפקד האוגדה כח סיור לאורך ציר "עכביש" והתברר שציר עכביש פתוח לתנועה, לפחות בלילה. לאורך ציר זה הניעה האוגדה את הדוברות לתעלה, ועם בוקר הוקם גשר על התעלה וכוחות צה"ל התחילו לצלוח את התעלה. אוגדה 162 התחילה גם בבוקר ה-17.10.73 להפעיל אש טנקים וארטילריה על המערכים המצריים מצפון לציר "טרטור", אך מבלי לנסות לכבוש מערכים אלו. בחסות אש זאת נסע צה"ל על ציר "עכביש". בלילה שבין ה- 17-18 לאוקטובר נטשו המצרים את מערכיהם ליד ציר "טרטור", וב- 18.10.73 פתחו כוחות חט' 600 את ציר "טרטור", גררו את גשר הגלילים לתעלה וגשר זה הושק לפנות ערב, ה- 18.10.73.

 

סביר להניח (אם כי אין בידינו הוכחה לכך), שהפעלת האש המסיבית על המערכים המצריים מצפון לציר "טרטור", בייחוד "טרטור 42", "עזרה" להם להחליט לסגת צפונה ממערכים אלו.

 

על ההיבטים הארטילריים של הקרב של צנחני גד' 890 מספר שאול צ'יטיאט, מי שהיה קצין האג"מ של א.א. 215:

"... כקצין אג"ם של אגד 215, לא ידענו מה מתרחש בחווה הסינית. שלחו את הצנחנים ככוח פרטיזנים לכבוש.... איש לא ידע שהולך להיות מבצע כזה בראיה ארטילרית. מי שצעק – ירינו לטובתו. גם אם ירינו לטובתם, וירינו, לא ניתן להבחין אם הפגז מצרי או ישראלי."

 


הרחבת מסדרון הצליחה וכיבוש מתחם "אמיר" וסביבותיו – 18.10.73

 

ב- 18.10.73 הוטל על שרידי חטיבה 14 להרחיב את אזור ראש הגשר צפונה ע"י כיבוש בתי החווה הסינית (מתחם "אמיר") וכן מספר מתחמים מצריים מצפון לציר "שיק". חטיבה 14 תוגברה בגדוד 88 ("דב לבן")[38], ושאריות גדודים 87 ו- 407 אוחדו עם גדודים 184 ו- 79. בניגוד ללילה של ה- 15-16, הפעם זיהוי האויב היה מדויק, והיעדים נכבשו בהתקפה סדורה בסיוע ארטילרי.

 

הסד"כ הארטילרי למבצע כלל 4 גדודים: גד' 155 מ"מ, גד' 160 מ"מ, גד' 203 מ"מ, וגד' מטל"ר 240 מ"מ כמפורט בטבלה:

 

סד"כ ארטילרי לכיבוש "אמיר" – חטיבה 14

יח' אם

סוג הגדוד

מס' הגדוד

א"ק

מפס"ח

מג"ד

סמג"ד

שינוי כפיפויות

א"א 214 "אדירים"

("עוקץ הברזל")

גד"ב 50-M

872 "אורנה"

מצפן

חט' 600

ראובן פופר ז"ל

נח בריזובסקי

19.10 א"א 209 מערבית לתעלה

מכמ"ת 160

322

רומי

 

דניאל אילון

אריה מאיר

 

א"א מטכלי

מטל"ר 240

270

שקם

 

אוריאל קידר – קולסקי ז"ל

גרשום שלום

ירד מרה"ג ב 14.10  גמר תחמושת ב 17.10

יח' פיקודית 746

גד"כ 203 "קרדום"

55 "דרקון"

מנגן

 

שרגא בן צבי

יצחק גזית

הגדוד עם 2 סול' יורד מרה"ג ב 17.10 ת"פ יח"פ 746 והתאחד עם הסוללה שנותרה בסיני

א"א 213

אוגדה 146

סוללה בת 6 קנים "רוכב" קצר קנה

899 "פורקן"

פרסום

חט' 205

יוסף שעייה

שלמה טרוקמן

יורד מרה"ג מא"א 213 רק ב 15.10

 

 

 

 

 

 

 

 

הסיוע הארטילרי התבצע בצורה הבאה

·         מכמ"ת 160 מ"מ  פעל בסיוע קרוב לכיבוש "אמיר".

·         גד"כ 203 מ"מ      פעל בסיוע קרוב לכיבוש בית המשאבות.

·         גד"ב 155 מ"מ והמטל"ר 240 מ"מ. ירו על מטרות צפונית לציר "שיק" לנטרול האויב  בעת ההתקפה.

הסיוע תוכנן כך עקב הדיוק הרב של מרגמות ה 160 מ"מ ותותחי ה"קרדום". ואילו גדוד המטל"ר ירה על מטרות מצפון לציר "שיק" בגלל הפיזור הרב שלו.

 

 

מתאר המס"ח שמעון בן דוד[39]

"ב-18 באוקטובר, המלחמה ב"חווה הסינית" היתה כתישה. היה ערפל נוראי.  המצרים ירו עלינו, זה ירה על זה.  בבוקר היה ערפל כבד. כשהערפל התפזר ראינו תמונה מדהימה: טנקים שלנו ומצרים פגועים כשהמרחק בין טנק לטנק הוא כזה שקנה נוגע בקנה. ראיתי שם נגמ"ש סעודי חדש לגמרי.  לא היה מטר שלא היה בו נגמ"ש, רכב או  טנק.  חיסלנו את ההתקפה הזאת ושם נפצעתי בפעם השניה."

 

לא בכל מקום הענינים הלכו בקלות כזאת. בגזרת גד' 184 ביצעו התקפה ראשונה ללא סיוע ארטילרי והתקפה זאת נכשלה. בהתקפה השניה הופעלה אש ארטילרית והפעם המצרים ברחו והמתחם נכבש. מתאר הסמ"פ אבי ליאור:

 

" ב-18 לחודש הגדוד קיבל פקודה לתקוף את המתחם מצפון לציר "שיק" שכלל בחלק המערבי 6 טנקים טי. 55, ובחלק המזרחי עד "לכסיקון" מתחם חי"ר חפור עם הרבה חיילים מצריים. קבלנו פקודה מאלמוג. הציע הקש"א[40]: "יש יחידת אש, נוריד ארטילריה!" אלמוג [המג"ד] אמר: "לא צריך, קדימה הסתער!". היינו 9 טנקים. 6 נעו כלפי מערך הטנקים, אני הייתי עם עוד שלושה באגף המזרחי. נעתי מול חי"ר מחופר. ציר "שיק" עובר במקום נמוך. ירדנו לציר "שיק", טיפסנו לכיוון המוצבים והתקרבנו למוצב החי"ר. התחיל ברד של אר. פי. גי. שעפו לכיוון שלנו. כל אותם ימים לא קיבלנו אספקה ותחמושת, והיינו דלים בתחמושת. גם המקלעים לא היו מטופלים וחלק לא ירה. נשארו לנו פגזים. התקדמנו ונתתי פקודה לירות פגזים על הסוללות,  כל שלושה מטר לירות פגז.  אנחנו מולם במרחק מטר, אר. פי. גי. מולנו. הגענו למעלה, זרקנו רימונים לתעלות והמצרים הסתלקו. חשבתי להיערך להגנה, כבשתי מוצב!. ראיתי מכיוון מערב 2 פטונים בוערים ו- 4 נעים מהר אחורה. ..... היתה נסיגה ואחריה ייצבנו קו על בסיס דרומה מ"שיק". אז ביקשנו שיתנו ארטילריה ומטוסים, ונתנו ארטילריה  על המוצבים המצריים. אחרי 4 שעות ביצענו התקפה נוספת, הגענו לאותו מקום ובאיזור שלי לא היה כלל חי"ר. קודם היו מאות ועפו משם."

 

מתוך יומני המבצעים:

 

שעה

ארוע

180814

אזור "סגול-105" – גדוד 88 ("דב לבן")

זיהוי של טנקי אויב שנעים דרומה מ"סגול-105" דווח למח"ט, התקבלה הקצאה ארטילרית. המס"ח מפעיל ארטילריה על אזור "סגול 105" כאשר קש"א 88 מטווח ומתקן את האש בהתאם לתצפיות.

180900

 

אזור "סגול-107" – גדוד 184

ב"סיוע אווירי" של האויב שירה על כוחותיו ובסיוע ארטילרי  המשיך הגדוד עד "סגול-106" ושם נעצר.

180945

 

אזור "סגול-139" – גדוד 79

מג"ד 79 נמצא על "סגול-139" ומטווח אש ארטילרית על "סגול-185" (קצין חש"ן מטווח).

181355

 

אזור "סגול-107"-"סגול-134" – גדוד 184 וגדוד 79

תקיפה משותפת של גדוד 184 וגדוד 79 בסיוע אווירי וארטילרי. נספרו במקום 118 טנקים שרופים ועוד 15 תקינים נטושים.

181630

 

אזור "אמיר" – גדוד 88 ("דב לבן")

מרוכזת ארטילריה לריכוך "אמיר" בטיווח קש"א גדוד 88.

181710

 

אזור "אמיר"

מג"ד 88 מקבל אישור לעלות על "אמיר", המס"ח מדווח "אחרון נורה". בשעה 17.12.

 

 

 

 

 

סיכום הפעלת הארטילריה בקרבות מסדרון הצליחה.

 

קרבות מסדרון הצליחה התאפיינו בכך שבכל השלבים הייתה ארטילריה זמינה, ובשפע. פיקוד הדרום ריכז לגזרה צרה, יחסית, 12 גדודי ארטילריה, שפרסו רובם ככולם לאורך ציר "עכביש". 3 מתוכם היו תותחי 175 מ"מ בעלי טווח ארוך (כ- 32 ק"מ) ו-6 גדודים של תותחי 155 מ"מ בעלי טווח של כ- 15 ק"מ. למרות לוח הזמנים הקצר הצליחו הגדודים להתמקם בעמדות, לפרוס, לירות ולהביא לעצמם תחמושת.

 

עם זאת, עצמה ארטילרית זאת לא באה לידי ביטוי מלא ואפקטיבי.

 

בליל הפריצה, ליל ה- 15-16 לאוקטובר, כמעט לא סייעה הארטילריה לחט' 14 לביצוע משימותיה המתוכננות, למרות שהארטילריה ירתה הרבה, ובמספר מקרים נחלצו כוחות החטיבה ממצבים מביכים בזכות הסיוע הארטילרי. בלילה שלמחרת שוב לא סייעה הארטילריה לגד' 890 לנקות את צירי התנועה, אם כי ייתכן והאש הארטילרית שנורתה על המערכים המצריים לאורך ציר "טרטור" ב- 17.10 גרמה למצרים, בסופו של דבר, לנטוש אותם.

רק למחרת, בסדרת הקרבות של חט' 14 ב"אמיר" וסביבותיו הביא סוף סוף הסיוע הארטילרי לתוצאות מוכחות, וחט' 14 כבשה בקלות את "אמיר" לאחר ריכוך ארטילרי מסיבי. ההצלחה והקלות היחסית של הקרבות ב- 18.10. עומדים בניגוד בולט לקרבות בשלושת הימים הקודמים, ונראה שמפקדי השריון הפנימו סוף סוף את הצורך בהתגברות על מערכי חי"ר מצריים חפורים בהתקפות סדורות ובחיפוי ארטילרי, במקום בקרבות היתקלות. 

 

שתי אמיתות חייבות לעמוד לנגד עינינו כאשר אנו מנתחים את סדרת הקרבות של מסדרון הצליחה:

אמת אחת, ידועה ומוכרת היטב בחיל התותחנים אך לא בהכרח בקרב הכוחות המסתייעים, היא שמלאכת התותחנות היא עבודת שרשרת שחוזקה נקבע על ידי החולייה החלשה ביותר. לא יעזור לנו אם נרכז סד"כ ארטילרי מרשים, מוכן לכל משימה שתוטל עליו, אם המג"ד המסתייע לא יודע כיצד להשתמש ביכולת זאת, אם המח"ט המסתייע משאיר את המס"ח שלו הרחק מאחור, או אם המג"ד המסתייע לא משאיר לקש"א זמן מספיק לרשום את השטח באש או הופך אותו לקצין פינוי נפגעים, או לא לוקח אותו לקבוצת הפקודות (כולן דוגמאות שקרו במקום זה או אחר בקרבות מסדרון הצליחה).

בתוכניות האופרטיביות למלחמה  הקישור הארטילרי לא היה משולב בנוהלי הקרב, ולכן לא יכלו להשפיע על התוכניות ולהציג את שיקולי הארטילריה בנושא[41]. במהלך הקרב, חלק מהקש"אים פעלו כנספחים בטנק המ"פ ולא ליד המג"ד. יעקב בן קיקי שהיה מסו"ל בגדוד 403 העיד שכאשר הגיע אל קבוצת הפקודות בגדוד השריון אמר המג"ד (עמרם מצנע) כי "אין צורך שהקש"א יצטרף אלינו". התקשורת בין הקש"א לבין המג"ד הייתה עקיפה והפעלת האש נעשתה בפנייה למס"ח, דבר אשר סתר את התו"ל הקיים לפיו הקש"א הוא זה שמפעיל את האש ליחידתו[42]. בנוסף לכך היה קיים חוסר הבנה באשר לתפקידו של הקת"ק ולתרומתו להפעלת הארטילריה. בשל מחסור בחיילי שריון הופעלו חלק מהקת"קים כאנשי צוות בטנקים. כתוצאה מכך הם לא יכלו לבצע את תפקידם  - להפעיל ולהכווין אש ארטילרית.

 

אמת שניה, שאותה התותחנים לא מפנימים במידה הראויה, היא שתפקידם של התותחנים איננו לפרוס בעמדה, גם לא לרשום קו אפס ולמדוד עמדות חליפין. תפקידנו אפילו איננו לירות פגזים! תפקידנו הוא לעזור למסתייע לבצע את משימותיו. כל פעולותינו חייבות להיות משועבדות לתכלית יחידה זאת. כמובן שבשביל לסייע לכוחות השריון והחי"ר במשימתם צריך לפרוס, למדוד, לירות, וכו', אך אלו תשומות, לא תפוקות. התפוקה היחידה היא מידת הסיוע שנתנו למסתייע לבצע את משימותיו.

במבחן תפוקה זה, אין ספק שנכשלנו ביומיים הראשונים (15-17 לאוקטובר) והצלחנו ב- 18.10.73. ההצלחה בכיבוש "אמיר" בקרב סדור רק מדגישה ביתר שאת את אי ההצלחה ביומיים וחצי הקודמים להביא את העוצמה הארטילרית לידי ביטוי ממשי בשדה הקרב.

 

כמובן שקביעה זאת אינה צריכה להקטין את הערכתנו לתותחנים בעמדות, ולקציני הקישור הארטילריים בצריחי הטנקים. מפקדי העמדות דאגו להביא לעצמם תחמושת למרות חוסר שליטה מרכזית בנושא התחמושת, הם פרסו בקירבה מסוכנת לציר "עכביש" כדי להקל על הגעת התחמושת לעמדות בהיעדר רכבי שינוע רבי מינוע, ובכך חשפו את עצמם לאש נ"ס, והם דאגו לירות יומם ולילה. האפקטיביות הנמוכה, יחסית, של הסיוע הארטילרי בימים הראשונים של המבצע היו כשל מערכתי שנבע בעיקר מחוסר הבנה של המפקדים המסתייעים, שלמדו את הנושא בדרך הקשה, ותוך כדי לחימה.



[1] אל"מ חיים גרניט, מפקד אגד 215. 

[2] סרן אהוד פסטרנק, קש"א גד' 87

[3] יעקב עקנין מתייחס כאן לחטיבות 421 ו- 247 כאילו הן צלחו בכח מלא. למעשה, כל חטיבה העבירה רק גדוד אחד אל מעבר לתעלה בשלב זה.

[4] יש לזכור שב- 15.10.73 כל הגדודים היו שחוקים במידה זאת או אחרת. בסה"כ התחילה החטיבה את המבצע עם 97 טנקים ו- 8 פלוגות חי"ר.

[5] לפי סדר התנועה: גדס"ר 87 בפיקוד אהוד ברום ז"ל, גד' 79 בפיקוד עמרם מצנע, גד' 184 בפיקוד אברהם אלמוג, וגד' 407 בפיקוד שעיה בייטל.

[6] גדוד 424 ("שקד") בפיקוד משה ספקטור, "כח שמואליק" בפיקוד שמואל ארד, גדס"ר 582 בפיקוד נתן שונרי.

[7] חוברת חטיבה 14 (אמנון רשף).

[8] בחוברת של חטיבה 14 בסד"כ הארטילרי לטובת חטיבה 14 לא נכללים יחידות ה"רומח".

[9] בפרט, לא היה כלל מידע על חטיבת חי"ר מצרי שלמה שנפרסה לאורך ציר "טרטור" במערכים חפורים שניתן היה לראות אותם בתצ"א, לא היה מידע שהאזור סמוך לציר "שיק" מהווה ריכוז דרגים דיוויזיוני של דיוויזיה 21, ולא היה מידע על עמדות הארטילריה המצריות באזור ציר "שיק-לקסיקון". מידע זה התברר רק כאשר כוחותינו נתקלו באויב. בחוברת של חטיבה 14 נאמר שהערכות האויב התבססה על פיענוח תצ"א. כנראה שאותו תצ"א היה ישן, כי בידי המחברים נמצא תצ"א מה- 15.10.73 ובו נראים מערכי החי"ר בבירור.

[10] איתי וד"ר דני אשר: הארטילריה בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. מערכות.

[11] שמעון בן דוד במפגש ה- 16 של הפורום האזרחי לתחקור קרבות: " ב-15 לחודש זומנתי עם רשף אצל שרון בבונקר לקבוצת פקודות ל"אבירי לב". תכננו. רשף אמר: "תנווט בלילה!" צריך לרדת מצפון דרומה, בחולות, וקשה לנווט. "

[12] באותה תקופה הייתה בכל אגד ארטילרי, גונדת זרקורים לטיווח  ולסימון יעדים.

[13] תאור המס"ח, שמעון בן דוד, בחוברת של חט' 14, עמ' 103, וכן עדותו של מרק שטרנהיים.

[14] הכוונה להשתלטות על אזורי "מצמד" ו"סרוק". השעה נלקחה מהקלטות רשת הקשר החטיבתית בטסה, ע"פ חוברת חט' 14.

[16] חטיבה 55: הכינוי מתקופת מלחמת ששת הימים של חט' 247.

[17] איתי אשר ודני אשר, הארטילריה הישראלית בחזית הדרום במלחמת יוה"כ, עמ' 6, מתוך: מערכות 354

[18] החוברת של חטיבה 14, ע"פ התעבורה שנרשמה ביומני הרדיו של המטכ"ל.

[19] לפי עדותו של אבי ליאור נפגעו בצומת 18 מ- 27 הטנקים של גד' 184. בנוסף להם, פלוגה ב' מגד' 407 שלחמה גם היא באזור הצומת, ועוד טנק אחד מגד' 79 שעלה על מוקש באותו אזור.

[20] תאור המס"ח, שמעון בן דוד, בחוברת של חט' 14, עמ' 103. סגול 135 נמצא על גדת התעלה במפגש עם ציר "שיק". סגול 140 נמצא כק"מ מצפון מערב ל"אמיר", סגול 124  לא נמצא במפת הקוד. ייתכן שזהו שיבוש בחוברת של חט' 14.

[21] חוברת חט' 14, עמ' 215

[22]  ב"ז קידר- אוקטובר 1973 – סיפורו של גדוד "מחץ", הוצאת "תמוז"  1975, עמ' 64, וכן דברים שאמר דני מט בכנס XXX

 

[23] עדותו של יורם זמוש, מי שהיה ק. אג"מ ב' של חט' 247.

[24] אש על כוחותינו:  ירי על מוצב השייך כולו או בחלקו לכוח היורה.

[25] באותה שעה בצומת ובסביבתה נמצאים צוותים מהטנקים של גדוד 184 שנפגעו בצומת, וכן כוח שמואליק העוסק בחילוץ

[26] בשעה 160223 דיווח שונרי שיש הרבה כלים פגועים באזור הצומת והוא נכנס רגלית לחלץ אותם.

[27] דוד ציפין ז"ל נהרג ב 8.10.73. יוסי גורל נפצע ב 15.10.73

[28] דוגמה אופיינית לשפיכת תחמושת ארטילרית לחינם. אין מטרה מדויקת ואף אחד לא מבקר את האש.

[29] בקשה זאת לא נענתה. לפי עדותו של הקש"א סרן פנחס מור: "בתוך ציר טרטור כבר לא הייתה ארטילריה. עם הנץ השחר, התגלינו. אני הייתי ללא קשר. נותרנו 12 אנשים במקום. זחלתי אל ציר "עכביש". ואז הגיע המג"ד עם זחל"ם וחילץ אותנו.

על ציר "עכביש" ראיתי בזווית העין את הקת"ק שמואל גולן, נפצע בידו מרסיס של טיל סאגר. קשרתי את ידו. ואח"כ נאמר לי שלמעשה הצלתי את ידו.

 

[30] דברים שנאמרו במפגש מס' 16 של הפורום האזרחי לתיחקור קרבות – סמינר סיכום על מערכת החווה הסינית. מפגש מס' 16 הוקדש להפעלת ארטילריה.

[31] נקודות טריאנגולציה: שיטת מדידה שלפיה חילקו שטחים נרחבים על פני הארץ למשולשים. נקודת ה"טריג" הייתה במפגש התיכונים של המשולש. שיטה זאת קדמה לשיטת ה UTM

[32] פער אמון זה נבע מתחושה של בר לב וגונן שאריק שרון להוט לצלוח את התעלה ואינו מגלה מספיק נחישות בפתיחת הצירים והרחבת מסדרון הצליחה. בפרט היה מאוכזב בר לב מכך שכוחותיו של שרון כביכול היו במתחם "מיסורי" ונטשו אותו. דברים ברוח זה אמר בר לב לעוזי יאירי, מח"ט 35: "... כשאריק ניקה את ראש הגשר כוחותינו היו באמת ב"מיסורי", אבל הג'נטלמן התחיל לעשות עניני פשיטות והמצרים בשיטה שלהם זחלו למטה. ועכשו "עכביש" ו"טרטור" הם לא לתנועה והם דופקים עם השמלים כל טנק וכל רכב..." (מתוך יומן מבצעים פד"מ, 161630). דברים אלו, כמובן, רחוקים מאד מהמציאות. בנוסף, סיבך שרון את המצב בכך שהעביר דיווחים אופטימיים מאד במהלך כל הלילה של ה- 15-16 בהקשר של צומת טרטור-לקסיקון וצירי התנועה לתעלה, דיווחים שלא היו נכונים.

[33] ע"פ הוראתו של אלוף הפיקוד, שמואל גונן, כפי שמופיע ביומן המבצעים של פד"מ.

[34] עדותו של יעקב צור.

[35] נתן שונרי, מג"ד 582, היה מקיבוץ בית השיטה. גם קצין האג"מ של חט' 35, גיל דוד, היה מקבוץ בית השיטה. השניים נפגשו באקראי, ונתן שונרי סיפר לגיל דוד על המתחמים המצריים לאורך ציר "טרטור". המח"ט ומפקד האוגדה התעלמו ממידע זה.

[36] ראיון טלפוני עם חיים גרניט, ריאיין סימן טוב שגיא,

[37] כח צנחנים, בפיקודו של סגן חזי דחבש, שהיה לכוד בתוך מכתשי פצצות קרוב לעמדות המצריות השתמש באש ארטילרית כדי להשמיד את העמדה המצרית מולו. ייתכן והיו גם מקרים ספורים נוספים מסוג זה.

[38] יחידת פשיטה משוריינת שהתבססה על רק"מ שלל. כללה 6 תומ"ת נ"ט "פט-76" ו 10 נגמ"שים אמפיביים מסוג "ב.ט.ר-50".

[39] סיכום המפגש ה-16 סמינר סיכום על מערכת החווה הסינית.

[40] הקש"א שבו מדובר הוא אהוד פסטרנק. בראיון שקיימתי אתו בספטמבר 2005 הוא לא זכר את הארוע הזה.

[41] לקחי חת"ם במלחמת יום- הכיפורים, מפקדת מקתמ"ר, עמ' א-1

[42] מלחמת יום כיפור – לקחים ארטילריים, נערך ע"י מס"ח 217, סא"ל רמי אדר, עמ' 1



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה