למה לקרוא את זה
|
התקשורת תחת משטר רודני אינה הכלי המשקף את החברה אלא הכלי בידי הרודנים לעצב את החברה. לכן לכל המתפרסם בכלי תקשורת בשטחי רש"פ ישנו ערך קריטי להבנת המטרות, ששליטי רש"פ מציבים בפני עצמם ובפני החברה, איך ולאיזה עתיד הם מחנכים את נתיניהם, מבוגרים וילדים כאחד.
בכל העולם ובכל הזמנים ידעו המושלים במדינות את חשיבותו של המידע, גם במלחמה וגם בשלום. לכן, לטענת היסטוריונים, הריגול הוא המקצוע העתיק השני בעולם לאחר המיילדות. אמנם במקרה שלנו, אפילו לא היה כל צורך בפעולת ריגול: כל החומר, שבבסיס המאמרים האלה בא מן המקורות הגלויים לחלוטין: עיתונים, ספרים ושידורי הטלוויזיה בשטחים הניתנים לשליטת רש"פ.
במשך עשרות שנים תמיד היו אלה, שדרשו מאתנו חזור ודרוש, בצדק רב לדעתי, שנלמד את השאיפות והבעיות של הצד הערבי. מעל כל במה אפשרית הם פצחו בהטפות מוסר: יש להקשיב לצד שכנגד, ללמוד מה יש להם לומר. במבחן התוצאה, קיים רק קומץ אנשים, שבאמת מסתכלים ומקשיבים לצד השני ולרוב מחנה "שטחים-תמורת" חסר האומץ והיושר האינטלקטואלי לעשות זאת. ההתעלמות של "מחנה השלום" מן העובדות גורפת ומוחלטת. ברגע האמת התברר, שבכל השנים האלה לא היה להם ואין להם כעת כל מושג מה קורה בצד השני וגם ממש לא מעניין את רובם.
תיאורית "שטחים-תמורת" תמיד התבססה על הטענה, שלו רק נהיה מוכנים "להחזיר את השטחים תמורת שלום אמת" – נקבל שלום אמת ואז נטייל ברגל בין עזה לרפיח וניסע במכונית המשפחתית לחומוס וקפה בשוק של דמשק. רמת ההסכמה הערבית לסגנון החיים הזה עם היהודים כמעט ולא עמדה בדיון בישראל שלפני הסכמי אוסלו. חכמי "שטחים-תמורת" שידרו ביטחון כה מוחלט בהיגיון דבריהם ובצדקת דרכם, שכל שאלה מקשה בעניין הזה פשוט בוטלה כלא רלוונטית.
אך אם רק נגייס את סקרנותנו לבדוק את העובדות, שבבסיס התיאוריה – נבדוק לאט ובזכוכית מגדלת את השאלה הקריטית: מה חושבים עלינו בכלל ועל הרעיון "שטחים תמורת שלום" בפרט שותפינו להסכמים – בשיחתם פנימה? המידע על המתרחש בתוך החברה הערבית הוא מידע בעל חשיבות אסטרטגית, יכולה להיות לו השפעה מכרעת על ההתייחסות של אנשים רבים אל השאלות המרכזיות בוויכוח הישראלי, לכן גם השאלה מדוע ובגלל מי המידע הזה אינו נמצא יום-יום באור הזרקורים – גם היא שאלה אסטרטגית, אך נמצאת מחוץ לדיון בסדרת המאמרים הזו.
מי שמבצע מעקב אחרי הנעשה ברש"פ, קורא ומתרגם את כל עיתוניה ומקליט את שידוריה – זה מכון "המבט לתקשורת הפלשתינית" , שעבודתו נתנה למחבר את מרבית החומר ללימוד הנושא. המחבר מודה מקרב לב למכון ומנהלו איתמר מרכוס בגין עבודתם.
הסדרת המאמרים הזו פורסמו לראשונה באתר "חדשות מחלקה ראשונה", כחלק מתהליך כתיבה של ספר שבתהליך כתיבה. חלקים ממה שכבר נכתב שומשו ליצירת המאמרים האלה. ברור, שהטקסט סובל מבעיות של עריכה והגהה, זהו רק "פיילוט" לפני הדבר האמיתי.
הערות קונסטרוקטיביות תתקבלנה בברכה.