רוני דניאל, הכתב והשופט

התאריך: 14 במאי 2006, המקום: מהדורת החדשות של ערוץ-2 של הטלוויזיה הישראלית, האירוע: משפט-בזק למתנחלים תושבי מאחז "ברכה ב'", הקטגור, הסנגור, השופט והמוציא לפועל: הכתב רוני דניאל.

הכתב דיווח בדרמטיות אודות השרפה במפעל השייך לערבים מן השומרון. על פי הכתבה, מוט ברזל נתקע בידית הדלת כדי למנוע את פתיחתה מבפנים (נעשתה הדגמה בעת הצילום) והמבנה הוצת. שומר הלילה, ששהה בפנים, "רק בנס" הצליח להימלט, אך בחוץ המתינו לו אלמונים, שהפליאו בו את מכותיהם.

"לגמרי במקרה" בדיוק בזמן השרפה הלילית נמצאה במקום מצלמה, אשר הנציחה באיכות לא רעה את השרפה. אמנם המצלמה לא הנציחה לא את הדלת הנעולה, לא את בריחת השומר, לא את המכות בו ולא את האלמונים המסתוריים הנמלטים מן המקום לאחר ביצוע זממם.

בסרט רואים משאית בוערת אך לא רואים אנשים. כמו-כן, הכתב דניאל לא הסגיר את זהותו של הצלם הלילי וסיבת שהותו במפעל לגריסת אבנים במקום שכוח אל באמצע לילה, מצויד במצלמת וידאו מקצועית.

לפני שיספיקו הצופים לעכל את החומר המדווח ולהתחיל להעלות שאלות טורדניות, לימד אותם רוני דניאל קורס בחשיבה הנכונה: "העקבות הראשוניים מובילים את המאחז הסמוך". על מנת לבסס את טיעוניו, העפיל מר דניאל לראש גבעה כדי לצלם משם את השטח בין המפעל השרוף לבין המאחז.

לא היה כל הסבר באילו "העקבות הראשוניים" מדובר. האם על השביל בין שני המקומות האלה נמצאו עקבות, טריים מהלילה, של הנעליים השייכות למי משוכני המאחז? נעשתה בדיקת מעבדה?

הצתה חייבת להשאיר על הבגדים, השערות והעור של המבצעים סימנים של חומר דליק ופיח, שמז"פ מסוגלת לגלות – מישהו מצא משהו? עין העדשה הצופה על השטח שבין  המפעל לבין המאחז – אלה כל "הראיות", שהצליח הכתב החרוץ להביא בכתבתו.

המעשה, כפי שהוא תואר, בקלות יכול להתגלות כמעשה פלילי על ידי הערבים או כתוצאה של ריב בין חמולות. בשנת 95' התבשרנו אודות הארגון "חרב דוד" השודד ורוצח ערבים בחלחול, שהתגלה ככנופיה ערבית מחופשת במדי צה"ל. לאחרונה היה ארוע דומה, שנודע כפרשת שוד הנשק בבת-עין.

אך הכתב דניאל ושולחיו יודעים היטב, על סמך ניסיון ארוך, שבעיני רבים בציבור העדר הראיות ובידוי העקבות אינם מהווים סיבה מספקת לפקפוק בחשדות נגד האשם האולטימטיבי של המדינה – המתנחלים.

עד היום יש מי שמוכן, ללא הנד עפעף ובתחושה של צדק אבסולוטי, לטעון לקיום "עדויות מצולמות" נגד המתנחלים בפרשת "כריתת עצי הזית". אף אחד לא ראה את העדויות המיתולוגיות האלה, אבל התחושה "כולם יודעים" מנצחת את השכל הישר. כנראה הפעם מישהו הפיק לקחים והציב בעוד מועד צלם במקום כדי להגביר את השכנוע...

בקצב של בערך פרשה אחת לשבוע מתפוצצות בעת האחרונה פרשות של "מעשי הפשע" של מתנחלים, בעיקר אנשי מאחזים. כאילו לגמרי במקרה, התפתחה האופנה החדשה בתקופה, שממשלת אולמרט והגנרליסימו הטרי עמיר פרץ יוצאים לדרך וכבר מסמנים מטרות חדשות. "פשעי המתנחלים" מתבצעים בהתאם לצו האופנה החדשה ודווקא בתקופה, שתועמלני האתרוגים זקוקים לו...

רוני דניאל לא רק שידר כתבה מפוקפקת מבחינת העובדות אלא שימש באותה כתבה כפרשן ומחנך – הטשטוש בין התפקידים האלה אופייני לכלי התקשורת המופקדים על חינוך נתיניו של הרודן. ברוסיה זה היה, אך נגמר, בצפון קוריאה עדיין קיים, בישראל – מתגבר ומתפתח.

תוך כדי שידור הידיעה, ללא כל ראיות של ממש, לפני שהסתיימה חקירה כלשהי, לפני שנמצאו חשודים כלשהם, תבע רוני דניאל משר הביטחון לעצור מייד את האחראים, אשר "כולם יודעים מי הם". ללמדנו, שלא נס לחה של "ההוכחה" מימי האינקוויזיציה "כולם יודעים ש...", גם בעידן האינטרנט.

התפקיד אינו חדש עבור רוני דניאל, הוא תפור על מידותיו. כך, בדיווח הראשוני על הסרן ר', שהופלל בפרשת הילדה אימאן אל-המס, תוך כדי הבאת הידיעה החדשותית הטריה, קבע רוני דניאל, שהסרן אינו ראוי לשמש מפקד בצה"ל.

יש כאן הרבה יותר מהפללת קומץ אנשים. הציבור מתרגל לאמץ דעה בכל נושא שעל הפרק לא על פי ממצאים ועובדות אלא על פי האמירה הפוליטרוקית של האוחזים במיקרופונים הרשמיים.

***************************************

לכבוד
 נציב תלונות הציבור של ערוץ-2
 מר גיורא רוזן
מאת
 בועז מושקוביץ
 כתובת: ת.ד. 211 תקוע 90908
 טלפון:  02-9964553, 052-3596195
 דואל: boazmh@gmail.com
 אתר: http://www.global-report.net/boazm
תאריך
 16-מאי-2006
הנדון
תלונה בגין כתבה מאת רוני דניאל, ששודרה במהדורת החדשות המרכזית בתאריך 14 במאי 2006, אודות השרפה במפעל לגריסת אבנים הנמצא קרוב למאחז ברכה ב'.

אדוני,
הכתבה הנ"ל של כתבכם רוני דניאל מעלה תמיהות רבות.
הכתב דיווח אודות השרפה במפעל השייך לערבים מן השומרון. על פי הכתבה, מוט ברזל נתקע בידית הדלת כדי למנוע את פתיחתה מבפנים (נעשתה הדגמה בעת הצילום) והמבנה הוצת. נטען, ששומר הלילה, ששהה בפנים, "רק בנס" הצליח להימלט, אך בחוץ המתינו לו אלמונים, שהפליאו בו את מכותיהם.
בכתבה הוצגו צילומים של השרפה תוך כדי התרחשותה בלילה. איכות הצילום מרמזת, שהוא נעשה במצלמה באיכות טובה, אולי מקצועית. אין הסבר בכתבה מדוע נמצאה בדיוק בזמן השרפה מצלמה במקום שכוח אל באמצע לילה. לא נאמר מי היה הצלם ואיך אפשר לוודא, שדווקא השרפה הזו מופיעה בצילום.
לא ברור מדוע הצלם הלילי לא צילם לא את הדלת הנעולה מבחוץ, לא את בריחת השומר, לא את המכות בו ולא את האלמונים המסתוריים הנמלטים מן המקום לאחר ביצוע זממם. גם אם הצלם עלום השם הגיע רק בשלב בסופי של האירוע, עדיין נשאלת השאלה מיהו ומדוע זהותו לא נחפשה.
הכתב רוני דניאל האשים חד-משמעית את תושבי המאחז ברכה ב' במעשה וטען, שה"עקבות הראשוניים" מובילים לשם. אילו עקבות? על מנת לבסס את טיעוניו, העפיל מר דניאל לראש גבעה כדי לצלם משם את השטח בין המפעל השרוף לבין המאחז, אך לא היה כל הסבר באילו "העקבות הראשוניים" מדובר.
האם על השביל בין שני המקומות האלה נמצאו עקבות, טריים מהלילה, של הנעליים השייכות למי משוכני המאחז? נעשתה בדיקת מעבדה?
אם מדובר בעקבות "ראשוניים" בלבד [שלא ברור מהם], מדוע קביעותיו של מר דניאל היו כה נחרצות?
על סמך אילו ראיות קבע מר דניאל, שהמפעל נשרף כתוצאה מהצתה זדונית ולא כתוצאה מקצר חשמלי, בדל סיגריה שנזרק על ידי השומר או כל סיבה אחרת? תשובה לשאלה כזאת יכולה להינתן רק לאחר חקירה משטרתית, שספק אם נתנה תוצאות בשלב כה מוקדם, ביום שלאחר השרפה.
הצתה חייבת להשאיר על הבגדים, השערות והעור של המבצעים סימנים של חומר דליק ופיח, שמז"פ מסוגלת לגלות – מישהו מצא משהו? עין העדשה הצופה על השטח שבין המפעל לבין המאחז – אלה כל "הראיות", שהצליח כתבכם החרוץ להביא בכתבתו.
המעשה, כפי שהוא תואר, בקלות יכול להתגלות כמעשה של גורם פלילי כלשהו או כתוצאה של ריב בין חמולות למשל. כבר קרה, שבשנת 95' התבשרנו אודות הארגון "חרב דוד" השודד ורוצח ערבים בחלחול, שהתגלה ככנופיה מקומית מחופשת במדי צה"ל. לאחרונה היה אירוע דומה, שנודע כפרשת שוד הנשק בבת-עין. מדוע מר דניאל לא התייחס בדבריו לאפשרות, שהשרפה נגרמה [אם אכן נגרמה בזדון] על ידי גורם כלשהו, מלבד תושבי ברכה ב'?
מדוע כל החומר הובא על ידי מר דניאל לבדו? מדוע לא רואיין בכתבה אף איש משטרה אחד?
מדוע אין בכתבה תגובה של אנשי ברכה ב', בניגוד לכללי האתיקה ומקצועיות עיתונאית בסיסית?
תוך כדי שידור הידיעה, ללא כל ראיות של ממש, לפני שהסתיימה חקירה כלשהי, לפני שנמצאו חשודים כלשהם, ללא מתן זכות תגובה, תבע מר רוני דניאל משר הביטחון לעצור מייד את האחראים, אשר "כולם יודעים מי הם", כדבריו.
כך מר דניאל שימש בעת ובעונה אחת הכתב, הסנגור, הקטגור והשופט במשפט שדה מהיר, שהוא ערך במקום. בנוסף לכך, לקח על עצמו גם תפקיד הפרשן והמחנך של הצופים. האם מר דניאל אינו מודע לסכנה שבטשטוש הגבולות בין התפקידים האלה?

בכבוד רב,
בועז מושקוביץ

לקרוא על המשך הפרשה כאן