פראנס-2 ואנדרליין מסתבכים

בבית המשפט בבירה הצרפתית, במשפטו של פיליפ קרסנטי נגד תחנת הטלוויזיה "פראנס-2”, הציגה התחנה סרט צילומים מצומת נצרים באורך 18 דקות. זה תשע דקות פחות מאורך הזמן, שעל פי עדותו של הצלם טלאל אבו-ראחמה, הוא צילם את האירוע עם א-דורה.

תכף לאחר הדיווח מצומת נצרים אודות מותו כביכול של מוחמד א-דורה, מסר טלאל אב-ראחמה תצהיר בפני עורך הדין של הוועד הפלשתיני לזכויות האדם (PCHR) את גרסתו, שבה טען כי חיילי צה"ל צלפו ללא הפסק במשך 45 דקות לעבר האב והילד מאחורי החבית ותוך כדי כך הוא הצליח לצלם 27 דקות של האירוע.

בתחילת הפרשה טען הכתב שארל אנדרליין, שהצילומים כוללים תמונות גסיסת הילד הקשות לצפייה והוא חתך אותן מתוך הסרט כדי לחסוך סבל מהצופים. כשהוועדה של צה"ל ברשות נחום שחף פתחה בחקירה, היא קיבלה לידיה את סרט שנמסר לצה"ל על ידי שארל אנדלריין, הסרט המלא של האירוע על פי טענתו. אורך הסרט היה שלוש וחצי דקות. הסרט לא כלל כל תמונה של מות הילד. הסרט מראה בברור שהילד שוכב בשתי נוחות שונות, לאחר שאמור היה להיות כבר הרוג, אחר-כך הוא מסתובב בעודו בשכיבה ומרים יד.

מאז "פראנס-"2 שומרת על הסרט המלא כאילו היה סודות האטום ולא הראייה שבכוחה היה לזכותם מאשמת הזיוף, אלמלא היה זיוף. רק ארבע שנים לאחר האירוע בצומת נצרים, הורשו שלשה עיתונאים ידועים בצרפת לצפות בסרט במשרדים של "פראס-"2.

לאחר מאמצים ארוכים שנעשו על ידי ראש סוכנות הידיעות Metula Press סטפאן ז'ופה, הגיעו העורך הראשי לשעבר של l'Monde לוק רוזנצוויג, העורך הראשי של l'Express דניס ז'אמבר והכתב לשעבר של "פראנס-2” דניאל לקונט ב- 22אוקטובר 2004 למשרדים של התחנה לצפות בסרט. שם התבשרו על ידי לנשיא החברה דידייה אפלבאום, שהצלם טלאל אבו-ראחמה חזר בו מעדותו. הסרט באורך 27 דקות, שהם ראו, לא כלל שום תמונה מאלה ששארל אנדרליין טען שהן קיימות. תאור האירוע הזה נכלל על ידי סטפאן ז'ופה במאמר "The Mystical Martir" שהוא פרסם ב-26 בנובמבר 2004 ב-”Wall Street Journal”.

מה היה בסרט שהוצג אתמול בבית המשפט? במשך עשר דקות ראו יידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר העמדה הישראלית, ארבע דקות אבו-ראחמה ראיין שני אנשים שעמדו על רקע העמדה הישראלית ללא חשש שמישהו יירה בהם, שלוש דקות נוספות הוקדשו להצגה של פציעה כביכול ברגל של שוטר פלשתיני (נחום שחף ניתח את הצילומים והוכיח שגם זה היה מבוים) ורק לאחר מכן הגיעו התמונות של א-דורה, אותן שלוש וחצי דקות שכבר נמסרו על ידי אנדרליין בתחילת הפרשה.

לשארל אנדרליין יש נטייה לסבך את עצמו בשקר כמעט כל פעם שהוא פותח את הפה. אמנם הוא סרב לשתף פעולה עם ועדת החקירה, אך לאחרונה הביע שמחה על כך, שהצילומים ייחשפו, כאילו היה זקוק לצו בית המשפט כדי לחשוף אותם.

הוא תומך ברעיון לפתוח את קבר א-דורה ומוכן לעבור בדיקת פוליגרף. יפה, אך מי יפתח את הקבר בעזה, החמאס כבר הסכים לכך? חבל, כי בדיקת הד.נ.א. של השרידים הייתה עשויה לעזור בגילוי שמו של הנער, שקבור תחת שמו של מוחמד א-דורה.

בדיקת הפוליגרף איננה קבילה כראייה, אך מה הפריע לשארל אנדרלין לעבור אותה בסמוך לאירוע, אם רצונו בכך? מישהו אמר לו לא לעשות את זה?

כעת אנדרליין מתמם: מאין בכלל צץ הסיפור שהיו כביכול 27 דקות של סרט? האם עדותו של אב-ראחמה והסרט שהוקרן בפני שלושת העיתונאים הוסתרו ממנו?..

כשנאלץ להתמודד עם הממצאים של שחף, הוא אמר שמעולם לא טען שחיילי צה"ל הרגו את הילד (השיחה הוקלטה). אם כך, אז מדוע הוא אינו זועק זאת במשך שבע שנים, כאשר בכל במה אפשרית בעולם מואשמת ישראל ברצח מכוון של ילדים, על סמך הכתבה שלו??.. כעת יש לו גרסה חדשה: "חיילי צה"ל לא הרגו את הילד בכוונה". אם כך, איך הוא ידע לקרוא את הכוונות של החיילים?

לפי דבריו הוא הסתמך על טלאל אבו-ראחמה כשטען שהילד נפגע מהקליעים שהגיעו מהעמדה הישראלית, אך אבו-ראחמה טען בהתחלה שהחיילים צלפו על הילד בכוונה. מאידך, אבו-ראחמה השתתף בביומים נוספים וחזר בו מעדותו שהחיילים הרגו את הילד, לאחר שנחום שחף אילץ אותו להתמודד עם הממצאים (גם השיחה הזאת הוקלטה). מדוע אנדרליין עדיין סומך עליו?

אחד הפרטים המעניינים בצילומי מוחמד א-דורה הוא הצעקות בערבית "הילד מת מהקליעים" כשהילד עדיין יושב. הראשון ששם לב לכך היה האלוף יום-טוב סמייה, שהוא דובר ערבית. אנדרליין טען בעדותו במשפט קרסנטי, שהצועקים התכוונו שהילד עלול למות ואם היה מת, היו ישר צועקים "שאהיד"...

נכון שלא חסרים האנשים, שלא מעניין אותם מה זה ניתוח תמונה וממצאי חקירה, מאמינים לכל שטות שהם שומעים בתקשרות, במיוחד כשהיא מכתימה יהודים בכל פשע אפשרי, אבל מה גורם לאנדרליין ומעסיקיו להתנהג כאילו הם מסוגלים לרמות לנצח את כל העולם?..

עוד על הפרשה:

אוסף חומרים באתר של נחום שחף, חומר הפרשה