מחיר הדמים של המיתוס

אילו הממשלה וזרועות הביטחון היו עושים את המוטל עליהם נגד הלוחמה הפסיכולוגית של רש"פ, בג"ץ היה משליך מכל מדרגות בית המשפט את מגישי העתירות "לחקור את פשעי המלחמה של ישראל" והניסיון להגיש תביעות כאלה בחו"ל היה נתפש כקוריוז. ברם, יש להם דילמה קשה.

לעורכי Ynet יש מערכת שיקולים שראוי לעיין בה כדי לנסות להבין מה מניע אותם לאשר או לפסול לפרסום מאמרים בעיתון אינטרנטי עתיר תפוצה זה. ההעדפה ניתנת להפגנת בורות תקינה פוליטית, מאמרו הסכריני והמופרך של ערד ניר מהווה דוגמה מצוינת.

אם הכל היה נכון וצודק, אז מדוע כל כך חשוב להם, שהאקדמיה, רשות השידור והעיתונים הגדולים ישמיעו לציבור את מה שהם רוצים שיישמע וישתיקו את מה שהם אינם רוצים, כאילו כל קיומם תלוי בזה?..

שבע שנים מתרחקת ישראל הרשמית בבהלה מהתפוח הלוהט של העשור: פרשת מוחמד וג'מאל א-דורה. היה זה האירוע שגרם לפלשתינים לעבור ממהומות האבנים "הרגילות" לאינתיפאדה חמושה. בעקבות האירוע נערכה חקירה ממצה, אך למסקנותיה נמצאו אוזניים קשובות רק בחו"ל.

כמעט 60 שנה עברו – ועדיין לא נתגלתה כל ראייה שלמנחם בגין הייתה תוכנית למרד * בן-גוריון נתן לבגין "קזוס בלי" – מדוע בגין לא השתמש בו? * בירור פרשת "אלטלנה" איננה שאלה של "אמונה".