מאמר השבוע
אבי דיכטר לא יפסע בפיקדילי
אילו הממשלה וזרועות הביטחון היו עושים את המוטל עליהם נגד הלוחמה הפסיכולוגית של רש"פ, בג"ץ היה משליך מכל מדרגות בית המשפט את מגישי העתירות "לחקור את פשעי המלחמה של ישראל" והניסיון להגיש תביעות כאלה בחו"ל היה נתפש כקוריוז. ברם, יש להם דילמה קשה.
הפואטיקה של שיח, הדם שלא נספר
ניתן היה לחסוך את כל המוראות של המאה הקודמת, לו רק החברה האנושית הייתה מסוגלת לנהל את עצמה על ידי ניתוח אינטלקטואלי של התהליכים, תוך לימוד לקחי העבר ואי-פשרה עם הרוע.
התכסיס הרטורי של עוזי ברעם
כשגוברת הסכנה, שהציבור הישראלי ייחשף לאמת על "התהליך המדיני", האמצעי הבדוק להסתיר אותה הוא פעלול רטורי: לענות לטיעון שלא נטען ולהתעלם מהטיעון שנטען. הכל מותר על מנת להסיט את הדיון הציבורי מהשאלות של החיים והמוות אל המופרך והמגוחך. השמאל שוב מצופף ...
פראנס-2 ואנדרליין מסתבכים
מה גורם לשארל אנדרליין ומעסיקיו בתחנת הטלוויזיה "פראנס-2" להתנהג כאילו הם מסוגלים לרמות לנצח את כל העולם?..
הסתה, בית"ר והדמוקרטיה
היכולת לומר "עד כאן!” בקרב הדמוס הישראלי כה מצומצמת, שדרושים אוהדי בית"ר כדי להראות לאחרים שזה אפשרי.
ביזיון על שם סוקולוב
האם חתן פרס סוקולוב הטרי שלומי אלדר אינו יודע מספיק על הפלשתינים או שמא יודע ומסתיר מהציבור את מה שהוא יודע?
רצח רבין, מגרפות וקלטות
אחרי שח"כ אופיר פינס-פז הפך את ספרו של ברי חמיש לרב-מכר בישראל, הוא עשה למען פרסומה של החבורה המבקשת לחון את יגאל עמיר * "קלטת החקירה" – ההגדרה המילונית של הדמגוגיה.
ממה Ynet מפחד?
לעורכי Ynet יש מערכת שיקולים שראוי לעיין בה כדי לנסות להבין מה מניע אותם לאשר או לפסול לפרסום מאמרים בעיתון אינטרנטי עתיר תפוצה זה. ההעדפה ניתנת להפגנת בורות תקינה פוליטית, מאמרו הסכריני והמופרך של ערד ניר מהווה דוגמה מצוינת.
מאפיין עונתי לזיוף תמידי
אכן, מסיק הזיתים ביהודה ושומרון התקבע כסמל בתודעה הציבורית. אך מהי האמת מאחורי הסמל הזה?
הפוסל במומו
האיום מאת "גוש שלום" לתבוע את אביגדור ליברמן בשל הכינוי "קאפו", שהוא השתמש בו נגדם, היה יכול לשעשע, לולא היה מעורר בחילה, שיחוש אדם הנתקל בחגיגת הצביעות בקנה מידה כזה. גדעון ספירו מדביק תווית "נאצי" לכל מה שזז.
פרקים בדמוקרטיה
למי יש צורך בשידורי מס שפתיים לדמוקרטיה, שבזבוז הכסף הציבורי הוא תוצאתם היחידה? הם עושים את זה לא בכוונה, הם פשוט אינם מסוגלים לראות דבר מחוץ לעולם הקיטש שהם בנו לעצמם.
מוחמד א-דורה ושתיקת ישראל
שבע שנים מתרחקת ישראל הרשמית בבהלה מהתפוח הלוהט של העשור: פרשת מוחמד וג'מאל א-דורה. היה זה האירוע שגרם לפלשתינים לעבור ממהומות האבנים "הרגילות" לאינתיפאדה חמושה. בעקבות האירוע נערכה חקירה ממצה, אך למסקנותיה נמצאו אוזניים קשובות רק בחו"ל.
דני רובינשטיין מלמד דמוקרטיה
מדוע שמישהו יטען, שהפארסה ברש"פ הייתה "בחירות דמוקרטיות"? אולי הוא מעוניין בשחיקת התפישה הדמוקרטית בקרב בני עמו כדי לחזק את שלטון האליטה המועיל לו; אולי הוא גזען שאינו מאמין ביכולת הערבים לפתח אי-פעם חברה דמוקרטית; אולי אין לו תחילת מושג מהי דמוקר...
טעותו של משה פייגלין
"זו ארצנו" הייתה צריכה לא להיעלם אלא להתעצם, להתבגר ולהתייצב אל מול השמאל במקומות, שהוא נמצא בהם. עדיין לא מאוחר.
רמת הגולן ומלאכת התסריטים
מה הם התסריטים האפשריים של עתיד ישראל ללא רמת הגולן? אם לשפוט לפי גיבור כתבתו של אורי גולדשטיין ביומן ערוץ-1 ביום השישי האחרון (17.8.07), יש רק שלושה.
ברווזים וחלומות
האם "תיק דבקה" פוגע בתדמית התקשורת הישראלית? קצת מוגזם לומר את זה. יחסית לתרבות "הברווזים", האתר שהקפיץ את ניו-יורק הוא מקרה קל. הברווזים והפברוקים של "חולמי השלום" הם מקרה קשה.
על חור המנועל, המפתח ותשובות מרגיעות * משהו על דרכי החשיבה של השמאל * עוד מזכרונות תש"ח
רוני הרשנזון מגיש: נכבה-לייט
אחרי שנכשלו להביא שלום בתמורה לשטחים, פתחו "אנשי הפיוס" בקמפיין חדש: אימוץ ומכירה לציבור של הנרטיב הפלשתיני – שוב כתמיד, עם הצפי לשלום בדורנו.
"בצלם" בחברון
דו"חות "בצלם" – הם תמיד חומר קריאה מרתק. הטקסטים שלהם – דוגמא ללוליינות מלים. הם יודעים לכתוב יפה, לשמור על חזות מהוגנת ולעולם להתחמק מאמירת אמת. הימין, כרגיל, עומד פעור פה.
גרועה איוולת מסבוטז'ה
מצד אחד, אין פוליטיקאי בישראל שאינו מכיר בחשיבותם של הדוברות ויחסי ציבור, כשמדובר בו ובמפלגתו. מצד שני, מדינת ישראל מוסברת על ידי יחידת דובר צה"ל ומשרד החוץ, שזה אומר – חשופה בצריח.