מגמות איסלמיות קיצוניות ותהליך השלום  - להתפכח מהאשליה

ישנם רגעים בחיים שבהם השתיקה הופכת לאשמה, והשמעת קול היא כורח. חובה אזרחית, אתגר מוסרי, ציווי מוחלט שממנו איננו יכולים להימלט". 
- אוריאנה פילאצי

הסיפור האמיתי של אל-עראקיב

ישראל היום - 11.11.2011 13.11.2011 04:14

עשרות פעמים פינתה המדינה את הבדואים מאדמות אל-עראקיב, שבין רהט לבאר שבע, והואשמה בטיהור אתני ובגזענות ¬ עכשיו היא מציגה ראיות שלפיהן במקום מעולם לא היה יישוב, והבדואים פלשו לאזור רק בשנים האחרונות מטעמים כלכליים ¬ חלק מהמשפחות ה"מסכנות" במקום מחזיקות בווילות ענק ברהט ובמכוניות פאר, ואחד הבדואים אף הקים במקום מחסן סחורות ¬ גם החלטת בית המשפט העליון כי מדובר בפולשים שפועלים בחוסר תום לב - לא הביאה להפסקת העימותים ¬ אנשי אלעראקיב: "האדמות שלנו. זה לא עניין משפטי, אלא פוליטי-גזעני"



הסיפור האמיתי של אל-עראקיב
עשרות פעמים פינתה המדינה את הבדואים מאדמות אל-עראקיב, שבין רהט לבאר שבע, והואשמה בטיהור אתני ובגזענות ¬ עכשיו היא מציגה ראיות שלפיהן במקום מעולם לא היה יישוב, והבדואים פלשו לאזור רק בשנים האחרונות מטעמים כלכליים ¬ חלק מהמשפחות ה"מסכנות" במקום מחזיקות בווילות ענק ברהט ובמכוניות פאר, ואחד הבדואים אף הקים במקום מחסן סחורות ¬ גם החלטת בית המשפט העליון כי מדובר בפולשים שפועלים בחוסר תום לב - לא הביאה להפסקת העימותים ¬ אנשי אלעראקיב: "האדמות שלנו. זה לא עניין משפטי, אלא פוליטי-גזעני"
נדב שרגאי
   ביום שלישי שעבר שבו השוטרים ואנשי הסיירת הירוקה לאדמות אלעראקיב בין רהט לבאר שבע ופינו את התושבים הבדואים. זה היה פינוי שקט הפינוי ה20- מאז יולי .2010 הוא לא דמה במאומה לצריבה התודעתית שהותיר הפינוי הגדול בקיץ שעבר.

   1 300 שוטרים ועשרות משאיות ושופלים נטלו אז חלק בפינוי אדמות אל-עראקיב אבל מי שעיצבו את האירוע ההוא היו מצלמות הטלוויזיה שחרטו את הנרטיב התקשורתי של הסיפור: עצים עקורים צעצועים מנופצים קירות מבנים מאולתרים שקרסו ונשים מייללות. ישראל "חטפה" כהוגן על הסיפור הזה. תדמיתה הושחרה. התקשורת הזרה ולעיתים גם המקומית תיארה ומתארת עד היום את התנהלות המדינה מול הבדואים באל-עראקיב כטיהור אתני אפליה וגזענות; כהתנכלות וכהרס אכזרי של בתים וגזילת אדמות. רבים מהמפונים ששבים ופולשים לשם מתוארים שוב ושוב כחסרי בית וכל.

   עכשיו מספק מינהל מקרקעי ישראל נתונים שונים בתכלית. מסתבר שלמנהיגי הפולשים ודובריהם ראשי משפחות אבו מדיעם אבו פריח ואבו ג'עבר יש וילות ענק ברהט שגודלן הממוצע כ400- מ"ר. לחלק מבני הדור הצעיר של המשפחות יש מגרשים בהרחבה של רהט שבוצעה כפרויקט של המינהל בתקצוב המדינה ובתנאים מיוחדים. על כל מגרש אפשר להקים כמה וכמה יחידות דיור כחוק.

   אחד מראשי הפולשים עבדאללה אבו מדיעם הוא סוחר המחזיק באחת מרשתות השיווק הגדולות במגזר 
הבדואי בנגב. אבו מדיעם נוהג להגיע אל המבנים הלא חוקיים שהקים באל-עראקיב - כאשר אין כלי תקשורת במקום - במכונית פאר מסוג מרצדס.

   באחת הפעולות שננקטו לפינוי המבנים הלא חוקיים באזור הופתעו פקחי מינהל מקרקעי ישראל לגלות שאחד המבנים הבלתי חוקיים שהוקמו כביכול למגורים מהווה למעשה מחסן לסחורה של רשת השיווק שבבעלות אבו מדיעם. כך מנוצלת פלישת הקרקע תוך הפרת עשרות פסיקות וצווים של בתי המשפט גם לצרכים כלכליים מובהקים: הפולשים או לפחות חלקם ישנים בנחת בווילות מפוארות ברהט מאחסנים סחורה במבנים לא חוקיים וחוסכים 
הוצאות ארנונה על מחסנים בעוד ארגונים בינלאומיים ותקשורת זרה מסקרים את "פינויים מבתי מגוריהם."

   הסיפור של אל-עראקיב הוא סיפורו של קרב מאסף עיקש שהמדינה מנהלת בניסיון לאכוף חוק וסדר בדרום הפרוע ולהציל אדמות מדינה שנתפסות כל העת על ידי הבדואים בנגב. 220 מקבצים בלתי חוקיים כאלה פזורים בדרום כ70- אלף מבנים לא חוקיים. מדי שנה נוספים כ4 000- מבנים לא חוקיים אבל הרשויות אינן עומדות בקצב. הן הורסות 1 000 בלבד בעיקר התחלות בנייה חדשות.

   הסיפור על אל-עראקיב הוא גם סיפור התעקשותם של כ90- אלף מבין 200 אלף הבדואים החיים בפזורה הבדואית בנגב להיאחז במקבצי הפחונים ולהתייחס לפסקי הדין ולצווי הפינוי המרובים כאל אוויר.

   אדמות "מתות"

   ערב הקמת המדינה כללה אוכלוסיית הנגב כ70- אלף בדואים. רובם ברחו במהלך הקרבות. 11 אלף נשארו בתחומי המדינה החדשה. ישראל ריכזה אותם באזור "הסייג" בצפון-מזרח הנגב. אחר כך המדינה הפקיעה ורשמה על שמה אדמות של ערבים פלשתינים שעזבו בזמן המלחמה גם אדמות שהבדואים טוענים היום לבעלות עליהן. במקביל החל תהליך סבוך של העברת הבדואים ליישובים ממשלתיים שהוקמו על אדמות שהופקעו "לצורכי ציבור."

   בשנות ה70- איפשרה המדינה לבדואים לרשום בצורה מסודרת יותר מ3 400- תביעות להסדר מקרקעין על 991 אלף דונם. הבדואים תבעו בעלות על האדמה הזאת. חלק מהתביעות הסתיימו בפשרה אך מרביתן טרם הוכרעו. כיום עומד היקף הקרקעות שלא הוסדרו על כ600- אלף דונם. שליש מהן כ200- אלף דונם הופקעו על ידי המדינה כך שגם כאשר יוכרע למי שייכות הזכויות בהן ההכרעה תהיה על שאלת הפיצוי ולא על שאלת החזקה בפועל.

   המדינה נמנעת מהכרעה משפטית אף שסיכוייה לזכות נחשבים טובים. מרבית האדמות שהוכרזו כאדמות מדינה היו והינן אדמות "מתות"")מוואת- (" קרקע לא מעובדת חסרת בעלים לכאורה המצויה במרחק 1.5 מייל מיישוב קבע. הטורקים והבריטים העניקו לבדואים הזדמנות לשנות את מעמד אדמות ה"מוואת" ולרשום אותן על שמם ובלבד שיהיו מעובדות. הבדואים כמעט שלא טרחו לעשות זאת.

   מדוע המדינה נרתעת מהכרעה משפטית ומעדיפה הידברות? החשש העיקרי הוא ממתיחת החבל עם הבדואים עד כדי פיצוץ. ועדות שונות (האחרונה שבהן ועדת גולדברג) ישבו על המדוכה אך הניסיונות לשכנע את הבדואים להתכנס מהפזורה לאחד מתשעת היישובים שהקימה בעבורם ולמחוק את תביעות הבעלות שלהם הצליחו באופן חלקי בלבד.

   הפיתוי - כך סבורה המדינה - קורץ: אף שאין הכרה בבעלות הבדואים על האדמות מוצע להם פיצוי "לפנים משורת הדין" ובתנאי שיפנו את האדמות ויעברו לאחד היישובים הממשלתיים. לבדואים שטענו לבעלות על קרקע בשטח גדול מ400- דונם אך הסכימו להתפנות (מיעוט מהם) רשמה המדינה חמישית מהקרקע בטאבו ועל היתר פיצתה כספית. מי שתבע בעלות על שטח קטן יותר קיבל תמורה כספית בלבד ולעיתים גם בעלות על שטחי קרקע מצומצמים. כיום מציעה ועדת היישום של דו"ח גולדברג להגדיל את הפיצוי בקרקע על תביעה של יותר מ400- דונם עד 50% (ובתנאי שמדובר בקרקע מעובדת ומוחזקת מאז הגשת התביעה בשנות ה.(70- בעשרות המקרים שבהם הסכסוך הגיע בכל זאת לבית משפט המדינה ניצחה. לבדואים הטוענים לבעלות על הקרקעות אין מסמכים שיכולים להוכיח זאת.

   חלק מהבדואים ניצלו את ההסדר שהמדינה הציעה והתחייבו בכתב שלא לחזור לקרקעות שאליהן 
פלשו ושאותן פינו. רבים אחרים דחו אותו אבל גם יחסית אליהם - אל-עראקיב הוא מקרה יוצא דופן מקרה קיצון. ישראל סקופ מנהל אגף הפיקוח במינהל מקרקעי ישראל מציין כי "זה היה מדבר שממה. יש לנו תצלומי אוויר שמוכיחים שלא היה במקום יישוב בשום תקופה. הסיפור של הפולשים תושבים מרהט מכפר קאסם ומלוד מתחיל בראשית שנות ה2000- ובפלישות שלהם לאדמה שהוכרזה כחוק כאדמת מדינה. בית הקברות שהם מצביעים עליו אמנם שימש לקבורה אבל יישוב מעולם לא היה קיים לצידו." חוסר תום לב

   אנשי אל-עראקיב יוצאי שבט אלטורי מתארים מסכת עובדתית שונה בתכלית. ד"ר עוואד אבו פריח (49) ראש ועד אל-עראקיב יליד המקום על פי טענתו אומר שהבדואים ישבו במקום עוד בימי הטורקים והבריטים עד שגורשו משם. טענת הבעלות של אבו פריח וחבריו מסתמכת על הסכמי מכר פנימיים מתקופת המנדט בינם לבין עצמם שלא נרשמו בטאבו ובתי המשפט לא מכירים בהסכמים הללו.

   יוצאי שבט אלטורי לא מחקו את תביעתם לבעלות על הקרקע אך עד כה לא הוכיחו דבר. הם גם דוחים פעם אחר פעם את הצעת המדינה להשכיר להם את הקרקע לצורך עיבוד חקלאי במחיר מגוחך של 2 שקלים לדונם לשנה כדי שההסכמה לא תתפרש משפטית כהכרה בבעלות המדינה על הקרקעות. בין לבין הם הפכו למפירי חוק סדרתיים. דומה כי בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל כמעט שאין עוד גורם שביקש כל כך הרבה פעמים סעד מבתי המשפט ומנגד ציפצף עליהם בגלוי.

   אזור הפלישות אדמות מדינה מסוג "מוואת" בין רהט לבאר שבע מחזיק אלפי דונמים. משום שהקרקע הופקעה ושייכת היום לרשות הפיתוח הדיון בבית המשפט המחוזי שעוסק בשאלת הבעלות על הקרקע 
רלוונטי לצורך קביעת הזכאות לפיצויים בלבד. לא מעבר לזה. אבל יוצאי שבט אלטורי מחמולות אבו מדיעם ואבו ג'עבר חלקם תושבי רהט וכפר קאסם פלשו למקום מאז 1998 עשרות פעמים. תחילה נעשה הדבר באמצעות עיבודים חקלאיים לאחר שגירשו את שוכרי הקרקע מטעם המינהל ועם השנים הצטרפו המבנים תחילה צריפים ולאחר מכן בתי בלוקים. פעם אחר פעם קבעו בתי המשפט שמדובר בפלישה ובבנייה לא חוקית וחייבו את המשפחות להתפנות. ביהמ"ש העליון ציין שהתנהלות הפולשים נגועה בחוסר תום לב אך הדבר לא השפיע על פעולתם.

   אופי לאומני

   אם עד לאחרונה נשא מאבקם אופי כלכלי ונדל"ני בשנים האחרונות הוא לבש גם מימד לאומני. בפינוי הגדול האחרון סבבו בין הבדואים פעילי שמאל אחדים מהם אנרכיסטים. באביב האחרון נזרקו בקבוקי תבערה על כלי רכב שנסעו בכביש .40 אחד מאנשי אל-עראקיב נעצר והודה במעשה. האירוע הצטרף לסידרת אירועים חמורים שכולם קשורים לאל-עראקיב: תקיפת עובדי קק"ל הצתת כלי רכב וציוד מכני יידוי אבנים ועקירת אלפי עצים.

   בין לבין אמרו גם בתי המשפט את דברם. ב2004- ציינה שופטת העליון אילה פרוקצ'יה כי התנהגות הבדואים בפרשה נגועה בחוסר תום לב. "הם פלשו אל המקרקעין נשוא המחלוקת ופונו מהם על ידי המשטרה וחזרו ופלשו אליהם שלוש פעמים נוספות תוך הפרה בוטה של דרישות הדין... בנסיבות העניין נוצרה חזקה שלא הופרכה כי המקרקעין הם מקרקעי ציבור... המבקשים (הבדואים; נ"ש) לא הוכיחו ולו לכאורה את זכויותיהם להחזיק בקרקע."

   בתיק אחר ציין נשיא ביהמ"ש המחוזי בב"ש יוסף אלון בין היתר כי ..."פלישה ובנייה בלתי חוקית אלו נעשו לאחר התדיינויות משפטיות ארוכות וממושכות ולאחר שורת פסקי דין והחלטות שיפוטיות אשר הפלישה והבנייה דנן בוצעו בניגוד לקבוע בהם." לאחרונה על רקע הפלישות החוזרות ונשנות וההכרח להפעיל כוחות ואמצעי פינוי רבים תבעה המדינה 34 מהמפונים בבית משפט השלום בב"ש בסכום של1.8 מיליון שקלים סך ההוצאות במהלך הפינויים המרובים שאותם נאלצה לבצע.

   עבדאללה אבו מדיעם שעימו שוחחנו השבוע מדבר על פשרה אבל בפועל אינו מוכן לוותר על 
כלום: "המדינה שולטת שם עשרות שנים אבל לי יש אסמכתאות" הוא טוען "חוזה מבויל שהקרקע הזאת נרכשה על ידי סבא שלי ב."1929- עד היום לא הצלחתם להוכיח זיקה לקרקע או בעלות עליה בבית המשפט.

   "כי הכל פוליטיקה" עונה אבו מדיעם "זה לא משפטי. זה פוליטי. זו לא בעיה של חוק." אתה אדם אמיד מאוד אבל הפרסומים מציגים את המפונים כאנשים חסרי בית וכל.

   "לי יש אמצעים אך לילדים שלי שהתחתנו אין היכן לגור. יש לי הון אבל אין לי קרקע. אני חי עם המשפחות של הילדים שלי בבית שגודלו400-350 מ"ר כולנו ביחד. אנחנו במצוקה של מגורים." גם לצעירים בירושלים בת"א ובחיפה אין היכן לגור אבל הם אינם פולשים שוב ושוב לקרקעות שאינן שלהם. במה הם שונים ממך?

   "לצעירים היהודים בירושלים ובת"א אין חוזים שמוכיחים בעלות על אלפי דונם כפי שלנו יש." בבית המשפט לא הוכחתם דבר.

   "עם כל הכבוד לשופטים הם לא יכולים להחליט. בעניין של הקרקע - אין להם מילה. זה לא עניין של שופטים זו הנחיה פוליטית." גם עוואד אבו פריח דובר ועד משפחות אל-עראקיב אומר שהוא "לא מאמין שבתי המשפט יעשו צדק." מדוע אם כך אתם פונים אליהם שוב ושוב?

   "אין לנו ברירה אחרת" אומר אבו פריח "אבל זה כל כך ברור - מוציאים אותנו משם מכיוון שאיננו יהודים. זה עניין פוליטי ולא משפטי." אבו פריח ד"ר לכימיה אומר שהתיאורים על הרכוש הרב שמחזיקים הוא וחבריו ברהט ובמקומות נוספים הם גזעניים: "אף אחד לא שואל את בעלי חוות הבודדים אם יש להם בית בת"א." נכון אבל בניגוד אליכם הם אינם מציגים את עצמם כמסכנים.

   "זה סיפור של רדיפה. אנחנו רוצים לייצר באלעראקיב חקלאות. ברהט אין אדמה לחקלאות." אם כל עניינכם הוא בחקלאות מדוע אינכם מקבלים את הצעת המדינה לשכור ב2- שקלים לדונם לשנה אדמות לחקלאות ולמרעה?

   "המינהל חושב שהוא חכם ושאנחנו אהבלים. השופט יהודי עוה"ד יהודי וגם איש הצבא הוא יהודי ואנחנו העם הדפוק שדופקים אותו 63 שנה. המינהל רוצה שאנחנו ניפול ברשת שלו ונשכור אדמה ששייכת לנו ואז המינהל יבוא לבית המשפט ויוכיח שהשוכר שכר קרקע מהמדינה נו באמת¬ ."...
הסיפור האמיתי של אל-עראקיב
כאשר אין כלי תקשורת, מגיע אבו מדיעם במרצדס. הווילה ברהט (מימין) והמרצדס באל-עראקיב

הסיפור האמיתי של אל-עראקיב
מקרה קיצון. בדואים במכוניות יוקרה באל-עראקיב (מימין) ותצלומי אוויר של הכפר, שמעידים על בנייה בעשור האחרון

   צילומים: מינהל מקרקעי ישראל

הסיפור האמיתי של אל-עראקיב
הסיפור האמיתי של אל-עראקיב

לכתבה המלאה במקור



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה