מגמות איסלמיות קיצוניות ותהליך השלום  - להתפכח מהאשליה

ישנם רגעים בחיים שבהם השתיקה הופכת לאשמה, והשמעת קול היא כורח. חובה אזרחית, אתגר מוסרי, ציווי מוחלט שממנו איננו יכולים להימלט". 
- אוריאנה פילאצי

האנטישמיות החדשה בחוגי האינטליגנציה האירופית

אימגו 13.09.2009 08:24



האנטישמיות החדשה באירופה היא שלב חדש באנטישמיות, והיא מהווה אפליה נגד היהודים כעם. האנטישמיות החדשה מסתירה את מהותה האמיתית בטענה שמדובר בביקורת לגיטימית על מעשיה של ישראל בשטחים. אבל, האנטישמיות מבצבצת מתחת לאנטי- ציוניות ע"י שלילת זכותו של העם היהודי למדינה, ושלילת הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארץ ישראל, יחד עם הטענה הישנה שהיהודים שולטים בעולם בעזרת עושרם.

באירופה יש 3 קבוצות בעלות תפישה אנטישמית: הימין הקיצוני, הדור השני של המהגרים מארצות האסלאם וחוגי האינטליגנציה.

פרופ' יהודה באואר מהחוג ללימודי השואה באוניברסיטה העברית בירושלים, פרסם מספר מחקרים על האנטישמיות החדשה. ב- 1985 יצא לאור ספרו:"הגל האנטישמי בעולם של ימינו: מיתוס ומציאות". כמו כן הוא פרסם מאמרים על הנושא בכתבי עת.

פרופ' באואר התייחס במחקריו לגלי האנטישמיות שפקדו את אירופה לאחר מלה"ע השנייה. הוא מחלק את הגל האנטישמי הזה למספר גלי משנה:

הגל הראשון- 1958 – 1960

הגל השני – 1968 – 1972

הגל השלישי – 1987 – 1992

הגל הרביעי- מ- 1999 ועד היום.

לכל אחר מגלי המשנה הללו היו סיבות שונות, וחלקן קשורות לעניינים כלכליים והתרחשו באירופה. אבל, לכל גלי המשנה יש בסיס משותף. מדובר, לדעת פרופ' באואר באנטישמיות חבויה המחכה להתפרץ כתוצאה ממשבר חיצוני כלשהו. כל אחד מגלי המשנה קשור לאירועים שהתרחשו במזרח התיכון במערכת היחסים בין ישראל לשכניה הערבים. הגל הראשון בא בעקבות מבצע סיני, השני החל לאחר מלחמת ששת הימים, השלישי בא בעקבות האינתיפאדה הראשונה ומלחמת שלום הגליל, והאחרון, בעקבות האינתיפאדה השנייה וכל מה שבא בעקבותיה.

לדעת פרופ' באואר התופעה המאפיינת את כל גלי המשנה היא שהאנטישמיות החדשה איננה כמו האנטישמיות בעבר, שאפיינה בעיקר את השכבות הנמוכות של האוכלוסייה, אלא מדובר באנטישמיות של המעמד הבינוני הגבוה. זוהי תופעה אינטלקטואלית הנפוצה בתקשורת, באוניברסיטאות ובחוגים אקדמאיים. הכוונה לחוגי השמאל האירופי.

שני משברים הולידו את התופעה החדשה, והם השואה והקמת מדינת ישראל. השואה יצרה אי נוחות בקרב האירופאים לגבי היהודים. פרופ' באואר מגדיר את המצב כחיים עם 6 מיליון רוחות רפאים. המצב יצר מוטציה מסוכנת ואכזרית בתרבות האירופית.

הקמת מדינת ישראל יצרה תחושה של הקלה. האירופאים תמכו בהקמת המדינה, מתוך הבעת סלידה מהעבר האנטישמי, ובמגמה לכפר על מה שנעשה ליהודים באירופה. הם קיוו שהיהודים ימצאו את ביתם בישראל.

אבל, הקמת ישראל הביאה להחרפת היחסים בין ישראל ומדינות ערב ולהסלמה של הסכסוך הישראלי- ערבי. הקונפליקט הישראלי- ערבי יצר טרגדיה אמיתית לפלשתינאים. אחד מאבני היסוד של תפישת השמאל האירופי הוא תמיכה בעמים הנאבקים על עצמאותם. לבעיית הפליטים נוספה בעיית הכיבוש הישראלי ב- 1967 והשמאל מתנגד עקרונית לכיבוש.

אבל, כעת נצמדה האנטישמיות, שהייתה רדומה, לטרגדיה הפלשתינאית כדי להטיל ביהודים תווית של רוצחי המונים ונאצים. הדבקת תווית זו בישראלים אפשרה לאינטליגנציה האירופית להשתחרר מבחינה פסיכולוגית מהבעיות הנפשיות שיצרה אצלם השואה. בהקשר זה אין לעובדות כל חשיבות. מראשית האינתיפאדה השנייה נהרגו כ- 2000 פלשתינאים, שזה 1/6 ממספר היהודים שהובאו לאושוויץ ביום אחד, מהונגריה באביב 1944. השמאל רואה בטרור הפלשתינאי מאבק נגד הכיבוש, תגובה נגד פעולות ישראליות ולא להיפך. תמיכתם במאבקם של הפלשתינאים , כעם מדוכא, לעצמאות הביאה אותם להתנגדות גוברת והולכת לעצם קיומה של ישראל, כמדינה. בחוגי האינטליגנציה האירופאית הגיעו למסקנה שהתמיכה בהקמתה של מדינת ישראל הייתה טעות היסטורית שיש לתקנה.

לדעת פרופ' באואר האנטישמיות החדשה היא מסוכנת בשל העובדה שהיא הופיעה בו- זמנית עם האנטישמיות המוסלמית. התקשורת המוסלמית אימצה את האידיאולוגיה הנאצית, תוך התאמתה לצרכיה. 2 ביליון מוסלמים חשופים יומיום להסתה ג'נוסיידית נגד יהודים וישראל, וכך מתאחדים שני גלים, הגל האנטישמי האירופי והמוסלמי לאיום של רצח עם לגבי היהודים. השמאל האירופי חבר, למעשה, לאסלאם הקיצוני ולאחמניג'אד הקוראים בגלוי לחיסולה של מדינת ישראל. חיסולה של המדינה יביא עמו לחיסולה של מרבית האוכלוסייה.

פרופ' באואר אינו שולל ביקורת נגד מדיניות ישראל. אנטי- ציונות איננה בהכרח אנטישמית. אבל, שלילת קיומה של ישראל כמדינה ללא דרישה לביטולן של כל המדינות הלאומיות- זאת אנטישמיות וגזענות. מי שאומר שרק ליהודים אין זכות לעצמאות הוא אנטי- יהודי, וכאשר הוא מוציא רק את היהודים מהכלל בשל סיבות לאומיות- הוא גזעני ואנטישמי.

ולשמאל האירופי יאמר: מדינת ישראל קמה משום שליהודים יש זכות הגדרה עצמית כמו לכל עם אחר. הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל הוא עובדה היסטורית שלא ניתן להכחישה. אומנם תחושת האשמה של המערב לגבי השואה הביאה להחלטת האו"ם ב- 1947 על הקמת המדינה, אבל התהליך החל ב- 1917, עם הכרזת בלפור, הכרת חבר הלאומים בהקמת בית לאומי ליהודים בא"י והקמת ממשלת המנדט הבריטית ב- 1922. השואה זרזה את הקמת המדינה- אך היא איננה הגורם הבלעדי להקמתה. הפלשתינאים החמיצו הזדמנות להקים מדינה משלהם ב- 1937 , ב- 1948 , ובמשך כל התקופה בין 1948 – 1967 , כאשר הם היו תחת שלטון ערבי. גם ב- 1967 ניתנה להם הזדמנות נוספת כאשר ראש הממשלה לוי אשכול הכריז על שטחים תמורת שלום. מה שהתרחש לאחר ההתעלמות מהצעת אשכול הוא באשמת 2 הצדדים.

האנטי- יהודיות החדשה

פרופסור אירווין קוטלר הוא מרצה למשפט באוניברסיטת מקגיל וחבר בפרלמנט הקנדי. קוטלר פרסם מאמר תחת הכותרת:"זכויות אדם והאנטי-יהודיות החדשה/ אזעקה".

במאמרו מסביר קוטלר את ההבדל המהותי בין האנטישמיות הקלאסית ובין האנטי- יהודיות החדשה. האנטישמיות הקלאסית היא אפליה או שלילה של זכות היהודים לחיות כחברים שווי-מעמד בחברה חופשית. האנטי- יהודיות החדשה היא שלילת זכותו של העם היהודי לחיות כחבר שווה זכויות ומעמד במשפחת העמים. האנטי- יהודיות מבודדת ומפלה את ישראל ואת העם היהודי על ידי טיפול מפלה ומבדיל בזירה הבינלאומית ומצביעה על ישראל והעם היהודי כיעד להשמדה.

קוטלר מציע מערכת מדדים לזיהוי טבעה ומשמעותה של האנטי- יהודיות החדשה. מדדים אלה מתבססים על עקרונות של אפליה ושוויון בחוקי המדינות ובחוק הבינלאומי.

קוטלר מונה 13 מדדים:

א. אנטישמיות קיומית או השמדתית- הכוונה לארגוני הטרור הקוראים בפומבי להשמיד את ישראל ולרצוח יהודים, לפסקי ההלכה של אנשי דת מוסלמים קיצוניים הקוראים להשמדת ישראל ורציחת יהודים כחובה דתית, לאירן הקוראת למחיקת ישראל מהמפה ומצהירה על כוונה להשתמש בנשק גרעיני להשמדת עם.

ב. האנטישמיות הפוליטית- הכוונה לשלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, שלילת הלגיטימיות והקיום של מדינת ישראל ודמוניזציה של ישראל, המתוארת כסמל להפרת זכויות אדם.

ג. האנטישמיות האידיאולוגית- אשר באה לידי ביטוי בהחלטת האו"מ- שבוטלה רשמית, אך השפעתה קיימת- שה"ציונות היא גזענות", הוקעת ישראל כ"מדינת אפרטהייד" והוצאת הדיבה על ישראל שהיא "מדינה נאצית".

ד. האנטישמיות התיאולוגית- הכוונה לאנטישמיות האיסלאמית הרואה ביהודים וביהדות אויב האיסלאם, והופכת את הריגת היהודים למצווה דתית, ולאנטישמיות התיאולוגית הנוצרית, הרואה בכנסיה יורשת של מעמדה של היהדות לפני ה' ולכן קובעת שארץ ישראל שייכת לכנסיה ולא לעם היהודי ומדינת ישראל קמה שלא כדין.

ה. האנטישמיות התרבותית- הכוונה לאופנה הרווחת בחוגים אקדמיים ואינטלקטואליים לתת לגיטימציה לאנטישמיות, על ידי שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל

ו. האנטישמיות האירופית- הכוונה להתפרצות המחודשת של האנטישמיות באירופה בזמן האחרון, שבאה לידי ביטוי בתקיפת בתי כנסת, בתי"ס, מוסדות יהודיים, בני אדם המזוהים כיהודים ותעמולת זוועה נגד ישראל והיהודים, תוך כדי דמוניזציה של ישראל ושלילת זכותה להתגונן מפני טרור. הפעילות האנטישמית משותפת לימין ולשמאל , המקיימים הפגנות בהן הם קוראים בגלוי:"מוות ליהודים".

ז. אנטי- יהודיות בזירה הבינלאומית:שלילת השוויון בפני החוק מישראל- ישראל הפכה למעין "היהודי הקולקטיבי", והיחס אליה דומה ליחס שהיה כלפי היהודי היחיד על ידי הקהילה הלא- יהודית. היחס המפלה לישראל בא לידי ביטוי גס בוועידת דרבן נגד הגזענות, אבל הוא מהווה תופעה קבועה בארגונים השונים של האו"מ ובייחוד בנציגות האו"מ לזכויות האדם.

ח. האנטי- יהודיות הנוהלית: מניעת השתתפות ישראל וארגונים יהודיים חוץ-ממשלתיים בהתאגדויות אזוריות.

ט. האנטישמיות ש"הוכשרה" לפי החוק- לאחר שהחלטת האו"מ שהציונות היא גזענות נחשפה ככיסוי לאנטישמיות הוחלפה השיטה, וכעת הדגש הועבר להוצאת דיבה על ישראל בנושא זכויות אדם. האו"מ פעיל מאוד בנדון.

י. האנטישמיות הכלכלית- הכוונה לחרם הערבי. בעבר התבטאה האנטישמיות הכלכלית באפליית היהודים בדיור, השכלה ותעסוקה, ואילו החרם הערבי מחייב חברות הרוצות לקיים קשרי מסחר עם מדינות ערב בחתימה על חוזה המחייב את החברות להחרים את ישראל, לא להעסיק יהודים ולא לקדם את אלה שכבר מועסקים.

יא. הכחשת השואה- היהודים מואשמים בפברוק השואה, בסחיטת שילומים מגרמניה ובהקמת ישראל ה"בלתי חוקית" על אדמה פלשתינאית. המשמעות של הקביעה האחרונה היא לשלול מהיהודים את עברם- הפלשתינאים הם הבעלים האמיתיים של הארץ- ושלילת עתידם, כלומר זכותם למדינה.

יב. הטרור הגזעני נגד יהודים- הכוונה לניסיונות של גורמי טרור בינלאומיים לפעולות טרור נגד יהודים וישראל, כמו למשל, הפגיעה של חיזבאללה ואל-קעידה במוסדות יהודיים או הניסיון לפגוע במגדלי עזריאלי.

יג. האנטישמיות בגושפנקה ממלכתית- הכוונה לטיפוח "תרבות השנאה" נגד יהודים וישראל על ידי מדינות באמצעות הסתה במסגדים, בתי ספר ובאמצעי התקשורת. למשל, השימוש בפרוטוקולים של זקני ציון, בעלילות דם ובסמלים ונושאים מהאנטישמיות הקלאסית.

לסיום, מדגיש פרופ' קוטלר שאין הוא מצפה ליחס של אפליה לטובה של ישראל, אלא שתיפסק האפליה לרעה, דהיינו החלת קריטריונים שונים לגבי ישראל לעומת מדינות אחרות.


לכתבה המלאה במקור



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה