61 שנות מילים

יואל מרקוס הארץ 29.04.2009 02:24
61 שנות מילים


מנחם בגין, גם באופוזיציה וגם כראש ממשלה, מעולם לא קרא לצה"ל בשמו הרשמי. בוויכוח שהתנהל בצמרת מפא"י בשאלה איך ייקרא הצבא, עמדו על כך שהוא ינציח את חלקה של "ההגנה" במאבק בבריטים, והפתרון נמצא בהכללת המלה "הגנה". עד יומו האחרון ובכל נאומיו בגין דיבר על "צבא ישראל" ומעולם לא השתמש בראשי התיבות צה"ל.



דוד בן-גוריון בכנס שמיניות מתוקשר: "השאלה העומדת לפניכם היא קריירה או שליחות". התשובה באה עם הזמן: קריירה ושליחות בחו"ל.

האם הגענו לשלטון בשביל לקבל ג'ובים? שאלה לימור לבנת בוועידת הליכוד. "כן" שאג הקהל פה אחד.

"האם אני לוזר?" שאל פרס. "כן" זעק הקהל פה אחד.

"זהו שחר של יום חדש", אמר אהוד ברק בקול רועד, והפך לראש הממשלה שהובס במספר הקולות הכי גדול שנרשם בהיסטוריה הפוליטית של ישראל.

"זהו חורבן בית שלישי" - דברי דיין בוועדת העורכים ביום השני למלחמה.

"נשבור להם את העצמות" - כך דדו במסיבת העיתונאים ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים.

"ותשקוט הארץ 40 שנה", דברי מנחם בגין במלחמת לבנון הראשונה.

"רד אלינו אווירון/ קח אותנו ללבנון/ נילחם בשביל שרון/ ונחזור בתוך ארון". שיר שהומצא על ידי החיילים במלחמה הנ"ל.

"נשבור להם את הידיים והרגליים", יצחק רבין בתחילת האינתיפאדה הראשונה.

"קיצור תולדות החתרנות והתחמנות" - דברי ברק שהובס בבחירות על ידי שרון, על משקל ספרו של סטיבן הוקינג "קיצור תולדות הזמן".

"עיזה עיוורת" - עובדיה יוסף על ביבי בכהונתו הראשונה.

"אני ראיתי את התחת הלבן של רבין כשהרופא נתן לו זריקת הרגעה" - עזר ויצמן על ההתמוטטות של רבין ערב מלחמת ששת הימים.

ראש הממשלה יצחק רבין בתגובה על הפגנות מתיישבי רמת הגולן במחאה על נכונותו להסדר עם סוריה במחיר ירידה מהגולן: "מצדי הם יכולים להסתובב כמו פרופלורים".

"נאצר מחכה לרבין, איי-איי-איי".

ראש הממשלה לוי אשכול: "הפנקס פתוח והיד רושמת".

מנחם בגין, גם באופוזיציה וגם כראש ממשלה, מעולם לא קרא לצה"ל בשמו הרשמי. בוויכוח שהתנהל בצמרת מפא"י בשאלה איך ייקרא הצבא, עמדו על כך שהוא ינציח את חלקה של "ההגנה" במאבק בבריטים, והפתרון נמצא בהכללת המלה "הגנה". עד יומו האחרון ובכל נאומיו בגין דיבר על "צבא ישראל" ומעולם לא השתמש בראשי התיבות צה"ל.

אשכול בכנסת, בתגובה על דו"ח ביקורת חמור על מעשי שחיתות: "לא תחסום שור בדישו".

כשהועלתה לפני אשכול בתקופת ההמתנה ההצעה שהוא ובן גוריון יחברו, כדי להרים את המורל של העם, הגיב: "שני הסוסים האלה כבר לא יסחבו ביחד".

"מנהיג חזק לעם חזק", "הגידו כן לזקן". סיסמאות הבחירות הכי נפוצות.

"מספיק ודי בשלטון מפא"י" - זו היתה סיסמת הציונים הכלליים ב-1950. חלפו 27 שנים עד שהעם עיכל זאת וסילק את מפא"י. בינתיים הציונים הכלליים כבר לא היו על המפה.

כשנשאל שרגא נצר, איש הצללים הכל יכול של מפא"י, מדוע הוא מציע להתחיל את ספירת הקולות רק למחרת יום ההצבעה, אמר: "קלפי שוכבת חושבת".

עד היום לא ברור מי החכם בלילה שחשב שהוא מרמה את העולם, כשהגדיר את המתקן בדימונה "מפעל טקסטיל".

פנחס לבון כשר הביטחון מגיב בכנסת על הביקורת שנמתחה על שוטרים ששברו רהיטים בכפר ערבי: "לא היו אלה רהיטים מעץ מהגוני".

שתי טעויות היסטוריות. גולדה מאיר: "אין עם פלסטיני". בגין: "אנו לא רפובליקת בננות".

המונח "בחורינו המצוינים" הומצא על ידי בגין במכתב אישי ששלח לח"מ בעניין הנסיבות שבהן התחלק באמבטיה ושבר את אגן הירך. "עליזה אמרה לי: מנחם, תקום מהרצפה, ואמרתי לה שאני לא יכול. ואז קראו לאמבולנס ובחורינו המצוינים הרימו אותי".

חמישה ביטויים נדושים: "אין זבנג וגמרנו"; "הממשלה מתעמרת באיש הקטן" (תגובת ב"ג: "אין איש קטן, כל אדם הוא אדם בכל גובה שיהיה"); "שופכים את דמי"; "שעון החול אוזל".

"משוגעים רדו מהגג", קריאתו של שר האוצר יגאל הורוביץ לנוכח ההוצאות והבזבוז שהובילו לאינפלציה. לשאלת עיתונאי מאיפה בא כל הכסף להתנחלויות השיב: "אני נשבע בכל היקר שאין לי מושג. דרך האוצר בכל אופן זה לא עבר".

הסיסמה "סוציאליזם בימינו" היתה יותר מסיסמה. הנפקת דרכון ו"היתר יציאה" היתה כרוכה בייסורים: מילוי שאלונים, כולל אישור ממס הכנסה, שהנוסע לא חייב כסף. וההקצבה לנוסע היתה 10 דולר. השחקנית הדגולה חנה רובינא, ששלחה את בתה לרומא ללמוד שירה, אמרה: למה כולם מדברים על פרוטקציה? אני הרמתי טלפון לאשכול והוא סידר לי הקצבה נאותה.

ואחרי זה חווינו את "הצנע" של דב יוסף, שר האספקה והקיצוב, ואת הנקודות לקניית בגדים ומזון, חוץ מהפרוטקציונרים, כולל העיתונאים באמצעות אגודתם, שקיבלו תוספת. תקופה זו הולידה את הביטוי "פרצוף צנע" ומאוחר יותר הנפיקה את רב המכר של המדינה "ספר הנישומים", ובו רשימה שמית של מי שילם מס וכמה.

העולים החדשים רוססו בדי-די-טי - עלבון בלתי נשכח, מה גם שרבים מהם נשלחו מהאונייה לשדה הקרב. שנים רבות דיברו על ישראל השנייה. גם היום אומרים "איזו מדינה מחורבנת" לפני שנכנסים למכונית החדשה.

זוהי המדינה היחידה שכל שבע שנים היא במלחמה, כל שנתיים בממוצע מתחלפת בה ממשלה, וב-61 שנותיה גדלה אוכלוסייתה מ-600 אלף לכשבעה מיליון. מדינה מלאת חיים ועצבנית, וחזקה יותר ממנהיגיה. 22,570 חללי מלחמותיה הם מגש הכסף שהביא לנו מדינה שכיף לחיות בה.


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה