מגעיל
|
יהודי מברוקלין עם מאכל אהוב
כמו בארץ, מוצעים לאמריקנים עשרות ערוצים בטלוויזיה, ואין מה לראות בהם * אפילו לא בדל דבר – פרט לחדשות, שכבר נמאסו * קרן אור באפלת הטלוויזיה: תכנית על מאכלות מוזרים, שבולע בתאווה רבה בחור יהודי מברוקלין * תכנית טלוויזיה למטיבי-לסת, שאין להם רפלקס הקאה מוגבר * חלק מהדברים, שאוכל אנדרו זימרן, מקובלים לחלוטין אצלנו *
המערכת שכנה ליד זכריה הנודע מהמרקים ברחוב הכובשים בפאתי כרם התימנים בתל-אביב. כך, הכרתי אותו ואת מזל, אשתו – שתי דמויות, הראויות להנצחה, וקטונתי מלשאת את הנטל הזה.
כשסיימתי לעבוד מאוחר בליילה, כבר טיפלו באחרוני האורחים. במקביל, הכינו את הסירים לבישול מרקי המחר. כך, התוודעתי לכמה מהמוזרים במרקים התימניים, ואחר כך כיבדתי בהם את אורחיי.
למרות כל העצות – טרם מצאתי בארץ מסעדה, שתתחרה במרקים הנהדרים של זכריה. אפילו לחומוס שלו טעם אחר ומיוחד.
אחד המרקים המיוחדים של זכריה – כירשֶה הוא מרק קיבות פרה – עף מהתפריט, כיוון שעלתה חמתה של הרבנות במרק הזה. ואל ייקל העניין בעיניכם – זכריה קפדן בקיום מצוות, כשם שמקפיד על הכנת תבשיליו כיאות על הפתיליות (עוד מוצר מוזיאוני, שמזכיר לי את ילדותי).
"אין לי שום בעיה להשיג פתיליות", התגאה פעם זכריה באוזניי, והראה לי חלק מהמלאי שצבר.
כשסיפרתי לו, שלמדתי להחליף פתיל, למלא את הפתיליות בנפט, ולנקות נקבי פרימוסים – עלו מניותיי, ונפלו מיד כשסירבתי ללעוס מנה של גת.
מרק מיוחד – מרק גיד – עשה זכריה מאברי-מין של עגלים. לדבריו, יש במרק גיד סגולה לכל אוכליו, והוא ייחדו למביני-דבר ולמקורבים.
מעלה נוספת הייתה לזכריה, שיכולת להזמין חצי מנת מרק. לא חס וחלילה בגלל דיאטה ...
*
פעם אירחתי את חברי הנשיאות של האגודה הבין-לאומית לחקר סרטן השד, שערכה את ועידתה בארצנו – כולם חוקרים ידועים בביולוגיה וברפואה. אחרי מסיבת עיתונאים, שארגנתי בבית סוקולוב, העדיף נשיא האגודה לאכול אוכל אותנטי, למרות התפאורה הדלה מאוד, שהבטחתי לו במסעדה הלא-ממוזגת של זכריה.
מילאתי את מכוניתי בחברי הנשיאות, ואצתי לכרם התימנים. אורחיי ירדו ליד המסעדה, ונסעתי למצוא חנייה באחת הסמטאות. בינתיים קיבלו אורחיי טיפול הולם מזכריה, שאירחם בשמחה, והסביר להם בתימנית ובעברית את התפריט ועל אורחות עדתו.
כשהגעתי עייף ומזיע מהמצוד אחר מקום חניה, ביקשתי מזכריה, שיגדוש את השולחן בסלטים, ואחריהם – בחצאי מנות מרק. נשיא האגודה התחרה עם חבריו – מי יזהה ראשון את חלקי החיות, שצפו בקערות. לפני החידון ואחריו, הם התענגו על אוכל אדיר, שהוכן במיומנות רבה ובאהבה, וזרם ללא הפסקה לשולחננו.
אני יודע, שאין זה כל כך תקין, אך אני אוהב מרקים ובשר. אוהבי החיות (מי שחסים על החי, וחיים על החסה) יכולים להמשיך לגרוס את שטויותיהם על הרוע שבאכילת בשר, ואמשיך ליהנות מאכילת בשר, ירקות ופירות. אציע להם לחשוב מה יקרה אם יתגלה, שגם לחסה יש רגשות. מה יקרה עם הצמחונים הללו כשיתברר, שלעגבניות יש חיי רוח?!
כשהגיע מרק הגיד, הביט בי הפרופסור. ניסיתי לשמור על פרצוף אדיש.
"האם אני רואה מה שאני רואה?" שאל.
"איני יודע מה אתה רואה?"
"זה פֶניס!" אמר המדען הבכיר בחיוך, "בטוח! רוצה לטעום ...".
נזכרתי בחיוכו כשצפיתי בתכנית מזון מוזר (Bizzare Food), שמגיש אנדרו זימרן (Zimmern), כתב לענייני מזון ומבקר מסעדות, בערוץ המסעות של הטלוויזיה האמריקנית. תכניתו רצה כבר כשנה וחצי על האקרנים האמריקניים.
המנחה זימרן מספר לקהל ההמום על טיוליו בין בתי-אוכל, בין מסעדות ובין בתים פרטיים ברחבי העולם, ועל חוויותיו הגסטרונומיות והקולינאריות. כשבתו הסטודנטית של מארחי ברחה לחדרה בצעקות רמות, אמרתי למארחי, שאני בטוח, שזימרן יהודי.
"אתה רואה יהודי מתחת לכל עץ".
כעבור יומיים, סיפר זימרן לצופיו, כי לא תמיד אכל כל מיני דברים מעניינים. לדבריו, גדל בברוקלין על מרק עם לוקשן, ומארחי נכנע.
"זימרן כל כך נהנה מהגועל-נפש", אמרתי לו, "עד שהוא מוכרח להיות יהודי, שרוצה להרגיז את אמא שלו".
*
נחשפתי לאוכל מוזר לפני יותר מארבעים שנה, כשהלכתי לצפות בסרט האיטלקי, מוֹנדו קאנֶה (עולם של כלבים), 1962. בין השאר, אכלו בו כל מיני דברים בלתי-ברורים לאנשי המערב – כולל חרקים מוזרים (למשל, נמלים מטוגנות) וכלבים.
סיפרתי על הסרט לאבי המנוח, שאמר, שארבה כשר. הזכיר לי, ששכנינו, התימניים מנווה-שלום, נהנו מאוד במכת הארבה, שפקדה את הארץ בתחילת שנות החמישים. בעוד שכולם הבריחו את הארבה, התימנים אספו אותו בשמחה רבה בפחי ענק, ואכלוהו בתיאבון רב.
כעבור שנים, הגעתי לטקסס, וג'ק לימדני לאכול אוכל מקסיקני. ארבה מטוגן הנו להיט במקסיקו. למרות זאת, לא הצלחתי להכניס ארבה לפי – כשם שהרבה מאכלות (למשל, סושי לא-צמחוני) מגעילים אותי.
כשזימרן אכל כרבולות תרנגולת (להיט של ילדותי, דרך אגב), או מקפא מלשונות איל קורא (חבריו עתירי-הקרניים של סנטה קלאוס) – לא הופתעתי. גם ביצים, שלא הוטלו, לבבות עוף, טחול, לבלב, מוח ואשכי שור לא הרתיעוני. מי שאינו מפחד מכולסטרול (ופעם הייתי שייך לכת זו) ומבקר הרבה במסעדות, מכיר את המגוון הרב של חלקים פנימיים, המוצע לסועד הישראלי. אך כשזימרן התפייט מהמרקם של שיפוד דבורים מטוגנות, מאוזני איל קורא, מאופוסום, מדביבון, מסנאי, מנוטרייה, מתולעים, מחלקים מאוידים למחצה של נחש קוברה, או מפי-טבעת של ארי-ים – החלטתי שהגזים קמעא; ואלה רק חלק קטן מהדברים המוזרים, שהכניס בתאווה רבה לפיו.
לזימרן יש פילוסופיה פשוטה וברורה: "אם זה נראה טוב" – הוא אומר – "אכול זאת!"
אומר, ועושה. זימרן גורס הכל – חיות, ירקות ופירות – לצווחותיה של בת מארחי, ותוך כך מתפעל מאוד מהחוויה. כולו נוטף עונג – כנראה, גם מהמחשבה על תגובת אמו וחברותיה, הדומה לזו של בת מארחי.
*
התעייפתי משלטוט חסר-סיכוי בעשרות ערוצי הטלוויזיה אצל מארחיי. כמו בארץ, מוצעים עשרות ערוצים, ואין מה לראות בהם. אפילו לא בדל דבר – פרט לחדשות, שכבר נמאסו. כמה אפשר לשמוע על אובאמה ועל מק-קיין?! ועונת הפוטבול רק התחילה במכללות ... גם תכניות הבישול הפסיקו להיות מעניינות, כיוון שהפכו לתחרויות מטומטמות בין טבחים.
פעם יכולתי ללמוד רעיונות, להכיר מאכלים ותבלינים, לשמוע הסברים, ולחשוב על מה שמכינים לנגד עיניי, כדי להתאימו אחר כך למטבחי – על כל מגבלותיו המתחייבות. לצערי, בביקורי האחרון עסק ערוץ הבישול רק בתחרויות, שמקסמו את האווילות; ולפתע נחתי על זימרן, ואורו עיניי.
כל תכנית של זימרן נמשכת כשעה – למטיבי-לסת, שאין להם רפלקס הקאה מוגבר. הבחור נהנה, ורושם הצלחה מסחרית כבירה. בקרוב ייצא לאור ספרו, ולפני כחצי שנה כבר הפיק צמד קלטות אוסף ראשונות של תכניתו, הכוללת חוויות מהעיר ניו יורק, ממדינת מיניסוטה (שבה הוא מתגורר כעת), ממרוקו, מספרד ומבריטניה – בנוסף למקומות, המועדים לאוכל אקזוטי (כמו דרום-מזרח אסיה, או דרום אמריקה).
את אוכל מוזר תוכלו לפגוש באתר התכנית – http://www.travelchannel.com/TV_Shows/Bizarre_Foods
.
.