סופה

הרדיו הודיע על הסופה המתקרבת – טורנאדו – לעיר מגורינו. בטלוויזיה הראו עשרות בעלי מטוסים קלים, שפינו את רכושם היקר צפונה, אל מה שנחשב הרחק מתחום הסופה.

מעבר לקריאה חוזרת בהקוסם מארץ עוץ – לא ידעתי מה זו סופה. פה ושם הייתי ברוח חזקה בנגב, בסיני, בגולן, או אפילו ב"מובלעת", שהחזקנו אחרי מלחמת יום הכיפורים בסוריה. כשהתכוננתי ללמוד בטקסס, ביררתי מה מזג-האוויר בה. לא סיפרו לי על הסופות ולא על גשמי הקיץ. ידעתי, שהחורף לא נורא, ודווקא באותו החורף ירד בעיר – בראשונה מזה עשרות שנים – שלג קל.

קרייני הטלוויזיה פרצו מדי פעם בדיווחים על הסופה, שהתקרבה לעירנו – למרות שנמצאת מחוץ למעגל הסופות. פרשנים העריכו את הנזק הצפוי. בחדשות סיפרו על "ציידי סופות", שמנסים להגיע אל קרבת הסופה – נקודת נגיעתה (touch-down) בקרקע. יצאתי החוצה, והבטתי דרומה. השמים היו שחורים, ומדי פעם קרעו אותם ברקים, כמה משפכים גדולים נראו מרחוק. ניסיתי לחשוב האם אלה סימני הסופה.

"בואו ניסע לסופה", אמרתי לילדים.

נכנסנו למכוניתי, ונסענו דרומה, לעבר שדה התעופה. ברדיו כבר סיפרו, שהסופה עברה שם. מחסומי המשטרה אישרו זאת. חנינו עם ההמון הסוער, והצטרפנו להולכים פנימה אל מתחם השדה. אכן, הסופה ביקרה שם. שברים מכוערים של מטוסים קלים התגלגלו בכל פינה. ידעתי, שרבים מהם הובאו למקום מקלט בעירנו על-ידי בעליהם מדרום טקסס. עתה נותרו מהם רק חורבות ושברים.

"אבא, זה עולה הרבה?"

"מה?"

"אווירון?" 

"לא מעט".

כשחזרנו הבייתה, היו שני בניי מלאים בחוויות על ההרס, שראו בשדה התעופה. הם ראו שברים, ואני ראיתי מטוסים הרוסים.

למרות שאני יודע, שאין להשוות בין הוריקאן לבין טורנדו – נזכרתי בביקור הזה כשקיבלתי מאלי את התמונות המדהימות הללו מההוריקאן "אייק", שפקד את טקסס.

מאז התוודעתי לטקסס, יש פינה חמה בלבי לארץ הכוכב הבודד, שאימצתיה למולדתי השנייה. בגלל זה ובגלל חבריי שם, החסרתי פעימה כששמעתי ש"אייק" פגע במדינה. למזלי הטוב, חבריי לא נפגע, והעיון בתמונות הפך לחוויה מדהימה של הסתכלות באיתני הטבע.