באתר "קונים באהבה" תמצאו גישה לכ 1,000 עסקים ותוכלו לבצע מהם רכישות של מוצרים ושירותים שונים.





פירוק הפלמ"ח כלקח מלחמת יום הכיפורים ומלחמת של"ג 2006

אמציה חן (פצי) 22.11.2008 16:10
אמציה חן פצי

אמציה חן פצי


"לעם, המצוי במצור מתמשך, מהווה ניצחון במלחמה ערך עליון, ובלבד שהפיק לקחי אמת אחריה. ואם לאו, מובטח, כי צבר כשלי המלחמה יתגבש למסה קריטית – שתמנע הכרעה וניצחון בעתיד" – בריגדיר גנרל אבדח *



אם יש את נפשכם לדעת מה פשר חולשתו של צה"ל במלחמת יום הכיפורים ובמלחמות הבאות אחריה, אנא, הביטו ארבעה עשורים אחורה אל מלחמת ששת הימים. משם גולש הצבא במדרון חלקלק, המחייב תשלום בדמים ובדם מעל ומעבר לנדרש. צאו וראו.
 
מצבא, שהורכב מכל הבא ליד במלחמת העצמאות ומעט יותר משופר במלחמת "קדש", עמד צה"ל ביוני 1967 מאורגן בדומה לצבא של ממש. אלא שתערובת קטלנית בניצול הניצחון למטרה פוליטית ולמטרה אישית מורשת הפלמ"ח, ובשקילתו לפי מבחן התוצאה מבלי לרדת לנסיבות השגת – העלימו את החובבנות (המאפיינת ארגון צעיר) בתפקודו של צה"ל במלחמה, ומנעו הפקת לקחים אחריה.

וכך מעם ומצבאו, שידעו את מגבלות האמצעים והכרה בחוסר ידע מקצועי, שיבש הניצחון ההיסטורי ב-1949, שהתעצם לאחר מלחמת ששת הימים, את דעתה של האומה – כאילו אלופיה יצרו את המתכון הטוטאלי בארגון וניהול מלחמה. מה שהביא להשרשה ולמיסודה של תת-תרבות ניהולית וערכית, המשפיעה על אופן פעילותו של הצבא מאז ועד היום. לא בכדי אירועים חמורים שבאו אחרי המלחמה – כמו כישלון המבצע בכראמה, ההתשה המטופשת ואחרים – נתפסו כתקלה נקודתית וסתמית – כאשר בפועל היה באלה הוכחה להשתעבדות מרצון לאיוולת.

את האימות לקיומה של רעה זו סיפקו חברי ועדת אגרנט, שחקרו את מקצת אירועי מלחמת יום הכיפורים. הללו, שחשבו ופעלו בתוואי האיוולת, מיקדו את מסקנותיהם אל ה"קונספציה" כמקור למכשלה. בלי דעת לגורם האמיתי, שהיה גלוי לעין, ומקורו, בהתעלמות קברניטי צה"ל (מאז כיבוש סיני ורמת הגולן במלחמת ששת הימים) – להכנת הגיסות לצורת המלחמה המוכרת לכל צוער, "הגנה". מה שמנע תכנון ותכניות, סיורי מפקדים להכרת השטח, וביצוע באופן שוטף של תרגילי הגנה. כל שכן כאשר הרכשת השטחים התאימה כמו כפפה לצה"ל הנייד והמשוריין, נוסף לעומק אסטרטגי, שחסרונו בששת הימים הביא לכיבושם. ואכן, משפרצה המלחמה הופתע צה"ל מחוסר מוכנותו לניהול הגנה, ויצא משיווי משקל, שהביא לאלפי הרוגים ופצועים. והרי, אילו רא"ל דדו ז"ל היה מודע לחסר במיומנות לחימה בהגנה (ראו השתקפותה במלחמה ובעדות סגן הרמטכ"ל בוועדת אגרנט), היה ביכולתו ומחובתו בערב יום הכיפורים תשל"ד, כאשר נסתרה דרישתו למכה מקדימה משיקול מדיני - לבאֵר לגב' גולדה מאיר, כי הצבא אינו מודע ואינו מוכן לניהול הגנה. והמשתמע – יוזמה התקפית של המצרים ושל הסורים תגרום אלפי פצועים והרוגים. הדבר היה מביא לשינוי החלטתה של רוה"מ, ומכך משנה לחלוטין את פני המלחמה ואת תוצאותיה. ואף על פי ולמרות הבורות וחוסר המקצוענות, שגבתה מחיר עתק, לא היה די בגודש הדמים והדם, ששילמה האומה במלחמת יום הכיפורים, כדי להפיק אחריה את מיטב הלקחים. כך שבמקום לקחי אמת השקיעה ישראל סכומי עתק ב"שיקום צה"ל" – כולם מתוך תחושות בטן ובתואם להנחיות הרמטכ"ל מוטה גור, שהכתיב להתעלם מהעבר העכור (שם נמצאים הלקחים), כדי  לפתוח דף חדש! הליך רלוונטי לתנועת נוער, אך הרסני לצבא במדינה, המצויה במצור מתמשך.

זאת על כן הסיבה כי בעבור שמונה שנים ולאחר השקעות-עתק ב"שיקום הצבא" – נשנו קלקולי מלחמת יום הכיפורים הארורה, ואף ביתר חומרה במלחמת שלום הגליל. וכך נמשכת הלשלשת, שכולה תוצר תחושת בטן חליף ללקחי המלחמה.

מה שאִפשר את הישנות הכשלים, שכמו קודמיהם (בששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל הראשונה), בלטו בנזקיהם במלחמה האחרונה. ואף על פי יסתבר כי אין די בדם הבנים כדי להביא למפנה. והראיה – באופן פעולת צה"ל אחרי התבוסה במלחמת שלום הגליל השנייה. שם התמקדה המערכת בתחקירים מרשימים לברר "מה קרה", ובכך יצרו תחושה של חקירה מקצועית מרשימה.לאחר שלושים וחמש שנים ללא הבנה, כי מה שחשוב באמת, לברר "למה זה קרה".

למשל, בחקר "מה קרה" התברר כי ערב המלחמה האחרונה לא בוצעו אימונים במידתם – מה שהביא אחריה להכפלת כמות האימונים. העובדות ממלחמות העבר מלמדות בדיוק את ההפך. שם כמות האימונים טרם המלחמה הייתה גדולה בהרבה מהנוכחית. בעוד לקחיהם מסמנים את שיטות האימון ואופני מדידת הכשירות המבצעית (לפי כמות האימונים וחליף לטיבם) – כמכשלה בהכשרת הכוח וכעיוות נתוני יכולתו. ואכן עדות לפגע הרע הזה מצויה בכל צומתי ההחלטות טרם מלחמה. שם ובכולם הטעה הצבא את הדרג המדיני, ובמידה רבה גם גרם נזק ניהולי לעצמו. כך, משה דיין ב"קדש", יצחק רבין בששת הימים, דוד אלעזר במלחמת יום הכיפורים, רפאל איתן במלחמת של"ג, שאול מופז ביציאה שהפכה לבריחה מלבנון, ודן חלוץ, שנתוניו השגויים שיבשו את דעת הממשלה ואת דעתו שלו במלחמה האחרונה. 

לפיכך הנני ממליץ לאזרח הדואג, להניח בסל האשפה את ההסברים המקובלים – כמו ה"כיבוש משחית", "תסמונת בט"ש", ו"מגבלות הכוח" – ולהכיר כעובדה, כי מאז ומעולם לא היה לישראל צבא של ממש. עובדה קשה שכזו נעלמת מעיני הציבור בזכות הכרעות בעבר, פעולות מרשימות של יחידות עלית, איכות החילות והזרועות בפני עצמם, ועליונות טכנולוגית מרשימה. אלא שמנגד ובכל המלחמות בלטו כשלי השילוב בין זרוע האוויר לכוחות היבשה, כך גם הכשל בשילוב הבין-חילי (רגלים, תותחנים, שריון, והנדסה), מודיעין טקטי לוקה, ותפקוד גרוע של מערכות התמך. עובדה המאפשרת לכל אם עברייה להבחין בכשל שילובם של החילות והזרועות במינון במקום ובזמן – כהוכחה להיותם קבוצת תאגידים נפרדת, המתאגדת ערב מלחמה – במהופך מייעודם לפעול במשולב כצבא של ממש.   

ללמדכם, אזרחים חרדים, כי מקור הכשל בחלק הרע שבמורשת הפלמ"ח, "בבלוף שיהיה בסדר", ב"מטרה המקדשת את האמצעים" ובשאר הקשקשת שהמציאו, ולהפנים כי אלה הנם היסודות לתת-תרבות ניהולית ומוסרית, המסכנת את ישראל יותר מכל אויב.

מנגד: רעה זו ניתנת להסרה ולשינוי בלי דם ובלי יזע – ובלבד שנכיר בקיומה, ובצורך הדחוף להעלימה.

וסיפור אישי קצרצר: לפני עשרים וחמש שנים בהיסמך על לקחי של"ג, פרסמתי את החוברת עבת-הכרס, שיטה חדשה לאימוני הגיסות. החוברת נשלחה לכל קצין מדרגת אל"ם ומעלה, ולמרבה הכאב נמצא בה תיאור מדויק של כל המכשלות, שחווינו במלחמה שלום הגליל השנייה. בחוברת נמצא הסבר מפורט לסיבות להיווצרות הכשלים ושיטות אימון אחרות מהמקובל, כדי להעלים את הכשלים מבעוד זמן.

היום – שלושים וחמש שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, ולאחר פרסום חלקים מדו"ח ועדת אגרנט – הצליחו פרשני הדור לזהות את ההתאמה בין כשלי מלחמת יום הכיפורים למלחמת שלום הגליל השנייה. אלא שגם חכמים ונבונים שכמותם, אינם מודעים למשתמע מרציפות כשלי מלחמות העבר, ככזו המבטיחה את הישנותם במלחמה הבאה עלינו לרעה.

תא"ל (מיל') אמציה חן היה מפקד אוגדה בצה"ל.

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה