בין תושב לאזרח

האבחנה, שמבקש ח"כ אביגדור ליברמן ליצור בין אזרחים לתושבים ראויה למבט עמוק יותר מאשר ססמאות שדופות של "פאשיזם", או "בולשוויזם" – מפני שאנו חיים במדינה, שכרבע מתושביה אינם מאמינים בה, אינם נאמנים לה, או אינם תורמים לה – ואין המדובר בערבים בלבד.

האהדה הציבורית לח"כ ליברמן נובעת מכך, שכולנו מבינים כיום, שעלינו ליצור במדינת ישראל מנגנון, שיפריד  בין אזרחים, המאמינים במדינה ובחוקיה, תורמים לרווחתה, ומוכנים לתת את נפשותיהם על הגנתה, לבין מי שאינם מכירים במדינה ובחוקיה, ממעיטים לתרום לה, ונהנים ממשמניה. לכן , כיוון שבקרוב יחולקו תעודות זהות חדשות לכל תושבי המדינה, תהיה הזדמנות למתוח את הקו הברור בין אזרח לבין תושב – כמקובל במדינות רבות בעולם.

בניגוד לדברי תועמלנים ומתלהמים מהשמאל ומהמגזר הערבי, אין ליברמן מדבר על גירוש תושבים, אלא על אבחנה בין תושב לבין אזרח. כולנו יודעים מה חובות האזרח ומה וזכויותיו; לכן, המסרב לחתום על הצהרת אמונים למדינה יקרא תושב, ולא יחויב בשירות לאומי, או בשירות צבאי, ולא יורשה  לבחור או להיבחר לכנסת; לא יוכל לקבל שכר בשירות המדינה; לא יחויב בתשלומים לביטוח לאומי ולביטוח בריאות, ולא יהיה זכאי לשירותים הללו. תושב יחויב לחדש את תעודת הזהות שלו מדי שנתיים, ולהוכיח, כי שילם בתקופה שחלפה מס הכנסה ומסי עירייה כחוק. בעצם – בדומה לנעשה בארצות-ברית: כל מי שרוצה להיות אזרח ארצות-הברית חייב להישבע אמונים למדינה ולחוקתה, אין פה "פאשיזם"/"בולשוויזם", אלא היגיון אזרחי פשוט. ואגב, כתושב ארצות-הברית, זכויותיו מצומצמות יותר לעומת אזרחי המדינה.

אני משוכנע, שלמעט כמה עשרות אלפים של קיצונים אסלאמיים  ו... כמה אלפי חרדים, שיסרבו להישבע אמונים למדינה (ויקבלו, לפיכך, מעמד תושב), מאות אלפי ערבים, החיים בתוכנו, יישבעו אמונים למדינה, כיוון שהם תורמים לה, מוכנים לתרום ונאמנותם אינה מוטלת בספק – לפחות, כיוון שאף מדינה במזרח התיכון לא טיפלה באזרחים ערביים בצורה כל כך נאורה כמו מדינת ישראל.