אביב בחצר האחורית
|
החצר האחורית של קרוביי, במושב בשרון, התמלאה לקראת האביב במעט חרציות, בקצת סביונים ותורמוסי הרים כחולים ובהמוני קחוונים ופרגים *
היכן שלא תסתכלו – מלא בחרציות. מישהו אמר, שהן המדוזות של עולם הפרחים: משתלטות כמעט על כל חלקה פנויה בשרון ובשפלה.
כשהיינו קטנים, נהגנו לשזור חרציות לזרים ולמחרוזות. מאז יש לי זיכרון נחמד מהפרח, שאינו כמו סביון קטן ועדין, המתפרק למגע.
כשהיינו קטנים, רווחו סיפורי זוועה על מה שפרג עלול לעולל למי שיביט בו. גם הפרג נפוץ מאוד במעזבות – שטחים ריקים ולא מעובדים. בזמנו אלה היו מרובים, ועמלנו הרבה לבער אותם, כדי שיהיו לנו מגרשי משחקים. בעיר ילדותי כבר אין מגרשי משחקים כאלה. ארוכים מדי, ולפעמים רחבים מדי ואינם מפולסים. ילדים הניחו בהם שני גלי אבנים קטנים לסמן שער, והמרחקים ביניהם נמדדו בצעדים. לפעמים הדגשנו את פינות השער בערמה של ילקוטים ושל חולצות, שנפשטו בסערת המשחק. 
כבר הרבה זמן לא ראיתי ילדים משחקים כדורגל שכונתי על מגרש חול עזוב, שבצדיו שיחי שיטה, שמנמרים את האביב בכדורי פריחתם הצהובה.
תורמוס ההרים סיים לפרוח, וגידל תרמילי פירות
לכן, שמחתי, כשהחצר האחורית של קרוביי, במושב בשרון, התמלאה במעט חרציות, בקצת סביונים ותורמוסי הרים כחולים ובהמוני קחוונים ופרגים.
קחוונים
חרציות
וחרק בא למצוץ צוף
ואגוז פקאן עדיין בשלכת