יש ממשלה בירושלים
|
בדיוני התקציב בניגוד לו, התגלו "נערי המדיה" בעיתונות הכתובה ובעיתונות המשודרת כלחיצים, היסטריים, מזיעים, מזגזגים ועוד שמות תואר, שנהגו להכתיר את בנימין נתניהו, שנוא-נפשם * "נערי האוצר" מאמינים, כי הם ריבוני מדינת ישראל * משרד האוצר ובית-המשפט העליון צריכים לדעת, שהכוח, שניתן בידיהם, מוגבל * על שר האוצר החדש להעביר סדרות חינוך לפקידי משרדו על מנת שיפנימו מי נבחר ומי פקיד בשירות המדינה *
מאז הבחירות עדים אנו למסע תקשורתי רחב-ממדים נגד הממשלה הלגיטימית, שנבחרה בישראל, שאינה כזו לגישת שוטמי גוש הימין, שהפך לגוש המרכזי בשלטון.
איננו יכולים לתייג את המסע הזה כמסע מאורגן מפאת שאינו כזה. מחד גיסא, שוטמי המדינה וממשלתה לא התכנסו לישיבה סודית במקום עלום כלשהו, והחליטו על מעשיהם העתידיים. מאידך גיסא, ניתן למצוא הקבלה בין "פשע מאורגן" (ובידולו מ"ארגוני פשע") לשורר במקומותינו.
נראה, כי כל ארגון תקשורת פועל לכאורה כארגון פשע, המבַדל עצמו מארגונים אחרים, אך בהחלט פוזל לעבר תמימי-הדעים עמו, בעודו בוחן את התנהלותם על מנת לעלות עליהם בהיסטריה התקשורתית רוויית-הרייטינג. וכי מה יותר טוב ומתגמל מחפיסת שתי ציפורים במכה אחת, גם להפיץ שינאת הימין ברבים וגם לקצור רייטיג משובח. הניסיון לבדל בין נוהל "הרצחת וגם ירשת" והתנהלות התקשורת במקומותינו בהקשר זה נדון מראש לכישלון. בפשטות, הזהות הינה שלמה.
עוד בטרם החל המשא-ומתן לאישור התקציב כבר נחשפו פרטיו, אשר היו אך בסיס ראשוני ביותר למסע-ומתן, וכבר החל המסע היחצני נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד ממשלתו. נתניהו התגלה כבלתי-לחיץ, הפועל בשום-שכל ובסבלנות, באורח ממוקד להלל, למרות "עִזים", שהשליכו לפתחו שוטמיו הוותיקים. בניגוד לו, התגלו "נערי המדיה" בעיתונות הכתובה ובעיתונות המשודרת כלחיצים, היסטריים, מזיעים, מזגזגים ועוד שמות תואר, שנהגו להכתיר את שנוא-נפשם, התואמים דווקא את התנהלותם, את כתבותיהם ואת משדריהם. עליהם ניתן לומר, "בור כרה ויחפרהו ויפול רשע תחתיו".
התקציב הראשוני שהוגש אכן חסר בחלקיו השונים התחשבות בחלשים בחברה ונצרך לתיקון. אי-ההבנה הבסיסי ("לכאורה") של "נערי המדיה", חלקם הגדול בוגרי "המכון להכחשת הציונות", הוא גלי צה"ל, בתהליכים המובילים לאישור התקציב בממשלה יחד עם טינתם המובנה לבנימין נתניהו ולגוש הימין הביאו אותם למצג נלעג, המבזה את עצמם בלבד. ראשית, חירפו וגידפו את מר נתניהו על היותו "תאצ'ריסט" וקפיטליסט מהגוון החזירי; ומשנמשך המשא-ומתן והוברר כי הלכה ולמעשה התקציב מתחשב בשכבות החלשות, ועומד לאזן בין המצב הכלכלי החמור ובין הצרכים הבסיסים של המדינה, חירפוהו וגידפוהו על היותו סוציאליסט.
נאמנות "נערי המדיה"
אל לנו לתמוה רבות על התנהלותם של "נערי המדיה". הרי רבים מהם משלימים הכנסותיהם דרך שלמונים, חלקם ישירים ורובם עקיפים מצד עמותות השטנה, הפועלות במחילות החתרנות נגד ישראל במימון נדיב של מדינות אירופה, "הקרן החדשה לישראל" וזרוע ביצועה, ארגון "שתי"ל" (ממומנת קרן פורד, שממומנת על-ידי CIA). הם רק מחזירים טובה למיטיביהם. שלמונים תמורת כתבות שטנה נגד ישראל ונגד ממשלתה הנבחרת, שחלקן מתורגמות לשפות לועז על ידי "נערי משרדי החוץ האמריקני והאירופי" ומופצות כשירות נוסף לציבור האנטישמי בעולם. חלק מ"נערי המדיה" מהווים גיס חמישי לכל פרטיו ודקדוקיו, החייב נאמנותו למשחדיהם בשם "נאורות אוניברסלית" מופרכת ומזויפת – ולא למדינתם.
מי הריבון?
ההתנהלות סביב אישור התקציב חשפה שוב את ערוותם של "נערי האוצר". זה מוקד הכוח אשר נוזלי אפסי פקידיו (ואפשר כי אלה של רוני בראון, שר האוצר הקודם), עלו להם זה מכבר לראשיהם, והביאום להאמין כי הם ריבוני מדינת ישראל, בעוד שציבור הבוחרים ונבחריהם הנם אך קישוט סביבתי.
אין זו הפעם הראשונה מזה שנים רבות, רבות מדי, אלא שהפעם גימש הריבון את שריריו, והודיע קבל עם ועדה, "אני הריבון, נבחרתי, ואני מנהל את ענייני המדינה".
באוצר גיבשו השקפה מעוקמת, הגורסת כי הם מנהלים את המשא-ומתן מעל לראשי חברי הממשלה. מכאן שהרשו לעצמם ליצור תקציב ראשוני מופרך בחלקו – על מנת שיתאפשר בידם לבוא במשא-ומתן עם האחרים ולהביא את התקציב למסגרת המבוקשת על ידם. כך נהגו שנים רבות באין מכהה בידם. כך גם נוצרו עיוותים חברתיים חמורים במדינת ישראל, ששיפתה את עשיריה, והתנכלה לעניה, אפשר שלא מכוונה רעה ...
"נערי האוצר", האמונים על טורי המספרים, לא השכילו להבין – ולהלכה, זה גם אינו ולא היה תפקידם - את הצרכים החברתיים של מדינת ישראל, העולים לעתים אף על הצרכים הביטחוניים. תפקידו של הדרג הפוליטי היה להבהיר את הפן החברתי ואת הפן הביטחוני, ולאזן התקציב בהתאם. הלכה ולמעשה נכנעו הפוליטיקאים לאורך שנים רבות בפני הבירוקרטים באוצר, וזה גרר אחריו עיוותים חברתיים ואי-שקט חברתי שתורגם לאי-נחת פוליטי, שגרר אחריו חוסר איזון פוליטי, שגרר אחריו חולשת השלטון ואי-יציבותו וחוזר חלילה.
בל נתעה, משרד האוצר הנו משרד מרכזי וחיוני מאין כמוה לתקינות הכלכלה הישראלית וכפועל יוצא, לשרידותה של מדינת הלאום היהודי. אך מצבו של משרד האוצר דומה למצבו של בית-המשפט העליון במקומותינו. אנו צריכים, שהגופים האלה יפעלו כשורה, כיוון שהנם חיוניים ביותר לתקינות המשטר. אך אין פירוש הדבר, שהכוח, שניתן בידיהם, אינו בלתי-מוגבל. כבר נאמר, "כוח משחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין". זה מה שקרה לבית-המשפט העליון ולמשרד האוצר בירושלים. במשרדים הללו אין אנשים מושחתים. נהפוך הוא. לגישתם, הרי הם פועלים לטובת המדינה, אך נעלם מהם, כי הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. פעולותיהם חסרות-האיזון בעליל, הפכו עם הזמן למושחתות.
אמנות האפשרי
טוב עשה מר נתניהו כי שלח את נציגיו לשאת ולתת עם ההסתדרות, מעל ראשי פקידי האוצר. נתניהו יצא לא רק צודק אלא גם חכם. לו הותיר את המשא-ומתן עם ההסתדרות ועם המעסיקים בידי נערי האוצר, הרי שלא היה נחתם תקציב כלל – לא אתמול ולא גם בחודש הבא, על כל ההשלכות הקטסטרופליות של זה למדינה. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, זו אמנות האפשרי: לא הכל אפשרי, והאפשרי הנו תוצאת שקול כוחות, הפועל מול צורכי המשק. במצב הפוליטי הקיים, נוצק תקציב הולם ומאוזן בין הצרכים אמיתיים והבוערים לבין השמיכה התקציבית הקצרה מדי.
האם התקציב שאושר מושלם? ימים יגידו.
כשל עמוק ומובנה בהתנהלות התקשורת
הכלכלה – ובעיקר, מקרו-כלכלה – אינה פועלת תמיד בהתאם לחוקים כלכליים ומספריים. חלק מהמשברים הכלכליים אינם צומחים על ברכי עובדות כלכליות מוצקות. רבות מהפעולות הכלכליות נבנות על מצג מאחז עיניים, שנבנה על נדבך דעת הציבור, המנותבת על-ידי התקשורת (ככלל) להאמין בנכונות המצג. מכאן כי תפקיד העיתונות במשטר הדמוקרטי מכריע בהפצת מצגי-השווא כמו גם בשיכוך ההיסטריה הציבורית. לא בכדי מבדילים בין עיתונות אחראית ובין עיתונות פופוליסטית חסרת עכבות ורודפת רייטינג. אירועי אישור התקציב מצביעים על כשל עמוק ומובנה בהתנהלות הפרטים והגופים בתקשורת הישראלית.
ברגיל, הכללות מסוכנות. המתבונן הזהיר בהתנהלות התקשורת במקומותינו יתקשה להשתחרר מההרגשה, כי התקשורת הישראלית על זרועותיה השונות רודפת סנסציות, בלתי אחראית, פופוליטסית, היסטרית, לחיצה, תזזיתית, רדופת סדר-יום (אג'נדה) חד-צדדי; וכזו, אינה משרתת את הדמוקרטיה, שנותנת לה, הלכה ולמעשה, את זכות קיומה.
הציבור אינו טיפש
הדמוקרטיה, עלינו לקבלה על הטוב והרע שבה, באשר זו החלופה הטובה ביותר מבין כל שאר החלופות הגרועות יותר. ומכאן עלינו להסכין עם הפירות הבואשים בחבית התקשורת הישראלית. גם אם אין התנהלות של פרטים ושל ארגונים בתקשורת לרוחנו – על אפנו ועל חמתנו, עלינו לתמוך בזכותם להביע דעה, שהיא הנותנת סימנים למשטר חופשי ודמוקרטי, בניגוד למשטר טוטליטארי. אך הדמוקרטיה אינה חסרת-אונים. יש תרופות גם למצב המצער הזה.
על הממשלה – ובפרט על משרד ראש הממשלה ועל העומד בראשה – לנקוט מדיניות "הפרד ומשול": לקרב עיתונאים וארגוני תקשורת מסוימים, ולנתק קשר או למצער למצֵב קשרים קרירים בלבד עם אחרים. אין כל היגיון בריא לקיים קשרים חמים ואמיצים עם עיתונאים, שברי מעל לכל ספק, כי יהיה אשר יהיה, את הממשלה ואת דרכה ישמיצו, יחרפו ויגדפו. יתירה מזו, עיתונאים כאלה יקבלו חומרים חסויים ממשרד ראש הממשלה, ותמיד ישתמשו בהם על מנת לנגח את אותם האנשים ואת הפעולות של מי, שהעבירו להם את אותם החומרים.
על משרד ראש הממשלה לקרב עיתונאים המצטיינים במקצועם, שמסיבות אג'נדה חד-צדדית פסולה, הודרו מראש העיתונות בישראל, להעביר להם חומרים ולבחון את מידת האובייקטיוויות בכתבותיהם ובמאמריהם. לטווח הרחוק, טוב וראוי יעשה משרד ראש הממשלה אם יאמץ קשרים עם אותם עיתונאים אובייקטיוויים (המדווחים ללא תלות בדעותיהם הפוליטיות) מאשר לקדם מלחכי-פנכה, שיימנעו מביקורת בונה. דוגמת אהוד אולמרט ועיתונאי חצרו לנגד עינינו. בהקשר הכללי, תרמו מלחכי-הפנכה של אולמרט, לא פחות ממעשיו-הוא, לנפילתו המהדהדת. הציבור אינו טיפש, כפי שנוטים פוליטיקאים רבים לחשוב. הציבור רואה, שומע, ומסיק את המסקנות הנכונות – לעתים, טוב יותר מהמנהיגים עצמם.
ולגבי משרד האוצר, טוב יעשה שר האוצר החדש אם ימנה בתוך משרדו יועץ, או צוות יועצים, שיבחנו סעיפי תקציב בעינים "חברתיות" שאינן "ממוספרות". אלו עצות והמלצות, ואין חובה לקבלן. למצער, לא יהיו הראשים הממוספרים שם שקועים עד צוואר בנתונים הכלכליים היבשים, וכך ייצא משרד האוצר מסוגל לראות גם את הפן החברתי.
על שר האוצר החדש להעביר לפקידי משרדו סדרות חינוך על מנת שיפנימו מי נבחר ומי פקיד בשירות המדינה (רא"ל אשכנזי – גם לתשומת-לבך). טוב יעשה השר החדש אם לא יהסס להיפטר מאותם הפקידים, יהיו מעמדם ודרגתם אשר יהיו, שאינם מסוגלים לקלוט את המסר הזה.
כמו כן, הפיאסקו שבו סובבו פקידי האוצר בכחש את הממונה עליהם ואת ראש הממשלה, אסור לו שיחזור. על השר לקבוע תהליכי קבלת החלטות חדשים ושונים, הכוללים הדחת הסורחים, כדי למנוע הישנות מצב כזה.
מופע השנאה והשטנה של פט ושל פטשונית
נראה, כי קיימים חוגים שונים בציבור הישראלי, שטרם הפנימו (חלקם, כנראה לעולם לא יפנימו), כי קיימת ממשלה נבחרת בירושלים, החותרת לבצע את תפקידה היטב. נחזיק אצבעות, כי הרישא של התקציב תעיד גם על הסיפא.
עדות לנאמר ניתן למצוא באחד הראיונות ההזויים, נוטפי השטנה הגרועים ביותר בזמן האחרון במקומותינו. פט ופטשונית, מגישי החדשות של ערוץ 10, זימנו את ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, לראיון בשלושה-עשר במאי, לאחר אישור תקציב 2009 בממשלה. הראיון הפך למופע שנאה ושטנה ללא מצרים של המגישים כלפי מרואיינם, נוסח 1984 לג'ורג' אורוול.
נראה, כי אישור התקציב בשלום הביא לפט ולפטשונית את הסעיף. ההתנפלות המאורגנת, הצווחנית, הצרחנית, הבלתי-מיקצועית בעליל של שני המגישים על המרואיין הייתה מזעזעת, מפחידה ומבישה. אין תימה על כי מצבו הפיננסי של ערוץ 10 הנו בכי רע. נראה, כי למגישי החדשות שם יד רבה בכך ובדין.
גם עיתון הארץ כדרכו בחול לא התאפק מלקטול את התקציב. איננו מופתעים. נאמר, כי היינו מופתעים לולא קטלו. במאמר המערכת (שוב, שלושה-עשר במאי 2009) גורס "המומחה" מספר אחת בישראל לענייני קלקלה, זהו פלוני עורך העיתון (המקפיד לא להזדהות בשמו), כי התקציב רע לישראל. כלל המומחים לכלכלה (גם כאן אין טעות) בישראל עומדים מאחורי התקציב החדש כמנוע צמיחה מחודשת לכלכלה הישראלית; ו"המומחה" מ"העיתון לאנשים שוטמי ישראל" אינו יכול להכיל את תסכולו מהצלחת הממשלה שנואת-נפשו להעביר את התקציב בממשלה. נראה כי העיתון הלזה כבר מכין את הפרק הבא במסע שטנתו, כשיאושר התקציב בכנסת.