להרוג את השליח

בעולם העתיק נהגו להרוג שליח, שהביא למלך בשורה רעה. זה היה מקובל לא רק בבבל, בפרס ובכל אגן הים התיכון, אלא אף אצל היפנים, אצל הסינים וגם אצל האינדיאנים למיניהם ביבשות אמריקה. דוד ציווה להרוג את הנער, שהביא לו את הבשורה הרעה על מות שאול ויהונתן.

הנוהג הזה נשמר גם כיום בעולם המודרני ... עם קצת יותר הומאניות. אין הורגים ממש את השליח, אלא מתעלמים ממסריו. צאו וראו את כל הצרות, שבאו על עמים ועל ארצות, כפי שאנו מכירים בהיסטוריה של המין האנושי – והכוונה לצרות, שאינן חלק מאסונות טבע, אלא בעיקר ממלחמות, מכיבושים וממלחמות פנים. כלום לא היה מישהו שהזהיר שם מפני הבאות, שניסה לעצור, או לצמצם את ממדי האסון?

האם לא נאמר לנשיא רוזוולט, שהיפנים יתקפו? האם סטאלין לא הוזהר מהתקפת הנאצים על רוסיה? האם הבולשת האמריקנית (FBI) לא הוזהרה על המזימה לרצוח בדאלאס את קנדי? האם ל-FBI/CIA לא היו אינדיקציות לגבי מתקפת הטרור בניו-יורק?

התשובות ידועות זה מכבר. לא רק "ניתן להניח", אלא במקרים רבים, ידוע לנו שתמיד היה במוקד שלפני האסון, יותר מאחד שניחן בכושר חשיבה ארוך-טווח, בכושר ניתוח אנליטי של מידע, ובמבט מעבר לאופק, וגם ניסה להעביר את המסר, צלצל בפעמונים, דפק על דלתות ועל שולחנות, צעק, והתחנן שיקשיבו לו, ואף אחד לא רצה לקבל את המסר. מה לעשות? אין אוהבים את המתריעים-בשער, אין סובלים את הנודניקים הללו, שמקלקלים לנו את מצב-הרוח הטוב העכשווי. אין הורגים אותם, אלא מתעלמים מהם (ואחר כך מפטרים אותם כדי לסתום להם את הפה).

אני מנסה להיזכר היכן בהיסטוריה הקשיבו למבשרי-הרעות, ועולים בזיכרוני שני מקרים מהתנ"ך (שאינם קשורים בנביא מסוים). המקרה הראשון קשור לתיבת נח (נח לאשתו:"יקירתי, גם אני, כמוך, איני מאמין במבול ... פשוט, הוא לא השאיר לי כל ברירה. איני יכול לקרוא לאלוהים נודניק, ולגרשו"). והמקרה השני קשור לפרעה מלך מצרים, שקיבל את הצעת יוסף לאגור חיטה בשבע השנים הטובות כדי להתמודד בהצלחה עם שבע שנות הרעב (פרעה ליועציו: "יוסלה צודק, או לא צודק, אבל אני מריח פה עסקת נדל"ן אדירה").

איני מתכוון להצביע על עוד פאשלות בין-לאומיות, שניתן היה למונען, משברים כלכליים, מלחמות, קריסות אקולוגיות ועוד. הדוגמאות כל-כך רבות בייחוד כשהכתובת הייתה על הקיר – כמעט בכל מקרה בצורה של התרעות ושל אזהרות מפי חכמים ומלומדים (ולא אתייחס פה לנוסטרדמוס, לאסטרולוגים ול"נביאים" למיניהם). אני רוצה להסתכל על המשבצת שלי – על מדינת ישראל.

למרות שאני מנסה לכתוב בקלילות (כדי לא להיקרא נודניק וטרדן) ואף ניסיתי לעורר חיוך, הרי שהדברים קצת קשים לעיכול. אנחנו מדינת היהודים, עם חמישה מיליון ראשים של יהודים (חכמים כביכול), ממשיכים להרוג את השליחים, שמביאים את הודעותיהם המרגיזות. "השכלנו" להתעלם מאזהרותיהם של מפקדים לשעבר של זרועות הביטחון, של מלומדים ושל אישים לא פוליטיים. הם לא באו להבהיל, אלא להתריע על אירועים, שרק אנשים עם מעוף רואים (האם לא העמדנו אותם בעבר בראש הפירמידה?).

עם תום מלחמת ששת הימים הציע (בהברקה נדירה) משה דיין, שר הביטחון דאז, שניסוג כמה קילומטרים מקו המים של תעלת סואץ, ונאפשר לתעלה לחזור לפעול. הוא נדחה ממש בבוז. לו זה קרה, הייתה נמנעת מלחמת ההתשה ואולי אף מלחמת יום הכיפורים. כאשר אמרו לראש הממשלה גולדה מאיר, שגמאל עבד-אלנאצר, נשיא מצרים, מוכן לדבר, היא התעלמה מהשליחים. האם לא היו שהתריעו על מועד פרוץ מלחמת יום הכיפורים ונדחו בצורה מעליבה? באוצר לא הקשיבו לכלכלנים, שזעקו בקול את הצפוי ממשבר המניות הבנקאיות (זה קרה בדיוק כפי שאמרו שזה יקרה). לא איכנס לפוליטיקה, אבל אנשים, שאינם משתייכים לימין, הצביעו על התוצאות ההרסניות, שיהיו לאספקת נשק ותחמושת לפלשתינאים (שהפנו את הנשק הזה נגדנו בשתי אינתיפדות). ועכשיו, האם אתם יודעים כמה זמן מתריעים כלכלנים וסוציולוגים בכירים על סכנת הפערים הכלכליים, החינוכיים והחברתיים, המתרחבים אצלנו, ומוליכים את החברה הישראלית לאבדון? וראו כמה מעט ממשלות ישראל מטפלות בכך.

במשך שנים אישים פוליטיים בישראל האמינו (ועדיין מאמינים), שניתן יהיה להגיע להסכם שלום עם הפלשתינאים; והפלשתינאים יוותרו על זכות השיבה ועל שליטה מלאה בירושלים – למרות אזהרות של מומחים (אף מכאלה אשר אינם מזוהים פוליטית), הטוענים שאין הדבר אפשרי, וכל ניסיון בשנים הקרובות להסדר שלום נדון מראש לכישלון, ומה עוד שהאסלאם הקיצוני שולט בעולם המוסלמי בכלל ועל הפלשתינאים בפרט.

בארכיון הפרטי שלי מונח מאמר חשוב משנת 1955, שכתב ד"ר עזריאל קרליבך, עורך מעריב, אדם חכם שהיה מקובל על ראשי המדינה. הוא מסביר באופן הגיוני פשוט וברור מדוע לא ניתן לעשות שלום עם הערבים כל עוד האסלאם שולט בהם. קרליבך חזר מסיור ארוך באסיה, שבה האסלאם מתון יחסית, ואץ להזהיר את ראשי השלטון מסכנת האסלאם. האם מישהו התייחס לאזהרתו?

ומה כעת?

עם עלייתו המטאורית של (מו)ברק-חוסיין אובאמה לשלטון, כמה אנשים ידועים ונבונים, בארץ ובחו"ל, הזהירו מנשיא עם רקע מוסלמי ועם נאיביות ליברלית-שמאלנית, ורוב העם היושב בציון הוקסם מהכריזמה של אובאמה ושמח בהיבחרו. והיום, אחרי נאום קהיר, שבו "שכח" את שורשי היהדות בארץ-ישראל – ואנחנו פה, לדברי אובאמה, רק בגלל השואה (תפיסה אסלאמיסטית, שמוביל כיום נשיא איראן; ולכן, הוא מכחיש את השואה). לדידו, בנאומו המלים: טרור פלשתינאי, חמא"ס וחזבאללה אינן קיימות, והבעיה הבין-לאומית והאזורית הכי חשובה הן ההתנחלויות. זאת, כיוון שלפי המוסלמים, התנחלותנו בארץ היא תמצית הציונות, ואובאמה בא לרַצותם (חכו עד שיתחיל לדבר נגד עליית יהודים ארצה ...). ועכשיו נצטרך לפעול חזק ובמהירות כדי לנטרל בארצו אדם פופולרי, כיוון שלא הקשבנו קודם לכן לקולות של אנשים נבונים, המכירים את האסלאם ואת בניו האמיתיים (והחורגים), שצפו בשאר-רוחם, במעוף ראייתם ובידע שלהם את הצרות, שימיט נשיא חסר שורשים אמריקניים וחסר ניסיון בין-לאומי. תודה שיש קונגרס וסנאט.