ה"שאהידיות" של המחסומים

מדי שבוע אנו קוראים על צעירה ערבייה, ה"מסתערת" עם סכין מטבח על חייל ישראלי במחסום, ונעצרת. הפלשתינאים מכנים אחת כזו, "שאהידית".

האמת חייבת להיאמר: הרוב הגדול של הבחורות הללו רואות במעשיהן מוצא יחיד מסכנה חמורה, שנקלעו אליה במשפחתן – בגלל יחסים אסורים (או אפילו רק חשד ל"מעשים אסורים") ולפעמים בגלל סירובן לשידוך כפוי.

היו כמה מקרים, שבהם נדרשה "נערה סוטה" לגאול את שמה ואת שם המשפחה על-ידי רצח חייל, או סתם יהודי; ואלו בדרך כלל מתכננות את מעשיהן כך שייתפסו, כיוון שאינן רוצות למות. הנערות הללו מקבלות הגנה זמנית במעצר ובכלא, ונשלחות לאחר מכן למקום שבו אולי לא ימצאו אותן בני משפחותיהם.
 
אחד מהכישלונות (הרבים) של ההסברה הישראלית בחו"ל היא שאיננו מנצלים את הבימות הציבוריות של ארגוני הנשים בעולם להוקיע את אכזריות זו ואת חוסר-ההומניות באסלאם ובמורשתו. משום-מה גם לא שמענו שארגוני הנשים בארץ ו/או חברות "ליברליות" בכנסת ניסו למצוא פתרון לבעיה חמורה זו אצל "שכנינו הפלשתינאים".

האם לא ניתן  להציע לנערות ערביות בסיכון מוצא אחר? האם עד היום לא נמצא ארגון כלשהו של נשים ערביות במדינת ישראל, שיוכל להציע סיוע לנערות בסכנה?

האם גם במדינת ישראל קובעים ה"אייאתולות" את "סדר-היום המוסרי" שלהם לארגוני נשים ערביות?
 
לדעתי, הדבר אות קלון לכל המכנים עצמם, "מתקדמים" – בין ארגוני הנשים בארץ ובעולם בכלל ובין "הנאורים" מבין ערביי-ישראל בפרט.