הכתובת הייתה על הקיר
|
מאמר בעיתון "בשבע" - סיכום ביניים של הסיבוב הנוכחי במלחמה נגד חיזבאללה
הכתובת הייתה על הקיר, והכל העדיפו להמשיך במשתה.
בסיבוב הזה הוכח, שצה"ל אינו מוכן למלחמה. למרות גבורת חייליו ומפקדיו הזוטרים, נכשל צה"ל בשדות הקרב מדרום לליטני; ולכן, מובטח לנו הסיבוב הבא.
הצבא לא נבנה כיאות, לא צויד, לא מוגן, לא הוכשר, ולא התאמן לקראת הבאות, אלא לביצוע כושל של משימות באינתיפדה.
כמה מאות אנשי חיזבאללה – בהנהגה נכונה, בנחישות, בתבונה ובאימון הולם – יכלו לשלוש האוגדות, שיצאו לקראתם. התברר בקרב, שמבקרי הצבא צדקו: הוא כשל בכל; ובעיקר, בכל הקשור לתפקוד מפקדיו הבכירים.
יצאנו למלחמה – כביכול כדי לשחרר את שני השבויים, וכדי לשחרר את הצפון מחרב חיזבאללה, שצמחה ליד צווארנו. בינתיים, לא השגנו דבר ממטרות המלחמה, אך שילמנו מחיר עתק: במהלך הלחימה נהרגו 156 בני אדם – 117 חיילים (46 מהם במילואים) וארבעים אזרחים; 3,183 אזרחים נפגעו.
כשהם ממלמלים דברים על חוסן העורף, הפנו ממשלת אולמרט והצבא גב לעורף.
שוב יצאו הלוחמים לקרב בלי מודיעין (כישלון אדיר, שלא כדאי להכביר מלים עליו – שהרי היה צפוי), וצה"ל נכשל כישלון בוטה בהסברה ובמחדלי הצנזורה. רעב החיילים וציודם הרעוע והחסר הנם חרפה.
ואין הבעיה בקיצוצים כביכול בתקציב הביטחון. יש במסגרתו די קפלי שומן ענקיים, שיכלו להזין אין-סוף פיתוחים של אמצעי לחימה. הבעיה הנה הסתאבות המערכת הצבאית, שהעדיפה להשקיע במשכורות עתק, בתנאי שירות מפליגים ובשאר בזבוזים.
החמור מכולם הוא התפקוד הלקוי של הפיקוד הבכיר של צה"ל. מפקד פיקוד הצפון הודח בקרב. רבים מעמיתיו ראויים גם כן להדחה. שוב ראיתים בקוצר ידיהם. משך שנים הוליכו נביאי-שקר של מלחמות כפתורים, שלא היו ולא יהיו, שולל את הפיקוד הבכיר. חוסר הידע המקצועי של הפיקוד הבכיר הכשיל את צה"ל לאמץ את תורותיהם הכוזבות באינתיפדה, ולהיכשל במאבק בפורעים הערביים, ועתה הכשילו בקרב בדרום לבנון.
נביאי הכזב ותלמידיהם השוטים דבקו עד הרגע האחרון באי-רצונם להכניס כוחות קרקע ללחימה. כאילו יש אפשרות אחרת לטהר את השטח. חיל האוויר הלם ללא הרף בערים תת-קרקעיות, שנחפרו והוקשחו לעמוד במכותיו.
כשהכניסו את כוחות הקרקע, עשו זאת ללא מחשבה, עם תכניות מתחלפות, שבלבלו את הכוחות. הם נכנסו ויצאו, ללא תכלית, ונשלחו למשימות בלתי-אפשריות, שסיכנו לשווא חיי לוחמים. לוחמי המילואים שבים לבתיהם מאוכזבים ופגועים.
מונחים על-ידי מוסר לחימה כוזב, נתנו המפקדים הבכירים לאנשי חיזבאללה לחמוק. הכוחות הלמו, ואנשי חיזבאללה – לוחמים ללא מדים – נטמעו באוכלוסייה, ועזבו בשלום עמה. חלקם נעלמו בערים התת-קרקעיות, שאין לנו כל מושג עליהן. עתה כולם שבים למקומותיהם גאים ובוטחים.
עוז לתמורה בטרם פורענות. הסיבוב הזה הצביע, שצריך לתקן מן היסוד את הצבא, ולנכש ממנו את יהירותו. אם לא עכשיו – אימתי? אם לא נתקן את מכונת המלחמה הרעועה והכושלת מיד, נובס ח"ו.