קואופרטיב א-סלאם

יוסף צור 26.09.2007 22:01



 

קואופרטיב  חקלאי ראשון של בדואים בנגב הצפוני:

"אל-סלאם"  אגודה חקלאית שיתופית בע"מ .

 

תוכן:

פרק .1 תיאור הרקע ותיאור התקופה: מפגש נדיר בין משטרים חברתיים שונים.

פרק 2 המוצא האתני, הלאומי והדתי של נושאי התרבויות השונות

פרק 3: דינאמיקה של שינויים מהירים במשטר החיים של הבדואים בנגב הצפוני.

פרק 4: הנפשות הפועלות:

פרק 5: ייסוד הקואופרטיב

פרק 6: קואופרטיב השלום בפעולתו.

 

 

פרק .1 תיאור הרקע ותיאור התקופה (הרבע השלישי של המאה העשרים): מפגש נדיר בין משטרים חברתיים שונים.

הנגב הצפוני מהווה מוזיאון חי של משטרים חברתיים שונים. זה לצד זה מתקיימים  משטרים  ומסורות חברתיות שונים, בתוך תחום גיאוגרפי מצומצם, אשר בהיסטוריה  האנושית מפרידים  ביניהם בדרך כלל מאות , -או אפילו אלפי שנים.

1. א. משטר פיאודאלי.

שבטים בדואים, בשלבים מתקדמים של מעבר ליישובי קבע, מקיימים בתוכם מבנה הירארכי, בעל אופי פיאודאלי. במסגרת זו מתקיימת תלות רבה  של עובדי האדמה בבעלי הקרקעות. בתוך המבנה השבטי הפיאודאלי נשתמרו  שרידים של משטר עבדות.  כושים, שנושאים את שם  המשפחה "אל-עביד"  (העבד) הנם צאצאים של דורות קדומים  יותר, אשר נכבשו לעבדות. 

1. ב. משטר רכושני - קפיטליסטי.

משטר רכושני, הנשען על יוזמה פרטית של יזמים בעלי הון, על התחרות חופשית,  על משחק בלתי מופרע של כוחות השוק, לרבות שוק העבודה, מתגבש במדינת ישראל. ניצני משטר זה נזרעו  בתקופת המנדט הבריטי. הם מכים שורש באקלים העסקי של מדינת ישראל ככל שהיא מתבססת ומתרחקת בממד הזמן מדפוסים שאפיינו את כלכלתה ואת מדיניותה החברתית בשנותיה הראשונות. כבר אז, וביתר שאת היום, מהווה משטר זה, הרכושני קפיטליסטי, רקע לפעילות  שאר המשטרים

1. ג. ניצנים של משטר סוציאליסטי.

1. ג. 1. יוזמה ממשלתית:

בשלושת העשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה קדמה בדרך כלל היוזמה  ממלכתית  ליוזמה  הפרטית, בכל הנוגע לפיתוח אוצרות טבע  ולעיבוד תעשייתי  ראשוני של מחצבים. היוזמה  הממלכתית פיתחה רשת כבישים,  קווי רכבת, שדות  תעופה ונמלים. יוזמה ממלכתית ייסדה ערים ועיירות באזורי פיתוח ודאגה לאכלוסם. יזמה ממלכתית פיתחה את מקורות המים של המדינה. 

כמו-כן פיתחה היוזמה הממלכתית את טחנות הכוח ליצור חשמל. היא  יזמה וביצעה את הבאת  המים והחשמל מן הצפון לנגב.  יוזמה ממלכתית הקימה וניהלה  מגוון מפעלים  של תעשייה  ביטחונית, כגון "תעש" "רפאל",  "מפעלי התעשייה האווירית" והכורים  למחקר גרעיני בדימונה  ובנחל שורק.

 

1. ג. 2. יוזמה של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בישראל  ושל חברת העובדים.

ההסתדרות וחברת העובדים פעלו בבניין ערים, עיירות, מושבי עולים, בסלילת כבישים, בהקמת  נמלים ובנית שדות תעופה, בעזרת חברות קבלניות הסתדרותיות  כגון, סולל בונה, חרות, אבן וסיד וכו'.  ההסתדרות פעלה לתיעוש של ערים ועיירות פיתוח במפעלים חדשים. מפעלים אלה קמו  ביזמת חברת העובדים. הם נשארו בבעלותה ובהנהלתה. חברת העובדים הייתה מעורבת בתחבורה  הציבורית באמצעות קואופרטיבים (אגד, דן,  דרום יהודה וכו'). כמו כן הייתה ההסתדרות מעורבת  בבניית צי מסחרי והפעלתו ובתעופה האזרחית.  

 

1. ג. 3. יוזמת המוסדות המיישבים של ההסתדרות הציונית.

הסוכנות היהודית לארץ ישראל הייתה מעורבת בישוב על הקרקע של מושבים, מושבים שיתופיים, מושבי עולים וקיבוצים. המתיישבים בישובים אלה היו חסרי אמצעי הון משל עצמם. הסוכנות  היהודית סיפקה להם משאבי הון בצורת תקציבי התיישבות ותקציבי ביסוס. זרוע אחרת של  ההסתדרות הציונית, הקרן הקיימת  לישראל  יזמה יצור תעסוקה בטיוב קרקעות, לרבות ייעור.

 

1. ג. 4.  יזמה של תנועות ההתיישבות בארגון קבוצות מתיישבים להיאחזות בקרקע.

תנועות ההתיישבות, הקיבוץ המאוחד, איחוד הקיבוצים והקבוצות, הקיבוץ הארצי והקיבוץ הדתי  ייסדו  ישובים קהילתיים קיבוציים, המבוססים על חקלאות, תעשייה ומתן שירותים מוניציפאליים. בקיבוצים נהוגה בעלות משותפת על אמצעי היצור,  שיתוף מרחיק לכת בשירותי צריכה,  ומידה  גבוהה של ערבות הדדית בין חברי הקיבוצים לבין עצמם ובין הקיבוצים ובין תנועותיהם.

תנועת המושבים ותנועת הפועל המזרחי ייסדו הדריכו וביססו מושבים ומושבי עולים, מבוססים על משקים חקלאיים משפחתיים עצמאיים. במושבים נהוגה מידה רבה של שיתוף בארגון הקניות  ושיווק של התוצרת. ומידה מסוימת של  עזרה הדדית בין המתיישבים.

 

1. ג. 5.  בקיבוצים ובמושבים מפתחים בשנות החמישים והשישים של המאה ענפי חקלאות שונים תוך הישענות עקבית למדי על עיקרון העבודה העצמית. 

 

 

פרק 2 המוצא האתני, הלאומי והדתי של נושאי התרבויות השונות

הגורל הפגיש ברבע השלישי של המאה במקום גיאוגרפי מצומצם של הנגב הצפוני נושאי תרבויות  שונות מאוד אלה מאלה.

2. א. נושאי החברה הפיאודאלית, הצפויה לשינויים מהירים, הנם ערבים במבנה שבטי של  בדואים, המשתייכים לדת המוסלמית הסונית.

2. ב. נושאי התרבות הקפיטליסטית וגם נושאי החזון הסוציאליסטי הנם יהודים.  מיעוטם ותיקים, רובם עולים חדשים. הם התקבצו מכל קצוות תבל. מרביתם נמנים או על שארית הפליטה של יהדות אירופה, או על פליטים  מארצות ערב. אלה גם אלה באו לארץ ללא רכוש משל עצמם.    

הבדואים המוסלמים קיימו בחיי היום יום שלהם, בראשית התקופה הנזכרת, הווי, סגנון חיים,  מסורת ומנהגים, אשר דומים מאוד לתיאור הוואי ואורח החיים של אבות האומה היהודית, כמתואר בתנ"ך בספר בראשית.  חיי נדודים תכופים ממקום אחד למקום אחר, מלחמות על מעינות ובארות מים ועל שטחי מרעה, מגורים באוהלים עשויים משער עזים, הכנסת אורחים, כמו זאת המתוארת באירוח שלושת האנשים על ידי אברהם בספר בראשית, פרק י"ח, - כל אלה נשתמרו להפליא במסכת החיים של שבטי הבדואים.  יתרה מזאת:  סיפורי האבות בחלקם התרחשו בנגב הצפוני. כאן רבו רועי אברהם עם רועי אבימלך מלך גרר על מקורות מים ושטחי מרעה, מכאן נאלצו גם אברהם וגם יצחק לנדוד עם עדרי הצאן וגמליהם בשנות בצורת.  כאן בנחל גרר קצר יצחק מאה שערים בשנה מבורכת בגשמים.    

המפגש בין המתיישבים היהודים הראשונים, שנאחזו באזור שנים מועטות לפני מלחמת השחרור, עם שכניהם החדשים אשר כמו נגזרו מסיפורי התנ"ך, עודד מסורת של שיתוף פעולה ועזרה הדדית. 

בתקופה זאת, ערב מלחמת השחרור, הוסתו חלק משבטי הבדואים, כדוגמת שבט העזאזמה (1), על ידי הועד הערבי העליון כנגד המתיישבים היהודים.  חלק משבטי הבדואים ומן השייכים קבלו את השכנים היהודים בסבר פנים יפות . אחד השייכים האלה, השייך סלמאן אל-הוזייל, טען שמוצא מטה שבטי התיאהא מאזור ואדי  תיה  בסיני, בו תעו שבטי בני ישראל בעת יציאתם ממצרים.  הוא חזר וטען שמוצא שבטו מן היהודים שתעו ואבדו במדבר סיני. ("אַסַלְנָא מִן אֶלְיָהוּד").

 

(השייך סלמאן אל הוזייל, בשיחה עם המוכתאר של שובל, בחצר ביתו של השייך) 

 

פרק 3: דינמיקה של שינויים מהירים במשטר החיים של הבדואים בנגב הצפוני.

3. א. קיום זה ליד זה של משטרים חברתיים שונים מאפשר בחינה של שינויים המתחוללים בחברות השונות, כתולדה ממגע במציאות חברתית  וכלכלית שונה וזרה. שינויים אלה מואצים בהשפעת חדירת המהפכה התעשייתית לחקלאות של הנגב הצפוני. המעבר מחקלאות מסורתית, הנשענת על עבודת שרירים של גברים, נשים בצרוף כוח שרירי בהמות, - אל עבר חקלאות מודרנית, הנשענת על כוחם של טרקטורים ומכונות חקלאיות משוכללות, - המעבר הזה מהווה בכל מקום קטליזאטור לשינויים חברתיים משמעותיים. באירופה ובאמריקה קדמה חדירת המהפכה התעשייתית לתחומי תעשייה כמאה שנים לחדירתה לשדות החקלאות ואל תוך משקי החקלאים.  בנגב הצפוני הקדימה המהפכה התעשייתית את חדירתה אל שדות החקלאים בשנים ספורות את ההקמה של מפעלי תעשייה באזור.

3. ב. שינויים כתוצאה במגע עם חקלאות מודרנית:

בעשור הראשון של המדינה הודגמה לראשונה חקלאות מודרנית בנגב  בקנה מידה נרחב. קיבוצים, מושבים וחוכרים פרטיים מצפון הארץ קבלו בשנים גשומות יבולים העולים בהרבה על אלה שהניבו שדות הבדואים. היבולים היותר גבוהים הושגו בשילוב של גורמים רבים: חריש יותר עמוק בעזרת טרקטורים, עיבוד בקווי גובה, תוספת דשן כימי, הכנסת זנים חדשים של חיטה ושעורה, מלחמה בנברנים ובמזיקים וכו'. צעירים בדואים רבים למדו עד מהרה לנהוג בטרקטורים, בקומביינים  ולהפעיל את הציוד החקלאי החדיש כפועלים שכירים. 

קרבה בלתי אמצעית של שתי שיטות עיבוד כה שונות במהות ובתוצאות, יצרה דחפים חזקים  לחיקוי.  חיקוי זה נעשה ברוב המקרים ללא הבנה מספקת וללא הדרכה מספקת. בדואים רבים החלו לרכוש טרקטורים, מחרשות ודיסקוסים ישנים, אשר יצאו מן השימוש.  כלים אלה ניתנו  להשגה בכסף מועט יחסית. הבעלות על טרקטור או על קומביין החלה להיחשב לסימן של סטאטוס בין הבדואים. דא עקה - הציוד הישן הזה לא צלח יותר לעבודה תקינה.  מה עוד, לבדואים לא היה עדיין ידע וניסיון לטפל כראוי במיכון חקלאי. אחרי שעות עבודה מועטות הושבתו רוב הטרקטורים הישנים האלה. נתרבו המאהלים של בדואים אשר לידם עמד טרקטור ישן, או קומביין  ישן,  כאבן שאין לה הופכין.

3. ג. שינויים עקב מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל.

מלחמת השחרור ניתקה את הבדואים בנגב  מארצות ערב השכנות.  חופש הנדידה שלהם ועדריהם הוגבל. בעלותם על קרקעות הועמדה בספק. בעקבות חקיקת חוקים כגון "חוק רכישת מקרקעין"  ו"חוק אדמות מוברות" הייתה מדינת ישראל לבעלת הקרקעות של מרבית שטחי הנגב הצפוני.

 

3. ג. 1. כרסום במעמד השיח'ים, והפחתת התלות של הבדואים בממסד השיח'י:

חקיקה זאת  פגעה במבנה הפיאודאלי השבטי המסורתי. מבנה זה נשען על החכרת קרקעות בתנאים  פיאודאליים  מצד מי שנחשב כבעל הקרקע.  בנגב הצפוני נמסרה הקרקע לעיבוד לאריסים תמורת רבע, שליש, או אפילו מחצית היבול.  מסר בעל הקרקע לאריס את הקרקע בלבד נחשב לזכאי לרבע מהיבול. סיפק הוא את הקרקע וגם את הזרעים נחשב לזכאי לשליש היבול. מסר הוא לאריס את הקרקע, את הזרעים ואת הגמל לחריש ולזריעה נחשב זכאי למחצית היבול.  

הכרסום במעמד השייכים בעקבות החקיקה הזאת נתעכב בשנים הראשונים של המדינה  כתוצאת  לוואי של החלת חוקי הממשל הצבאי על שטחים בנגב המאוכלסים בבדואים. הממשל הצבאי נעזר במידה רבה בראשי השבטים ובשייכים. הוא היה  מעורב במינויים (2).

 

3. ג. 2. החכרת קרקעות המדינה במישרין ע"י מנהל מקרקעי ישראל לבדואים בנגב הצפוני.

באמצע שנות החמישים החל מנהל מקרקעי ישראל להחכיר לבדואים קרקע לעיבוד חקלאי(3). ההחכרה נעשתה במחיר נמוך, - פחות מעשר אגורות לדונם לשנה. הקרקעות הוחכרו במקרים רבים ישירות למשפחות הבדואים.  החכרת האדמות ישירות לבדואים פעלה להפחתה משמעותית של התלות בשייכים וכרסמה במעמד בעלי החזקה על האדמות. כל אימת שהחכרה נעשתה  באמצעות  השייכים היא פעלה לחיזוק ולביצור מעמדם.

 

3. ג. 3. מקורות פרנסה חדשים מחוץ לתחומי השבט.

עד 1948  היוותה חקלאות פרימיטיבית מקור עיקרי לקיום הבדואים. עיקר ההכנסות של  משפחה בדואית נבעה מגידול צאן וגידולי בעל, בעיקר חיטה, שעורה ודורה. בשנות החמישים החל תהליך  שיתפתח ביתר שאת בשנות השישים והשבעים, של חיפוש פרנסה במשק הישראלי. השתלבות זאת החלה כפועלים חקלאיים, מפעילי ציוד, נהגים, ולאחר מכן כפועלים בענפי הבניין, בתעשייה, בשירותים ובענפי משק רבים.  התמורה מעבודות אלה הייתה גבוהה  מזו שהתקבלה מחקלאות  פרימיטיבית בתנאים פיאודאליים שתוארו לעיל.  במקרים רבים באה פרנסה מחוץ לשבט בנוסף להכנסה מהצאן ומן הפלחה הדלה. כל מקור פרנסה מחוץ לשבט הפחית באופן מוחשי את התלות בשייכים ובשאר בעלי החזקה על קרקעות בנגב. 

 

3. ג. 4. חוק לימוד חובה:

הרוב המכריע של הבדואים בנגב הצפוני לא ידע קרוא וכתוב בעת הקמת מדינת ישראל (4).  בין הגורמים שתרמו להפחתת התלות של הבדואי ומשפחתו בממסד הפיאודאלי המקובל, ראוי לציין את חוק לימוד חובה שהונהג במדינת ישראל.  עד להקמת המדינה מרבית ילדי הבדואים כלל לא זכו ללמוד בבית ספר. מיעוטם זכה ללמוד מספר שנים ספורות בבתי ספר עממיים, שהוקמו ע"י הממשלה המנדטורית. חוק לימוד חובה הופעל בפועל ממש בין הבדואים בהדרגתיות. בניגוד למקובל בעבר החלו עתה גם  בנות של בדואים לבקר בבתי הספר במספרים גדלים והולכים. בתי הספר היסודיים הדלים מאוד הורחבו ושופרו. לידם הוקמו בתי ספר תיכוניים. ההשכלה הבסיסית, לה זכה הדור הצעיר, ביחד  עם העבודה בכלכלה הישראלית כפועלים שכירים או כקבלנים לביצוע עבודות, כל אלה חוללו  תמורות מהירות במבנה השבטי הבדואי שהיה מקובל זה דורות רבים מאוד.

בעשור הראשון של המדינה היו עדין באבם התהליכים שגרמו להפחתת התלות בממסד השיח'י. רוב הבדואים היו עניים מרודים, אשר לא ידעו קרוא וכתוב. שיטות העבודה הפרימיטיביות בחקלאות, בצרוף  עם פגעי טבע (בצורת קשה בשנים 1951, 1953, 1955, 1958, 1959, 1960, ,1961 1962, 1963) אפשרו רק קיום עלוב מגידול חיטה ושעורה. גם גידול הצאן נפגע משנות הבצורת התכופות.

על רקע מציאות זו הוקם באמצע שנות החמישים קואופרטיב חקלאי ראשון של בדואים בנגב הצפוני, הוא "קואופרטיב אל-סלאם",  קואופרטיב השלום.  נסיבות הקמתו, אופן הפעלתו, הצלחותיו הישגיו, קשייו וכישלונותיו, לרבות  הסיבות והגורמים לפירוקו, הם היריעה של עבודת שדה זאת. הדברים מובאים להלן כפי שהם משתקפים כעבור 35 עד 40 שנים אצל אלה אשר היו מקימיו ומפעיליו.  פניה של שני בדואים, עטיה סולימאן אלרומילי ועלי אל-עוברה לקיבוץ שובל לסייע להם ברכישת טרקטור ישן, וסירוב  קיבוץ שובל להיענות לפנייתם גרמו לייסוד הקואופרטיב החקלאי הראשון בבעלות בדואים בנגב.

 

 

 

פרק 4:  הנפשות הפועלות:

 

4. א. עטיה סולימאן אל-רומילי ממשפחת (חמולת) אל-עוברה.

מוסה אל עטאונה מספר: אבות אבותיהם של משפחות אל-עוברה הגיעו לארץ עם הצבא של איבראהים פחה, שיצא ממצרים בשנת 1830. במלחמתו נגד התורכים הוא כבש את כל שטח ארץ ישראל. אחרי מפלתו התפזר חלק גדול מצבאו. חלק מן העריקים מצבא אברהים פחה נשאר בא"י, ביניהם גם אבי משפחת אל-עוברה.  על-כן משפחות אל-עוברה ומשפחות אל-רומילי אינם ממוצא שבט אל-הוזייל ואינם נמנים על בני התיאהא.

לסאלם אל-עוברה גרסה שונה: מוצא אל-עוברה מביר גפגפה בסיני. לפני 3 דורות הם באו לאזור וקנו אדמות משייך אל-הוזייל. מאז הם מסופחים אל שבט אל-הוזייל.

עטיה הוא בן של הגשש סולימאן אל-רומילי. המשפחה הייתה גרה באוהלים. בחורף באוהל הטוב והיקר, העשוי משער עזים ואיננו מחדיר גשם. אוהל זה הוקם בקפלי קרקע, בשקעים, להגנה בפני  רוחות וסערות. אוהל קיצי זול, תפור משקים ישנים הועמד בראשי הגבעות , לאפשר לרוח בימי הקיץ הלוהטים לפעול כמיזוג אויר טבעי.

משפחת רומילי התפרנסה מעבודת אדמה, מגידול צאן ומעבודת חוץ של הבנים הגדולים כטרקטוריסטים או כשומרים. בתקופה הרלוונטית (שנות החמישים),  המשפחה ניהלה משק משותף, כאשר כל הכנסות הבנים נמסרו לאבי המשפחה.

עטייה למד חמש שנים בבית ספר עממי בשבט אל-הוזייל.  בצעירותו היה רועה את צאן המשפחה והיה עוזר בעבודות השדה. בגיל צעיר למד לעבוד כטרקטוריסט ועבד אצל בעלי ציוד חקלאי יהודיים באזור. המשפחה הייתה מכובדת בין הבדואים, אך לא עמדו לרשותם אמצעים רבים. עטיה התחתן בקיץ 1955,  כאשר מלאו לו 19 שנים.  הוא התחתן עם בת של אבו-מוסה. לאביו, סולימאן אלרומילי, לא היה כסף לתשלום המוהר. כדי לחתן את עטיה, הוא מסר את אחות עטייה לאבו מוסה כאישה שנייה. שתי החתונות נערכו באותו מועד ובאותו המקום.

   

4. ב. עלי  אל-עוברה.

עלי אל-עוברה הוא בן בכור במשפחתו. הוא נולד בשנה 1934. כאשר נוסד הקואופרטיב הוא היה בן 21 שנה. הוא למד פחות מחמש כתות בבית הספר היסודי בשבט, אשר מספר תלמידיו לא עלה על 50. להערכתו של עלי, בזמנים ההם, כל מי שגמר בית ספר עממי היה נחשב ל"אבו-עלי" גדול בשבט אל-הוזייל. (לאיש מלומד מאוד).

כבן בכור נאלץ עלי מצעירותו  לתרום  לפרנסת המשפחה. הוא למד להפעיל טרקטור ועבד מספר  שנים בחברת "אסיף" היהודית. היה לו חוש מכני בריא. על נקלה למד לתקן ציוד חקלאי. יותר מאוחר למד לתקן ציוד חקלאי במוסך של קיבוץ שובל. גם עלי היה נוהג למסור את הכנסותיו לאביו,  שכן גם משפחת אל-עוברה ניהלה  משק משפחתי  משותף.

 

4. ג.  סאלם אל-עוברה:

לא נמנה עם מייסדי הקואופרטיב. הוא הצטרף מאוחר יותר, לאחר שסבר כי הקואופרטיב  רווחי  ומספק פרנסה לבני המשפחה.  הוא היה ונשאר שותף פסיבי.

 

4. ד. השייך מוסא אל-עטאונה.

שבט אל-עטאונה היה אחד השבטים היותר מכובדים במטה שבטי התיאהא. השבט בא מסיני אל אזור הנגב הצפוני בראשית המאה התשע-עשרה בהנהגת השייך סלים בן עוואד. אזור מושבם היה באזור ג'מאמה (ליד רוחמה) ובאזור נחל גרר. בשיא כוחם שילמו הערים עזה וחברון דמי הגנה לשבט אל-עטאונה(9). השפעת השבט ירדה בעקבות מלחמת האחים עודה ועאמר בני סלים עוואד הנ"ל(10). מלחמת האחים נמשכה עשרות שנים. מרבית שבטי הבדואים  בנגב היו מעורבים בה וגם שבטים מסיני. באותה העת לא היה לשלטון התורכי המרכזי כל שליטה על אזור הנגב. מלחמת עודה ועאמר ושורת מלחמות נוספות בין שבטי הבדואים שבאו בעקבותיה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, גרמו להחלטת השלטון התורכי להקים את העיר באר-שבע ולבנות אותה כמרכז אדמיניסטרטיבי לביסוס שלטונם על שבטי הבדואים.

שייח עלי בן עטיה, סבו של שייח מוסה, נתפרסם במתינות, בישוב הדעת וביראת שמים.  הוא נשא אישה מן הישוב (כלומר: לא מבנות הבדואים) והתיישב בעיר באר-שבע. המושלים התורכים היו באים לשאול בעצתו בשאלות שונות. הוא היה מראשוני הבדואים שלימד את ילדיו - ביניהם  השייח חסן(9) אבי השייח מוסה אל-עטאונה.

שייך מוסה אל-עטאונה שונה בהרבה משיחים אחרים. הוא זכה להשכלה בסיסית. הוא מדבר וכותב ערבית ואנגלית. הוא מגלה יחס ביקורתי לשייכים אשר דואגים לעצמם ולא דואגים לקידום בני השבטים, שעל רווחתם הם ממונים. דודו, סלים אפנדי, היה בוגר בית הספר החקלאי תול-כרם מיסודו של כדורי(9).

שייך מוסה הכיר בצורך להחדיר לחקלאות הבדואית שיטות עיבוד חדישות. כבר בשנת 1945  רכש, יחד עם בן דודו קאעיד אל-עטאונה, טרקטור זחל, אך כעבור שנתיים נאלץ למכור אותו בגלל חוסר רווחיות.

שייך מוסא היה בין מייסדי הקואופרטיב "אל-סלאם",  ובמשך כל זמן קיומו הוא היה המנהיג  הבלתי מעורער של חבריו. כולם סמכו על חכמתו ועל תבונתו. במקרים לא מועטים הוא גם מימן את פעילות הקואופרטיב.

לאחר מלחמת השחרור לא ניתן לשבט אלעטאונה לחזור לאזור ג'מאמה. בחמישים השנים האחרונות יושב השבט  בחורה, כשני קילומטר. צפון מזרחית לצומת תל-שוקת בעמק נחל חברון. שבט אל-טללקה סופח לשבט אל-עטאונה. דרומה להם נמצא שבט אל עוקבי.  מערבה, באזור אל-לקיה נמצאים השבטים אבו- עבדון ואל-אסד.

שיח' מוסה ובניו יזמו את הקמת העיירה הבדואית "חורה", אשר נבנתה במהלך העשור האחרון.  העיירה מצטיינת בתכנון מרחיק ראות, ברחובות רחבים ובבתים יפים ומסוגננים, המעידים על רווחת תושביהם.

(השייך מוסא אל עטאונה)

4. ה. השיח' קאעיד אל-עטאונה

שיח' קאעיד אל-עטאונה ז"ל הוא בן דוד של שיח' מוסה. גם קאעיד היה משכיל. כמוהו, הוא ידע לקרוא ולכתוב ערבית ואנגלית. הוא היה שותף עם שיח' מוסא בשנות ה 40 ברכישת טרקטור זחל. הוא היה, יחד עם שיח' מוסה,  בין מייסדי הקואופרטיב. יחד עם זאת הייתה יריבות לא מועטה בין  שני בני דודים אלה. שניהם שאפו לעמוד בראש שבט אל-עטאונה.  אכן היו זמנים  שהממשל הצבאי הכתיר את קאעיד לשיח על השבט.

בראשית שנות הששים נערכה חתונה במשפחת שיח אסמעין אל-עזה בתל-אסאפי, בקרבת קיבוץ כפר מנחם. כנהוג באירועים כאלה נערכה פנטזיה, מלווה ביריות.  בפנטזיה זאת הרג קאעיד אל-עטאונה בשוגג את אחד האורחים, ממשפחת אל-רומילי מרמלה. המקרה הזה מוזכר כאן, כי הוא שימש עילה לשאיפות של נקמת דם מצד משפחת אל-עוברה בשבט אל-הוזייל בשיח' מוסה אלעטאונה.  מקרה זה יוזכר ביתר הרחבה בנספח מיוחד.

 

4. ו. סולימאן אל-עסייבי

סולימאן אל-עסייבי משבט אל-עוקבי היה בין מייסדי הקואופרטיב. הוא נבחר לשמש מנהל חשבונות וחשב של האגודה.  הוא זכה לאימון ולהערכה מצד כל חברי הקואופרטיב.

 

4. ז. עטווה אל-רומילי

עטווה סולימאן אל-רומילי לא היה חבר רשמי בקואופרטיב. אבל, כאח בוגר של עטיה סולימאן אל-רומילי היתה לו השפעה לא מבוטלת גם בנושא יסוד הקואופרטיב,  גם על פעילותו השוטפת  וגם על החלטות  הקשורות לפירוקו. 

בשנות השבעים היה עטווה סולימאן אל-רומילי בין יוזמי השכונה הבנויה הראשונה בעיירה רהט. היום הוא מוכר כשיח' על פלג אל-עוברה ואל-רומילי  במה שהיה פעם שבט אל-הוזייל, והיום הפך  לרשות  מוניציפאלית עצמאית "רהט".

 

 

 

פרק 5: ייסוד הקואופרטיב:

מספר גורמים חברו יחדיו לגרום לייסוד קואופרטיב "אל-סלאם". עטיה סולימאן אל-רומילי ועלי אל-עוברה התמחו במשך שנים אחדות, כפועלים שכירים, בהפעלת טרקטורים וציוד חקלאי אצל  חברות יהודיות בנגב הצפוני. הם היו בנים למשפחות בדואיות, שנמצאו במעבר מחיי נדודים לחיים מבוססים על חקלאות. משפחותיהם היו נוהגים לחכור שטחי קרקע משיך סולימאן אל-הוזייל, בתמורה לחלק מן היבול. חקלאות כזאת אפשרה רק קיום על רמה נמוכה ביותר. זאת בגלל שלוש סיבות עיקריות:

1. יבולים דלים ועלובים כתוצאה משיטות עיבוד פרימיטיביות.

2. פגעי טבע, מיעוט גשמים באזור ושנות בצרת תכופות.

3.מיסוי גבוה על ההכנסה הנמוכה מחקלאות, בצורת דמי החכרה לשיך סולימאן אל-הוזייל. 

 

עד מלחמת השחרור נהגו המשפחות לנדוד בשנת בצורת הרחק צפונה עם עדריהם. אפשרויות נדידה אלה צומצמו עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. נוצרה מציאות חדשה לחלוטין:

1. לאזור חדרה חקלאות ממוכנת וחדשנית.

2. נפתחו אפשרויות פרנסה חדשות לפני הבדואים, כשומרים וכפועלים חקלאיים שכירים.

3. החל מן השנה 1954 נתאפשר לבדואים לחכור אדמה ישירות ממנהל מקרקעי ישראל לשם עיבוד חקלאי, כאלטרנטיבה לחכירה מן השיח'ים ובעלי החזקה על הקרקעות.

 

עטיה סולימאן אל-רומילי ועלי אל-עוברה  ביקשו ב 1955  ממוכתאר(11) קיבוץ שובל סיוע ברכישת טרקטור ישן, משומש. מוכתאר הקיבוץ סרב לעזור ברכישת טרקטור ישן. הוא הציע עזרתו ועזרת הקיבוץ ברכישת טרקטור חדש. ברם, לעלי, לעטיה ולמשפחותיהם לא היו אמצעים לקניית טרקטור חדש.   מוכתאר הקיבוץ הציע לשני הצעירים הבדואים למצוא עוד לפחות חמישה שותפים ולייסד יחד אתם קואופרטיב חקלאי. מספר החברים המינימאלי שהיה דרוש  לייסוד קואופרטיב רשום היה שבעה חברים(12).

באותו הזמן ביקש גם השיח מוסה אל-עטאונה לרכוש טרקטור(13). גם האמצעים שלו היו מוגבלים. בארץ היה נהוג פיקוח על מטבע חוץ. לרכישת טרקטור חדש נדרש רישיון יבוא וטיפול אדמיניסטרטיבי במשרד החקלאות. טיפול כזה היה לחם חוקם של הפעילים בשם הקיבוצים והמושבים באזור. הבדואים עדין התקשו להתמצא בסבך הבירוקראטי. שייח' מוסה ביקש ממוכתאר הקיבוץ עזרה בהתגברות על המכשולים האדמיניסטרטיביים האלה. מוכתאר הקיבוץ הפגיש את שייח' מוסה אל-עטאונה עם עטייה ועלי. הוצע לרכוש את הטרקטור ואת הציוד החקלאי הדרוש לא על שם השייח' מוסה, ולא  על שמם של עלי ועטייה, כי אם על שם קואופרטיב של בדואים.  באופן זה נוצר הגרעין  אשר סביבו התלכד והוקם קואופרטיב "אל-סלאם" הוא קואופרטיב השלום.

לא עטייה ועלי, גם לא השייח' מוסה הבינו את רעיון הקואופרטיב לעומקו. הם ראו בהתארגנות שותפות (שירכה). עלי ועטייה מצאו בשייח' מוסה איש משכיל ובעל סמכות. מן הרגע הראשון הוא זכה לאמונם המלא. שייח' מוסה מצא בעטייה ועלי שני צעירים חרוצים, בעלי ניסיון בהפעלת ציוד חקלאי מודרני. 

שני הצדדים לא נבהלו מרעיון השותפות. הם היו מורגלים לשותפות מרחיקת לכת עם משפחותיהם. הם ראו לנגד עיניהם שיטות עיבוד חדישות עם טרקטורים ועם קומביינים, שהופעלו בהצלחה בידי יהודים, המקיימים שותפות מרחיקת לכת. נוסף לזה נראה היה כי במציאות הישראלית של אז, יהיה קל יותר להשיג רשיונות יבוא לרכישת ציוד חדש בשם קואופרטיב  רשום, מאשר בשם משפחה בדואית זאת או אחרת.

בבית השייח' מוסה אל-עטונה בחורה חובר תקנון  ההתאגדות של האגודה.  התקנון הזה הנו התאמה של תקנון סטנדרטי של קואופרטיב חקלאי לתנאים המיוחדים של המייסדים. השתתפו במלאכת חיבורו כל החברים המייסדים.

הבעיה הראשונה שעלתה הייתה מידת ההשתתפות של המייסדים בהון האגודה.:

א.הקף ההון העצמי ההתחלתי.

ב. שוויון או היעדר שוויון במניות בין המייסדים.

ג. פער בין ההון הרשום לבין ההון הנפרע:  מה הסכום שנדרש מכל חבר מייסד בזמן רישום האגודה.

 

עיקרון העבודה העצמית מונח ביסוד הקואופרציה. במסמך תקנון ההתאגדות מדובר על עבודה עצמית של חברי האגודה. המייסדים לא ראו בהעסקה של שכירים כל פגם. יחד עם זאת הכניסו את הסעיף הזה  והוא התקבל על דעתם. בייסוד האגודה הם התכוונו לדאוג לעבודה ולפרנסה לעצמם ולבני משפחותיהם. כמו כן היה ידוע להם כי בהרבה קואופרטיבים בארץ קיימת עבודה שכירה (למשל באגד, דן ועוד). מטרות האגודה התבהרו תוך כדי חיבור התקנון.  בתחילה, המטרה הייתה מצומצמת. המטרה המיידית הייתה לרכוש טרקטור ומעט ציוד חקלאי להפעלתו.  מרבית המייסדים לא נתנו דעתם מעבר למטרה המיידית הזאת.  הם לא הבינו מדוע רכישת טרקטור אחד מצריך כל כך הרבה דיונים ותקנונים. אך מטרות האגודה בתקנון ההתארגנות מחייבות ניסוח רחב ביותר, כדי למנוע בעתיד מצב של פעילות מחוץ לגדר הסמכות. כך עלתה כבר בשלב מוקדם זה האפשרות כי הקואופרטיב יחכור אדמות בעצמו במישרין ממנהל מקרקעי ישראל. רעיון זה קסם למייסדים.

למייסדים לא היה כסף מזומן לשלם עבור המניות שלהם בקואופרטיב.  ה"בנק" שלהם, שבו החזיקו את כספם, היה עדר הצאן והבקר שלהם. גם שייח' מוסה וגם עטייה ועלי זוכרים היום כי כדי לממן את מחיר מניותיהם הם מכרו כבשים, עזים ופרות. עם זאת, היו שני הבדלים מהותיים באופן רכישת המניות של שייח' מוסה אל-עטאונה וקאעיד אל-עטאונה מזה ועטיה ועלי מזה. 

1. הראשונים שילמו כל אחד את תמורת המניות בעצמם. הם עצמם זכאים בזכויות וחייבים בחובות מניותיהם.  כמו-כן הם שילמו את מלוא התחייבויותיהם לקואופרטיב מיד עם היווסדו.

2. לא כן עטייה ועלי.  מניותיהם בקואופרטיב מומנו לא על ידם ישירות, כי אם על ידי אבותיהם. למעשה היו זכויות המניות וחובות המניות נחלת המשפחה, כאשר ראש המשפחה נחשב למייצג בלתי מעורער של המשפחה. 

3.למשפחות של עלי ושל עטיה לא היו מספיק אמצעים לרכישת מלוא ערך המניה. הם שילמו מפרעה על חשבונה. היתרה שולמה מניכויים משכרם בקואופרטיב לאחר היווסדו.

ציטוט מדברי עטייה: "המניה הייתה שייכת לאבא ואני הייתי הנציג שלו. אינני זוכר איך חובר התקנון . היו הרבה תקנות. אני זוכר את הדיונים בבית השייח' מוסה. לא ידעתי מה זה קואופרטיב. כולם שילמו אותו הדבר. אבא מכר את הכבשים שלו. לא היה לנו גרוש. כולם מכרו כבשים או גמלים, או פרות.  אני ייצגתי אז את הקואופרטיב מצד אבא. הייתי צעיר, כבן19  או 20 שנה. הייתי מרוצה כי עבדתי והרווחתי כסף".

ציטוט מדברי עלי: "המניה הייתה על שמי, אבל הייתי עם אבא. מה שהרווחתי הלך לאבא. אני הייתי הבן הבכור. האחים שלי עוד למדו בבית הספר. נדרשתי אז לשלם 400  לירות עבור המניה. היו ששילמו 400 לירות והיו ששילמו רק 200 לירות. מוסה, קאעיד, עטיה ואני שילמנו 400  לירות, האחרים שילמו פחות. זה מה ששילמנו בהתחלה. מכרנו מן הצאן ושילמנו. ההשקעות אחר-כך היו מרווחים ומהלוואות.  אני האמנתי כי הקואופרטיב יצליח. ראינו סביבנו קיבוצים, ראינו שהשותפות מביאה תועלת. קואופרטיב זה דומה לקיבוץ. בקיבוץ אין משכורת. בקואופרטיב אני עובד ומקבל משכורת.  יש קופה ויש משכורת."

ציטוט מדברי השייח' מוסה אל-עטאונה: "היה אצלי מעט צאן ומכרתי. גם מכרתי 4  גמלים. גם קאעיד מימן כך את המניה. לא לכולם היה כסף. מי שלא היה לו מספיק כסף לקח מאיתנו הלוואה. הם חשבו לשלם בחזרה מן הרווחים, אבל לא שילמו בחזרה ---"

 

 

 

פרק 6: קואופרטיב השלום בפעולתו.

הקואופרטיב החל את פעילותו המעשית בקיץ ,1956  עם רכישת טרקטור זחל חדש מדגם BTD6  מתוצרת אינטרנציונל (אנגליה) ומחרשה.  במשך הזמן נרכשו כלים חקלאיים נוספים לזריעה (דריל), מזבלת לדשן כימי לדישון שדות, קומביין נגרר ע"י טרקטור לקציר מתוצרת אליס צ'למרס (ארצות הברית) ועוד. ביחד עם רכישת הציוד המשותף נמשכו הליכי רישום האגודה אצל רשם האגודות השיתופיות. האגודה נרשמה בפנקס האגודות השיתופיות של משרד העבודה, המחלקה לאיגוד שיתופי, ביום כ"ב אב תשי"ז - 22.8.1957 , בשם: "אל-סלאם"  אגודה שיתופית חקלאית בע"מ. דבר ייסוד האגודה פורסם בעיתון הרשמי מס. 555 מיום12.9.1957 בעמוד 1368. כתובת האגודה נרשמה: שבט  עטונה - חורה, הנגב. סוג האגודה: 1. חקלאית, 2. חקלאות כללית ערבית. האגודה הסתנפה לברית פיקוח לקואופרציה של הפועלים והפלחים הערביים בע"מ. מספר תיק האגודה אצל רשם האגודות השיתופיות: 4870 . להלן רשימת 9  החברים המייסדים של הקואופרטיב, החתומים על תקנון ההתאגדות:

1. מוסה חסן אל-עטונה, שיח על שבט אל-עטונה

2. קאיד מחמד אל-עטונה משבט אל-עטונה

3. מחמוד נמר אל-עטונה משבט אל-עטונה

4. סולימאן אל-עוקבי משבט אל-עוקבי

5. עלי אבראהים אל-עוברה משבט אל-הוזייל

7. עטיה סולימאן אל-רומילי משבט אל-הוזייל

8. עטוה סולימאן אל-רומילי משבט אל-הוזייל

9. עלי סלמאן אל-רומילי משבט אל-הוזייל

 

הגם שתקנון האגודה חובר על פי דגם של תקנון סטנדרטי, הרי במטרות האגודה משתקפות גם מספר מטרות ייחודיות  לקואופרטיב חקלאי ראשון של בדואים, כגון:

א. לרכוש כלים וציוד חקלאי ולהפעילו.

ג. לחכור אדמה לשם עיבוד משותף.  

ד. להנהיג שיטות משופרות בחקלאות ולטפח את השימוש בזרעים נקיים, זבלים כימיים  ומכונות חקלאיות חדישות בין בדואי הנגב באופן כללי ובמיוחד בין חברי האגודה. 

ה. לארגן מלחמה משותפת במחלות ומזיקים בגידולי שדה ובמקנה.

ו. לסדר ולשפר את שיווק התוצרת של חבריה, הן מחלקות משותפות והן מחלקות פרטיות. 

ט. להבטיח לחבריה שכר עבודה הוגן ותנאי עבודה נאותים. 

יג. להעלות את הרמה ההשכלתית ולפתח את הרמה המקצועית של חבריה, לשכלל את היצור, המכשירים וכלי העבודה.

 

כמו-כן ראוי לציין כאן את הכתוב בחלק ו' של תקנון האגודה:

3. בבוא הזמן תבחן האסיפה הכללית את אפשרויות שהאגודה תבצע תוכנית או תוכניות מים, לשבט בודד או לכמה שבטים, לאספקת מי שתייה או השקאה, במידה והדבר יביא תועלת לשבטי הבדואים או כמה מהם.

4. בין מטרות האגודה להביא תועלת לבדואים ואנשי השבטים ולעסוק בכל הדרכים לשיפור דרכי העבודה להרמת מצבם הכלכלי ולהחדרת חקלאות מודרנית.

 

השנים 1956  ו 1957 היו שתי שנים גשומות. היו אלה שנות ברכה לחקלאות בנגב. העובדה הזאת הקלה על ההתארגנות והכניסה לעבודה. הקואופרטיב לא זכה ליהנות משנת הברכה של  1956אלא רק בביקוש ער לעבודת חריש לקראת עונת 1957. עבודת הקואופרטיב התחלקה בשלב ראשוני זה לשני סוגים:

א. עבודת חוץ אצל לקוחות ברחבי הנגב הצפוני, אצל חברות ואצל קיבוצים.

ב. עבודות בחלקות אדמה של חברי הקואופרטיב.

מאוחר יותר יתווסף סוג עבודה שלישי:  עבודה בחלקת אדמה המשותפת לחברי הקואופרטיב, שנחכרה ממנהל מקרקעי ישראל. חברי הקואופרטיב לא זכו להנחות במחיר ובתעריפי העיבודים לעומת לקוחות חוץ. ברם, הם זכו לעדיפות מה במועדי השרות. בשלב קריטי זה, כאשר הקואופרטיב  החל זה עתה את פעילותו העסקית העצמאית, התרחשו אירועים חיצוניים , שכמעט והפסיקו את התפתחותו והוא עודנו באבו. ענני מלחמה התקדרו באופק. מלחמת קדש פרצה ביום 29.10.1956 . במהלך המלחמה הזאת קיבל כל שבט אל הוזייל ביום שישי, שני בנובמבר 1956, הוראות מאת ממשל צבאי נגב לפנות מיידית את אזור מגוריו ולעבור תוך 48 שעות לאזור תל-ערד. בזמן הזה כבר היה ברשות הקואופרטיב טרקטור חדש, אבל עדיין לא נרכשה עגלה. עטיה סולימאן אל-רומילי ועלי אל-עוברה פנו בשבת בבוקר, 3.11.1956, לקיבוץ שובל בבקשה כי ישאיל להם עגלת פלטפורמה לטרקטור, לצורך העברת המטלטלים של המשפחות. גם במקרה זה הקיבוץ לא נענה לבקשתם. במקום זאת הוא פעל בדחיפות לביטול רוע גזרת  הגירוש. הקיבוץ יזם כי הנושא של העברת שבט אל-הוזייל יועלה באופן דחוף בישיבת הממשלה. נציג הקיבוץ יִדֵּעַ את חבר כנסת חנן רובין ואת שר הבריאות, ישראל ברזילי, על דבר צו הגרוש. שר הבריאות העלה את הנושא בישיבת ממשלת ישראל עוד באותו ערב, במוצאי שבת 3.11.1956 . הידיעה בדבר צו הגירוש של שבט אל-הוזייל הגיעה לידיעת חברי הממשלה ביחד עם הידיעות על האירועים הטראגיים בכפר-קאסם. במגמה למנוע הישנות אירועים כפי שקרו במבואות כפר קאסם, ביטלה הממשלה את צו הגירוש של שבט אל-הוזייל. (מידע זה נמסר לנציג שובל ע"י ח"כ חנן רובין מפי שר הבריאות.)  תוכן הדיונים של ישיבות ממשלה אלה עדיין חסוי. ברם במכתבו של סגן מזכיר הממשלה אריה זהר מיום11.1.1993   אל יוסף צור מתברר כי לפרוטוכל ישיבת הממשלה מן התאריך הנ"ל (3.11.1956) צורפה החלטה (כנראה של ועדת שרים, הדבר אינו מחוור די הצורך)  שמספרה 95 והיא עוסקת בהצעת חוק להארכת תוקפן של תקש"ח (אזורי ביטחון)  תשי"ז (1956). ההחלטה מדברת על הארכת תוקף התקנות עד 31.12.1957 (ראה נספח:  העתק מכתב  בחתימת אריה זהר, סגן מזכיר מזכירות הממשלה, אל יוסף צור מיום  11.3.1993). אכן, למחרת היום, יום א' 4.11.1956 , אישר נציג מוסמך של ממשל צבאי נגב לנציג שובל כי ההחלטה להעביר את שבט אל-הוזייל בוטלה.  אירוע זה שופך אור על חוסר היציבות ועל חוסר הבהירות באשר לגורל הבדואים במדינת ישראל, בזמן התארגנות הקואופרטיב. 

עם הסרת האיום של העברת השבט לאזור תל-ערד יכול היה הקואופרטיב לפתח את פעילותו. נרכשו טרקטור אופנים ועוד טרקטור זחל מסוג קטרפילר D4 (14), טנדר ומשאית ישנה.  ב 1957 חכר הקואופרטיב ממנהל מקרקעי ישראל שטח קרקע של2000  דונם, באזור קיבוץ משמר הנגב. כמו כן נמשכו המאמצים לרשום את הקואופרטיב אצל רשם האגודות השיתופיות במשרד העבודה.

 

חלוקת התפקידים בין חברי הקואופרטיב 

תפקידי הניהול היו מסורים בהסכמה כללית בידי שיח מוסה אל-עטונה. תפקידים אלה כללו: מציאת עבודה , משא ומתן עם לקוחות, גבית חשבונות וחובות, הנחית מדיניות לרבות מדיניות השקעות. קאעיד אל-עטונה, בן דודו של שיח מוסה, נטל גם הוא חלק בניהול. סולימאן אל-עסיבי היה למנהל החשבונות של האגודה. 

בהתחלה היו עטייה סולימאן אלרומילי ועלי אל-עוברה ואחיהם מפעילי הציוד.  עטייה זוכר: "קיבלתי חצי לירה לשעת עבודה, כ 80  לירות לחודש". עלי זוכר איך, ליד עבודת החריש שהוא ביצע הוא למד  את מלאכת המדידה של השטחים. רוב העבודה בוצעה בתנאי קבלנות לפי דונמים עיבוד.

עלי: "למדתי למדוד שטחים. צריך היה לעשות חשבון כמה דונם עיבדנו. זה היה תפקידי. חרשתי עשרים דונם או ארבעים דונם, חורש ומודד."

לאחר מכן עלי התמחה יותר ויותר בתחום החזקת הציוד ובעבודות מוסך.  בהתחלה, כל עוד לא היה לקואופרטיב רכב משלו, תנאי עבודה היו חלוציים למדי.  נזכר עלי: "היו קשיים. לא היה לנו עדיין רכב. כדי לתקן להבי מחרשה או לצפות אותן, הייתי נוסע לתל-אביב ובחזרה באוטובוס עם שק כבד מאוד של להבי מחרשה. מן המקום שם הוריד אותי האוטובוס היה עלי ללכת עוד עשרה, או אפילו חמישה עשר קילומטר ברגל, עם השק על הגב". מצב זה השתנה כאשר נרכשו טנדר וויליס ומשאית.  כעת עטייה החל לעבוד כנהג. הציוד הופעל בידי אחים וקרובי משפחה של בעלי המניות. שכירים אלה קיבלו שכר זהה לשכר של בעלי המניות. עובדה זאת של שכר בלתי דיפרנציאלי נובע כנראה מכוונת המייסדים לרכוש באמצעות המניות זכות לעבודה ולתעסוקה לבני משפחה רבים ככל שניתן.

 

הכנסת שיטות עבודה חדישות:   

לקואופרטיב הצעיר היה חלק נכבד בהחדרת שיטות עבודה חדישות לחקלאות של הבדואים בנגב הצפוני:

א. העיבוד בטרקטורים איפשר חריש יותר עמוק. הוא החליף את שיטת החריש הידני, בעזרת גמל ו"מחרשת מסמר".

ב. דישון השדות בזבל כימי בשדות הבדואים הוכנס לראשונה כאשר הקואופרטיב רכש מדשנת לזבל כימי רתומה לטרקטור. הבדואים היו חשדניים מאוד ביחס לחידוש זה. דישון בזבל כימי כרוך בהשקעה כספית ניכרת נוספת לכל דונם. היעילות של דישון כימי יכולה לבוא לידי ביטוי מלא רק כאשר יש כמות משקעים מספקת.  הקואופרטיב הדגים דישון בזבל כימי על פני שדות של חברי הקואופרטיב ובשטח המשותף, שנחכר על ידו.

ג. הזריעה במכונת זריעה (דריל)  גרמה לפיזור יותר אחיד של הזרעים בשטח וגם להטמנת הזרעים בעומק מבוקר. השיטה הזאת החליפה את שיטת פיזור הזרעים הידנית על פני השטח בידי הזורע.

ד. הקציר בקומביין החליף:

1. את הקציר בידיים בעזרת מגלים.

2. את הדיש בעזרת המורג 

3. את זרית התבואה ברוח של הגרעינים שנדושו, לשם הפרדת התבן והמוץ מן הבר.

 

גאוות יחידה 

הפעלת ציוד חדיש, אשר נמצא בבעלותם המלאה, גרם לחברי הקואופרטיב סיפוק רב. במלים של עלי אל-עוברה: "הקואופרטיב היה לדוגמא לכל הנגב. אפילו מן הצפון באו לראות את הקואופרטיב". השיך מוסה אל-עטונה הפעיל בעצמו את הטרקטור בשדותיו אשר בחורה. היה זה ללא ספק מחזה לא שגרתי לראות שיך מכובד של שבט בדואי נוהג בעצמו בטרקטור ומפזר על אדמותיו דשן כימי, במדשנת החדשה של הקואופרטיב. חברי הקואופרטיב גם התגאו בשיטת קבלת ההחלטות הדמוקראטית. שוב במלים של עלי אל-עוברה: "היינו יושבים עם שיך מוסה אל-עטונה ומתיעצים מה לעשות. ההחלטות נתקבלו בצורה דמוקראטית. אפילו על סכין מחרשה החלטנו ביחד". 

 

חשבון רווח והפסד נותן את פירוט  של סעיפי הרווח הגלום:

סעיפי הרווח הגלום כפי שהם נרשמו בחשבון רווח והפסד במאזן ליום 31.3.1958 

 

סעיפי ההוצאה

לירות שלמות

אחוז מס"ה הכנסות

1. משכורת

960.0

3.2%

2. קומיסיון

80.0

0.3%

3. נסיעות, אש"ל, הובלה, מכשירי משרד

14.6

0.05%

4. הוצאות רישום

64.0

0.2%

5. קנסות

102.0

0.3%

6. רבית

296.8

0.1%

7. פחת

2403.2

7.9%

8. רווח נקי

3,179.5

10.5%

סה"כ

7900.1

26.0%

הערה: הרווח חולק בין החברים לפי הון המניות.

חלוקת מלוא הרווח בין החברים הייתה מנוגדת לתקנון האגודה:  להלן  ציטוט ממכתב י. יקיר, מפקח במשרד העבודה אל ברית פיקוח לקואופרציה של הפועלים והפלחים הערביים בע"מ, 

ת"ד 303  תל-אביב

"הנידון: אל-סלאם אגודה שיתופית חקלאית בע"מ.

מאזן האגודה ליום 31.3.1958  שבוקר על ידכם מראה כי הרווח הנקי ע"ס  3,179.55 ל"י של האגודה לשנת החשבון חולקה בין החברים לפי הון המניות. 

בהתאם לחלק ג' סעיף (9א) מתקנון האגודה, היה על האגודה להפריש 25% לקרן שמורה.

נא להודיענו בחוזר מדוע לא יצרה האגודה קרן שמורה ומדוע לא הופרשו הסכומים המתאימים

מן הרווח השנתי. 

י.יקיר

מפקח

 

העובדה כי האגודה סיימה את המאזן הראשון שלה ברווח גרם לתחושה של אופטימיות אצל חברי האגודה. הם פעלו להרחבת ההשקעות בציוד בסיסי. ביום4.7.1958  פנה הקואופרטיב אל שר העבודה מרדכי נמיר במכתב: "הנידון: בקשה לטרקטורים". הכוונה הייתה להשיג רישיון יבוא לטרקטור זחל מסוג קטרפילרD4  או  D6 וטרקטור אופנים מסוג Farmall  BM. . העתקים ממכתב זה שוגרו אל א. חנוכי - משרד החקלאות,  י. גורפינקל, רשם האגודות השיתופיות, המחלקה הערבית ליד ההסתדרות הכללית, רב סרן פ. עמיר - נציג הממשל הצבאי בבאר-שבע.

 

מה הגורמים שתרמו לרווחיות האגודה בשנה הראשונה לפעילותה?

1. ההשקעות עד תאריך זה מומנו בעיקר מהון עצמי. על כן הוצאות המימון הן עדין נמוכות מאוד (ס"ה 297.-  ל"י,  - פחות מעשירית האחוז של כלל ההוצאות. -)

2. הציוד היה ברובו חדש ועל כן הוצאות לתיקונים היו עדיין נמוכות. אם בכל זאת נרשמו 8,651 ל"י לתיקונים, היה זה בעיקר בגלל הוצאות תיקונים לטרקטור בי טי די 6 , אשר היה דגם מאוד לא מוצלח של טרקטור מתוצרת אנגליה. 

3. לא לאחרונה הייתה רווחיות הפעילות  קשורה גם לשנה החקלאית המוצלחת, עם שיא של משקעים.  בתחנה המטאורולוגית של שובל נמדדה באותה שנה כמות של406  מ"מ, ב40  ימי גשם. כמות זאת עולה ב 50% על כמות המשקעים הממוצעת באזור זה. נוסף לכך הייתה זאת שנה טובה שנייה רצופה. בעונת הגשמים הקודמת, 1955/56  נמדדו בשובל 300.7 מ"מ גשם. בשתי השנים הייתה חלוקת הגשמים בחודשי החורף טובה ושטחי המזרע לא סבלו מעצירת גשמים. 

4. שנת הברכה גרמה לביקוש ער לשירותים שהקואופרטיב הציע ללקוחותיו: כגון  חריש, זריעה, דישון, קציר. 





מקורות

 

(1) אלכסנדר ואפרת סנד: "אדמה ללא צל", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עין חרוד, תשי"א, עמודים 236-241.

 

(2) עמנואל מרכס:החברה הבדואית בנגב, הוצאת ספרים "רשפים" תל אביב תשל"ד 1974 פרק ב': הרקע האדמיניסטרטיבי,  עמוד 41 .

 

(3) עמנואל מרכס: שם, עמודים 42-43.

 

(4) עארף אלעארף:  תולדות באר-שבע ושבטיה, בתרגום מ. קפליוק.  חברת דפוס שושני בע"מ, תל-אביב  תרצ"ז, עמוד 223: "הבדואים הם בעלי כשרון מטבעם, אבל בורים. יש אצלם רק חמישה בתי ספר למתחילים". 

 

(9) עארף אל עארף: "תולדות באר-שבע ושבטיה" הוצאת ספרים אריאל, ירושלים  2000 עמודים 96-97.

 

(10) עארף אל עארף: "תולדות באר-שבע ושבטיה" הוצאת ספרים אריאל,  ירושלים  2000   עמודים  147-155

 

(11) "מוכתאר" נקרא הממונה על הקשרים עם השכנים הבדואים בהתיישבות היהודית.

 

(12) אברהם פלמון בהשתתפות י. בן דרור: "דיני אגודות שיתופיות בישראל". נ.טברסקי, חברה בע"מ   תל-אביב תשי"א, עמוד 54.  

 

(13) שלטונות הממשל הצבאי הבטיחו לשיח עודה אבו מועמר, שיח שבט אל עזאזמה, לסייע לו ברכישת טרקטור. סיוע זה היה לא בלתי קשור עם הסיוע שסייע שיח זה למפלגת השלטון בבחירות שהתקיימו בקיץ 1955. שיח' מוסא סייע בבחירות אלה למפלגה אופוזיציונית (מפ"ם) ועל כן ראה עצמו זכאי אף הוא לקבל סיוע ברכישת טרקטור. 

 

(14) ראה להלן מכתב הקואופרטיב אל שר העבודה מרדכי נמיר מיום 4.7.1958

 

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה