קורות חיי - חלק שלישי - קיבוץ שובל בירידתו

יוסי צור 13.12.2008 11:55

1989 - 1992



17  ביוני 2008

י"ד בסיון התשס"ח

קורות חיי:חלק שלישי 

קיבוץ שובל בירידתו

הקדמה:

חששות רבים מלווים אותי כאשר אני ניגש לכתוב  את החלק השלישי, האחרון והמסכם, של קורות חיי.  במהותי אני אדם אופטימי. הרבה ממשאלותי וממאוויי התגשמו במהלך החיים שלי. האמנתי, ועודני מאמין שהמאה העשרים, שנסתיימה לפני 9 שנים, ראתה שלוש מהפכות חיוביות, - בצד הרבה מאד מהפכות שליליות. שלושת המהפכות החיוביות האלה הן:

1. המהפכה הציונית.

2. המהפכה הקיבוצית.

3. המהפכה התעשייתית השנייה, המהפכה המיקרו-אלקטרונית, שאפיינה את הרבע האחרון של המאה העשרים, ועיצבה מחדש את דפוסי הכלכלה, התעשייה, המסחר, החקלאות, התקשורת, המדע, - וגם את משקי הבית.

זכיתי להשתתף באופן אקטיבי בשתי המהפכות הראשונות הנ"ל. כמו-כן זכיתי ליהנות משפע הברכות שנבעו ונובעות מן המהפכה השלישית הנ"ל.  בהיותי מרכז מפעל המתכת הכנסתי את המחשב הראשון אל תוך קיבוץ שובל בשנה 1975. כמו-כן יכולתי להכניס למפעל המתכת מחרטה ראשונה מפוקדת מחשב .   בשנת 1985 הצטיידנו לראשונה בדירתנו במחשב ביתי ובמדפסת. מאז רכשנו מחשבים ומדפסות יותר ויותר משוכללות, כולל מדפסת משולבת המאפשרת לבצע צילומי מסמכים ולשלוח פקסים מן הבית.    

ובכל זאת, עם כניסתנו למאה העשרים ואחת, אני מבחין  בסכנות לעצם קיומה של מדינת ישראל. יתרה מזאת, אני מבחין בענני סכנות, שעשויות להביא בעקבותיהן לקץ האדם ותרבותו על פני כדור הארץ. סכנות מוחשיות אלה לא עולות בקנה אחד עם האופטימיות הטבעית שלי.

במאה העשרים שנסתיימה, קמו שני משטרים, אשר שאפו בגלוי ובפומבי לכבוש את העולם. היה זה החזון הנציונאל-סוציאליסטי הגרמני  והחזון הבולשביקי, הפסוידו סוציאליסטי, של רוסיה הסובייטית.   הנאצים הגרמנים ביטאו את חזונם זה, בלי כחל וסרק, בשיר:

"Denn heute gehört uns Deutschland, und morgen die ganze Welt----"

"כי היום לנו גרמניה, -  ומחר העולם כולו----"

לשני המשטרים האלה, עם כל השוני ביניהם, היו הרבה תכונות משותפות:

  1. שתיהן השתמשו בשם הסוציאליזם לשוא.

2. שתיהן הנהיגו בארצותיהן משטרי עריצות אכזריים ביותר

3. שני המשטרים הנהיגו בארצותיהן פולחן אישיות מהמם.

4. שני המשטרים היו אנטישמיים.

.5 שתיהן שאפו לכבוש את העולם כולו.

.6 שתיהן נולדו, התהוו והתמוטטו במאה העשרים. 

ההבדל הבסיסי ביניהן היה שבגרמניה שלטה דיקטטורה אכזרית, שנשענה על יעילות כלכלית וביצועית, בעוד ברוסיה התחברה הדיקטטורה אכזרית אל חוסר יעילות כלכלית משוועת.   שני המשטרים האלה לא מהווים היום סכנה לישראל ולעולם.

במאה העשרים ואחת קם גורם שונה לחלוטין, המכריז בגלוי ובפרהסיה כי פניו לכיבוש העולם.  זה הוא האיסלאם הפונדמנטליסטי, בברית עם העולם הערבי, שרובו ככולו עדיין פוידאלי, עם שרידי משטרים, בהם קיימת עדיין עבדות, הלכה למעשה, עם ציד עבדים ועם מסחר בעבדים. 

בראש המחנה הזה מתייצבת איראן. להשגת יעדיה לכיבוש העולם לאיסלאם, איראן עושה מאמצים אדירים להשתלט על היכולת לייצר נשק גרעיני. במידה ואיראן תצליח להגשים את יעדיה,  היא תעביר נשק גרעיני לקבוצות טרור ערביות. כבר עתה מאיים מנהיג איראן להשמיד את ישראל בעזרת טילים שהיא מספקת לגורמי טרור כגון "חיזב-אללה","תנועת החמס", ארגוני טרור אחרים, ולמדינות ערב,  כמו סוריה. 

התפשטות האיסלאם נבלמה באירופה במאה החמש עשרה בספרד, במאה השש-עשרה והשבע-עשרה  ע"י מדינות נוצריות. לאחר השתלטות האיסלאם על ארצות הבלקאן, נבלמו צבאות תורכיה האיסלאמיים בשערי ווינה, בסיוע צבא פולני, ובסלובקיה  הם נבלמו לפני מבצר טרנצ'ין.  אז הנצרות היתה באירופה בשיא כוחה, למרות פילוגה לקתולים ולפרוטסטנטים.

היום דעכה מאוד האמונה הנוצרית ברבות מארצות אירופה. ארצות אלה התרגלו מרביתן לרמת חיים גבוהה מאוד. הילודה ברבות מהן ירדה פלאים.  כתוצאת לוואי של רמת החיים הגבוהה ננטשים מקצועות לא מעטים, הדורשים מיומנות יחסית נמוכה לביצוען.  מקומות עבודה רבים נתפסים על ידי פועלים זרים, מרביתם מוסלמים. למוסלמים אלה שיעור התרבות מאוד גבוה. אלה מהווים גייס חמישי במאמצי האיסלאם לכיבוש אירופה לאיסלאם.  כבר לפני עשר שנים נטען באירופה: "השמדנו שישה מיליון יהודים, וקיבלנו עשרים מיליון מוסלמים".

ארצות ערב המוסלמיות משפיעות על מכווני המדיניות בארצות הברית ובאירופה בכוח אוצרות הנפט ורזרבות הנפט האדירות בארצותיהן ובאיראן.  ספק רב אם ארצות אירופה יתנו יד לפעולה נמרצת, יעילה נגד איראן, למרות האיום הישיר גם עליהן. במידה והמפלגה הדמוקרטית תנצח בבחירות בארצות הברית, יעלה שם על כס הנשיאות בפעם הראשונה נשיא מוסלמי. קשה להניח שהוא יאות לסבך את ארצות הברית במלחמה יזומה נגד מדינה איסלאמית, כאיראן. 

בתנאים האלה קשה להניח כי האנושות תצליח להחזיר את שד האטום חזרה לבקבוק, ממנה חולץ. 

למדינת פאקיסטאן המוסלמית כבר יש נשק אטומי. ארגון הטרור אל-קאעידה מבוסס היטב על גבול פאקיסטאן וגם בתוך המדינה הזאת.  מהפכה בפאקיסטאן תעביר את המידע האטומי ואת הנשק האטומי כפרי בשל לידי ארגוני טרור מוסלמים וערבים.  

לסכנות מוחשיות  אלה לקיומה של מדינת ישראל, מצטרפות סכנות הנובעות מהירידה המוסרית של ישראל וממשלותיה. השחיתות חדרה עמוק אל תוך ממשלת ישראל. מדינת ישראל מוקפת מדינות שלא זנחו את הרעיון להשמידה ולהחזיר את המזרח התיכון  למצב  כפי שהוא היה לפני 1948, - (כפי שהכריז נשיא מצרים ג'מאל עבד אל-נאסר בְּבִיר-גַּפְגַפָה, כאשר גרש את האו"ם מכל שׁטח סיני).  רק במידה שמדינת ישראל תדע לשמור על רמה מוסרית נאותה,  רק אם תחתור בהתמדה ובעקשנות להיות ראויה לתואר של עם סגולה, יש סיכוי כי תוכל  להחזיק מעמד מול אויביה.     

אין ספק שמשטר דמוקרטי עדיף על משטר דיקטטורי.  ברם, משטר חברתי דמוקרטי איננו צורת שלטון מושלמת. הטעות היא אנושית. בני אדם פרטיים עשויים לטעות וטועים בפועל. גם קבוצות בני-אדם שנבחרו כחוק,  עשויים לטעות בהחלטותיהם ובהכרעותיהם. אחת המגרעות הבולטות של המשטר הדמוקרטי מתבטא בכך שהוא איננו מסוגל להגן על עצמו. בגרמניה של 1933 עלה אדולף היטלר לשלטון בבחירות דמוקרטיות למהדרין. העם בחר גנרל זקן תרח, את הינדנבורג, לנשיא המדינה. זה מינה את היטלר לקנצלר על גרמניה (כראש ממשלה).  עם התמנותו לראש המדינה, ביטל היטלר את החוקה הדמוקרטית, 13 שנים בלבד לאחר ייסוד רפובליקת ווימאר הדמוקרטית.

אנגליה היא בוודאי אחת המדינות הדמוקרטיות הוותיקות ביותר בעולם.  ראש ממשלה אנגליה יכול היה לטעות טעויות חמורות ואכן טעה בפועל ממש. צ'ימברליין, בהסכם מינכן בשנה 1938 הפקיר את צ'כוסלובקיה למלתעות גרמנה. לאחר מכן הוא חזר במטוס לאנגליה מרוצה מעצמו, בהכרזה: "הצלתי את השלום באירופה למאה שנים!"

ממשלות אנגליה בראשות צ'רציל, ואטלי  השתמשו באניות הצי האנגלי המלכותי כדי לצוד אניות רעועות שניסו למלט יהודים מן התופת הנאצית באירופה.

בארצות הברית יכול היה להתקיים משטר דמוקרטי לכאורה במשך יותר משמונים שנים, (1776-1862) כאשר מתקיימת  במדינה הדמוקרטית  גם עבדות וגם סחר בעבדים בלי כל נקיפת מצפון.

בישראל יכלה ממשלה בראשות אריאל שרון, שנבחרה באופן דמוקרטי למהדרין, לגרש יהודים מגוש קטיף, אך ורק מפני שהם יהודים, להרוס את בתיהם ואת יישוביהם, לנתץ בתי כנסת ובתי עלמין, כל זאת בניגוד לחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו",- ולמסור שטח זה לאויבי ישראל המושבעים והאכזריים.

הטיב של כל משטר דמוקרטי מותנה בראש וראשונה בקיום חוקה בסיסית צודקת, המגינה על אזרחיה מפני שרירות לב השלטון. הפעלה נבונה של חוקה בסיסית צודקת צריכה למנוע את הפיכתה   לכלי משחק בידי שליטים מושחתים רודפי בצע.

הסכם ההתנתקות החד-צדדית של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון ב-2005, משול להסכם שנכרת במינכן ב-1938 בין צ'מברלין, ראש ממשלת אנגליה ודלדיה, ראש ממשלת צרפת, עם אדולף היטלר,  שתכנן את כיבוש ארצותיהם. הסכם זה סלל את הדרך למלחמת העולם השנייה, אשר פרצה כעבור פחות מ-10 חודשים. הסכם מינכן מכר באופן שרירותי את צ'כוסלובקיה להיטלר.  הסכם ההתנתקות  מכר באופן שרירותי את גוש קטיף, תוך הפקרת תושביו ויישוביו. הוא סלל את הדרך להשתלטות החמ"ס על כל רצועת עזה. החמ"ס אינו מסתיר כלל את כוונותיו להשמיד את מדינת ישראל.  

נער הייתי וגם זקנתי וראיתי איך היטלר עלה לשלטון בגרמניה בסולם הדמוקרטי.

נער הייתי וגם זקנתי וראיתי שלטון מנדטורי אנגלי מחוקק את חוקי הספר הלבן ומגרש מחופי הארץ יהודים שניצלו מן התופת הנאצית.

נער הייתי וגם זקנתי וראיתי איך קבוצת הרפתקנים השתלטו על הקיבוץ הארצי ועל התק"ם. אלה הרסו בשבע שנים, בין 1981 ו- 1988,  שתי תנועות קיבוציות משגשגות. הם הובילו אותן לפשיטת רגל מבישה. הם הרסו בעיוורונם ובקונספציות שגויות, את מה שבנו שלושה דורות של בונים וחלוצים.   

נער הייתי וגם זקנתי וראיתי ממשלות בישראל אשר במקום להמשיך בעקשנות את יישוב הארץ, הם מחוקקים חוקי ספר שחור ישראלי, האוסר התיישבות יהודים בחבלים נרחבים של ארץ ישראל, האוסר בנייה והרחבת יישובים יהודיים קיימים, והמתכנן גירוש של מאות אלפי יהודים משטחי ארץ ישראל,  אך ורק מפני שהם יהודים.  

נער הייתי וגם זקנתי וראיתי קבוצות יהודים חסרי אל וחסרי מצפון, המנהלים מאבק מיליטנטי נגד אוכלוסייה יהודית שורשית ומאמינה בכלל, - ונגד אוכלוסייה יהודית שורשית ומאמינה, המקיימת את מצוות יישוב הארץ, - בפרט.  

נער הייתי וגם זקנתי וראיתי נביאי שקר "פוסט-ציוניים", המתנגדים להמשך יישוב הארץ, האוטמים אוזניהם משמוע הצהרות גורמי טרור ערביים, מנהיגים ערביים, פונדמטלסטים מוסלמים, כי מגמת פניהם מכוונת להריסת מדינת ישראל. נביאי שקר פוסט-ציוניים מודרניים, האוטמים אוזניהם משמוע דברי אויבים, שכל תקוותם היא  להכין שואה שנייה אכזרית לעם היהודי היושב בציון. נביאי שקר פוסט-ציוניים הדוגלים בתמימותם ב"שלום עכשיו" עם שונאי ישראל הבלתי מתפשרים. 

האם אמנם אנו חוזרים על שגיאות קדמונינו לפני 3000 שנה?  אבותינו זכו  לנס הגדול, אין שני לו, להיגאל משיעבוד ועבדות במצרים.  הם זכו לבוא לארץ המובטחת.  - משה רבנו הכיר את עם ישראל כפי שהוא היה בתקופתו, וכפי שהוא עתיד להתנהג בדורות הבאים, - עד ימינו אנו ממש.  בכוח נבואי בלתי רגיל הוא אפיין את עם ישראל ואת עתיד ישראל.  להערכתי, שירת "האזינו" בסוף ספר דברים  זאת הנבואה המרשימה ביותר בכל ספר התנ"ך:

"וישמן ישורון ויבעט

שמנת, עבית כשית    

ויטוש אלוה עשהו

וינבל צור ישועתו.

יקניאוהו בזרים

בתועבות יכעיסוהו.

יזבחו לשדים לא-אל

והאלוהים לא ידעום

חדשים מקרוב באו

לא שערום אבותיכם

 

 

האם אמנם אנו חוזרים על שגיאות קדמונינו לפני 3000 שנה, מתנהגים כמו:

"דור עקש ופתלתול, כעם נבל ולא חכם?! "

אכן גם בימינו אנו:

"וישמן ישורון ויבעט, 

שמנת, עבית, כשית

ויטוש אלוה עשהו

וינבל צור ישועתו

יקניאהו בזרים,

בתועבות יכעיסוהו

יזבחו לשדים לא-אלוה

אלוהים לא ידעום

חדשים, מקרוב באו

לא שערום אבותיכם

צור ילדך תשיו

תשכח אל מחוללך.-----"

 

 

האלילים המודרניים אינם הבעל, אינם בעל-זבוב, האשתורת ושאר אלילים מימי קדם. האלילים החדשים, מקרוב באו, הם האתיאיזם על צורותיו, שלילת האל. האליל המודרני הוא ה"לא-אל"

.אכן: 

"כי דור תהפוכות המה,

בנים לא אימון בם.

הם קנאוני בלא אל

כיעסוני בהבליהם 

ואני אכעיסם בלא-עם,

בגוי נבל אכעיסם. ------" 

"אספה עלימו רעות

חצי אכלה בם.

מזה רעב ולחומי רשף

וקטב מרירי

מחוץ תשכל חרב

ומחדרים אימה

גם בחור גם בתולה

יונק עם איש שיבה.

 ואכן ניתנת האמת להיאמר:  הפלסטינים הם "לא-עם"  

"--------כי-מגפן סדום גפנם 

ומשדמות עמורה. 

ענבימו ענבי רוש

אשכלות מרורות למו,

חמת תנינים יינם

וראש פתנים אכזר------"

האם אמנם אנו חוזרים על שגיאות קדמונינו לפני 3000 שנים, אשר, לאחר מות יהושוע בן נון, חדלו מכיבוש הארץ?  דור אחד בלבד אחרי מלחמת השחרור ואחרי מלחמת ששת הימים קמו ממשלות בישראל, אשר, בדומה לממשלת המנדט הבריטי, חוקקו חוקי ספר שחור, האוסרים התיישבות חדשה ביהודה, שומרון וארץ בנימין, מגרשים יהודים מגוש קטיף ומן השומרון הצפוני. יאמר לזכות השלטון המנדטורי הבריטי כי הוא לא הרס שום ישוב יהודי, שקם באופן בלתי חוקי, בניגוד לספר הלבן הבריטי.

 11 ישובים קמו באופן בלתי חוקי במוצאי יום כיפור תש"ז.  כולם קיימים עד עצם היום הזה, מלבד ישוב אחד, כפר דרום, אשר נהרס ע"י ממשלת אריאל שרון בשנה ,2005 ותושביו גורשו באכזריות. 

חוסר התגובה ההולמת מצד ישראל על ההפגזות המתמשכות בטילים על שדרות, אשקלון, נתיבות ועל כל היישובים העוטפים את רצועת עזה, פגעה קשות בכוח ההרתעה של ישראל. כוח ההרתעה שוב נפגע קשות כתוצאה מן הניהול הכושל של מלחמת לבנון השנייה. כמו-כן נפגע כוח ההרתעה של ישראל  כתוצאה מכניעת ממשלת ישראל בראשות אהוד אולמרט לדרישות החיזבאללה לשחרר רוצחים חיים מסוכנים מאוד בתמורה להחזרת הגופות של שני חיילים מתים שנחטפו. זאת ועוד:  הסכמת ישראל לתהדייה, לרגיעה זמנית בחזית מול החמ"ס בלי שחרור החטוף גלעד שליט, וההססנות המופגנת מצד ישראל והיעדר תגובה הולמת אחרי הפרות בוטות של אותו הסכם תהדייה מצד החמ"ס, כל אלה שוחקים את כוח ההרתעה של ישראל ומגבירים את התקפות אויביה עליה, לרבות הפגזת יישוביה, פעילות טרור אכזריות בעריה, וניסיונות חטיפה של חייליה ואזרחיה.  

שנת 2008 אינה דומה לשנת 1948. 

רוח העם בשנה 1948 היתה איתנה.  ממשלת ישראל, בראשות דוד בן-גוריון, הרהיבה עוז להכריז על הקמת המדינה ביום סיום המנדט הבריטי, ביום ה' באייר תש"ח. זאת חרף העובדה שהיא ידעה היטב כי כל מדינות ערב עומדות להתקיף אותה מכל עבריה עם נשק מודרני, עם טנקים אווירונים ועם תותחים, נשק שלא נמצא אז בידינו.  אנו היינו בקושי שש מאות אלף יהודים בארץ. ממשלת המנדט הבריטי חיפשה והחרימה מאתנו נשק מגן עד לימים האחרונים של שלטונה בארץ. הלגיון הערבי של עבר הירדן, בפיקוד בריטי,  לא התחיל את מלחמתו נגדנו על הירדן, כי-אם  מתוך לוד ורמלה, כ-12 ק"מ בלבד מתל-אביב. 

ערביי ארץ ישראל, בהנהגת  חאג' אמין אל-חוסיני ועבד אל-קאדר אל חוסיני, כבר נלחמו בנו בכל רחבי הארץ מדצמבר 1947 בהתקפות טרור ובניתוק כבישים, זאת בלי התערבות הצבא הבריטי, או המשטרה הבריטית, אשר לכאורה עדין שלטו אז בארץ. זאת בסיוע של צבא עיראקי בפיקודו של קאוקג'י.  

מול התקפות ערביי ישראל וצבא ההצלה העירקי של קאוקג'י מנובמבר 1947 ומול צבאות מצרים, לבנון סוריה ועבר הירדן ממאי 1948 עמדו רק יחידות הפלמ"ח ויחידות הגנה מגויסות והקיבוצים בכל רחבי הארץ. בידם נמצא נשק דל בלבד. רובים אנגליים, איטלקיים וגרמניים, סטנים, תת-מקלעים תוצרת הארץ,  מכונות ירייה מועטות ומרגמות  "2  ו-"3 מתוצרת הארץ בעלי טווח מרבי  של 3 ק"מ. 

ירושלים היתה מנותקת מאזור החוף.  הנגב היה מנותק מצפון הארץ. ובכל זאת - הישוב החזיק מעמד בכל התלאות.  הקיבוצים, שעמדו אז במרכז הקונצנזוס של הישוב, יחד עם יחידות הפלמ"ח, תרמו רבות להדיפת הפורעים הערבים ולעצירת צבאות ערב. קיבוץ נירים  וקיבוץ יד-מרדכי עיכבו את התקדמות צבאות מצרים צפונה במשך ימים קריטיים מאוד. התקדמותם צפונה נבלמה סופית ע"י קיבוץ נגבה.   

פלישת הצבא הסורי נבלמה בשערי קיבוץ דגניה.

 

 

קורות חיי:חלק שלישי 

קיבוץ שובל בירידתו

סיימתי את החלק השני של קורות חיי באירועים הדרמתיים שהתרחשו בסוף שנות השמונים של המאה העשרים:

1. פשיטת הרגל המבישה של הקיבוץ ארצי והתק"ם ב-1988, פשיטות רגל אשר איימו על עצם יכולת הקיום כל הקיבוצים שהיו מסונפים לשתי התנועות האלה.

2. התמוטטות ברית המועצות וגרורותיה במזרח אירופה בשנה 1989. 

עם כל השוני במהות שני האירועים האלה, עם כל השוני בסיבות לקריסה הכלכלית של  שתי התנועות הקיבוציות הגדולות מכאן - והסיבות שגרמו להתמוטטות המשטרים בברית המועצות ובגרורותיה, היתה לשני האירועים, שהתרחשו כמעט בו זמנית, השפעה על התודעה של חברי הקיבוצים בשתי התנועות האלה.  בלי ספק גרמה פשיטת הרגל המבישה של הקיבוץ ארצי להתרופפות האמונה  של חברי קיבוץ רבים בעתיד הקיבוץ ובנכונות חזונו.  

חברי הקיבוץ הארצי וגם רבים מחברי הקיבוץ המאוחד בתק"ם, חונכו במשך כמה דורות ברוח של קולקטיביות רעיונית שבמרכזה, נוסף לחזון הציוני וההתיישבותי, גם זיקה עמוקה לברית המועצות.  ברית המועצות תוארה ע"י מנהיגי התנועה במשך הרבה שנים  כ"שמש העמים" וכ"מולדת שנייה".  התמוטטות המשטר הבולשביקי גרמה לזעזוע עמוק ולמבוכה רבה מאוד לחברי קיבוץ רבים מאוד. 

אני ראיתי את פשיטת הרגל של הקיבוץ ארצי כתוצאה ישירה מניהול כושל ומכשיל של הנהגה הרפתקנית, בלתי אחראית של התנועה. לא ראיתי בפשיטות הרגל של התק"ם והקיבוץ הארצי סימן לכישלון רעיון הקיבוץ.  הדגשתי ואני חוזר ומדגיש שתנועה קיבוצית שלישית, הקיבוץ הדתי, לא פשטה את הרגל, למרות שגם תנועה קיבוצית זאת היתה נתונה להשפעות החיצוניות השליליות של המשק הישראלי בכל שנות השמונים של המאה העשרים.  

כחבר בוועדת התעשייה  וכחבר בוועדת לכלכלה ומשק של הקיבוץ ארצי ראיתי את הידרדרות מוסדות הקיבוץ ארצי בהנהגת ה"ריכוז הכלכלי".  הזהרתי אישית בינואר 1987 את מזכיר הקיבוץ ארצי, חיים אורון (ג'ומז), כי הפקדת ערבויות בלנקו בחתימת הגזברים של קיבוצי התנועה והפקדתם בבנק הפועלים  עשויה לסכן את הקיבוצים ואת הקיבוץ ארצי כולו. (ראה: קורות חיים חלק 2 עמודים 90-91).  לצערי חיים אורון (ג'ומז) לא שעה לאזהרתי.  את אשר יגורתי בא לנו. באוגוסט 1988 הודו מנהיגי הקיבוץ הארצי  כי אינם מסוגלים לעמוד בהתחייבות לבנקים. - משמע:  הקיבוץ הארצי פשט את הרגל.

קרן השומר הארצי וכל תאגידי הקיבוץ הארצי נעלמו מן הבמה בן-לילה.  פשיטת הרגל של קרן השומר הצעיר גררה אתה את פשיטת הרגל של הערבות ההדדית בין התנועה והקיבוצים, בין הקיבוצים וחברי הקיבוצים ובין חברי הקיבוצים לתנועה. הקיבוצים מצאו את עצמם חשופים. ערבויות בלתי מוגבלות נמצאו עתה בידי הבנקים הנושים.  הפעלת הערבויות היתה הורסת גם את הקיבוצים החזקים ביותר. חברי הקיבוצים מצאו את עצמם חשופים,  ללא משאבים למימוש התנאים הסוציאליים האלמנטריים ביותר: (פנסיה לחברי הקיבוץ ודמי עזיבה לעוזבי הקיבוץ). 

מצב זה חולל משבר עמוק בכל רחבי התנועה הקיבוצית.  מצב זה הוליד את ההכרה בהכרח להכנסת שינויים באורח החיים הקיבוצי. דא-עקא, לא היתה כל הסכמה באשר למהות השינויים הנדרשים. 

זה הוא הרקע הכללי בשנות התשעים של המאה העשרים ובעשור הראשון של המאה העשרים ואחת.  

 

 

 

1989-1990

  1.  עבודה במטבח,  עבודה במפעל המתכת ועבודות חוץ שונות. 
  2.  השתתפות בתחרות שומפטר:

         Contribution to the second Schumpeter Price Competition:

                Evolutionary Economics: Theory and Evidence

  1. ויכוח עם אלישע שפירא,  מזכיר הקיבוץ הארצי בנושא:

ערבות הדדית בתחום שאיננו כלכלי פיננסי 

  1.  לימודי אנתרופולוגיה באוניברסיטת הנגב.
  2.  קשר עם רות ברוך בקיבוץ עין זיון ברמת הגולן.
  3.  קשר עם דר. גדעון אשל  בנווה מונוסון.
  4.  פטירת דר. דוד זייצ'ק 
  5. דיונים על פנסיה בשובל
  6.  תרגום שיר של לונגפלו:"שיר תהילה לחיים"    "A Psalm of Life"

 

 

 

1989-1990

1.    עבודה במטבח,  עבודה במפעל המתכת ועבודות חוץ שונות. 

עם שובי מעבודתי באיגוד התעשייה הקיבוצית היה עלי לעבוד קודם כול מספר חודשים בתורנות מטבח.  כעבור מספר חודשים פנתה אלי ועדת העבודה והציעה לי להצטרף לצוות העובדים במפעל המתכת.  שמחתי על ההצעה הזאת.  זה אפשר לי ללמוד את ההפעלה בפועל של מחרטות וכרסומות מפוקדות מחשב.  המפעל בניהולו של ציקי התפתח מאוד מאז עזבתיו בשנה 1975.  במקום מחרטה NC = Numerical Control , היה המפעל מצויד כעת במכונות רבות    CNC = Computerized Numerical Control . ציקי, -צבי לוין, רכז המפעל, הצליח לצייד את המפעל במכונות חדשות וחדישות, וגם להכשיר עובדים להפעלת הציוד הזה. כמו-כן הצליח ציקי להרחיב מאוד את חוג הלקוחות בארץ וגם בחו"ל.  הוא שכלל את המחלקה לביקורת איכות, כאשר מיסה רוסק הוכשרה למבקרת איכות ראשית. המפעל הופעל כולו בעבודה עצמית של חברי קיבוץ. העבודות שציקי קיבל תוכנתו על ידי צוות מתכנתים מוכשר,  שכלל את מני גבעון ואת גילי גולני. הן היו רווחיות מאוד. באופן זה היה למפעל המתכת תרומה רבת משמעות לכך שקיבוץ שובל עבר את העשור של שנות השמונים הקשה בלי להסתבך באופן כספי, (שונה מרוב הקיבוצים). למפעל לא היה צורך במלאי חומר גלם: רוב חומרי הגלם סופקו על ידי הלקוחות. למפעל לא היה צורך במלאי מוצרים גמורים: רוב תוצרתו הוזמן ע"י הלקוחות. מחירי ההזמנות היו צמודות לאינדקס. באופן זה לא נפגע המפעל על ידי האינפלציה הדוהרת.  נוסף לכך, למרבית העבודות  היה מחזור קצר למדי, כך שהתמורה לעבודה המושקעת ולהוצאות השוטפות, נתקבלו תוך זמן קצר למדי.  כל ההשקעות החדשות במפעל לרכישת המכונות החדישות ולהרחבת המפעל נעשו בתנאים של מפעל מאושר באזור א', במענק של 40%  והיתרה  בהלוואות ל-8 שנים.  

די מהר למדתי את מקצוע הפעלת המחרטות ומכונות הכרסום.  זה נתן לי סיפוק רב. לא התכוונתי להיכנס לתחום תכנות המכונות. 

נוסף לעבודתי במפעל המתכת  גם נתתי תורנויות שונות: תורנות שבת בחליבה ברפת, תורנויות בלול, בהעמסת עופות וגם תורנות שמירה בשער הקיבוץ.  נוסף לכל אלה עבדתי גם ב"עבודות חוץ" בתרגומים שונים ובחקר שווקים. במאי 1989 עיבדתי עבור "תעשיות בהתיישבות הכפרית" של הסוכנות היהודית תוכנית למחקר ופיתוח תעשייתי לאזור מ.א. רמת נגב. 

 

2.   השתתפות בתחרות שומפטר

Contribution to the second Schumpeter Price Competition

"Evolutionary Economics: Theory and Evidence "

"התפתחות הקיבוץ והתנועות הקיבוציות בישראל", בחינה של התפתחות כלכלית, חברתית אבולוציונית של תאים סוציאליסטיים חופשיים,  דמוקרטיים בלתי תלויים, הפועלים בסביבה רכושנית.

בחינה של עקרונות היסוד עליהם מתבססים קיבוצים בישראל, לאור מגמות של שינויים  בהתפתחותם, שינויים באקלים המדיני, החברתי, הכלכלי והטכנולוגי, המקיף אותם.    

תרומה לנושא הרחב: "קפיטליזם, סוציאליזם, ודמוקרטיה[1]":

 בשנה 1989 נתקלתי במודעה בירחון SCIENTIFIC AMERICAN במודעה על אודות תחרות פרס שומפטר השני, בנושא:   "כלכלה אבולוציונית:  תיאוריה והוכחה". למרות המשבר העמוק, לתוכו נקלעו התנועות הקיבוציות הגדולות בארץ, התק"ם והקיבוץ הארצי, לא נפגם ביטחוני בדרך הקיבוץ. ביטחון זה מצא את ביטויו בין היתר בהשתתפותי בתחרות שומפטר השנייה, בנושא   "כלכלה אבולוציונית:  תיאוריה והוכחה."

בעקבות פשיטת הרגל של המשטר הבולשביקי ברוסיה, סברתי כי עתה מהבהב הנר הסוציאליסטי  עדיין ב-300 קיבוצים ומושבים שיתופיים ובתנועת המושבים בישראל.  לא היססתי להגיש חיבור על אודות הקיבוץ והתנועות הקיבוציות בישראל, כמגשימים הלכה למעשה כלכלה אבולוציונית, המושתתת על תיאוריה ואשר יש בידיה קבלות מוכחות. 

רכשת את הספר של שומפטר: CAPITALISM. SOCIALISM AND DEMOCRACY, שם קראתי את הפרק הראשון: "מרקס כנביא"   אגודת שומפטר כנראה לא השתחררה אז עדיין מאמונה כמעט דתית במרקס  האידיאולוג הסוציאליסטי.  הם ראו בו ממש מעין נביא.  למרות שכפירה שלי בתפיסה נלעגת (לדעתי) של מרקס כנביא הקטינה מאוד את סיכויי קבלת תרומתי לתחרות הזאת בעיני השופטים, - פתחתי גם אני את מאמרי בפרק: "קרל מרקס כנביא?"      "Marx, the Prophet? "

בפרק זה נתתי פורקן לגישתי הביקורתית למרקס. כתבתי בין השאר:

"מרקס לא היה נביא אמת אם וכאשר ראה בהלאמת אמצעי היצור את חזות הכול ואת דרך המלך להשלים בין כוחות היצור לבין אמצעי הייצור."

"מרקס היה נביא שקר אם וכאשר החדיר לתנועה הסוציאליסטית הצעירה מושגים מעוותים על צדק, כאילו קיימים כביכול עמים מתקדמים ועמים ריאקציוניים.  הוא היה נצר של העם היהודי, גם אם המיר את דתו.  ההשקפה, כי ניתן לשלול זכויות הפרט, לא בגין חטאו, עוונו, או פשע שהפרט ביצע, כי-אם בגין השתייכותו לעם ריאקציוני, או למעמד ריאקציוני  מעוגנת בתפיסה המנוגדת לחלוטין למושגי הצדק של היהדות  ושל העם היהודי[2].

מרקס היה נביא שקר.  הוא לא שיער כי העם שבשפתו הוא כתב , יחתים כמוהו את העם היהודי כעם ריאקציוני ויראה בהנמקה זאת עילה להשמדה פיסית, שיטתית של עם ישראל. מרקס לא שיער שמשטר המתבסס על תורתו יהרוג מיליוני אנשים, עובדי אדמה חפים מפשע,  בגלל השתייכותם למעמד נתון.  מרקס לא שיער כי משטר קומוניסטי ישמיד את נושאי התרבות היהודית ברוסיה בשנה 1948, במלאות מאה שנים למניפסט הקומוניסטי.  

התפכחותי מן המרקסיזם בשנה 1952 מתוארת בעמוד 50 בחלק השני של קורות חיי.  התפכחות זאת  באה בעקבות קריאה בכתבי הנעורים של מרקס בכלל, ובעקבות עיון במאמרו "לשאלת היהודים",  "Zur Judenfrrage" מעולם לא הסתייג מרקס המבוגר מניבול פה שלו בכתבי הנעורים.  דבריו יכלו להיות מצוטטים ע"י שר התעמולה של היטלר, גיבלס.  כל מי שקרא והבין את הארס שמרקס המשומד שפך על היהודים,  לא יכול להשלים עם הענקת התואר "נביא" לקרל מרקס.  

המאמר שלי לתחרות שומפטר על "התפתחות הקיבוץ והתנועה הקיבוצית בישראל הנו הרחבה של הרצאות שנתתי מטעם איגוד התעשייה הקיבוצית במכללת רופין בשנים 1986 - 1988.

המאמר בשלמותו בשפה העברית ובשפה האנגלית מתועד בתיק מספר 13 ברשימת התיקים שלי.

 

3.   ויכוח נוקב עם אלישע שפירא, מזכיר הקיבוץ ארצי בנושא:  הערבות ההדדית בתחום שאיננו כלכלי פיננסי: 

כאמור,  שגיאות ומחדלי "הריכוז הכלכלי" בכלל, וההחתמות הסיטוניות של כל קיבוצי התנועה על ערבויות בלנקו, בלתי מוגבלות בסכום ובזמן לטובת בנק הפועלים ובלל, טושטשו במועצה הנ"א של הקיבוץ ארצי  בעין השופט בנוסחה הגואלת של:  "ישום לוקה של עיקרון נכון"

במכתבי מיום 30.8.1989 העמדתי את אלישע שפירא, מזכיר הקיבוץ ארצי, על העובדה המצערת, כי גם בתחום שאיננו כלכלי פיננסי ראתה התנועה לנכון להשתית את הערבות ההדדית על חתימות סיטוניות, אן-בלנקו. חתימות אן-בלנקו אלה שזורות ברבות מתקנות התקנון בכלל, ובניסוח תקנה 51  של תקנות הקיבוץ של הקיבוץ ארצי בפרט. זה הוא חוזה תקנון  אומלל ומאמלל, שאומץ בהנחית התנועה ברוב קיבוצי הקיבוץ הארצי.  הניסוח האחרון והמחייב של הערבות ההדדית בתחום שאיננו כלכלי פיננסי מוגדר בתקנה 51 של "תקנות הקיבוץ"

"אני מתריע זה 13 שנים נגד תקנון נפל זה בכלל ונגד תקנה 51 בתקנות הקיבוץ ארצי בפרט. אני מניח כי  רוח התעתועים אשר באה לביטוי בתקנה הרסנית זאת, מנעה ביקורת אפקטיבית כנגד יישומים לוקים של  עקרונות נכונים בעבר. תקנה זאת היא בחזקת ישום של עיקרון לא נכון. היא, ברוחה ובלשונה באה למנוע יכולת קידום או הפצת השקפות, המנוגדות לעקרונות התנועה והחלטותיה, בסנקציה  של הפרת חוזה בין החבר מכאן והקיבוץ, התנועה וניר שיתופי (ת) מכאן. 

תקנה 51 בתקנות הקיבוץ מהווה מרשם בדוק ובטוח לניוון רעיוני ולפשיטת רגל מוסרית של השוה"צ.

כחבר מזכירות הקיבוץ ארצי, אתה, -  וכמוך כל חברי המזכירות , נוטל על עצמך אחריות כבדה מאוד לניוון התנועה, אם לא תפעל בהקדם ובתבונה לביטול תקנה 51 ב-"תקנות הקיבוץ", כצעד לביטול תקנות הקיבוץ בכללותן.  ביטול תקנות אלה וניסוח תקנון חדש, נבון יותר, צודק יותר, הוגן והלם יותר, - זה הוא תנאי הכרחי ולא מספיק להישרדות תנועת השומר הצעיר" .   

בברכת חברים

יוסף צור  

 

 

מאחר ועד 16.10.1989 נשאר מכתבי הנ"ל למזכיר הקיבוץ ארצי, אלישע שפירא, ללא מענה, כתבתי לו בתאריך זה מכתב תזכורת משולב בברכה לשנה החדשה ומועדים לשמחה. 

תשובת מזכיר הקיבוץ ארצי אלישע שפירא נכתבה ב-29.10.1989:  מסתבר כי מזכיר הקיבוץ ארצי אינו מסוגל ליצור לעצמו עמדה בסוגיה החמורה שהעליתי לפניו. הוא העביר את מכתבי לעיונם של ועדת הביקורת (אדם רנד) ולמחלקה המשפטית (כרמית דורון). מסתבר ש- "להערכתם, אין מקום וצורך לדון בסעיף 51 של תקנון הקיבוץ, או בתקנון כולו".

במכתבי לאלישע שפירא מיום 21 בנובמבר 1989 כתבתי בין היתר: 

אינני שותף להערכת ועדת הביקורת (אדם רנד) והמחלקה המשפטית (כרמית דורון) ש-"אין מקום וצורך לדון בסעיף 51 של תקנון הקיבוץ או בתקנון כולו".   שני המוסדות האלה לא ראו מקום וצורך לדון בעוד מועד ולהתריע נגד ערבויות אן-בלנקו, בלתי מוגבלות בסכום, בזמן ובמטרות השימוש בהן. שני המוסדות האלה לא השכילו להזהיר את התנועה מ"יישום לוקה של עיקרון נכון".  שני מוסדות אלה טחו עיניהם  מראות שגיאות התנועה ומחדליה. 

תקנות 74  ו-51 מתקנות הקיבוץ של הקיבוץ ארצי כוללות הוראות והנחיות שהן לעניות דעתי בלתי סבירות בעליל, כשם שהוראות והנחיות להחתים ולחתום על שטרות ועל ערבויות אן-בלנקו היו בלתי סבירות בעליל.  

  כמו -כן פירטתי לאלישע שפירא:

"הערבות ההדדית של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, בתחום שאיננו כלכלי פיננסי ממוסדת בתקנות 51 ו-119 של תקנות הקיבוץ.

לפי תקנה 119 של תקנות הקיבוץ: "כוחו של תקנון זה ככוחו של חוזה בין הקיבוץ  לבין חבריו וכן בין הקיבוץ לבין התנועה  ובין הקיבוץ לבין ניר שיתופית, לקיום הוראות התקנון על שינויו."

לפי תקנה 51 של תקנות הקיבוץ: "חבר קיבוץ ינהג על פי העקרונות הלאומיים, החברתיים, המעמדיים והתנועתיים, כפי שנקבעו על ידי התנועה ואומצו על ידי הקיבוץ."  יש כאן החתמה וחתימה סיטונית אן בלנקו, המחייבת את חברי הקיבוץ וחברותיו להתנהג לא בהתאם למצפונם במסגרת החוק, כי-אם בהתאם לעקרונות שנקבעו, או יקבעו מדי פעם בפעם, בתחום חובק זרועות עולם, בתחומים לאומיים, מעמדיים, חברתיים ותנועתיים. עקרונות אלה יקבעו ע"י אנשים, בני תמותה, המסוגלים לשגות, אף שגו בעבר ב"יישום לוקה של עקרונות נכונים". בני תמותה אלה יכלו לשגות גם שגו בפועל בניסיונות לאכוף עקרונות שגויים.

התנהגות שלא בהתאם לעקרונות שנקבעו בעבר, או יקבעו בעתיד, היא בחזקת הפרת החוזה  הבסיסי בין חבר הקיבוץ וקיבוצו. התנהגות שלא בהתאם לעקרונות הללו היא לכאורה, בחזקת סיכון החברות של חבר הקיבוץ בקיבוצו, בו השקיע שנות עמל לרוב.         

לא המחתימים ולא החותמים על תקנות הקיבוץ הבהירו לעצמם ולזולתם את המהות ואת התוכן של שלל העקרונות הלאומיים, המעמדיים, החברתיים והתנועתיים, אשר לפיהם אמורים להתנהג בסך חברי הקיבוץ הארצי וחברותיו מיום חתימתם על תקנות הקיבוץ. אלה שהחתימו ואלה שחתמו עליהן בוודאי לא הבהירו לעצמם ולזולתם את השיטה, על פיה ישונו העקרונות, שאמורים לקבוע את התנהגות כלל חברי הקיבוץ ארצי בארבעת התחומים הללו.

 לפי תקנה 51 של תקנות הקיבוץ:   "----לא ישתתף חבר קיבוץ בפעולה מאורגנת בישוב הקיבוצי למען קידום או הפצה של השקפות, המנוגדות לעקרונות התנועה ולהחלטותיה".  

לפי תקנה 51 מהווה קידום או הפצה של השקפות, המנוגדות לעקרונות התנועה והחלטותיה, הפרה  של החוזה הבסיסי בין החבר ובין קיבוצו. הקידום או ההפצה של השקפות כאלה עומדים בסתירה מפורשת לחוזה החתום.  הם מסכנים לכאורה את חברות חבר הקיבוץ בקיבוצו  ובתנועתו. איך ניתן לפעול, באילוצי תקנון-חוזה זה כנגד החלטות של התנועה, כאשר אלה לכאורה בלתי צודקות, או בלתי סבירות בעליל, או אם אבד עליהן כלח, או אם יש בהן לכאורה יישום לוקה של עקרונות נכונים,  או אם יש בהן לכאורה ישום של עקרונות בלתי נכונים?    

תקנות הקיבוץ הן תקנון-חוזה.  תקנה 51 בתקנון-חוזה זה נשענת על החתמה וחתימה סיטונית אן-בלנקו, כפי שהיא התבצעה כהנחיה תקיפה של התנועה ובהתאם להחלטותיה. תקנה 51 דורשת מחבר הקיבוץ ציות עיוור להחלטות התנועה והנחיותיה, בחינת: "נעשה ונשמע"  שריון כזה של החלטות התנועה והנחיותיה מפני ביקורת חברים מן השורה מוצדק במקרה שמקבלי ההחלטות בתנועה נשענים על פי הגבורה בקבלת החלטותיהם והנחיותיהם לקיבוצים.  בכל מקרה אחר - שריון כזה מביקורת מן השורה בלתי מוצדק לחלוטין.  הוא בא לשוות למקבלי ההחלטות בתנועה הילה של מוסד אפיפיורי. הילה של מוסד ש"כאילו" מקבל את השראתו הישר מפי הגבורה, -הילה של מוסד שמעצם טבעו אינו מסוגל לטעות.

עוד כתבתי לאלישע שפירא:

  . "בתור מזכיר הקיבוץ הארצי, בתור מנסח יחד עם חבריך החלטות והנחיות לקיבוצי התנועה, אתה מודע היטב  לחולשות אנוש, לתעיותיהם ולטעויותיהם של מנסחי ההחלטות התנועתיות בעבר ובהווה.  ביקורת חופשית ואמיצה דרושה לתנועה כמו אוויר לנשימה, להגן על התנועה מחולשותיה, טעיותיה וטעויותיה היא. ביקורת חופשית ואמיצה אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 51 בתקנות הקיבוץ.

תקנה 51 היא שריד אומלל ומאמלל מתקופה היסטורית קודמת של התנועה. היא שריד ארכיאולוגי מתקופה בה דגלה התנועה בקולקטיביות רעיונית אשר נשענה על אוריינטציה על סוציאליזם מהפכני, "מדעי". תקנה 51 היא שריד ארכיאולוגי מתקופה בה שאפה תנועת השומר הצעיר באמת ובתמים להזדהות שלמה ומלאה עם הסוציאליזם כפי שהוא לעניות דעתה, נבנה בברית המועצות. תקנה 51  בתקנות הקיבוץ הארצי הוא שריד ארגוני, שהשתרבב לתוך הוויתנו הקיבוצית מתקופה היסטורית קודמת של התנועה, בה ראינו לנכון לחקות צורות ארגון ששימשו את הדיקטטורה הפרוליטרית בברית המועצות בימי יוסף סטאלין. תקנה 51 בתקנות הקיבוץ ארצי בלשונה וברוחה, רחוקה מתקנה דמוקרטית , כמרחק בין מזרח ומערב. "

ועוד כתבתי:

"אלישע שפירא, אני שואל אותך, - ויחד אתך אני שואל את כל חברי המזכירות:  עד מתי אנו נוסיף לפסוח על שתי הסעיפים בכל הנוגע לדמוקרטיה, בכל הנוגע לזכויות יסוד של אדם בחברה קיבוצית דמוקרטית חופשית?

תמיהני, כיצד חברי מזכירות הקיבוץ הארצי לא חשים בעצמם את הסתירה הקיימת בין מיצוי כל קורטוב של ביקורת - כלפי חוץ, בנושאים לאומיים, חברתיים, ביטחוניים ואחרים, אפילו אלה רגישים ביותר, לבין שלילת הזכות מבית לפעול למען קידום או הפצה של השקפות המנוגדות לעקרונות התנועה.

תמיהני כיצד חברי מזכירות הקיבוץ הארצי לא חשים בעצמם את הסתירה, הקיימת בין קיום תקנה 51 בתקנות הקיבוץ מבית , לבין הקריאה לבני הקיבוץ המשרתים בצה"ל להתנגד להנחיות ולפקודות של מפקדיהם, אם וכאשר הנחיות אלה ופקודות אלה נראות בעיניהם בלתי סבירות בעליל?

במצבים אלה אין לחיילים בני קיבוץ שהות לפנות אל ועדת ביקורת, או לקבל חוות דעת של מחלקה משפטית. הם נדרשים להפעיל את מיטב שיפוטם.   מיטב שיפוט בנינו חיילינו במצבים מורכבים אלה נשען על המצפון, הטבוע בהם בפנים ועל ביטחון כי מדינת ישראל היא מדינת חוק ומדינה דמוקרטית. מדינת חוק, אשר מושתתת על דמוקרטיה של מדינה חופשית כמו מדינת ישראל, מחייבת ומאפשרת  לכל חייל להעביר את הפקודות שהוא מקבל במבחן הסבירות.  אסור לחייל בצה"ל לבצע פקודה שהיא לכאורה, בלתי סבירה בעליל.  

במכתבך אלי מיום 29.10.89, אתה כותב כי העברת את מכתבי מיום 30.8.1989 לעיונם של ועדת הביקורת (אדם רנד) ולמחלקה המשפטית (כרמית דורון). אדם רנד הנו חבר בקיבוץ שאימץ את תקנות הקיבוץ. לכן הוא מנוע  מלפעול, בתוקף תקנה 51: "למען קידום או הפצת השקפות המנוגדות לעקרונות התנועה והחלטותיה"  ביקורתו, כחבר קיבוץ וחבר ועדת הביקורת, מצטמצמת בביקורת תהליך קבלת ההחלטות ובביקורת ביצוע החלטות שנתקבלו.  אין הוא רואה עצמו רשאי או חייב להעמיד עקרונות התנועה, או החלטותיה במבחן של "סבירות בעליל".

בהופעותי לפני ועדת הביקורת בינואר 1987 טענתי כנגד הנוהג הפסול להשתית את הערבות ההדדית של הקיבוץ ארצי על ערבויות "אן-בלנקו", בלתי מוגבלות בסכום ובזמן. בשתי שיחות עם אדם רנד ותמר מן הצבעתי על הסכנות לקיבוצי התנועה ולתנועה כולה מנוהל פסול של החתמה סיטונית "אן בלנקו", - נוהל שהוא המשך של נוהל פסול לכאורה, בלתי סביר בעליל.  ועדת הביקורת במסקנותיה התייחסה לתקינות ההחתמה אך ורק מן הבחינה של תקינות תהליך קבלת ההחלטות. היא נמנעה מלהביע דעתה על הנוהג עצמו. (נשוא השגותי).    

 לא טענתי ואינני טוען כי ההחלטות התנועתיות בשנות השישים והשבעים, שהנחו את הקיבוצים לאמץ את תקנות הקיבוץ היו שגויות בנוהל קבלתן. אני טוען כי תקנה 74 ו-75 בתקנות הקיבוץ הן בלתי סבירות בעליל, בתקנון בסיסי של תנועה, אשר שואפת להקים חברה חדשה, צודקת יותר.  זאת מפני שהן מעניקות גושפנקא לפגיעה בלתי נחוצה באלמנה, ביתומים שנשארו אחרי חבר קיבוץ שנפטר  ובחבר קיבוץ לאחר פטירתו. 

אני טוען כי תקנה 51 בתקנות הקיבוץ היא בלתי סבירה בעליל בתקנון בסיסי של תנועה, השואפת להקים חברה חדשה, חופשית, דמוקרטית. זאת מפני שתקנה זו מעניקה גושפנקא לפגיעה בלתי נסבלת ובלתי נחוצה, בזכויות הבסיסיות של חבר קיבוץ כאדם חופשי, זקוף קומה, בחברה שוחרת דמוקרטיה. 

אני מצפה מהנהגת הקיבוץ ארצי, כי יעשה מצידה המאמץ לסתור את הביקורת שלי על תקנות הקיבוץ בכלל, ועל תקנות 74  ו- 51 בפרט.  במידה ואין ביכולת הנהגת הקיבוץ הארצי לסתור ביקורת זאת, אני מצפה כי היא תאמץ אותה. ומוטב שעה אחת קודם." 

 

שוב, עד 21.1.1990 לא זכיתי במשך חודשיים לתשובה מאלישע שפירא למכתבי מיום 21.11.1989.   ביום 21.1.1990  כתבתי לאלישע שפירא :

 "---אין אני פונה אליך בעניין אישי שלי. מכתבי אליך מיום  30.8.89 ומיום 21.11.1990 נוגעים למה שנראה בעיני כליקוי חמור ביותר במערכת הערבות ההדדית בתחום שאיננו כלכלי-פיננסי.  

אין אתה חייב לקבל את הערכתי באשר לחשיבות הנושא לעתיד התנועה. אין אתה חייב להיענות לפנייתי, כשביקשתי שיחה אתך בנושא זה, אולי יחד עם גיורא ינאי, לפני שתזומן פגישה בפורום רחב יותר, - אם בכלל תזומן פגישה כזאת.  כאזרח מן השורה, אני זכאי לתשובת מזכיר התנועה למכתבי תוך זמן סביר."

ביום 19.2.1990 נקבעה לי פגישה עם מזכיר הקיבוץ ארצי אלישע שפירא ועם כרמית דורון, (המחלקה המשפטית). אלישע שפירא הסתתר אחרי הקביעה של כרמית דורון שאין צורך לבטל את תקנה 51 בתקנות הקיבוץ של הקיבוץ הארצי.  אין לי הבנה לעמדת אלישע שפירא.  הוא לא התמודד עם הנימוקים שהבאתי לפניו ולא סתר אותם.  אי ביטול סעיף 51 בתקנון הקיבוץ ארצי תרם ותורם לניוון הקיבוץ ארצי וקיבוץ שובל בכלל זה.   בלי ספק דורש סעיף 51 זה חתימה אן-בלנקו, עיוורת של חברי הקיבוץ ארצי על קבלת הנחיות התנועה  בנושאים של עקרונות לאומיים, חברתיים, רעיוניים וקיבוציים.  מהות העקרונות האלה לא הובהרה בעת החתימה על תקנון חוזה זה.  הנחיות רבות של התנועה בעבר הלא רחוק בתחומים אלה היו שגויות בעליל ואו היו "יישומים לוקים של עקרונות נכונים". 

אני מתעכב בהרחבה  על הפלוגתא ביני לבין מזכיר התנועה, אלישע שפירא, בשנים 1990-1989 . נושא הוויכוח ואופן הטיפול בו על ידי מזכיר התנועה, מראה כי לא זו בלבד שלא נערכה בתנועה חקירה אמיצה וממצה על הגורמים להתמוטטות הכלכלית, הפיננסית ופשיטת הרגל המבישה של התנועה כתוצאה של שגיאות ומחדלים של ה"ריכוז הכלכלי" מחד, ואימוץ תקנון אבסורדי, אשר מנע כל ביקורת יעילה על שגיאות התנועה ועל מחדליה.    יתרה מזאת: אני מתעכב בהרחבה על הפלוגתא ביני לבין מזכיר התנועה, בשנים 1990-1989  כי אופן הטיפול בה מצד מזכיר התנועה מהווה, להערכתי, שגיאה קרדינלית מצד התנועה, שגיאה אשר אפשרה ועדיין מאפשרת את הידרדרות התנועה, לרבות הידרדרות הערבות ההדדית בתחום שאיננו כלכלי פיננסי. בשלהי המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת התאפשרה גם הידרדרות קיבוץ שובל בעשרים השנים האחרונות,  גם התרחקות שובל וחברי שובל מעקרונות הליבה של חיי קיבוץ, כתולדה, בין היתר, מדבקות בתקנון לא מציאותי, שאין לחברי הקיבוץ כל זכויות בו. 

    

 

 

4.    לימודי אנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב בבאר-שבע.

עם גמר עבודתי באיגוד התעשייה הקיבוצית התכוונתי ללמוד חלקית באוניברסיטה, באופן שלימודים אלה לא יפריעו לעבודה שלי בבית.  הייתי מעוניין ללמוד באופן מעמיק על הקיבוץ באופן כללי, ועל אודות הנוסחה הבסיסית של הקיבוץ: "מכל אחד לפי יכולתו, - לכול אחד לפי צרכיו, בהתאם ליכולת הקיבוץ לספק צרכים אלה", - בפרט.  והנה, - בעיתון "קיבוץ", גיליון 43 מיום 1.11.1989  קראתי מאמר של ישראל חולתי: "מי אשם?", אשר

מפנה את תשומת לב הקוראים אל מחקרים של פרופסור גדעון קרסל ותלמידיו בנושא אחריות מנהלים ופעילים בסקטור הקיבוצי לשגיאות ולמחדלים בתחומים להם הם אחראים לכאורה. ממאמרו של ישראל חולתי נודע לי על חיבורי פרופ. ג. קרסל: "מכל אחד לפי יכולתו"  וגם "לכל אחד לפי צרכיו". 

בעקבות קריאת מאמר זה כתבתי לפרוף. גדעון קרסל,  א. ביקשתי ממנו לקבל את שני חיבוריו הנ"ל.  ב.  כתבתי לו כי הגיע הזמן שאחדש את לימודי.   האם אוכל להשתלב במחקרים היזומים על ידו? 

בשיחה עם פרופ. קרסל בדירתו במדרשת שדה בוקר הוברר לי כי הוא מרצה במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת באר-שבע.  אודה ולא אבוש, לא היה לי אז עדין כל מושג מה זאת אנתרופולוגיה.  כמו-כן לא ידעתי  עדין ששני חיבוריו בנושאים "מכל אחד לפי יכולתו"  ו- "לכל אחד לפי צרכיו"  הם ניתוח מעמיק של קיבוצו, נצר סירני.  בעקבות הפרסום של מחקרו זה, נאלץ גדעון קרסל לעזוב את קיבוצו.  סיכמתי אתו שארשם ללימודים במחלקתו. 

כאשר התחלתי להקשיב למרצה הנכבד, פקפקתי ביעילות  דרכי המחקר האנתרופולוגי, המבוססים בעיקר על שיחות של "אינפורמנטים". זה נראה היה לי כלי מדעי בלתי מדויק מאוד.  כל לימודי עד אז התבססו על שיטות מחקר יותר מדויקות.  בהמשך לימודי אמנם למדתי להעריך גם את שיטת המחקר הזאת.  שני הספרים של פרופסור גדעון קרסל היו למעשה מחקר מעמיק לתהליכים חברתיים בקיבוצו (לשעבר) נצר סירני. בעקבות הפרסום של מחקרו זה, נאלץ גדעון קרסל לעזוב את קיבוצו,  נצר סירני.  על יעילות המחקר האנתרופולוגי ויתרונותיו אעמוד להלן.

 

 

5.    קשר עם רות ברוך בקיבוץ עין זיון ברמת הגולן.

פריצת דרך בחקר ענף המשפחה של אבינו קרל שטיינוג.

 

בנסיעה לגרמניה למדתי מהנס שטיינוג בדורטמונד, שבארץ חי בן דוד שלו בקיבוץ גשר הזיו. ניסיתי פעמיים להתקשר אל יהודה גינטר שטיינוג בקיבוץ גשר הזיו, אך לא זכיתי לתשובה.  

באחד הערבים, כאשר חזרתי מאוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, עוכבתי על יד שער קיבוץ שובל. מסתבר כי כרגע נתקבלה שם שיחת טלפון עבורי. היתה זאת רות ברוך מקיבוץ עין-זיון, בת יהודה גינטר שטיינוג. בביקור אצל אביה היא מצאה את מכתבי אליו.. עד אז היא סברה שאין לה כל קרובי משפחה בארץ.  היא מעוניינת לדעת איך אנו קרובים.  מאז נתהדק הקשר עם רות ברוך. גם ביקרתי מספר פעמים בקיבוץ עין-זיון. יש לרות אח בקיבוץ אשדות יעקב . רות ואחיה הם צאצאים (נינים) של שלמה שטיינוג, אח של סבי אברהם שטיינוג.

 

 

6.   קשר עם ד"ר.  גדעון אשל  בנווה מונוסון.

פריצת דרך בחקר ענף המשפחה של אימנו מרטה  שטיינוג לבית אייכנגרין

ביום 5 ביולי 1990 נערכה החתונה של אחייני אסא בן-צור בקיבוץ להבות הבשן. בחתונה הצגתי  עץ משפחה שכלל 10 דורות עד לחתן, אסא. בחתונה נכח גם דוד של הכלה, אפרת בן-צור לבית בונה, בשם אבי אברהם באואר.  אבי באואר גם כן עוסק בחקר משפחה והציג עץ משפחה של הכלה, אפרת.  איחדנו את שני עצי המשפחה של בני הזוג הצעיר.  אבי באואר התרשם מן העובדה שידעתי 10 דורות כולל אסא.  הוא שמע ממני שמקור המשפחה נמצא בכפר בשם ברינגהאוזן בגרמניה וכי שם, בבית עלמין יהודי ישן, שמור היטב, מצאתי 12 קברים עם השם אייכנגרין.  אבי באואר לא התעצל, נסע לגרמניה וביקר בברינג האוזן, שם מצא את בית העלמין.  והנה, - על אחת המצבות הוא מצא אבן עליה חרוט: "עם ישראל חי" עם שם, כתובת וטלפון של ד"ר. גדעון אשל מנווה מונוסון בישראל. כשאבי באואר חזר ארצה, הוא התקשר טלפונית אל ד"ר. גדעון אשל.  לשאלת ד"ר. אשל הוא מסר לו את כתובתי כחוקר המשפחה. וכך נוצר הקשר בינינו. מסתבר שהוא צאצא של ענף המשפחה בשם אייכלגרין. מסרתי  לו מידע רב שנאגר אצלי של ענף זה. גם הצלחתי לשלב את משפחתו בעץ המשפחה.  אחד הרשמים של אבות המשפחה לפני כ-200 שנה טעה כנראה ורשם  אייכלגרין במקום אייכנגרין.  אבל כל מי שנושא את השמות אייכנגרין או אייכלגרין שייך למשפחתנו.  בביקורי הראשון בקיבוץ להבות, כאשר קיבוץ זה שכן עדיין בכרכור, ליד קיבוץ עין שמר, הצביע אברהם על חבר קיבוץ בשם רפאל אלון ואמר כי רפאל אלון הוא קרוב  משפחה שלנו ושמו  היה לפנים רפאל אייכלגרין.  הודות למפגש עם רפאל אלון בקיבוץ שובל בשנה 1976 התחלתי לעסוק ברצינות בחקר משפחת אייכנגרין, כפי שכתבתי בפרק השני של קורות חיי, בעמוד 102. 

 

 

 

7.    פטירת ד"ר. דוד זייצ'ק 

בארוחת בוקר בשובל בראשון בנובמבר 1990 נתקלו עיני במודעת אבל במסגרת שחורה. היתה זאת הודעת אבל על מותו של ד"ר. דוד זייצ'ק,  מייסד ומטפח של אגודת האסטרונומים החובבים. 

קמתי מן השולחן ונסעתי כסהרורי להר המנוחות בירושלים.  עוד זכיתי לשאת כברת דרך את ארונו של אבי האסטרונומים החובבים בישראל. הקשבתי רב קשב לדברי ויקטור שם-טוב, שהעלה קווים לדמותו רבת הפעלים.   

הייתי אז כבר 36 שנים באגודת האסטרונומים החובבים בישראל, וכמספר שנים זה היתה היכרותי וידידותי עם ד"ר. דוד זייצ'ק.  הוא בעצמו פתח את התערוכה האסטרונומית הראשונה שלי בשובל בשנה 1981.  לתערוכה זאת וגם לתערוכה השנייה הוא השאיל לי ספרי אסטרונומיה חשובים, שתרמו רבות להצלחת התערוכות האלה. 

בתו עדנה פנתה אלי להנציח את שם אביה בצורה כלשהיא.  היא העלתה את הרעיון לקרוא את מצפה שובל על שמו. השבתי לה כי מצפה זה הוא ישן, ציודו מיושן. ואין טעם לקרוא אותו על שמו.  העליתי את הרעיון להקים במרכז ג'ו אלון מצפה כוכבים לחובבים. מצפה כזה אכן כלול בתוכנית הראשונית של מרכז ג'ו אלון.  כאלטרנטיבה הצעתי לערוך במרכז ג'ו אלון תערוכה אסטרונומית, מוקדשת לזיכרונו של ד"ר. דוד זייצ'ק.  אחרי התכתבות עם אלמנתו, עליזה זייצ'ק, סוכם לערוך במרכז ג'ו אלון תערוכה אסטרונומית, מוקדשת לזכרו של ד"ר. דוד זייצ'ק, המסכמת את מבצעי וויג'ר.  עריכת התערוכה נתעכבה בגלל מלחמת המפרץ. התערוכה נערכה בסוכות 1991. 

 

8.   דיונים על פנסיה בשובל

התמוטטות קרן השומר הצעיר, בצרוף ערבות בלתי מוגבלת של קיבוץ שובל לחובות מוסדות התנועה, יחד עם העדר כל הסדר החובות האלה זעזע את אמון החברים בעתיד הקיבוץ. המזכירות החלה מהלך של דיונים ארוכים ומיגעים של ביטוח פנסיוני על שמות החברים. זאת על מנת שכספי הפנסיה של חברי הקיבוץ לא יהיו יותר כמו עד כה, חלק ממאזן הקיבוץ.   

אני ברכתי את יוזמי הרעיון, גילי גולני ויריב רייכר על עצם המהלך. יחד עם זאת ביקרתי את כוונתם לבטח את חברי הקיבוץ לקבלת פנסיה בגובה של 700 ש"ח לחבר לחודש בלבד. פרטים בהמשך.

 

 

9.   תרגום שירי לונגפלו:

"שיר תהילה לחיים" ,  A Psalm of Life" "  (ראה תרגום)

"פנה היום", "Day is done"  

 

תרגום שיר של לונגפלו:"שיר תהילה לחיים"   "A Psalm of Life"

שיר תהילה לחיים הוא שיר אופטימי מאוד, המבטא גישה חיובית מאוד לחיים. בתור כזה השיר מדבר אלי ומשקף את השקפותי. 

"Life of great men all remind us-------

We can make our life sublime

And departing, leave behind us

    Footprints in the sands of time.----"

השיר "פנה היום" ,   "Day is done  " הרשים אותי משלוש סיבות שונות  עד שהקדמתי אותו להוצאת שירי היינה  שיצא לאור ב-1995.

א.  בגרסה הראשונה של התרגום תרגמתי:  "----אורות הקיבוץ יבליחו מבעד מטר ערפילי----"  

     במקום  "----אורות הכפר יבליחו-----" ככתוב במקור. .

ב.   לונגפלו היה פרופסור לספרות אירופאית באוניברסיטת הארוורד.  סבורני שהוא התכוון למשורר             היינריך היינה כאשר כתב בשיר הזה:

 "-------קראי ממשורר צנוע, 

 מנפשו ניתזו שיריו

כטפטוף מענן של קיץ

או, כזלוג דמעות מעפעף.

שימי עמל ויגע

ולילות, - בלי מרפא ארוכים, -

מלבו לא השכיחו היופי

של ניגונים ענוגים-----"

ג. כפלא בעיני שלונגפלו, המשורר האמריקני, מסיים את השיר הזה בחיזיון של אוהלי קידר:

"---בצלילים ימלא אז הליל.

הצרות, העוכרות את ימי  -

כאוהלי קידר תתקפלנה

תסתלקנה בחשאי. "

 

 

 

 

 1991

1. מלחמת המפרץ 1991

2. השפעת מלחמת המפרץ על כמות הגשמים בארץ ובנגב הצפוני.

3. השפעת מלחמת המפרץ על הלנת הילדים בקיבוץ שובל.

4.  התכתבות עם רפאל איתן, שר החקלאות:  "קווים להתווית מדיניות ארוכת טווח".

5.  הרצאה של אילנה בקיבוץ יגור. פגישה עם יוחאי וחנה שלם בקיבוץ יגור.  עדכון ענף זלם-שלם וצאצאי טאובה שטיינמן לבית אייכנגרין.

6. דברי הספד למשה אלון ודברים ביום האזכרה למשה אלון ביום 3.3.1991. 

7. הרחבת עץ המשפחה של ארנה זקס לבית גרינהוולד.  

8. התכתבות עם פרנצסקו שטיינוג בגינואה באיטליה,  ועדכון המידע על צאצאי מרקוס שטיינווג.

9. לימודים בבאר-שבע:  חיבור על "אי-שוויון ערך העבודה".

10. הצעתי לבניית שיכונים ללינה משפחתית.

11. קשר עם ראובן דננבאום מקיבוץ שריד.

12. ישיבה חגיגית של מלאת המועצה האזורית בני שמעון לציון 40 שנה להקמת המועצה.

13. תערוכה אסטרונומית שלישית במרכז ג'ו אלון, מוקדשת לזכרו של ד"ר. דוד זייצ'ק. 

14. בעית כאבי רגלים חזקים מאוד ופתרונה. 

15.  סכנה לקיום הקיבוץ

16. הרהורים ושאלות בתחום האסטרופיסיקה והקוסמולוגיה. 

 

 

 1991

1. מלחמת המפרץ הראשונה 1991

 השתלטות עיראק, בהנהגת סדאם חוסיין, על נסיכות כוויית, גרמה בחודש ינואר 1991 למלחמת המפרץ הראשונה. את המלחמה הזאת ניהלה ארצות הברית בקואליציה רחבה בשם האומות המאוחדות.  בתגובה לפלישת ארה"ב  לעיראק הצית סדאם חוסיין את בארות הנפט בכווית ובעיראק.  כמו-כן הוא החל  בשיגור טילים רבים לעבר ישראל, זאת בתקווה:

א.  לפורר את אחדות הקואליציה שהתייצבה נגדו. 

ב.   להרחיב את המלחמה לארצות נוספות.

ג.    להפוך את מהות המלחמה  ממלחמה לשחרור כווית - למלחמה להשמדת ישראל.

ד.  ליצור בסיס לקשר (Linkage)  בין משבר כווית לפתרון הבעיה הפלסטינית.  

 

ממשלת ישראל, בראשות יצחק שמיר, התנגדה בצדק לניסיונות לקשור את פתרון משבר כווית עם בעית השלום באזור. היא החליטה לא להצטרף לקואליציה של או"ם בראשות ארצות הברית, זאת למרות התקפת הטילים הרצחנית של עיראק על ערי ישראל. . 

העוצמה הצבאית של עיראק כללה, נוסף  לתועפות נשק קונבנציונלי, גם נשק כימי  (בו השתמשה עיראק בלי מעצורים במלחמתה בכורדים העיראקיים) וגם נשק בקטריולוגי. עיראק נמצאה בשלבם מתקדמים בפיתוח מחודש של נשק גרעיני, אחרי השמדת הכור הגרעיני העיראקי ע"י חיל האוויר הישראלי 10 שנים קודם  לכן.   

נשק נוסף בו השתמשה עיראק היה נשק הטרור הבלתי מרוסן נגד מטרות אזרחיות ברחבי העולם, מצד ארגוני טרור ערביים ומוסלמיים,  שפעלו בגלוי מתוך בסיסים בעירק, בעידוד, מימון, אימון וחימוש של ממשלת עירק.  

מלחמת המפרץ נסתיימה בתבוסת עיראק, ברם, סדאם חוסין לא סולק מהגה השלטון במדינה זאת. 

 

2. השפעת מלחמת המפרץ על כמות הגשמים בארץ ובנגב הצפוני.

העונה החקלאית 1991-1990 התחילה בסימן בצורת קשה:  

לא ירד גשם  במשך כל חודש נובמבר. 

לא ירד גשם  במשך כל חודש דצמבר.

לא ירד גשם במשך כל המחצית הראשונה של חודש ינואר. 

והנה, אך החלה הפלישה בהנהגת ארצות הברית לעירק, נפתחו בישראל ארובות השמים. ירדו שפע גשמים במחצית השנייה של ינואר, בפברואר ובחודש מרץ. השנה היתה לשנה חקלאית מבורכת מאוד.   

לא במקרה קשרתי את שפעת הגשמים בארץ למלחמת המפרץ.   סדאם חוסין הצית בתגובה לפלישה לארצו את בארות הנפט. אלה גרמו לגל חום אדיר.  האוויר החם מאוד עלה כלפי מעלה. דלילות אוויר שנוצרה משכה לעירק זרם אדיר של אוויר קר מן הים התיכון, אויר שהיה רווי מים. 

 

3. השפעת מלחמת המפרץ על הלנת הילדים בקיבוץ שובל

עם פרוץ מלחמת המפרץ ובעקבותיה - נפילת טילים עירקיים בישראל, - הועברו כל ילדי שובל "באופן זמני"  ללינה בחדרי הוריהם.  עם תום המלחמה התקשו מוסדות הקיבוץ להחזיר עטרת ליושנה.  הורי הילדים  לא רצו  לחזור מחדש לשיטת הלינה המשותפת בבתי הילדים.  אחת מתוצאות הלוואי של מלחמת המפרץ היתה שקיבוץ שובל החליט, אחרי סדרת דיונים ממושכת,  על מעבר לשיטת הלינה המשפחתית, אחרי 46 שנים של לינה משותפת.  

הדבר לא היה פשוט כלל וכלל. לא היתה אפשרות להלין את הילדים בדירות הקטנות של הוריהם.  על-כן החל דיון חדש נוסף על פתרון בעית הלינה בחדרי ההורים על ידי תוספת בניה. 

 

 

 

4. התכתבות עם רפאל איתן, שר החקלאות:  "קווים להתווית מדיניות ארוכת טווח"

ביום 28.1.1991 כתבתי לשר החקלאות, רפאל איתן, מכתב בנושא:  "קווים להתווית מדיניות ארוכת טווח"

מדיניות זאת מכונת:

1. להבטחת קיום מדינת ישראל

2. למיגור בסיסי הטרור במזרח התיכון.

3. לפתרון בעית הפליטים הפלסטיניים ויישובם מחוץ לשטח א"י המנדטורית.

4. לנורמליזציה של היחסים ולהשגת שלום בין ישראל וסוריה, ערב הסעודית, עירק  וכווית.

מצרים, סעודיה וסוריה הכירו במלחמה הזאת בזכות ישראל להגיב על התקפת הטילים העירקית. הכרה זאת כמוה כהכרה בזכות קיומה של ישראל.  לעומת זאת, ארגוני הטרור הערביים עמדו במשבר זה באופן גלוי ומוצהר לצד עיראק ותוקפנותה.  משמע, ארגוני הטרור, גם אשף וגם חמאס, פעלו ופועלים לא רק נגד ישראל וארצות הברית, אלא גם נגד ערב הסעודית, כווית, סוריה ומצרים. האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש, בחבל עזה ובמחנות הפליטים באזורים אלה בפרט, צהלו למראה פלישת עירק לכווית, כשם שהם צהלו למראה הפגזת ערי ישראל בטילים עירקיים.

הנחתי כי המאמץ האמריקני במלחמת המפרץ יוכתר בהצלחה צבאית מלאה. מאמץ זה יוכתר גם בהצלחה מדינית , אם ההסדרים המדיניים שיבואו בעקבותיו, יהיו מנוף להפיכת המזרח התיכון  ממוקד של מלחמה וטרור, לדוגמא ומופת לשיתוף פעולה בין-לאומי רב הקף, לפיתוח הפוטנציאל האנושי והכלכלי המצוי באזור בשפע. 

ביום 5 בפברואר 1991 כתב לי עוזר השר יורם פומרנץ:

 "בשם שר החקלאות  תודות על התכנית שהעברת לעיונו.  העקרונות של תכניתך מקובלות על השר איתן אשר ראייתו את התמונה המדינית דומה לראייתך------" 

למרבה הצער לא יישם השר רפאל איתן את קווי המדיניות לטווח רחוק שהצעתי.  

 

 

 

5. הרצאה של אילנה בקיבוץ יגור. פגישה עם יוחאי וחנה שלם ביגור.  עדכון ענף זלם-שלם וצאצאי טאובה שטיינמן לבית אייכנגרין

בסוף ינואר 1991 הרצתה אילנה בקיבוץ יגור.  ידעתי שבקיבוץ יגור חיים צאצאים של אחות הסבא רבא שלי, אברהם אייכנגרין, - בשם טאובה טויבכן שטיינמן לבית אייכנגרין.  ברם, אף פעם לא יצרתי אתם קשר קודם לכן.  הפעם ניגשתי ליוחאי שלם בן עמליה שלם שהיא ובעלה חיו ביגור וקבורים ביגור. אח של יוחאי שלם, בשם אורי שלם, גר בקיבוץ מלכיה.  מסתבר שבת של אורי שלם, בשם דפנה דגן, חיה עם משפחתה בקיבוץ משמר הנגב.  בהזדמנות זאת של ביקורנו ביגור הרחבתי מאוד את המידע שלי על ענף זה של צאצאי יצחק שמואל שטיינמן ואשתו טאובה טויבכן שטיינמן לבית אייכנגרין מן הכפר שיפינגן Schöppingen   בגרמניה.

 

 

 

6. דברי הספד למשה אלון ודברים ביום האזכרה למשה אלון ביום 3.3.1991 

משה אלון ואשתו מלה הצטרפו לקיבוץ שובל לאחר עלייתם ארצה מקובה. בנם הבכור שרגא היה בן כיתתו של אורי, והתגייס יחד עם אורי לנח"ל. בנם הצעיר של משה ומלה נפל במלחמת יום כיפור. לי היו יחסים קרובים במיוחד עם משה.  הוא עזר לי רבות כאשר עבד אתי יחד במפעל המתכת. 

בדברי ההספד הצבעתי על כך שאך לשוא אנו רודפים אחר השוויון. בחינת: "שוויון, שוויון ואין שוויון" . יחד עם זאת הצבעתי על קיום שוויון אוניברסאלי בטבע. שוויון אוניברסלי שחל על כל בני אדם  על כל עולם החי ועל עולם הצמחים, על כל העולם האורגני וגם על כל העולם האן-אורגני.  שוויון זה מבוטא באופן ספרותי במשנה, בפרקי אבות, פרק ד'  .22

 

 

7. הרחבת עץ המשפחה של ארנה זקס לבית גרינהוולד.  

עמיקם העביר לידי עותק של אוסף אלכס ברנשטיין:  "היהודים במחוז הויקסטר"

."The Alex Bernstein Collection:   "Die Juden im Kreise Höxter  

אוסף זה מכיל מידע גיניאלוגי רב וחשוב. מצאתי כאן, בין היתר, גם חומר רב על משפחת גרינהוולד מן הכפר פוימבסן.   The Grünewald family from Pömbsen 

הבאתי מידע זה לידיעת ארנה זקס ואחותה לוטה . מידע זה אפשר לי לכלול 5 דורות מעל לארנה זקס לבית גרינהוולד ולוטה פרנקל לבית גרינהוולד, עד ללוי יהודה (גרינהוולד)  שנולד בשנה 1720. 

ראה: צאצאי מרכוס שטיינוג ולינה לבית יונהסזון, עמוד 13 , חלק 2 של צאצאי זליג שטיינוג מוויקדה.

 

 

 

8. התכתבות עם פרנצסקו שטיינוג בגינואה, איטליה, עוד עדכון  צאצאי מרקוס שטיינווג.

מארנה זקס לבית גרינהוולד קיבלתי שני דפים של רשימות גיניאלוגיות שחוברו על ידי רוברט שטיינוג, בן קרל שטיינוג וקרולינה שטיינווג לבית גוטמן. קרל שטיינוג הוא הבן השלישי של מרכוס שטיינוג וקרולינה שטיינוג לבית גוטמן. 

מן הדפים האלה למדתי לראשונה על ענף משפחה באיטליה, בעיר גינואה. פרנצסקו (צ'קו) שטיינוג נולד ביום 7.7.1912 כבן שני של מקס שטיינוג ואידה שטיינוג לבית סקאביה.  באפריל 1991 פניתי במכתב למהנדס פרנצסקו שטיינוג. מאז התפתחה חליפת מכתבים מעניינת עם ענף זה של המשפחה, בעיקר עם נכדתו צ'ארה שטיינוג, בת ד"ר. מישל שטיינוג ובנימינה שטיינוג לבית קולוסימו.

(ראה בספר צאצאי מרכוס שטיינוג ולינה לבית יונהסזון, עמודים 11 - 12 , חלק 2 של צאצאי זליג שטיינוג מוויקדה.  )

 

 

9. לימודים בבאר-שבע:  חיבור על "שוויון ערך העבודה"

בינתיים המשכתי את לימודי  באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע אצל פרופ. גדעון קרסל. 

כאן הבשיל חיבורי על שוויון ערך העבודה.  הראיתי ש"עיקרון" זה הוא למעשה לא קיים במציאות. וזאת סיסמה ריקה תלושה ממציאות חיינו.  הראיתי כי אין שוויון אובייקטיבי של ערך העבודה ולבטח אין גם שוויון סובייקטיבי של ערך העבודה.  החיבור המלא "על שוויון ערך העבודה" צורף  כנספח לספרי "64 שנות קיבוץ - במבט אחורה ובמבט קדימה" שיצא לאור בבית דפוס -  אפעל,  בשנה 2006. ראה גם באתר האינטרנט שלי:

  www://global-report.net/joseph

הפצתי את החיבור בין פעילים בקיבוץ שובל:

ללאה אגין-  מזכירת הקיבוץ.

לגילי גולני,  מרכז משק שובל.

לטובי שור, מרכז ועדת העבודה.

לנדב פלג, מרכז משק שובל

לגדי רומם, מזכיר קיבוץ שובל

ולעוד גורמים שונים בשובל ובתנועה.

לצערי,  לא קיבלתי התייחסות לטיעונים שלי. איש לא ניסה להתמודד עם מה שנראה לכאורה סותר את אחד מעמודי התווך של תורת הקיבוץ.

 

 

10. הצעתי לבניית שיכונים ללינה משפחתית

כאמור, לינת ילדי הקיבוץ בחדרי הוריהם חייבה פתרונות בנייה מידיים.

גילי גולני הציע להדביק לכל דירה קובייה בגודל 30 מטרים מרובעים. באותו הזמן הוצע לנו לקבל 12 דירות בגודל 62 מטרים מרובעים, בתנאים נוחים (תשלום שכר דירה חודשי).

בחודש יוני 1991 חולק חומר כרקע לדיון בנושא "הבנייה ללינה משפחתית בשובל". התוכנית מפרטת מסגרת תקציבית של 2.6 מיליון ש"ח. לביצוע המעבר ללינה משפחתית בשנים 1991-92. התוכנית מפרטת שלוש אלטרנטיבות שונות להכנת 50 יחידות דיור מותאמות לתנאי הלינה המשפחתית. 

ביום 6.6.1991 העברתי לגדי מרום, מזכיר הקיבוץ, הצעה מפורטת לבנייה הזאת, כך שמרב הכסף יושקע בבנייה חדשה (12 יחידות של 100 מטר מרובע) הצעתי לאחד 44 דירות קיימות ל- 22 דירות של 88-90 מטר מרובע בהשקעה מינימלית של 550 אלף שקל, ולהשתמש בבנייה התקציבית לדירות זמניות להורים עם ילד אחד.  תוכנית זאת למעשה נתקבלה ובוצעה. 

 

 

11. קשר עם ראובן דננבאום מקיבוץ שריד 

באוגוסט 1991 נוצר לראשונה קשר ביני לבין ראובן דננבאום, חבר קיבוץ שריד.  משפחת דננבאום אף היא מוצאה מן הכפר ברינגהאוזן, מברילון  ומכפרים קטנים באותו אזור שם גם מוצא משפחת אייכנגרין, משפחת אימי.  יתרה מזאת:  בראשית המאה התשע-עשרה חיו בברינגהאוזן שתי משפחות יהודיות:  משפחת  יעקב בר שמעון דננבאום וצאצאי משה בן שמעון אייכנגרין.  יעקב בר שמעון דננבאום הנו בן של שמעון בר יעקב. השמות הפרטיים שמעון, יעקב ושלמה חוזרים ונשנים במשפחת דננבאום, במשחות אייכנגרין ובמשפחת ריינסברג. יש סבירות גבוהה מאוד שהיו קשרי משפחה הדוקים בין משפחות אלה שכולם מאותו הכפר ומאותו אזור. הסתבר שגם ראובן דננבאום משריד הראה עניין בחקר משפחתו. באופן זה התחלנו להחליף מידע ושיתפנו פעולה במאמצינו למצוא את שורשי משפחותינו.

 

 

12. ישיבה חגיגית של מלאת המועצה האזורית בני שמעון לציון 40 שנה להקמת המועצה.

ביום 30 באוגוסט 1991  נתקיימה ישיבה חגיגית של המועצה האזורית בני-שמעון, לציון 40 שנה להקמת המועצה.  ראש המועצה שמוליק קדמון הזמין לישיבה זאת את כל ראשי המועצה האזורית בעבר ואת נשותיהם. גם אני זכיתי לקבל הזמנה.  הייתי ראש מועצה בעשור הראשון להקמתה. כעת יכולתי להתרשם בהתפתחות המרשימה של המועצה בשלושים השנים האחרונות. 

 

 

13. תערוכה אסטרונומית שלישית במרכז ג'ו אלון, מוקדשת לזכרו של ד"ר. דוד זייצ'ק. 

עריכת התערוכה האסטרונומית השלישית נדחתה בגלל מלחמת המפרץ עד לסתו 1991. היא הוקדשה לזכרו של ד"ר. דוד זייצ'ק, מייסד אגודת האסטרונומים החובבים בישראל. אני קראתי לו אבי- האסטרונומים החובבים בישראל.  במרכז התערוכה:  סיכום טיסות החלליות וויג'ר אל כוכבי הלכת החיצוניים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, וגם מפה גדולה : The Scale of the Universe.  בשפה העברית.

כאשר ראיתי לראשונה באוגוסט 1977 בירחון SKY AND TELESCOPE   את לוח הזמנים המתוכנן של שתי החלליות וויג'ר, שאלתי את עצמי האם אזכה לראות במעבר אחת משתי החלליות האלה במערכת של אורנוס ב- 1986 ובמעבר אותה החללית במערכת של נפטון 3 שנים מאוחר יותר,  ביולי 1989 . ואכן, לא רק זכיתי לחיות בהגיע חללית וויג'ר לאורנוס ונפטון, גם קיבלתי שוב חומר מעניין, מרתק, אוריגינלי ממקור ראשון.  חומר זה  ממש ביקש להיות מוצג לקהל הרחב. 

כאשר חלפה חללית וויג'ר  בשנה 1986 בתוך מערכת אורנוס גם כן רציתי לקיים תערוכה, אבל יושבת ראש מ.א. בני-שמעון מאנה להקציב את התקציב הצנוע שנדרש.  כעת, ב-1991 זכיתי לקבל תקציב לערוך את התערוכה במרכז הלימודי ג'ו אלון ליד קיבוץ להב.  השתמשתי בעיקר התקציב לעצב את מפת היקום בשפה העברית. כמו כן הזמנתי כיתוביות בעברית להרבה מאוד שקופיות אסטרונומיות.  מארצות הברית קיבלתי באדיבות ריטה שפיגל סרטי ווידיאו אוריגינליים של נאסא על מסע חלליות וויג'ר לארבעת כוכבי הלכת החיצוניים. במרכז ג'ו אלון היתה אפשרות להציג סרטוני ווידיאו אלה באופן רציף. 

התערוכה קושטה בציטוט מספר תהילים:  "השמים מספרים כבוד אל - ומעשי ידיו מגיד הרקיע" . היא נפתחה בנוכחות משפחת זייצ'ק.   התרשמות המבקרים הרבים מכל שכבות הגיל משתקפת ברישומים בספר התערוכה. 

 

 

14.בעית כאבי רגלים חזקים מאוד ופתרונה.

כבר במהלך התערוכה במרכז ג'ו אלון סבלתי מכאבי רגלים חזקים, שגרמו לי לצליעה.  מרפאת הקיבוץ יזמה ביקור שלי אצל אורתופד פרופ.  טננבאום. זה בדק את רגלי באופן יסודי. לבסוף קבע החלטית: אתה נולדת עם קלוםפפוס.  הרגלים שלך נשאו אותך היטב במשך 66 שנים.  כעת אין מה לעשות יותר.  משמע:   "What can't be cured, - must be endured"    

אמרתי לעצמי שאלה הרגלים שלי ולא של פרופ. טננבאום. עד אז הייתי עושה נעלים מיוחדות מותאמות לרגלי עם מדרסים בנויים בפנים.  מדרסים אלה שקעו מכובד משקלי. חיפשתי ומצאתי בבאר-שבע את אורתופדיה אלי, אצלו הזמנתי נעלים חדשות לחוד ומדרסים לחוד. מדרסים עם תמיכות שתמנענה את שקיעתן.  הנעלים עם המדרסים האלה שוב אפשרו לי ללכת בלי כאבים. המדרסים החזיקו מעמד שלוש שנים.  כל שלוש שנים נאלצתי להזמין מדרסים חדשים. מדרסים אלה היו טובים גם בנעלים רגילות.    

 

 

 

15  סכנה לקיום הקיבוץ 

לקיבוץ שובל היתה מסורת ארוכת שנים של התנהלות רווחית עד 1986 ועד בכלל.  כאשר יריב רייכר נכנס לתפקיד רכז משק, החלו מאזני הקיבוץ להראות הפסדים מצטברים. 

בנובמבר 1991 ראיתי לנכון להעמיד את רכז המשק, גדי רומם,  על העובדה המצערת שארבעת המאזנים האחרונים שפורסמו לשנים 1987, 1988, 1989, 1990 הראו גירעונות משמעותיים, שהסתכמו בגירעון מצטבר של 28.000 ש"ח לכל חבר שובל, או לגירעון מצטבר של 56.000 ש"ח (של דצמבר 1990) לכל משפחה תקנית בשובל.   לפי דיווחים שפורסמו בסקירון 1517 מספטמבר 1991, לא היתה אמורה להתחולל תפנית חיובית גם בשנה 1991.  לא הייתי פונה בנושא זה אל רכז המשק אם לא הייתי משוכנע  שניתן להחזיר את המשק לפסי רווחיות על ידי שימוש יותר כלכלי של משאבי ההון ומשאבי העבודה העומדים לרשותנו.  

כבר במאי 1991 הצבעתי על כך שסיכומי תפוקה 1989 - 1990 הראו מגמות שליליות בהתפתחות מדדים משקיים מרכזיים, כגון נתוני עבודה ונתוני תפוקה שפורסמו על ידי וועדת עבודה ועל ידי ריכוז משק. 

במכתבי הדגשתי שאנו נמצאים בתהליך של הנהגת שינויים רבים באורח חיינו הקיבוציים. על חלק מהם קיימת הסכמה בין מרבית חברי הקיבוץ. על אחרים לא קיימת הסכמה כזאת. ברם, - קיימת הסכמה בין כל שכבות הקיבוץ כי השינוי הראשון שחייב לעלות על סדר יומנו: החזרת המשק לאיזון ולרוויות נאותה.  

 

 

 

16. הרהורים ושאלות בתחום האסטרופיסיקה והקוסמולוגיה. 

בעקבות התערוכה האסטרונומית במרכז ג'ו אלון שוב צצו במוחי  שאלות בתחום האסטרופיסיקה והקוסמולוגיה. בדצמבר 1991 העליתי הרהורים אלה במכתב לפרוף. יעקב בקנשטיין. שאלות אלה היו:

1. המסה החסרה: האם עלינו לחפש את המסה החסרה  בעיקר בחורים השחורים אשר קיימים בדורנו?

2. מומנט הסיבוב של גלקסיות:  האם מומנט הסיבוב של הגלקסיות, כפי שהוא נצפה היום, יכול לשמש עדות לאירועים שהתרחשו סמוך לאירוע המפץ הגדול?  

3. שימור מסה ואנרגיה: מחזור החיים של היקום מורכב מתהליכים בהם הופך החומר לאנרגיה, וגם לתהליכים בהם מתגבשת האנרגיה חזרה לחומר. באופן זה שוב לא מדובר על שימור החומר, גם לא על שימור האנרגיה ביקום.  מדובר אם-כן על שימור כל החומר וכל האנרגיה ביקום.

חלק נכבד של המסה החסרה נמצא בחומר החבוי בחורים שחורים הקיימים היום. ברם, - חלק אחר של המסה החסרה גלום בצורות שונות של אנרגיות, האקוויוולנטיות לחומר, אנרגיות שמקורן בחור השחור הקמאי הראשון.

ביום 23.4.1992 השיב לי פרוף. יעקב בקנשטיין למכתבי הנ"ל.  הוא התנצל על האיחור בתשובתו. הסיבה: שתי תקופות מילואים. 

  1. המסה החסרה אינה בהכרח כולה בחורים שחורים. לא ידוע באיזו צורה היא קיימת.  סביר שהיא עשויה מגז של חלקיקים כלשהן,  הנמצא בין הגלקסיות ובתוכן.
  2. זו טעות לתאר  המפץ הגדול כדומה לחור שחור. אין דמיון בין היקום היום וחור שחור שכול מהותו היא התכווצות פנימה.  
  3. חשבון על בסיס נתונים אמפיריים מראה  שהיום רק 0.01% מהמסה-אנרגיה ביקום נמצאת בצורת קרינה מקרינות שונות המוכרות.  
  4. לגבי סיבוב הגלקסיות ישנם  עד היום ויכוחים בין הקוסמולוגים. לדעתי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בסוגיה זו.

 

 

 

 

1992 

1. הכנות לקראת נסיעה לגרמניה בקיץ 1992 .

2. עבודות במסגרת לימודי האנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בבאר-שבע.

2. א. שוויון ושינויים בתפיסת השוויון בקיבוץ.  השתקפות תהליך השינוי בתודעת חברי קיבוץ בלשו.

2. ב. שוויון בקיבוץ ושוויון בטבע.

2.  ג. על שוויון ערך העבודה.

2.  ד. יסודות הקיבוץ..

2. ה. שאלות על יסודות הקיבוץ.

 

 

1. הכנות לקראת נסיעה לגרמניה בקיץ 1992 .

לקראת נסיעתי המתוכננת לגרמניה בקיץ 1992 שלחתי מכתבים:

1. א. אל מורה בבית הספר התיכון הריאלי בעיר ארולסן, מר ברנרד יואחים צימר

1. ב. אל ראש עיריית רידה, מר ה.  פלדמן

1. ג. אל גברת אורזולה הסה,  הופקה, ברילון .2.

1. ד. אל גברת גרטרוד אופר,  ארולסן-מנגרינגהאוזן.   

 

                                                                                                                                                                                                      

2. עבודות במסגרת לימודי האנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בבאר-שבע.

2. א. שוויון ושינויים בתפיסת השוויון בקיבוץ.  השתקפות תהליך השינוי בתודעת חברי קיבוץ בלשו.

מבוא: השוויון הנהוג בקיבוץ בין חבריו מייחד צורת חיים זאת מכל מסגרת חיים אחרת. הודות  לתפיסה שוויונית עקבית הצליח הקיבוץ לבנות במשך 3 דורות  מאות יישובים חקלאיים תעשייתיים חיוניים, אשר אין בהם זה  ליד זה עניים ועשירים.

2. א. 1. השוויון:  מטרה בפני עצמה ?  או אמצעי  להשגת יעדים ? 

2. א. 2. שוויון וצדק חברתי.

2. א. 3. סיפוק צרכי חברים, מוגדרים היטב, ע"י מוסדות הקיבוץ ועל אחריותם.

סיפוק צרכים מוגדרים, בתקציב כולל, לפי העדפות החברים והתא המשפחתי.

סיפוק צרכים מיוחדים של חברים,  לפי שיקול דעת וועדות ומוסדות הקיבוץ.

2. א. 4. תמורה לתרומה.

2. א. 5. איזה שוויון רצוי בקיבוץ ? 

2. א. 6. שוויון והנוסחה הבסיסית של הקיבוץ.

2. א. 7. השפעות תהליכי שינויים חברתיים בעולם, - על תהליך השינויים בקיבוץ.

2. א. 8. יתרונות וחסרונות כלכליים, המתלווים אל שינויים בשיטות החלוקה בקיבוץ. 

2. א. 9. בזבוז והיעדר תמריץ לחיסכון.

2. א. 10. יתרונות לגודל בקנייה מרוכזת.

2. א. 11. שינויים בתהליכי קבלת החלטות וביישום הדמוקרטיה הישירה.

2. א. 12. סיכום: 

השינויים בתפיסת השיתוף והשוויון, והתאמתם לתנאי מציאות משתנים, הם  חלק מתהליך שינוי חברתי רחב ממדים, העובר על הקיבוץ. במהלך התהליך הזה עשויים  להתגבש דפוסים חדשים של שיתוף ושוויון בין אנשים חופשיים, במסגרת חברתית השואפת לפתח את עצמהיחד עם פיתוח מלוא הפוטנציאל של חבריה. הדפוסים החדשים שיתגבשו עשויים להיות שונים מקיבוץ אחד לשני. (המאמר השלם בתיק מספר 12)

.2  ב. שוויון בקיבוץ ושוויון בטבע.

אנו בקיבוץ - אך לשוא רודפים אחר השוויון:  שוויון, שוויון, ואין שוויון.   לכאורה, במבט סביב לנו, בטבע ובחברה האנושית, אין למצוא כל שוויון. להפך, בכל ניכר אי-שוויון בולט.  ובכל זאת, קיים שוויון. קיים שוויון אוניברסלי:  ניתן לו ביטוי ספרותי במשנה, בפרקי אבות:

"בעל כורחך אתה נוצר.

בעל כורחך אתה נולד.

בעל כורך אתה חי

בעל כורחך אתה מת."

זה חל על כל בני אדם, עשירים ועניים בריאים וחולים, חזקים וחלשים. זה חל על כל עולם החי, גם על כל עולם הצומח. זה חל על כל העולם האורגני.  זה גם חל על כל העולם האן-אורגני!   זה חל על  השמש ועל כל הכוכבים.  ראה הכתוב בתורה, בספר בראשית (פרק 3 פסוק 19) :

"כי עפר אתה,   ואל עפר תשוב"

וגם הכתוב בתנ"ך בספר קוהלת: (פרק 3  פסוק 20)

" הכול הולך אל מקום אחד.

  הכול היה מן העפר,    והכול שב אל העפר."  

כל זה מתאר שוויון אוניברסלי, החל על כל העולם האורגני וגם על כל העולם האן-אורגני.  שוויון זה חל על כל הכוכבים בשמים. כולם נוצרו מעפר ובסוף ימיהם הם חוזרים לעפר. אנו רואים היום בטלסקופים עננים של אבק וגז בהם נוצרים כעת כוכבים חדשים. עננים אלה מוארים באור של כוכבים צעירים המתהווים בתוכם. אנו רואים היום בטלסקופים ענני אבק עצומים, שרידים של סופרנובות, של כוכבים שהלכו לעולמם.

ברם, - זה הוא רק מחצית הסיפור.  בין השלבים המתוארים לעיל שולט האי-שוויון:

הרוב המכריע של מה שנוצר לא זוכה כלל להיוולד. 

המועטים מאוד יחסית  שזוכים להיוולד, נידונים לאי-שוויון קיצוני (בתוחלת החיים, במצב בריאותם, בחוזקם, בעושרם ובאושרם, וכו') 

גם בשלב האחרון של החיים אין שוויון כלל וכלל:  (יש מתים בנשיקה ויש מתים בסבל ובייסורים  רבים). 

 

2.  ג.  על שוויון ערך העבודה.

2. ג  1. מבוא: 

שוויון ערך העבודה נחשב לעקרון היסוד של התנועה הקיבוצית. דא עקא, לעקרון המופשט אין אחיזה במציאות של הקיבוץ בימינו. 

2. ג. 2. ערך העבודה של חברי הקיבוץ השונים איננו שווה באופן אובייקטיבי.

2. ג. 3. הקשר בין עלות הייצור וערך העבודה.

2. ג. 4. אי-שוויון ערך העבודה בין עבודה מקצועית ובלתי-מקצועית

2. ג. 5. אי-שוויון ערך העבודה בצרוף הון, לערך העבודה המופעלת בלי צירוף הון.

2. ג. 6. אי-שוויון ערך העבודה המופעלת עם הון שרוב מרכיביו הון עצמי לערך העבודה המופעלת עם הון שרוב מרכיביו הון זר.

2. ג. 7. אי-שוויון ערך העבודה המופעלת עם הון ועם מידע מעודכן לערך העבודה המופעלת עם הון ללא מידע רלוונטי מספיק.

2. ג. 8. אי-שוויון ערך העבודה המופעלת עם הון עצמי או זר, עם ידע בסיסי מעודכן,  במערכת ארגונית יצירתית ומפתחת, לערך העבודה המופעלת בצירוף הון וידע בסיסי מעודכן, במסגרת ארגונית קפואה על שמריה.

2. ג. 9. אי-שוויון ערך העבודה של עובד התורם בהתאם ליכולתו לערך העבודה של עובד אשר איננו תורם בהתאם ליכולתו.

2. ג.10. ערך העבודה כגורם ייצור .

2. ג.11. ערך העבודה כגורם יוצר.

2. ג.12. אי-שוויון ערך העבודה במחירים אלטרנטיביים.

 

המאמר "על שוויון ערך העבודה" בשלמותו הודפס כנספח לספרי: "שישים וארבע שנות קיבוץ" שיצא לאור בבית דפוס - אפעל בשנה 2006.   ניתן לקרוא בו גם באתר האינטרנט שלי :

http://global-report.net/joseph

 

 

.2 ד.  י ס ו ד ו ת   ה ק י ב ו ץ

עקרונות בסיסיים של הקיבוץ: (לפני הנהגת תהליך השינויים: ב-2002)

2. ד.1. הנוסחה הבסיסית של הקיבוץ:  (בצורתה הפשוטה הסטטית):

"מכל אחד לפי יכולתו , לכל אחד לפי צרכיו, בהתאם ליכולת הקיבוץ לספק צרכים אלה".

2.ד. 2. עיקרון העבודה העצמית.

2.ד. 3. שיתוף ושוויון.

2. ד. 4. שיתוף ביצור  +  שיתוף בצריכה.

2. ד. 5. עיקרון "שוויון ערך העבודה"משמע:  הפרדה בין התרומה והתמורה.

2. ד. 6. בעלות משותפת על אמצעי הייצור  ועל כל הנכסים.

2. ד. 7. ביטול הרכוש הפרטי בתוך הקיבוץ. 

2. ד. 8. אוטונומיה מלאה של הקיבוץ הבודד בתוך תנועה של קיבוצים.

2. ד. 9. מערכת ערבות הדדית רחבה וכוללת.  (ערבות הדדית שכאילו התקיימה עד  1988) .

* ערבות החבר לקיבוצו ולחברי קיבוצו.

*  ערכות הקיבוץ לחבריו.

*ערבות הקיבוץ לתנועה אליה הוא מסונף.

* ערבות התנועה לכל קיבוציה.  

  (הערה אשר נכתבה בסוף  2008:  עם פשיטת הרגל של קרן השומר הצעיר וקרן התק"ם בקיץ 1988 התפוררה שיטת הערבות ההדדית לרסיסים. גסיסת הערבות ההדדית היא בין  הגורמים שחוללו את תהליך השינויים שעובר מאז על כל הקיבוצים).

2. ד. 10.  הקיבוץ הוא חלק בלתי נפרד מחברת העובדים של ההסתדרות הכללית של העובדים    העבריים בישראל.  

  (הערה שנכתבה בסוף  2008:    עם התנוונות ההסתדרות הכללית ומכירת נכסיה הכלכליים, כולל בנק הפועלים, סעיף 10 זה חדל להיות רלוונטי.  )

 

 

.2 ה.  שאלות על יסודות הקיבוץ.

פרופ. גידעון קרסל ביקש ממני  לעשות עבודה יסודית על קיבוץ שובל, בדומה לעבודה שהוא ביצע על קיבוץ נצר-סירני. התנגדתי לכך נחרצות. ידעתי שמחקר כזה יוציא אותי במוקדם או במאוחר  מקיבוץ שובל. בכל זאת ביקשתי להשתמש בשיטת המחקר האנתרופולוגי, כדי לעמוד על הלכי הרוח של חברי קיבוץ שובל  על תהליך השינוי המתגבש,  בשיחות ישירות עם חלק מהחברים.  למטרה זו הכנותי שאלון על יסודות הקיבוץ במטרה לשמוע את דעות חברי לנושאים אלה. 

2. ה. הנוסחה הבסיסית של הקיבוץ:  "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו, בהתאם ליכולת הקיבוץ לספק צרכים אלה." :

2. ה. 1. האם, לדעתך, הנוסחה הזאת עדיין רלוונטית?

2. ה. 2. האם הנוסחה הזאת מתקיימת, לדעתך, בחיי יום יום ?

2. ה. 3. במידה ואתה סבור שהיא איננה מתקיימת: 

*מדוע היא אינה מתקיימת ?

* האם היא מתקיימת היום יותר או פחות מאשר בעבר ?

2. ה. 4.  האם היא מתקיימת אצל רוב חברי הקיבוץ, או אצל מיעוט בלבד ?

2. ה. 5. האם היא איננה מתקיימת אצל רוב חברי הקיבוץ ?

.2 ה. 6. האם קיומה או היעדר קיומה תלויה בקיבוץ ככלל, או בחבר כפרט?

2. ה. 7. האם אתה רואה צורך לשנות את הנוסחה הבסיסית הזאת ?

2. ה. 8. אם כן: לאיזה כיוון ?

2. ה. 9. מה הן לדעתך החולשות בנוסחה הזאת ?

2. ה. 10. מה הדבר הייחודי, שעושה אותה לנוסחה המרכזית של הקיבוץ ?

2. ה. 11. האם מוגבל ערכה רק לחיי  קיבוץ, או, האם יש לה ערך אוניברסלי ?

2. ה. 12. האם נוסחה בסיסית זו עולה בקנה אחד עם הטענה שהקיבוץ בנוי על שוויון ?

2. ה. 13. אם כן:היכן השוויון מופיע בנוסחה הבסיסית הזאת?

2. ה. 14. יש טוענים: הנוסחה הבסיסית אינה עולה בקנה אחד עם הטענה שהקיבוץ בנוי על  שוויון. אדרבא,  הטוענים כך גורסים כי יותר קל לגזור ממנה טענה שהקיבוץ בנוי על  אי-שוויון. דהיינו: כי הקיבוץ יכול להתקיים רק משום שחבריו אינם שווים.

.2 ה. 15. האם לדעתך מתן תמורה לתרומה סותרת את הנוסחה הבסיסית ?

.2 ה. 16. מה היא לדעתך "היכולת" של החבר, מה היא "היכולת של הקיבוץ ?  האם זאת  היכולת הסטטית, ברגע נתון של חיי החבר, או של התפתחות הקיבוץ? או, האם הכוונה ליכולת הפוטנציאלית, הגלומה בחבר, או הגלומה בקיבוץ ככלל ?    

2. ה. 17. האם אתה רואה את חשיבות הנוסחה הבסיסית בהיקשר:

*לפירוש הסטטי של "היכולת" ?

*לפירוש הדינמי  של "היכולת" ? 

*לצירוף הסטטי והדינמי של "היכולת" ?

2. ה. 18. האם אתה סבור שחברי הקיבוץ תורמים בדרך כלל לפי יכולתם ?

2. ה. 19. האם אתה מכיר מקרים שחברים אינם תורמים לפי יכולתם?

2. ה. 20. מה היא, להערכתך, המוטיבציה של  חבר(ה)  לתרום לפי יכולתו/יכולתה ?

2. ה. 21. האם לדעתך תרומת החבר(ה) בהתאם ליכולתו(ה)  תלויה:

*רק ברמת המוסר, המשמעת וההכרה של חבר(ת) הקיבוץ?

*בגורמים נוספים המשפיעים על תרומת החבר(ה) ?

*בהצבת החבר(ה) ע"י הקיבוץ בעבודה ו/או בתפקיד אשר מאפשרים לחבר(ה)  לתרום בהתאם ליכולתו(ה) ?

*באמביציה ובכשרון של החבר(ה)  לפתח את יכולתו(ה) ?

*באמביציה ובכשרון של הקיבוץ לפתח את יכולתו(ה) ואת יכולת חבריו/חברותיו ?

*בתבונת השילוב וההשתלבות בצוות ?

*באמביציה ובכשרון של החבר(ה) ליטול אחריות ?

*בטיב החלטות הקיבוץ ומוסדותיו ?

2. ה. 22. איך יכול הקיבוץ לשפר את תרומת חבריו/חברותיו לפי יכולתם ?  

2. ה. 23. האם החבר(ה) מסוגל(ת) לפגוע ביודעין, או שלא ביודעין,  ביכולתו(ה) לתרום לקיבוץ?  (לדוגמא:  על-ידי  שימוש בסמים) 

2. ה. 24. האם הקיבוץ יכול לפגוע ביכולת החבר(ה)  לתרום על-ידי:

*חיכוכים אדמיניסטרטיביים ?

*הפגנת זלזול ויחס משפיל ?

*דיכוי יוזמה ויזמות ?

*הדבקת סטיגמות ?

*הצבה בעבודה בלתי מתאימה ?

*הצבה בתפקיד בלתי מתאים ?

*תככים וקנוניות ?

*על-ידי שגיאות ו/או מחדלים ארגוניים ומנהליים ?  

2. ה. 25. לפי הנוסחה הבסיסית הקיבוץ מספק את צורכי חבריו בהתאם ליכולתו.  צורכי חברי הקיבוץ מתחלקים לפחות לשתי רמות בסיסיות:

1. צרכים בסיסיים ביותר של החבר(ה)  

 2.צרכים מעבר לבסיסיים ביותר של החבר(ה).

הצרכים הבסיסיים ביותר של מרבית חברי הקיבוץ וחברותיו הם שווים פחות או יותר, במיוחד בקיבוץ צעיר, המורכב משכב אחת, הומוגנית למדי מבחינת גיל, מוצא, ושאיפות.   קיבוץ צעיר בדרך כלל מוגבל  למדי ביכולתו לספק את צורכי חבריו. לכן הוא מספק רק  צרכים בסיסיים ביותר.  מאחר ואלה כאמור אחידים למדי אצל חבריו, לא מתגלה בשלב  היולי זה בהתפתחות הקיבוץ שום קושי מיוחד עם יישום הנוסחה הבסיסית: "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו, לפי יכולת הקיבוץ." 

קשיים ביישום הנוסחה הבסיסית של הקיבוץ מתעוררים במעבר הקיבוץ מקומונה של עוני  אל שלב הקומונה של רווחה יחסית. (המספקת  כל הצרכים הבסיסיים, וחלק מצרכים שהם מעבר לצרכים הבסיסיים של חבריה).  ברם, - חברי הקיבוץ שונים מאוד בנטיותיהם,  בכישוריהם. על-כן שונים מאוד ונפרדים מאוד גם צורכיהם (מעבר לבסיסיים ביתר).

2. ה. 26. האם לדעתך הקיבוץ,. או  החבר   צריך לקבוע:

*מה הם הצרכים (מעבר לבסיסיים ביותר) של חבר קיבוץ ?

*במסגרת מגבלות תקציב נתון, מה ההעדפות לסיפוק צרכים מעבר לבסיסיים  ביותר?

*במסגרת מגבלות תקציב נתון, מה הן ההעדפות בפיתוח יכולת החבר?

*במסגרת מגבלות תקציב נתון:  מה הן ההעדפות לחיסכון לעומת הצריכה השוטפת.   

2. ה. 27. סיפוק כל צורכי החבר ע"י הקיבוץ, בהתאם ליכולת הקיבוץ: האם פירושו קביעת הצרכים  האלה וסיפוקם  רובם ככולם באופן פיזי ישירות ע"י הקיבוץ ומוסדותיו, או, האם פירושו: העמדת אמצעים לרשות החבר, לשם סיפוק צרכיו בהתאם להעדפותיו ?  

2. ה. 28. האם קביעת צרכי החבר ע"י מוסדות הקיבוץ, והדאגה לסיפוקם לפי שיקולי העדפות הקיבוץ ומוסדותיו, לא יוצרת בהכרח:

*תלות בלתי נחוצה של החבר במוסדות הקיבוץ ?

*עומס יתר ובלתי דרוש על מוסדות הקיבוץ ?

*שטחי חיכוך ומריבה מיותרים בין חבר הקיבוץ לבין מוסדותיו ?

*מה רבותא  בקביעת צורכי אדם אחד והעדפותיו, על-ידי אדם אחר, או על-ידי  קבוצה אחרת של בני אדם?   

*האם אין שיטה זאת גורמת לבזבוז משאבים מצומצמים, לבזבוז אנרגיה  מכאן, - ולטיפוח נרגנות חסרת מוצא, מאידך ? 

2. ה. 29. הקיבוץ הקים מוסדות וועדות למכביר לסיפוק צורכי חבריו. חלק מהם עובדים על רמה  נאותה,  חלק מהם עובדים על רמה המותירה מקום רב לביקורת.  ניהול מוסדות צריכה  וניהול ועדות בתחומי הצריכה השונים על רמה נאותה, מצריך כושר ניהולי, לרבות כושר  ביחסי אנוש. בארגון הקיבוץ ניתן למוסדות הצריכה ולוועדות הצריכה מונופול, שאין חבר  הקיבוץ מסוגל לעקוף. 

*האם יש הצדקה לקיים מוסדות צריכה שמתנהלים על רמה לא נאותה ?

*האם הקיבוץ צריך לשאוף לקיים את כל מוסדות הצריכה וועדות הצריכה, או, -  האם עליו לשאוף לצמצום מוסדות, ועדות וענפים אלה לתחומים שהוא מסוגל  לנהל ולקיים אותם על רמה גבוהה?

*מי צריך לקבוע את מדיניות וועדות הצריכה וענפי השרות ?

*מה הקריטריונים להצלחה או לכישלון של ועדה או ענף שרות?

*מה הצפי של התפתחות רמת השירותים הניתנים לחבר ע"י ועדות וענפי שרות ?

*בכל רמת תקציב נתונה ניתן לתת שירותים ברמות איכות שונות, גם ברמות  כמותיות שונות. מי אחראי לביצוע אופטימלי  של תקציב מוגבל, נתון ? 

*האם להערכתך צריך לקיים ביקורת איכות במוצרים ובשרתים, המסופקים לחבר  בלעדית ע"י ועדות וענפי שרות ? 

.2 ה. 30. האם לדעתך צריך בטווח הארוך:

*לשחרר את חברי הקיבוץ יותר ויותר מתלות בוועדות וענפי שרות, ולשחרר את הקיבוץ יותר ויותר מנטל האחריות לספק ישירות את צרכי חבריו, מעבר לבסיסיים  ביותר?

*לחזק את וועדות וענפי הצריכה, האמורים להבטיח סיפוק צרכי חברי הקיבוץ השונים והאינדיווידואליים ?

*לאפשר לחבר קיבוץ בחירה בין: סיפוק צרכיו באמצעות ענפי שרות ומוסדות שירותים, המנוהלים ישירות ע"י הקיבוץ,- לבין תקצוב אמצעים לחבריו לצורך סיפוק צורכיהם  לפי העדפותיהם, במסגרת אילוצי תקציב נתונים. דהיינו: להעמיד את ענפי השרות  ומוסדות הצריכה של הקיבוץ בתחרות עם ספקים חיצוניים, בלתי תלויים בקיבוץ  ומוסדותיו ? 

*כיצד ניתן לדעתך למנוע  בטווח הארוך ניוון של ענפים ומוסדות, המיועדים לסיפוק  הצרכים של חברי הקיבוץ,  אשר:

1. נהנים ממעמד של מונופול מוחלט.

2. משוריינים בפני תחרות עם ספקי מוצרים ושירותים, שלא תלויים בקיבוץ ?   

3.ארגונם וניהולם מושפע ממגבלות בכושר ניהולי וכוח אדם  של קהילה  קטנה הנדרשת להקצות ממשאביה גם לארגון וניהול מערכות יצרניות ומוניציפליות. 

4. לא נקבעו קריטריונים להצלחה או לכישלון פעולותיהן ?

5. שיטת רוטציה מתמדת בניהולם, שמניעה אינם מעוגנים בצורכי ענפי הצריכה  או מוסדות שירותים לחבר, גורמת להחלפות מאוד תכופות של מנהלים, לרוב  ללא הכשרה מספקת של מחליפיהם.  

2. ה.31. איך משפיע לדעתך פעילות ענפי הצריכה וועדות הצריכה: .                 

א.על פיתוח יכולת הקיבוץ, לרבות פיתוח יכולת התפקוד שלו בסביבה תחרותית? 

ב.על פיתוח היכולת של חברי הקיבוץ וחברותיו, לרבות יכולתם לתרום לקיבוץ?

ג. על המוטיבציה של חברי הקיבוץ לעבוד ? 

ד. על מצבו הכלכלי של הקיבוץ ? 

ה. על מצבו החברתי של הקיבוץ ?

2. ה. 32. האם לדעתך קיים קשר בין תפקוד תקין של הענפים והוועדות בתחום הצריכה, ליכולת הקיבוץ לספק את צורכי חבריו בעבר, בהווה ובעתיד ?

2. ה. 33. האם לדעתך קיים קשר בין תפקוד תקין של הענפים והוועדות בתחום הצריכה, ליכולת הקיבוץ לתפקד באופן תקין בתחומי עיסוקיו הכלכליים ? 

2. ה. 34. האם לדעתך קיים קשר בין תפקוד תקין של הענפים והוועדות בתחום הצריכה, ליכולת הקיבוץ לקלוט בנים, עולים חדשים, תושבים וותיקים בארץ,  שיש להם אלטרנטיבות אחרות לפניהם ? ( מלבד הצטרפות לקיבוץ)?

2. ה.35. תקצוב האמצעים לוועדות הצריכה ולענפי הצריכה כוללת ברוב המקרים את ההוצאה הכספית הישירה, אשר כרוכה במתן השרות. היא אינה כוללת לרוב את עלות העבודה של חברי הקיבוץ ושל חברות הקיבוץ.  באופן זה מופעל כמחצית ממשאבי כוח העבודה המוגבל של הקיבוץ, ללא חשיפת העלות הריאלית  של השירותים המסופקים לחבר ע"י הקיבוץ.

*האם ניתן לפתח את יכולתו הכלכלית של הקיבוץ כשמחצית כוח העבודה מופעל ללא  שיקולים כלכליים?

*האם יתכן באופן תיאורטי  כי הכללת עלות העבודה בשרות המסופק לחבר ע"י הקיבוץ יראה שניתן לרכוש אותו שירות מבחוץ באותו מחיר, או אפילו במחיר יותר זול ?       

*בהיעדר מרכיב עלות העבודה בשירותים המסופקים לחברים, האם יתכן כי במשך הזמן הונהגו נורמות עבודה בשירותים המעלים את מחיר השרות מעבר למחיר השוק פי שלוש ? 

*מה המחיר הריאלי של העבודה  המושקעת בשירותים המסופקים לחברי הקיבוץ ע"י הקיבוץ?  האם זה המחיר הממוצע של העבודה, או המחיר האלטרנטיבי של עבודת  חבר(ת) הקיבוץ ? 

(הערה לשאלון הנ"ל  שנכתבה בדצמבר 2008, כ-16 שנים לאחר חיבור השאלון עצמו: מעיון בשאלון הזה על הנוסחה הבסיסית של הקיבוץ:  "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו, בהתאם ליכולת הקיבוץ לספק צרכים אלה." מתברר כי למחבר השאלון היו כבר בשנה 1992 ספקות לא מועטות בקשר  לישימות  ובקשר לתקפות הנוסחה הזאת בתנאי הקיבוץ בשלהי המאה  העשרים, כאשר הרוב המכריע של הקיבוצים כבר עבר משלב היולי של  קומונה של עוני אל שלב של קיבוץ המקיים קומונה של רווחה יחסית.  קל יחסית ליישם את הנוסחה הבסיסית הזאת כאשר קיבוץ עדיין שרוי בשלב של קומונה של עוני.  בשלב זה מספק הקיבוץ לחבריו ולחברותיו את הצרכים הבסיסיים ביותר, וגם את אלה רק על רמה נמוכה למדי. צרכים בסיסיים אלה שווים פחות או יותר, בעיקר עם מדובר בקיבוץ צעיר אשר עדיין הנו חד-גילי. 

מטרת הקיבוץ איננה להישאר לאורך זמן קומונה של עוני.  הרוב המכריע של הקיבוצים  שנוסדו עברו מזמן מן השלב של קומונה של עוני לשלב של קומונה של רווחה יחסית.  קומונה של רווחה יחסית מספקת את הצרכים הבסיסיים על רמה יותר  גבוהה.נוסף לזה היא מספקת לחבריה ולחברותיה גם צרכים שהם מעבר לצרכים הבסיסיים ביותר.  אבל צרכים אלה שונים מחבר לחבר, מחברה  לחברה, וממשפחה למשפחה.  מבין שורות השאלון מבצבצת השאלה: 

האם אין צורך לשנות את הנוסחה הבסיסית ולהתאימה לקיבוצים המקיימים קומונה של רווחה יחסית?  )

 

 

 

.2 ו. ש א ל ו ת   ע ל   י ס ו ד ו ת   ה ק י ב ו ץ

עקרונות בסיסיים של הקיבוץ: (לפני הנהגת תהליך השינויים: ב-2002 )

(שאלון זה הוכן במיוחד לקראת שיחה  עם יושקו).

2.  ו. עיקרון העבודה העצמית

"הקיבוץ הנה התאגדות חופשית של אנשים -----המאורגנת על בעלות הכלל על  הקניין, עבודה עצמית, שוויון ושיתוף בכל שטחי הייצור, הצריכה והחינוך.---"

2. ו.1. מה אומר לך עיקרון העבודה העצמית היום ?

.2 ו.2. מדוע קשור עיקרון העבודה העצמית ליסודות הקיבוץ ?

.2 ו..3. האם הפעלת עיקרון העבודה העצמית הוא:

*מטרה בפני עצמה ?

*אמצעי להשגת יעד, או יעדים ?

*איזה יעד, או איזה יעדים אנו מבקשים להשיג באמצעות הפעלת עיקרון העבודה העצמית ? 

2. ו. 4. ממה נובע עיקרון העבודה העצמית ?

2. ו. 5. האם יש להפעלת עיקרון העבודה העצמית השלכות על העסקה או אי-העסקה של  עבודה שכירה  בלבד?

2. ו. 6. האם המשמעות הכלכלית או החברתית של עיקרון העבודה העצמית זהה בתקופה של ראשית הקיבוץ, כאשר הקיבוץ היה קומונה של עוני, לזאת של הקיבוץ בימינו,  שניתן להגדירו כקומונה של רווחה יחסית ?

2. ו. 7. עיקרון העבודה העצמית, במובן של אי-העסקת שכירים במשק העצמי של הקיבוצים  הראשונים, נכפה על קיבוצים אלה  על-ידי המוסדות המיישבים, מטעמים לאומיים ציוניים. (כדי למנוע העסקת שכירים ערביים על אדמות שנרכשו ע"י  מוסדות התנועה הציונית.) האם יש לאספקט הלאומי, הציוני, רלוונטיות בחיי הקיבוץ במדינת ישראל בשנות  התשעים של המאה ?

2. ו..8. האם יש משמעות סוציאליסטית להפעלת עיקרון העבודה העצמית ?  אם כן:

*מה היא המשמעות הזאת ?

*במה מתבטאת המשמעות הזאת ?

*האם המשמעות הסוציאליסטית של עיקרון העבודה העצמית באה לביטוי  בהעסקה או באי-העסקה של שכירים בלבד ?

*האם יחסי עובד-מעביד מלווים בהכרח בתופעת ניצול השכיר ע"י מעבידו(יו) ?

*האם  תיתכן באופן תיאורטי תופעה של ניצול מעביד ע"י עובדים שכירים המועסקים על ידו ?

*במה מתבטא מהות הניצול של שכיר ע"י מעבידו ? (במידה וניצול כזה  קיים).

*אם יכולה להתלוות אל יחסי עובד מעביד תופעה של ניצול, אך לא בהכרח היא מתלווה אליה תמיד, האם ניתן להגדיר את הפן הסוציאליסטי כניסיון לבנות  סיג לגדר ?  כניסיון למנוע כל צל של חשש לניצול אדם אחר ?

*האם יחסי עובד מעביד, אשר בעליל אין עמם אפילו שמץ של ניצול כלשהוא, סותרים את עיקרון העבודה העצמית ? 

*האם קיבוץ המעסיק שכירים, חדל להיות קיבוץ ? או נהיה קיבוץ נחות ?

*האם קיים קיבוץ שהוא וותיק יותר מעשר שנים, שאינו מעסיק שכירים באופן ישיר בייצור סחורות ובייצור שירותים ?

*האם קיים קיבוץ שאינו מעסיק שכירים באופן בלתי ישיר, בארגון קניות  אזורי שבבעלותו, במפעל אזורי, או במרכז התנועתי הארצי שלו ?

*האם הפעלה נכונה ומלאה של עיקרון העבודה העצמית בתנועה הקיבוצית  מחייבת לאייש בחברי קיבוצים בלבד את כל המשרות בתוך הקיבוץ הבודד,  במפעלים האזוריים ובמרכזי התנועות ?

*רק משק אוטרקי בלבד מסוגל לקיים את עיקרון העבודה העצמית (במובן של  אי-העסקת שכירים) בכל שטחי הפעילות המשקית והחברתית. האם כוונת  עיקרון העבודה העצמית המונח ביסוד ההוויה הקיבוצית, לבנות את הקיבוץ  כמשק אוטרקי, מנותק מן המשק ומן החברה בארץ, ומן המשק העולמי ?

*אין בכוונת הקיבוץ  הבודד והתנועות הקיבוציות לבנות את משקם ואת  חברתם כאוטרקיה סגורה ומבודדת.  מאידך, גם לא ניתן לקיים את כל  מערכות הקיבוץ הבודד והמפעלים בבעלות של קיבוצים, על טהרת העבודה  העצמית, במובן של אי-העסקת עובדים שכירים. האם מציאות זאת סותרת:

1. אפשרות לבנות משק וחברה על יסודות של עבודה עצמית ?

2. את החזון הסוציאליסטי של הקיבוץ ? 

*בכל שלב משלבי התפתחות הקיבוץ הוא דרש מחלק של חבריו לעבוד כעובדים שכירים אצל מעבידים פרטיים, או מוסדיים, שאין לקיבות כל שליטה עליהם. בהנחה שיש גורם ניצול בכל יחסי עובד-מעביד, מה הניע את מוסדות הקיבוץ  להפקיר את חבריו לניצול מעבידים חיצוניים:

1. כשהקיבוץ היה קומונה של עוני ועדין לא היו ברשותו אמצעי יצור ?

2. כשהקיבוץ הוא קומונה של רווחה יחסית וברשותו אמצעי ייצור רבים?

*קיבוצים לא מועטים קיימו בעבר ומקיימים בהווה מפעלים וענפי יצור בלתי רווחיים. אם מועסקים בהם שכירים, איך מתבטא ניצול העובד ע"י המעביד במפעלים ובענפי ייצור גירעוניים אלה ? 

 

2. ו. 9. במידה ולרשות הקיבוץ נמצאים אמצעי ייצור, וחלקם לא מנוצלים בגלל מחסור בידיים עובדות, וכתוצאה משימוש בעבודה עצמית בלבד ו/או משיקולי נוחיות של חברי הקיבוץ  וחברותיו, ובמידה שמחוץ לגדר הקיבוץ שורר חוסר עבודה המוני, ועולים חדשים  וותיקים גם יחד מתדפקים וצובאים על לשכות העבודה: .. 

א. מה היא ההצדקה של אי-הפעלת אמצעי הייצור הקיימים בעזרת עובדים  שאינם חברי קיבוץ, היינו ע"י עובדים שכירים ?

ב.מה היא ההצדקה לצבור הפסד כתוצאה משימוש חלקי בלבד של הון המושקע באמצעי ייצור אלה ?

2. ו. 10. הזדקקות לעבודה עצמית בלבד מגבילה את כושר התפעול התקין של המשק והחברה  הקיבוצית.  מספר מגבלות מכבידים על ניהול של חברה סגורה קטנה, המצמצמת את  בחירת המועמדים  לעבודות מקצועיות ולתפקידי ניהול מרכזיים ומשניים, ממאגר  מוגבל מאוד של חבריה בלבד.

א. האם קיימת סכנה של ירידה מרמת ביצועים אופטימלית נדרשת ואפשרית, אל רמת יכולת מקרית של החברים ה"פנויים"?

ב. האם קיימת סכנה טיפוח מונופולים מקומיים של בעלי שררה, אשר לא ניתנים לעקיפה, בגלל מגבלת העבודה העצמית ? 

ג. האם קיימת סכנה של ייקור מתמיד של שירותים עצמיים , מלווה בירידה  מתמדת של רמתם  - כתוצאה מ: 

*היעדר גורם התחרות.?

*היעדר לישוב ערך העבודה בשירותים המסופקים.?

*השלמה עם ביצועים ברמה תת-אופטימלית ?

2. ו. 11. עיקרון העבודה העצמית מרתק אחוז גבוה של חברות הקיבוץ בענפי שירות למיניהם.  בדור המייסדים.השלימו מרבית החברות עם הכרח עבודתן בענפי שרות אלה. 

א. האם לדעתך ניתן יהיה להסכים את הסכמת דור ההמשך להפנית מרבית  החברות לענפי שרות ולעבודות הדורשות מיומנות לא גבוהה ?

ב. האם לדעתך העסקת מרבית חברות הקיבוץ בענפי השרות עולה בקנה אחד עם רצון החברות האלה?

ג. האם העסקת מרבית חברות הקיבוץ בענפי השרות של הקיבוץ, עולה בקנה  אחד עם אופטימיזציה כלכלית של שימוש בכוח עבודה המוגבל ? 

ד. האם אתה שותף לסברה שחברות הקיבוץ והרווחיות הכלכלית השוטפת, אלה הקרבנות העיקריים של הפעלת עיקרון העבודה העצמית (במובנו המקובל) ?

ה. האם לדעתך יש סיכוי לשיטה הקיבוצית לאורך זמן, בהיעדר שוויון  הזדמנויות בבחירת מקצוע ובפיתוח מיומנויות של חברים וחברות בקיבוץ ?

.._________________________________________*  

חיבור שאלון מפורט זה על מהות שתי סוגיות מרכזיות ביסודות הקיבוץ, כלשונם  ב-"תקנות הקיבוץ",  מצביע בוודאי על הביקורת הנוקבת שלי על יסודות אלה של הקיבוץ בראשית תהליך השינויים בשנים 1991-1992.  ראיתי בתהליך השינוי תופעה חיובית, תהליך מחויב המציאות. סברתי:  אם הקיבוץ רוצה להתקיים ולמלא את ייעודו במאה העשרים ואחד, - הוא חייב להתמודד עם ניסוח מחדש של יסודות הקיבוץ.  אלה נוסחו לפני קרוב למאה שנים במציאות אשר היתה שונה מאוד מן המציאות בה נתונים הקיבוצים בסוף המאה העשרים, ותוקנו (ולא לטובה) ב-"תקנות הקיבוץ", שלושים שנים קודם לכן.   

אם מדובר על שינויים שיש להנהיג אותם בחיי הקיבוץ, אזי ברור שלחברים שונים דעות שונות באשר למהות השינויים המתבקשים.  הודות לשיחות עם חברים שונים יכולתי לעמוד על הלכי הידיעות אשר נתגבשו אצל אותם החברים.  הלכי דעות אלה הטביעו את חותמם על תהליך השינוי בעשר השנים הבאות.  

(המשך יבוא...)

[1]  ראה:

 Joseph A. Schumpeter     CAPITALISM. SOCIALISM AND DEMOCRACY, Third Edition:  HARPER AND ROW PUBLISHERS, NEW YORK  1950.

[2]  ראה:   ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק 23



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה