אישים

הנשיא שמעון פרס ביקר בסוף השבוע בישיבת פוניבז' בבני ברק ואמר לתלמידי הישיבה: "אני מאוד גאה שמדינת ישראל וצה"ל הסכימו לשחרר צעירים שמקדישים את חייהם ללימודים" (מן העיתונות).

בכל פעם שאני נתקל מחדש במאמריו של גלעד שרון המתפרסמים בקביעות בידיעות אחרונות, איני יכול שלא להיזכר במאמרים שפרסם מדי פעם בעיתון זה, במחצית השנייה של שנות התשעים, אביו – ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.

את דו'ח גולדסטון כינו בין היתר "אנטישמי" ודבר זה מעלה את שאלת האנטישמיות והיהודים - לא יהודים כנרדפים, קורבנות האנטישמיות, כי אם יהודים בצד הרודף, היהודי בעצמו כאנטישמי.

"שר החוץ אביגדור ליברמן איים על הנשיא אסד בנאום באוניברסיטת בר-אילן כי במלחמה הבאה הוא ומשפחתו עלולים לאבד את השלטון בסוריה. ליברמן שיגר גם דברי אזהרה כלפי ראשי הרשות הפלשתינית" (מן העיתונות).

העסק רשום על שמו של בנימין נתניהו. המציאות שונה.

השבוע הייתה לי שעה של אושר. הייתי בדרכי הביתה, כשבידי ספרו החדש של ויליאם פולק על איראן. אני מעריך מאוד את האיש החכם הזה, לשעבר בכיר במשרד-החוץ האמריקאי.

זה היה עלול להיות שיא הקיטש הפוליטי. בנימין נתניהו ועשרה מחברי ממשלתו עמדו לקיים ישיבה משותפת עם אנגלה מרקל ועשרה שרים גרמניים. לשם מה? סתם ככה, כדי להפגין עד כמה גרמניה אוהבת את ישראל.

הלכה מאתנו הסופרת נעמי פרנקל. בחייה חוותה, רשמה ותיארה את פרקי החיים של היישוב היהודי, ואחר כך המדינה היהודית, משנות השלושים של המאה שעברה ועד ימינו – שלושה דורות: מהפכים מדיניים, חברתיים ותרבותיים, שבכולם היתה במרכז ההווייה. ולא שנקלעה לתוכם בעל ...

בגלל החריפות היוצאת דופן שלהם קראתי פעמיים את הדברים שערוץ 7 ציטט ב- 15.11.09 מפיו של יעקוב כץ (כצה'לי), יושב ראש האיחוד הלאומי. כץ אמר שהוא מאמין לפרס שהבטיח, כי דבריו על נסיגה מן הגולן ומיהודה ושומרון – הכל מתואם עם נתניהו. כץ צודק, כמובן, מפני ...

תומאס פרידמן מה"ניו-יורק-טיימס", כוכב תקשורת אמריקני, הגיע לתובנה שלא הישראלים ולא הפלשתינים מעוניינים ב"תהליך השלום" וארה"ב, בלחצה על הצדדים, רק מפריעה להם להסתדר בדלית ברירה בעצמם.