אובמה, מיטשל וההתפתחויות האחרונות באיזור

עוד מוקדם לקבוע לגבי אובמה שהוא יפיק את הצלילים שמצפה ממנו ההגמונייה בישראל. ניראה שאובמה מייצג מה שהיה סיוט גדול של ישראל לפני 20 שנה - שהמיעוטים יתנו את הטון בארה"ב ולא הוואספיות.

אובמה חייב להתחיל מנקודה הנראית כהמשכיות. עם זאת, ממש כלנין, הוא מוציא מייד עם עלותו לשלטון צווים אקסקוטיביים. יש כאן יותר מסגנון. הרי ההשהייה והסחבת ביחס לשינוי המיוחל מצטיירים על ידי חשיבה רדיקלית כמקור להשתהות הסבל.

אובמה צמח מתוך הרוח המהפכנית (כמוהו כרם עמנואל) של התנועה לשוויון השחורים וכמובן של "האחים" *, הגם שהוא ממסך זאת. הוא מעוניין להמשיך בדרכו בלי להתקל בהתנגדות חזקה מדי היכולה להיות רצחנית.

אמנם, אובמה הוא אולי חלק מהקפיטליזם האמריקני, אבל יש כאן מרחב רב, וידוע שהוא מעריץ של לורנס איש ערב, ורואה בעצמו אולי ערביסט. הדבר עשוי לזרוע אור על אמירתו הזהירה בנאום השבעתו על התפייסות עם העולם המוסלמי "למען האינטרסים המשותפים". בדומה לסין במדיניות החוץ שלה, הוא מנסה לשנות את הטון של מעצמה שואפת הגמונייה. יתכן שאמירתו בנאום הכתרתו על כך ש"נתנגד לאלה השואפים באמצעות טבח חפים מפשע להשיג השגים", בהקשר בו האמירה הזאת נסובה בתקופת מלחמת עזה על ישראל, היא דו משמעית; כמו גם מיידיותו בטיפול "אגרסיבי" בנושא הפלשתינאי.

הנושא הפלשתינאי מייצג את שחצנותו השרירותית והיהירה של האימפריאליזם הלבן ביחס לאיסלאם והתרבות הלא וואספית, וכך הוא ניתפס אצל רבים בארה"ב ובעולם, כולל אצל "האחים".

מצטייר כי עידן השליחים החלקלקים-חייכניים כדניס רוס ודומיו בתקופת קלינטון החביב – שרק כרכרו-ועסקו ב"מסע דילוגים" (עוד ביטוי של תקופת קלינטון) ממנהיג איזורי אחד למשנהו – בבחינת הלבנת מפעל ההתיישבות המואץ בשטחי הכיבוש, עידן זה חלף ללא שוב.

כבר בשלב זה איפס הממשל החדש כל "הישג" אפשרי לו שיחרו מחרחרי הטבח – עקירת יוקרת החמאס (שהינו מוסלמי- סוני, אגב) בגדה, בעזה ובעולם המוסלמי; המשך המצור. טרור בלבבות.

אנו רואים את אובמה מצלצל מייד  למחרת הבחרו לעבאס ואולמרט, ובאותו יום נסוגים הטנקים הישראלים בבהילות מהרצועה. ג'ורג' מיטשל, ממוצא לבנוני, נישלח לאיזור, כשאובמה מדגיש שהוא נותן לו גיבוי מלא, ובצילומי ערוצי החדשות נראה חיוך מנהיגי ישראל לידו כאילו בלעו עיסה באושה.  על סדר היום של השליח האמריקני, כשהעמיתים הישראלים נענים ככפויי שד - חיסול מיידי של המצור (''פתיחת המעברים'') תוך הסכם עם החמאס. שנית, איחוד לאומי פלשתינאי (בחסות מצרית וסורית). שלישית - הידברות עם החמאס, מה שישראל ברחה מממנו כאש - בעירוב מצרים. רביעית, שחרור למעלה מאלף עצירים תמורת גלעד שליט. זורקים לציבור בישראל איזה סיפור על שמירה ''מהברחות'' של מעבר רפיח - כשאין לזה שום מימוש בפועל.

אחרי השיחה עם עבאס ומנהיגים נוספים באיזור סביר שמיטשל גם ידבר על הסדר מהיר לפינוי ההתנחלויות. ואכן ממשלת אולמרט, מתוך ציפיה לגרוע מכל, ממהרת לפרסם את ה"הסכם" שהישיגה היא בשיחות הסיזיפיות עם עבאס – פינוי 60 אלף מתנחלים (מתוך 290 אלף מתנחלים ב-120 התנחלויות ובעשרות מאחזים).  נוכחות הממשל החדש גם מקרינה אקלים מסויים, שסביר שבלעדיו לא היה מואצת התביעה בספרד כלפי 6 מהצמרת הביטחונית הישראלית, ורו"מ טורקייה רג'פ טאיפ ארדואן  יתכן והיה מהסס יותר בטרם היטיח קבל העולם  בפסגה בדבוס: "הישראלים הורגים אנשים" ומתקבל בתשואות של רבבות בחזרתו לאיסטנבול.

עכשו גם שום ישראלי אינו יכול להראות את האף שלו בטורקיה ובמדינות רבות. מה יצא לנו מהמלחמה הזאת? את המעברים פותחים, כרצון החמאס, עבור גלעד שליט נשלם את מלוא המחיר שישראל בקשה לחמוק ממנו. גל ענק של אנטישמיות בעולם בעקבות פשעי המלחמה שנחשפו לכל העולם, רק לא לאזרחי ישראל.

______

* "האחים"  - מדובר ברדיקליזם השחור - "האירגון לאחדות האפריקנים-אמריקנים" (OAAU) אותו ייסד מלקולם X  ב-1964  ו"אומת האיסלאם" המזוהה עם אלייז'ה מוחמד ומלקולם X (1962).