לאומיות וגווניה: שכל ישר פרגמטי מול קונסיסטנטיות רדיקלית (תשובה למגיב רדיקלי)
07/05/2005
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&thold=-1&mode=nested&order=0&sid=3492#25324
אכן, לאומיות עשוייה להיות מחליאה, חונקת, צדקתנית יתר ודורסנית - ומשביקה כל רוח חופשית. אפילו ההומור החופשי והטיבעי וגילויי הספונטניות של הרוח החופשית עשויים לתת לאנשים ששרירי התחת מכווצים אצלם בהצדעה לדגל - תחושה של עלבון, כאילו אתה לועג ומתנשא על הבליהם (אולי לא בכדי - אכן קיים כאן ניגוד מהותי).
זוהי הלאומיות שאנחנו יותר יותר מתוודעים אליה כאן, כשטיבה הדורסני והפורע נחשף, ודווקא זה מביא אנשים במעין דיסוננס קוגניטיבי להתבצר סביבה. והרי אנשים רבים - ככל שמה שהם דוגלים (ועליך לזכור גם שהציונות, ממש כמולך - תובעת קורבנות והקרבה רבה) ככל שמה שהם דוגלים בו מנוגד לאנושי והספונטני והחיוני שבנו - הרי שבמידה שהמציאות טופחת על פניהם (הסתירות בין הרטוריקה למציאות) כך יטו יותר להתבצר בעמדותיהם. זאת בדומה לבני אמונות איזוטריות וכתות מסוג כת כורש בארה"ב, שכאשר "סוף העולם" לא היגיע במועד הנקוב, התבצרו עוד יותר מסביב לאמונתם תוך חיזוקה בטענות אד-הוק נוספות.
אלא שמה רע בלאומיות השוודית, או הדנית או הפינית למשל? אוכלוסיה בוגרת, מאוזנת בגישותיה. מדינת רווחה. מרחב פעולה ויוזמה רב. תרבות אמיתית, ולא צעקנות רדודה או מימיות שמנונית.
ברור הוא שיש הבדלים של דרגה בין לאומיות ולאומיות, ואותה הבנה פרגמטית היא אולי כל מרחב ההצדקה והתימרון שנותר לנו במסגרת הלאומיות, שהינה אמנם מסגרת בעיקרה רופפת, ולכן מספיק רחבה. והרי זו גישה החוברת גם לשכל הישר.
יתכן שעמדתך קוהרנטית יותר, ומצביעה על סתירות מבניות בתוך הלאומיות הליברלית, אך עליך לזכור שגם עמדת הימין הקיצוני היא מערכת נטולת סתירות פנימיות, וכך היה גם הפאשיזם של מוסוליני, או אפילו גישותיו של ז'ורז' סורל.
ככל שאתה מציב מערכת קוהרנטית וקונסיסטנטית יותר בחיים הפוליטיים, הרי הדבר עשוי לבוא הן על חשבון הצבת פילטרים המסננים סתירות בין האידאה לממשות בבחינת "הסתירות מהוות עדויות לא רלוונטיות". והן במחיר הגברת הסיבוך התיאורטי התרצני. זאת כשם שהתורה הגאוצנטרית של פתולומיאוס ניזקקה ליותר ויותר סיבוך מבני תרצני, ככל שהתגלעו סתירות בין תצפיות אמפיריות והתורה המקורית.
אך בעיקר, מבחינת פרקסיס, מחיר הגישה השיטתית מאד עשוי להיות הידחקות מהיכולת ליצור בקרות מושגיות במילייה הציבורי בפני השילטון.
גישתי, המוגדרת על ידך כאוטופיסטית פוליטית, אך שעדיין מעוגנת במרחב הקומון-סנז של ההמון, יכולה להשפיע עליו מושגית ולהביא לשיפור. או לשיפורים מתקדמים בזמן.
מאידך, גישתך אף שהיא אולי ללא דופי באופן מושגי, נניח, ומסבירה היטב את הבעיות בהם אנו ניתקלים על כל צעד ושעל, עדיין מחיר האחיזה בה הוא התקלות בחוסר אמון ההמונים. והסתגרות הכרחית, הדומה, להבדיל, לקומץ איזוטריסטים האוחזים באמת האולטימטיבית, לגישתם. רק שההסתעפויות של גישתם הירחיקו מהם את ההמונים.
מהפכת אוקטובר באירופה והמהפכה הסינית במזרח היו במידה רבה סיטואצייה חד פעמית. ובינתיים אידאולוגיה זאת, שאמנם לא חזתה במקורה את הביורוקרטיזציה העריצה הסטליניסטית, זו הטמונה בצורך לחלק נכסים מחדש, ובעיקר, את רצון הכוח הקבוצתי-אוליגארכי כגורם אוטונומי, זוכה כיום לאי-אימון נירחב.
ועדיין אני יכול לתת הסברים חילופיים סבירים לתופעות בעייתיות רבות בהם אנו ניתקלים, תוצר אינטרסים הגמוניים ריכוזיים במדינתנו. זהו מרחב העיצוב וההשפעה שיש לי/לנו כאן.
אני/ו יכול לבצע גם אינטגרציות כוללות יותר, אך עדיין חלקיות, במסגרת מערכת יחסי היצור הקיימת. ואפילו לאמר דברים חדשים מסוג: "בגלל מגמות מאיינות והנחות סך-0 חזקות התפתח בישראל קפיטליזם מנוון". אני יכול להציע שינויים חלקיים, ובעיקר אולי, לקדם מרחבי תודעה אחרים, אצל אנשים רבים, במסגרת הבנות השכל הישר הרווחות.
אך איני "אבוד" לכם, אנשים יקרים ובעלי נשמה ותבונה רבה - אני מקווה שמדיאלוג בונה ניצור, האנשים החושבים ביננו, צורות הבנה והסתכלות חדשות, שיהיו קונסיסטנטיות גם עם גישתך.
תודה לך,
מיכאל
ראה נא התייחסות חדה יותר מושגית לגישתי כאן:
http://mann.journal.lab.co.il/thread_59
_____________________________________________
יצירת שינויים בונים מהפכניים במציאות החברתית-כלכלית: גישה רדיקלית קונסיסטנטית וחד- קווית, או פרגמטיזם מערכתי-סימולטני?
|
פער פקטור הזמן הלא ניתן לגישור בין הרצוי החד-קווי למצוי |
|
|
|
מיכאל שרון יום ד', 16/04/2003 שעה 12:24 |
|
|
|
נמרוד,
הנקודה בבחינת הפער בין הרצוי למצוי היא הזמן, או תהליכי השיבוש של הקאונטר-קידמה החלים והמתרחשים בזמן.
אין זאת נקודה טריביאלית. כך למשל הליברטריאניזם מתווה סכמה משכנעת בבהירותה, של כל שרות חברתי, המסופק באמצעות כוחות השוק, כשנושא הסעד והתמיכה במצב של הדלדלות אמצעים מכוסה באמצעות הרחבת הקונספט של ''ביטוח'' (בדומה ל''ביטוח חיים או ביטוח בריאות".)
היתרון שבסיטואצייה הליברטריאנית הוא היעלמות גורמי עריצות קולקטיביסטים, המנצלים את מיקומם כחולשים על המשאבים הציבוריים הנאספים מהעם בכוח הכוח המדיני האלים והכפייה, זו הבולמת באופן שרירותי גם טרנסקציות מועילות ומקדמות, אלטרנטיביות לטרנסקציות ה''קנוניות'' במדינה.
אבל תמיד נאמר כאן - אילו רק.
''אילו רק'' המערך הכולל הזה היה קיים כבר בפועל, הרי שכל נידבכיו היו תומכים זה בזה, והיתה כאן ראשיתה של חברה מופלאה (באנלוגיה על דבריו של המפרי בוגרט אודות ''ראשיתה של ידידות מופלאה".)
האם ניתן להגיע אליו בדרך הדרגתית ואבולוציונית?
זו השאלה הגדולה, שכן בכל שלב *חלקי* בדרך ישולם מחיר נורא על ידי מגזרים שונים ופרטים (זקנים, ילדים שלא יוכלו לרכוש השכלה טובה, צעירים חסרי כל וכד').
בנוסף, גורם הזמן הוא גם גורם הקאונטר-קידמה, בו סביב הקשיים הזמניים תופסים ספין גורמים המגוייסים במשים או מתוך חוסר הבנה ותמימות - לעיתים אוטופיסטית (כגון כמיהה בנוסח ז'אן ז'אק רוסו לעידן ''הטבע התמים'' או ה''פרא האציל'') להחזרת האנושות אחורה, לעידני העריצות הקמאית.
לכן, ובהקשר זה נוסדה הקונספצייה במאה ה-18 של "מהפכה רדיקלית'' - קונספציית השינוי הרדיקליסטי.
הבעייה שקונספצייה רדיקלית, ולא אבולוציונית המשמרת יסודות מעולים קודמים, שופכת תכופות התינוק עם המים, וגולשת מתוך ''כוונות טובות'' לגישה סלקנית (אלימינטיבית, כפי שאני מכנה אותה) של איון היסודות ''בולמי הקידמה'' באמצעות גיליוטינות נוסח רובספייר וסן ז'יסט או סטלין ופול פוט. כבר הוגי דעות בריטיים בראשית המאה ה-19 היצביעו על כשלי המהפכה הצרפתית ורוח העריצות והדמים שהרדיקליזם חסר הסבלנות הישליט בשם ''הרצון הכללי'' או האצנות בשם רוח הדברים ורוח ההיסטוריה.
אכן בפרקטיקה הרדיקליזם עשוי להביא לאלימינטיביזם (סלקנות) וכינון נישה שילטונית של עריצות הרמטית, חסרת סובלנות ונימהרת, ועד מהרה יבלוט שוב הפער בין הרטוריקה לפרקסיס.
מכאן, שאם גורם הזמן מציג פער בלתי ניתן לגישור למעשה בין הרצוי - הסצינה המוגמרת - ובין המצוי בכל נקודה בזמן, אזי יש לעוקפו.
הדרך לכך היא באמצעות הקונספצייה של סימולטניות שקידמתי למשל בספרי המדעי ''חלוקת קשב'' מהאספקט הקוגניטיבי, וכן שקידמתי בהקשרים אחרים.
מדובר בפעולה בו זמנית ב*כמה ערוצים*, המאופיינת בגישה *תהליכית* ואינטרקטיבית, תוך *תוכנית אב מינימליסטית* (ראה נא גישתי למהפכה בחינוך, להלן).
הפעולה הרב ערוצית, אינה שואפת לזיקוק ה''עיקרון הטהור עד הסוף'' - גישה הננקטת על ידי כל מהפכן מדיני/חברתי, וסופה שמביאה בצידה הרטורי לקטבים של פלפול-יתר וסכולסטיקה ותרצנות המתרחבת והולכת.
המציאות והפרגמטיקה שלה הינה כאן היסוד הראשוני, והרב ערוציות או הסימולטניות הינה הדרך המובנית בתוך הקוגניציה של האדם להתמודד איתה באפקטיביות ולפרוץ קדימה, דרך שרובנו שכחנו. שכן המציאות היא סימולטניות. |
|
|
|
|
מיכאל שרון יום א', 13/04/2003 שעה 5:08
בתגובה לנמרוד ברנע |
|
|
|
נמרוד,
אינדיוידואליזם הוא תנאי בסיסי להגברת העושר בראש וראשונה, וכן לקידום המדעים, הטכנולוגיה, הרוח והאמנויות, באשר הוא מאפשר הן המצאתיות והן רוח חופשית ויוצרת. והן דיוק ואפקטיביות בעשייה.
חינוך אפקטיבי של האוכלוסיה, כזה המעלה רמתה ואת האקטיביות המחשבתית, הינו עניין הדורש משאבים רבים.
רק באמצעות הגברת העושר החברתי ניתן אם כן ליצור חינוך אפקטיבי.
חלק מהמימון יכול להיות ציבורי, וחלק - על בסיס פרטי.
יש להבין שחינוך סביר ניתן בישראל כיום רק למיעוט אליטיסטי.
יש לתת חינוך מעולה לכלל האוכלוסיה, ודרושה לכך קודם כל מהפכה (ולא רפורמה) בחינוך, ובתפיסה החינוכית, ברמת המורה, ובגישות ההוראה. מה שקורה כיום זה סקנדל נורא.
אתה רוצה אוכלוסיה תוססת ובוגרת וחכמה ולא דביקה, בריונית, וצינית; ובעלת מיומנויות - תן חינוך נכון.
אשר לדבריך על אוטופיזם - אכן חברה קומוניסטית הינה אוטופיזם. אך לא קהיליות קטנות ויוצרות של אנשים חופשים ברוחם. גם אנשים שיושבים בהרים, יכולים לייצר ולהנחית רעיונות טובים, וראוי שבחיים החד פעמיים האלה, כל פרט יבחר לעצמו צורת החיים שתפיק ממנו המירב.
בתנאי שיוכל לבחור. לשם כך דרוש חינוך. כפי שאמר טוני בלייר (הוגה ה''דרך השלישית'') ''מטרותי הם שלוש: חינוך, חינוך ושוב חינוך''.
צריך לצאת מהנחה שאין זמן. לעולם אין זמן. לכן, במקום לבנות על דרך האנלוגיה ''נתיבי איילון'' או ''רכבות תחתיות'' הדורשים משאבים רבים ושנים רבות - יש לפרוץ מייד בכמה נתיבים, סימולטנית. גם מימון ציבורי וגם חינוך פרטי.
יש לדחות לגמרי את הרעיון של תוכנית אב העוסקת בכל פרט ופרט - זוהי קונספציה סוביטית שאין לממשה, ועתירת כשלים ודיווחי כזב על הצלחות בביצוע.
הגישה צריכה להיות עשייה אינטרקטיבית, כזו הנמצאת בהיזון חוזר מתמיד עם מה שכבר קיים ונעשה, תוך מגמה מתמדת לפתח הלאה. לימוד ותכנון נוסף תוך כדי עשייה, עם כמה קווי מתאר ראשוניים, המהווים קונספצייה מהפכנית ביחס לקיים.
חשובה הרוח הבונה, שבהמשך תצמיח תכנונים גם מדוייקים וגם בעלי השראה בפיתרון בעיות אפקטיבי בנושא - ולא הדקדקנות הראשונית. לעולם חשוב התהליך בצמוד לקונספצייה מהפכנית ואפקטיבית ראשונית. |
___________________________
ועל ליברטריאניזם אינדיוידואלי - באותו הקשר דיון (דיאלוג)
|
ההתגברות על הגזירה הקדומה מתוך הניסיון היהודי יוצר רוח הוליווד |
|
|
|
מיכאל שרון יום א', 13/04/2003 שעה 3:54
בתגובה לנמרוד ברנע |
|
|
|
נמרוד
כבר לא חוכמה לאמר שהיהודים דפוקים. רבים אמרו זאת, ולא רק האנטישמים, אלא למשל הפסיכיאטר עוזרו של הרצל ד''ר מקס נורדאו, זה שהימליץ על בריאות הגוף להתגברות על הנעבכיות והעליבות והערמומיות היהודית שיחסו לנו האנטישמים.
וגם מחוללי רעיון האדם החדש הציונים - מהי דת העבודה של א.ד. גורדון אם לא ניסיון להראות לו לאנטישמי ש''אנו לא כאלה
| |
