ספורט ורוחניות - הליכה נורדית
במרכז אירופה מתפשט כיום ספורט חדש ומלהיב: "הליכה נורדית". זוהי הליכה מאומצת תוך התמכות בשני מקלות אלומיניום. אין בו את השממון שיש בג'וגינג, וניתן להוריד בעזרתו גם משקל רב ולשפר את הבריאות וההרמונייה הרוחנית.
התאום הפיזי הגבוה שברוחניות
במרכז אירופה מתפשט כיום ספורט חדש ומלהיב: "הליכה נורדית". זוהי הליכה מאומצת תוך התמכות בשני מקלות אלומיניום. אין בו את השממון שיש בג'וגינג, והוא חורג גם מחד מימדיות מונוטונית. שכן מדובר למעשה בלימוד תוך זמן קצר של מיומנות יפה להפליא של מאמץ פיזי מאורגן, המשלב ויסות בו זמני של רכיבים רבים של תנועה בזרימה הרמונית בלתי פוסקת.
הספורט הניפלא הזה, שעשייתו גורמת סיפוק עצום, בדומה למטיילי הרים, מוצג לפנינו במאמר מאלף. וקיראו בהמשך את השגותי בנושא.
http://mann.blog.lab.co.il/story?id=70&NewOnly=1&LastView=0&&LastView=2005-05-17%2022:51:39
התאום הפיזי המשוכלל ורוחניות - הערות והשגות:
ספורט זה מעניין ומלהיב , שכן הוא מבליט את הרוחניות שיכולה להיות קשורה בשינוע פיזי של הגוף יחד עם האירגון המוחי הגבוה.
בהשראת ארה"ב מקובל בישראל הג'וגינג, שהינו מאמץ גופני משמים בתנאים של מונוטוניות, וכרוך באותה נוורוזה האומרת שרק סוג של התייסרות הכרוכה במאמץ - עושה לך טוב, דהיינו מטהרת.
הצד האחר והמשלים של זה היא האנרכייה של מחול אירובי, ברוח הרוחניות אינסטנט הקשורה בתנועות לצלילי מוזיקה. "כיף".
המשיכה הטמונה ב-2 אלו היא במידה רבה גם הפנייה לדחפים נוורוטיים היסטריים. ההגזמה בשני הכיוונים, תוך שיכנוע עצמי היסטרי שמעוט הערך הוא בעל ערך ענק.
אלא שהמאמץ הפיזי גבוה הרוח, הינו אירגון תנועה ותאום רב מימדי ובו זמני- וזוהי למעשה הרוחניות שבתפעול הגוף, זו הקוראת גם ליושרה ולאסטטיקה.
ועלינו לזכור כי מהותי לאדם משחר ימיו בתורת יצור בן מינו לתפעל מכשירים - בעזרתם הוא ממצה ביתר שאת את הרוחניות הגבוהה שבו.
וכאן מדובר בלמידת סכמות של תנועה מורכבת, בה כל דבר מתואם בו זמנית עם כל דבר, לא במקצב קטוע כמו במחול אירובי, אלא בסדר גבוה יותר של ריתמוס - תנועה זורמת מחזורית המווסתת באומנות עילאית רכיבים רבים בו זמנית וללא הפסק אך מתוך רכות מסויימת - ולא בחתירה סיזיפית קדימה נוסח הג'וגינג.
זהו תפעול של הרוחניות הטהורה למעשה, אך מעט קשה לי לראותו משולב באספלט המשמים או בגבעות הצחיחות בישראל.
חלק מהרוחניות הזאת היא ההרים, העמקים המוריקים והרוויים במים, ולא המעונות הבסיסית (מלשון עינוי) והחסך הבסיסי במים ונשמה רחבה ויתרה המאפיינים לעיתים, בפרט כיום, את ההוויה הישראלית בארץ הקשה-למדי ומוכת השרב הזאת.
למדתי פעם אומנויות הלחימה, ובטאה-קוון-דו ("קרטה" קוראני) הניפלא יכולתי להתנסות ביופי שבמאמץ הגופני-המשולב אינטגרלית עם הרוח.
בזמן שהייתי באנגליה היצטרפתי לקבוצת) ramblers מטיילים רגלי) הלכנו קילומטראז' רציני בגבעות המוריקות, מידי פעם באיזור אחר, ופסגת המסע היתה ארוחת צהרים בפונדק דרכים, בו אחד מהחבורה נשא הרצאה על דמויות יחודיות שפעלו ויצרו באיזורים האלה, כגון סופר או איש רוח כזה או אחר.
בצעדה הראשונה גיליתי שמדובר בקבוצה מאד מיומנת - חלקם שהיו בקבוצה כ-10 שנים -שהלכה במעלה הגבעות בצעד מהיר, והדבר היה קשה לי, עד שהתאמתי את נשימתי למכלול המאמץ הפיזי ואירגנתי אותו מחדש - שריד של תובנות גופניות-מארגנות שנישארו בי מתקופת הטאה קוון דו.
אכן, ספורט ומאמץ פיזי מקבלים מימד רוחני נהדר ועתיר בהתרוממות רוח וטוהר, כאשר ניכנס כאן יסוד של אירגון, בין אם זה אירגון הנשימה, ובין אם זה אירגון צעדים יחד עם תנועת מקלות תומכת ובעלת דינמיקה מושכת וחותרת קדימה בו זמנית עם דחיפה לאחור, או שניהם כאחד בשילוב יסודות נוספים.
המאמר שבקישור מביא לנו תחושה מרוממת, ובצדק, אודות ספורט חדש וניפלא, שכן אנו קוראים בו גם מה שלא נאמר בו מפורשות.