The philosophy of boxing and resistance
|
I saw these days a great film by and with Clint Eastwood: Million Dollar Baby. About Clint couching a woman Boxer. Very moving, very good
The philosophy of boxing seems to be good for life. If you at times don`t want to get into a lasting struggle against stronger coalition of people, be bright and use knockout
- Else you may get into a war of attrition
Once you don`t have so many resources, only your greater mind and competence - get into decisive move at initial stages. They expect 48 hours - give them hell in 24 hours -
Learn boxing old fellers. It will do you good. Totally another rhythm of life. No kidding
!Be reborn to win
לידידה מהפכנית -
את מתחילה באופן נכון לדעתי בנתנך דגש לתנאים מטריאליים (ואחר מזכירה גם ערכים). אך בהמשך גישתך נעשית דטרמיניסטית למדי. והרי את מציגה, די בדין, יכולת גורמים מכריעים לשתק ולהמם גם את המחשבה והאנושיות - לוחמה פסיכולוגית, לוחמה ביולוגית חמקנית, תאונות, נזקים מזליגי זמן ומשאבים וכד`.
ובכן - איפוא מרחב הפעולה? מה ניתן לעשות?
איך לפעול בלי ליפול במילכוד בו פעולתך תראה בוטה מדי ו"מסוכנת" לכוחות ההגמוניים הקיימים, ותסומן כמטרה לחיסול, או מה שיותר סביר, כדרכם החמקנית - לשיתוק, וניטרול?
אולי משהו בסגנון פעולה מבוזרת, תוך סגול לוגיקה של התנגדות פסיבית היא התשובה.
וכן - שינוי תודעה וערכים במהלך זה. דומה שאין במציאות של התקופה דרכים לשנות באמצעות "פעולה ישירה" action direct (כביטויו של ג'ורג' סורל) לשינוי מיידי של תנאים מטריאליים.
שכן ניתן, מבלי לחסל אותך, לסכל אותך, לבזותך, לפגוע בצלילותך ובאטרקטיביות של מאמציך. זוהי הפעילות החמקנית הנינקטת כיום מצד כוחות הריאקצייה, גם בישראל כמובן.
פעם המאבק היה הרואי. אנו נימצאים בתקופה בה מסכלים כל הרואיות מלהיבת המונים באיבה, הן על ידי ביזוי מנהיגות ההתנגדות, והן על ידי פגיעות אחרות. לכן, התנגדות פסיבית, היא הדרך.
אם סארטר כינה את החתול "אלוהות שקטה" - על אותו משקל ניתן לכנות את ההתנגדות "הרואיזם שקט".
התנגדות פסיבית, ביזור והרואיזם שקט.
כאשר עצם ההשרדות אינה מתאפשרת עוד כפי שכתבת - אז בורחים. ארנבת זו חייה חכמה מאד.
"לא תמיד זה מצליח, מי שיהודי למשל, לא היתה לו האופציה הזו"
