אילו לא היתה שואה

מיכאל שרון 05.07.2005 10:14
אילו לא היתה שואה


נציגי ישראל בביקור באושוויץ אמרו שוב, כי אילו היתה מדינת ישראל חזקה בתקופת היטלר, לא היתה שואה. אך האם היתה קמה בכלל מדינת ישראל לולי השואה? האם אין כאן היפוך סיבה ומסובב? מה היה קורה אילו לא התרחשה שואת יהודי אירופה האיומה? להלן תרחיש סביר.



 

 נציגי ישראל בביקור באושוויץ אמרו שוב, כי אילו היתה מדינת ישראל חזקה בתקופת היטלר ימ"ש, לא היתה שואה.  אך האם היתה קמה בכלל מדינת ישראל לולי השואה? האם אין כאן היפוך סיבה ומסובב? 

 

 

עלינו לברר מה משמעות "השואה לא היתה מתחוללת".

 

ראשית, נניח שגרמנייה נוקטת במדיניות אנטישמית, אך לא מחוללת ג'נוסייד. בהקשר זה, קודם שנמשיך, יש להזכיר את עניין עלייה ב' וביקור אייכמן בפלשתינה ב-1937, פרשה כמעט לא ידועה (הניזכרת בין היתר בספרה של חנה ארנדט "הבנליות של הרשע").

 

כך, נציגים ציוניים מא"י נועדו תכופות עם אייכמן בשנים 34-38, ודובר על "אינטרסים משותפים" של הסדרת הגירה מגרמנייה לא"י והכשרת צעירים יהודים בגרמנייה בחוות ואפילו במתקני כנסייה שאייכמן פינה מנזירים, לשם כך.

 

חשוב להדגיש כאן כי האויב המשותף לכאורה היתה דווקא בריטניה, שהיגבילה את ההגירה. ב-1937 היזמין אייכמן פעמיים לארוחת ערב בברלין פונקציונרים ציוניים מא"י, שסיפרו לו על החיים בקיבוצים, ועל קליטת המהגרים היהודים, והיזמינוהו לבוא לא"י שם יארחוהו, ויארגנו לו סיור בארץ. אייכמן רווה עונג מכך, השתבח בקשריו עם ה"הגנה", וקיבל הרשאה  מהיידריך לערוך את הביקור בטריטוריה הנמצאת תחת שילטון בריטניה. יחד עם עיתונאי ממשרדו, אדם בשם הרברט האגן,  אכן ביקר אייכמן  בנובמבר 1937 בא"י, טיפס על הר הכרמל, וכנראה ביקר גם במקומות נוספים (אף שהיכחיש זאת). אך תוך זמן קצר השילטונות הבריטיים גרשו את השניים למצרים, ואסרו עליהם להכנס יותר לפלשתינה.



אדולף אייכמן. תצלום מ-1940




והרי בריטניה היתה אז ביחסים סבירים עם גרמנייה, כך שהגרוש הוא בדומה על רקע:

 

 

1) חשש הבריטים מחרחור מדנים איזורי של גרמנייה כנגד בריטנייה, ותמיכת גרמנייה בציונות.

 

2) ובעיקר, חשש בריטנייה מהתגברות זרם ההגירה היהודית לפלשתינה. וכללית, התססת יהודי א"י כנגד בריטנייה, ואולי גם התססה נוספת של ערביי פלשתינה כנגד בריטנייה (כפי שהיתה מדיניות החוץ הגרמנית ביחס למצריים ועיראק).

 

כך, גם לקהיר באו נציגי ההגנה להפגש עם אייכמן.

 

מכל מקום, בחזרתו לברלין אייכמן כתב דו"ח שלילי, בעקר למטרות תעמולתיות, בו סיפר ש"כאשר אין ליהודים גויים לרמות אותם, אזי הם מרמים אחד את השני". וסיפר כי עולי גרמנייה נעשקו על ידי גורמים שונים ובפרט  הבנקים, וכי יש בארץ בנקים רבים יתר על המידה, דבר המעיד לגישתו על הנוכלות והאנרכייה הכלכלית. כך איפוא, בהחלט ניתן להניח כאפשרות "קיום ביחד" ברייך השלישי של גישה אנטישמית ארסית, בצד עידוד הגירת יהודים לפלשתינה למשל, אך לא בהכרח ג'נוסייד.

 

ונמשיך:

 

בסוף חייו היצר היטלר באוזני המקורבים לו על שלא נקט במדיניות פעילה של תמיכה בערביי המזרח התיכון, ונתן במקום זאת למוסוליני, להציב עצמו כ"מגן האיסלאם".

 

אם כן, נניח שהנאציזם אינו נוקט במדיניות ג'נוסייד, אלא ממשיך לדגול ב"יהודים - לכו לפלשתינה". ומאמין שדבר זה יתממש במידה זאת או אחרת בעתיד.

 

ובכן ההנחה היא: יש מלחמת עולם. אין ג'נוסייד שיטתי של יהודים.

 

יהודי מזרח אירופה מובאים איפוא לריכוזי אוכלוסייה יהודית בפולין, באוקראינה, בחלקים הכבושים ברוסייה, בהונגרייה, רומנייה. זוהי האוכלוסיה המועמדת לגרוש ("יישוב מחדש"...)  בפלשתינה, במדגסקר, בארץ האש בארגנטינה.

 

התעמולה הנאצית מצליפה בבריטנייה על "בוגדנותה הידועה" ועל כך שאינה מאפשרת הגירה יהודית לפלשתינה. "אם הם אוהבים כל כך את היהודים, מדוע בריטניה הסתלקה מהצהרת בלפור? אולי הם רוצים שנישלח לאיים הבריטיים את יהודינו החמודים"? מלגלג היטלר ברייכסטאג לקול צחוקם של הצירים.

 

במקביל, גובר הלחץ הערבי על בריטנייה לא לאפשר הגירה יהודית. "אחרת יתקומם העולם הערבי והמוסלמי כולו כנגד המערב" מכריז אבן-סעוד מלך סעודייה בפגישה עם רוזוולט.

 

אוניות נושאות יהודים ששולחת גרמנייה לא"י, נעצרות על ידי משחתות בריטיות באיזור מלטה,  ונישלחות חזרה לאירופה, תוך איומי הטבעה. "הגרמנים השתלטו על חלקים מאירופה, ומנסים גם לשלוח מאחזים למזרח התיכון ולבחוש שם בקלחת" מכריז צ'רצ'יל בפרלמנט. "בריטנייה נחושה לא לאפשר  להר היטלר לנהל עבורה את העניינים. היהודים הם תחת אחריותם ואחריותם בלבד".

 

המלחמה מסתיימת בניצחון בנות הברית. הסופר היהודי בעל המעמד הרם אילייה אהרנבורג מכריז, זמן מה אחר הניצחון, כי פראותו של הפאשיזם הוכיחה כי הפתרון לבעיות היהודים הוא במסגרת המולדת הסוציאליסטית הגדולה. "אחינו היהודים בפולין, בהונגריה, רומניה, בולגריה, צ'כוסלובקייה, יצטרפו וישתלבו תוך זמן קצר, יחד עם עם אחיהם בבריה"מ, בבנייה האדירה הסוציאליסטית. לחיי ניצחון הסוציאליזם באירופה. לחיי סטלין שיגשים את מלוא התקוות של ההמונים המדוכאים ברחבי היבשת".

 

ראש הועד היהודי האנטי פאשיסטי, השחקן הדגול שלמה מיכולס, מצהיר בראיון מובלט ב"פרבדה", "כי אמנם היו מחשבות שהעלו גורמים ריאקציונים, על מולדת יהודית בחצי האי קרים, אך המלחמה הזאת הוכיחה ללא כל ספק, כי הבעייה היהודית נוצרה על ידי השתוללות כוחות הלאומנות, הקפיטליזם והפאשיזם החשוכים ביותר, וכל בעייה תמצא את פתרונה במסגרת בניית הסוציאליזם בחברתנו המתקדמת".

 

 

מבחינת הציונות, הדברים הולכים ומסתבכים, עקב הדוח"ות הבלתי פוסקים ששולח ה-CIA לנשיא טרומן על כך שהיהודים בשטחי מזרח אירופה הם הגורם הראשוני במעלה לחתרנות קומוניסטית, ולנפילתם של ארצות אלו בידי סטלין. כאשר הציונות מנסה לקדם הכרזת ריבונות יהודית בא"י ב-1948, מוזהר הנשיא בפני הקמת "רפובליקה סוציאליסטית" נוספת, הפעם במזרח התיכון, בפלשתינה, על ידי סטלין.

 

 

ההגירה היהודית המועטת לא"י ניבלמת עתה ביד ברזל על ידי בריטנייה. "אין שום צורך מיוחד בהקמת בית לאומי ניפרד ליהודים, דבר שיצית אש במזרח התיכון. צריך למצוא בפלשתינה הסדר פדרטיבי", קובע ראש הממשלה מטעם הלייבור קלמנט אטלי  בפגישה עם טרומן בבית הלבן.

 

גם בקרב היהודים בפלשתינה-א"י  לא מתעורר אותו זעם קדוש שהיה מתעורר אילו התחוללה, חלילה, שואה כלשהי באירופה, זעם קדוש ואיום, שבראשו, אילו קרה הגרוע מכל, היו מתייצבים אנשי רוח באמירות מזעזעות עד העצמות, כמו אבא קובנר ואלתרמן. אותו זעם קדוש שאילו אכן, היתה כוס התרעלה הנוראה מכל עוברת על העם היהודי, היה ניחת במלוא  כובד זעמו על ערביי פלשתינה.

 

 

 

מקורות: מגעי אייכמן עם גורמים ציוניים, וביקורו בפלשתינה בנובמבר 1937


 

1)  Hannah Arendt,  Eichmann in Jerusalem. New-York: The Viking Press, 1964

 

עמודים 60-64. הביקור בא"י, עמוד 62 

 

2) Eichmann Interrogated - Transcripts from the Archives of the Israeli Police. Jochen von Lang and Claus Sybyll (Eds.), Introduction by Avner Less. New-York: Vintage Books, 1984

 

עמודים 30-46  . הדו"ח האנטישמי שכתב אייכמן בעקבות מסעו, ע"מ 43-45

 

_____________________ 

 


פרשה אפלה

 

 

מדובר כנראה בפרשה אפלה ומורכבת יותר ממה שאנו משערים, העשוייה לקרוא תגר אף על שפיותנו ותחושת הסדר הטוב.

 

הנושא התעורר כאשר קורא מארה"ב פנה אלי כתחקירן עיתונות ב"חדשות מחלקה ראשונה" בעקבות סרט תעודי על אייכמן שהוקרן בארה"ב בערוץ ההיסטוריה, בו הוצג בין היתר קטע קצר בשחור לבן משנת 1937 מקיבוץ בית אלפא:

 

...j.b - and by the way 

can you investigate why the "history chanell" include a footage of kibbutz bet alfa (black&white film of roughly 5 seconds)  in conection to the ss/Eichmann. (circa 1937)  thank you.

 

 

תגובה לj.b          זמן: 09/05/05 11:10  

מ. שרון   -

אייכמן מטפס על הכרמל ומבקר בקיבוצים  ב-1937

 

נציגים ציוניים מפלשתינה נועדו תכופות עם אייכמן בשנים 34-38, ודובר על "אינטרסים משותפים" של הסדרת הגירה מגרמנייה לא"י והכשרת צעירים יהודים בגרמנייה בחוות ואפילו במתקני כנסייה שאייכמן פינה מנזירים, לשם כך.

 

האויב המשותף לכאורה היתה דווקא בריטניה, שהיגבילה את ההגירה. ב-1937 היזמין אייכמן פעמיים לארוחת ערב בברלין פונקציונרים ציוניים מפלשתינה, שסיפרו לו על החיים בקיבוצים, ועל קליטת המהגרים היהודים, והיזמינוהו לבוא לפלשתינה שם יארחוהו, ויארגנו לו סיור בארץ. אייכמן רווה עונג מכך, והוא קיבל הרשאה לערוך את הביקור בארץ הנמצאת תחת שילטון בריטניה. יחד עם עיתונאי ממשרדו, אדם בשם הרברט האגן, אכן ביקר אייכמן בארץ, טיפס על הר הכרמל, ביקר במספר קיבוצים בהדרכת מארחיו, כל זאת בחסות ה"הגנה", אך תוך זמן קצר השילטונות הבריטיים גרשו את השניים למצרים, ואסרו עליהם להכנס יותר לפלשתינה. גם בקהיר באו נציגי ההגנה להפגש עם אייכמן.

 

מכל מקום, בחזרתו לברלין אייכמן כתב דו"ח אנטישמי מאד, בעקר למטרות תעמולתיות, בו סיפר שכאשר אין ליהודים גויים לרמות אותם, אזי הם מרמים אחד את השני. וסיפר כי עולי גרמנייה נעשקו על ידי מוכרי קרקעות שהיקפיצו למעלה את המחירים ועל ידי הבנקים וספסרים שונים, וכי בכל פינה בא"י ממוקם בנק.

_____________________________

 

הנקודה המעניינת היא כי אייכמן בחקירתו במשטרת ישראל על ידי סרן אבנר ליס, מהר להדגיש כי רק "קפץ" לכרמל עם נהג מונית יהודי ומהר מייד לחזור לאניה ("בפלשתינה עדיף להיות במגע עם יהודים ולא עם ערבים, שכן הערבים בלגניסטים"). הדבר תמוה משהו. גם במשפטו לא זימן כעדים אישים ציונים שהיו איתו במגע בשנות ה-30, וחנה ארדנט מנסה לתרץ זאת בנימוקים לא משכנעים. על פי ידיעתי כיצד מתרחשים בארצנו "דברים שכאלה", אני משער כי אנשי המוסד קודם למסירתו למשטרת ישראל, היבהירו לו כי עדיף לו למלא פיו מיים בנושא הזה, ולא לערב אישים ציוניים, ולא להזכיר גם שהייה בקיבוץ בית אלפא, ואולי דינו יומתק או יתייחסו אליו טוב יותר בעת מעצרו או משהו כזה. ראוי לציין כי בשנה בה היה עצור, כתב אייכמן באינטנסיביות מידי יום ספר ביוגרפי על אותה תקופה, אך בן גוריון הורה לגנוז את הספר. לפני כ-5 שנים כתב היד נימסר ליורשיו בגרמנייה, אך הספר לא פורסם גם אז.

 

כשהחלו לאחרונה להתפרסם בארץ פרט או שניים בנושא באינטרנט, מיהרו גורמים עלומים לפרסם במקביל "הפרכות" מפולפלות.

 



מיפוי האניגמה
 

 כדאי למפות את הנושא של ש"פ הציונות-גרמנייה הנאצית מבעד לערפילים והרשמים המעורפלים העשויים להתעורר בקורא.

1) ש"פ בשנות ה-30. היה זה בטרם היה ידוע האופי הרצחני העצים של הנאציזם, בטרם בוצעו פשעי מלחמה וג'נוסייד. מן הידועות שהציונות מצאה בסיס משותף עם גדולי האנטישמים, והיה זה רעיון המיליון דולר של תאודור הרצל עצמו: הבסיס המשותף - הגירה לפלשתינה (הרצל ממשו למשל בהוועדות עם שר הפנים הרוסי האנטישמי פלווה). נושא הסתייעות הציונות באנטישמיות שחוק ומוכר לעייפה (כולל הפצת שמועות אודות אנטישמיות בקהילות יהודיות לזרוז עלייתם).

עליית גרמנייה: החל במשא ומתן של ד"ר ארלוזורוב עם ד"ר גבלס. יהודי גרמנייה הורשו להוציא מהמדינה 1000 ליש"ט, לרוב בשווי סחורות. כך מוכר האבסורד שבשעה שבנמל ניו יורק הוחרמו בשלב מסויים סחורות גרמניות, פרקו בנמל חיפה ארגזים עם סמל צלב הקרס.

אייכמן בשלב מסויים אף הוא השתלב במגמת "ההגירה".

2) ביקור אייכמן: מוזר שאייכמן טורח להדגיש במשטרת ישראל כי "רק נסע לכרמל במונית ומייד חזר לאונייה". גרסה זו במכוון באופן הקיצוני ביותר שוללת כל מגע עם יהודים ואזרחי הארץ. אין הוא אף אומר "חיפה", אלא "הכרמל". לכך יש הסבר פשוט שנתתי: התראה שניתנה לאייכמן על ידי המוסד לא להזכיר שהייה או פגישה עם אישים כלשהם. עם זאת בחקירתו אייכמן משחק משחק כפול, ומנסה לרמוז למתחקרו סרן אבנר ליס כי אכן שהה בארץ זמן של יותר מכמה שעות. למשל: "בפלסתינה עדיף להתעסק עם יהודים ולא עם ערבים".

אייכמן גם כותב דו"ח מפורט על פלסתינה בחזרו לברלין, וכיצד הוא אמור להיות במצב של דווח על רשמיו, אם שהה כמה שעות במקום שומם מאדם בהר הכרמל?... נראה שגם כאן אייכמן מגזים במתכוון, בדברו על "הכרמל בלבד" על מנת שחוקרו מהמשטרה יחשוד בצדק שהוא מסתיר משהו במצוות המוסד. אייכמן אולי מתפלל בליבו, שסרן ליס יחשוד ויפתח ביוזמתו ויתחקר את עניין המגעים והשהייה בארץ, והרי זו הנקודה החשובה ביותר בהגנתו (זימון אישים ציוניים כעדים), אך בדיוק זאת אסר עליו המוסד לעשות (תורעל? לא תספיק לכתוב את ספרך? התעמרות במעצר הממושך?). אך סרן ליס, לא איש טיפש, נוהג בדיוק כשלושת הקופים המפורסמים. למה לו (ולמשפחתו) צרות, ועוד בעניין כבד כל כך?

3) סביר שאייכמן שהה גם בקיבוץ - הנושא העיקרי שבני שיחו היהודים בברלין היזכירו בהזמנתם הוא "ההתיישבות הקולקטיבית". אתה אנטישמי אמנם אייכמן, אך בוא ותראה במו עיניך את היהודי החדש, המשוחרר מתסביכי הגלות. תחייה ביניהם, אין כמו מראה עיניים ועבודה משותפת. אייכמן, להזכירכם, הינו איש אדמיניסטרצייה מהדרג השני באותה תקופה, ולא אישיות נישאה.

למה? אנחנו עובדים איתו, חשוב שיפתח גישה חיובית.

איזה קיבוץ? בית אלפא. ראו גם מסמכי ה-CIA וגם תשדיר ערוץ ההיסטוריה בארה"ב.
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB150/index.htm

כאן ראוי להדגיש נושא נוסף, בעל היבט של פסיכולוגיית המעמקים. אייכמן אנטישמי ארסי ביותר, אך גם לומד באותה תקופה את הנושא היהודי-ציוני. מושא הלימוד, נעשה גם מושא לסקרנות עצומה. אנשים כה שונים, אולי גזע נחות, ולכן, צריך ללמדם. זוהי מעין סימביוזה מוזרה.

מכמה מקורות ידוע לי כי ניאו-נאצים צעירים רבים נוהגים, כחלק מהכשרתם והמילייה שהם מטפחים, להתנדב במאותיהם לעבוד בקיבוצים. במפגשיהם הברכה המקובלת היא "שלום" בעיברית, ושירבוב מילים עבריות נוספות, על דרך הליגלוג, כחלק מההווי הניאונאצי, ואולי יותר מכך. הדבר כמובן לא מנע מניאו-נאצים רבים, אחרי עבודתם בקיבוץ, לשרת בשורות החיזבאללה בלבנון. כך, אין זה נכון, בניגוד למה שכתב לי מישהו באתר בו פורסמה רשימה זאת, שאין ש"פ ערבי-ניאו-נאצי.

ידידה שלי, גרמנייה, ששהתה עם קבוצה בגדה, סיפרה לי שבני שיחה, אף האיש מהרחוב, היזכירו מייד את היטלר, בחיבה רבה, כל פעם שנודע להם מוצאה. אנשי חמאס שצילמה היצדיעו לכבודה במועל יד נאצי. לדבריה They are in love with Hitler . איך אמר אסאד (האב) לפושע מלחמה נאצי שנתן לו מקלט? האויב של אויבי הוא אחי.


ראו הכתבה המצולמת: מועל יד נאצי
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=16062


4) קסטנר: עניין אחר לגמרי: לא שיתוף פעולה נאצי-ציוני למטרת הגירה, אלא הצלת קומץ ממקורביו תמורת הסתרת מידע אודות הישלחות המונית למחנות השמדה מיהודי הונגרייה. בגידה מהסוג החמור ביותר מצד מנוול בדרגה ראשונה.

5) רודולף וורבה ונושא השתקת המידע אודות השואה המתחוללת. הממסד היהודי העולמי לא יכול היה לעשות הרבה במידע אודות ההשמדה. העובדה היא שבנות הברית, אנגליה וארה"ב לא יצאו מגידרם להציל יהודים. ועם זאת הממסד היהודי לא יכול להציג את חוסר האונים שלו בפני היהודים ובפני העולם. עדיף שבעולם יאמינו ש"הקונגרס היהודי העולמי" והממסד היהודי זה מעין כוח-על. עדיף גם שצאן מרעיתם היהודים יאמינו שדמם אינו הפקר ויש ממסד חזק שמגן עליהם.

מכאן, השתקת המידע המתריע, והתכחשות הממסד לסיפור וורבה ולאיש עצמו. פשוט ביותר.

 

 


עקשות פורעת: אייכמן מעולם לא ויתר.
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 10/09/2002 שעה 16:20) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בקפדנות פקידותית דבק ברשימות שבידו, כשהוא ניצמד כספחת לכל יהודי. רבים היציגו פספורטים זרים, פניות מגורמים ניטרלים, עיטורים לשבח ממלחמת העולם הראשונה וכיוצא בזה. אבל אייכמן, רזה, חשוק וצר שפתיים, נידבק/ניטפל כספחת. אייכמן לא ויתר מעולם.

בארצנו הוצג סרט שנעשה באופן חובבני משהו על ידי צוות צעיר, אודות אייכמן בשם ''המומחה''. יתכן שעקשנות חסרת פשרות וצרת שפתיים בנושאים מיותרים וניזקיים המתגלה במקומותינו, אינם אלא השפעה עקיפה של דמות ביורוקרטית עיקשת וצרה זו. יתכן שנבערות מסויימת המשולבת באוריינטציה שהכל מסתדר מאליו ל''מתברג'' בצד הנכון, בצד גורמי השפעה פקידותיים/ממסדיים או כאלו הכרוכים בקלי קלוטו מסוגים נוספים, הביאו למוקסמות מובלעת מכוח הפריעה והנזק שמאחורי ה''סדר'' הבירוקרטי שבדמות אייכמן, מצד קבוצות נוער וגורמים אחרים. שלא לדבר על כך שיש שהושפעו מהמקסם הרע שבאיסור המוחלט, שהועצם על ידי כוח העקירה והגדימה שבידו החשוקה של הפקיד צר הכתפיים.

אין זה בלתי סביר להבחין, שמוקסמותם המובלעת מהשטניות הפקידותית התגלעה בגל פרוורטי של ''יצירות'' אייכמן ונאציזם, לעיתים ברוח שיינקינאית ביזרית משהו. האם גורמי חושך כאלה ואחרים אף הם הושפעו בלי משים מרצחנותו הקפדנית/ספחתית של ''עובד מדינה מסור''?

אכן, הקשר בין הצגה בטלויזיה ובמרקע של דמויות אלימות או בעלות יחוד מרושע אחר ובין חיקוי דפוס התנהגותם ידוע זמן רב, בפרט בסביבה אנומית (כזו בה שוררת התפוררות ערכים).

 


 

  הספר ''קיטש ומוות'' הינו שיטחי בתזה שלו.
מיכאל שרון (שכטל) (יום שישי, 31/05/2002 שעה 15:00) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו
מדובר בספרו, שהכה גלים, של השואהלוג פרופ' שאול פרידלנדר "קיטש ומוות -על השתקפות הנאציזם", בית הוצאה כתר, ירושלים, 1985 .

יתכן שכאן גבר האסתטיקן שבו, איני יודע. האם אומת התרבות והחשיבה, אולי העמוקה ביותר באירופה, נכבשת ב''קסם'' העלוב של הקיטש? במעין פטתיות אופראית של מסכים אדמדמים ומרשרשים? האם ''זה הכל'', זה ההסבר לתופעה מורכבת - כיצד הנוסח הגרמני המקומי של פוסטר ''הילד הבוכה'' מהתחנה המרכזית כבש את גרמניה בסערה?
נשאלת השאלה אם אין במאגיה של הבמאית לני ריבנשטאל למשל - הדבר שוולטר בנימין כינה ''האסתטיזם של הפוליטי'' - יסודות נוספים (או האם יש כאן רק פוטוריזם פלאקטי הרואי בנוסח הסובייטי)? ואמנם האשימוה בדיוק בזה, ביצירת קסם מורכב, רב מימדי וכובש, שהווה את ''מסע הפירסום של המוות'' כפי שראה זאת תאודור אדורנו, בן אסכולת פרנקפורט.

גם חלק מהדוגמאות שמביא פרופ' שאול פרידלנדר אינם משכנעות שכאן מדובר רק בקיטש, נוסח בובות פורצליין:

אני מצטט מע''מ 33 בספרו:

''בעוד תחנת השידור של הוורמאכט יוצרת קשר עם כל שדות הקרב, למן הכף הצפוני עד טוניס, ומן האוקיינוס האטלאנטי עד קווקאז --(אכן, כתיבתו מרתקת, חייב להודות) -- כל אותה עת (בה מתרחש המסופר) משדרת תחנת הוורמאכט:

אנו מבקשים מכם, חברים, לשיר עוד פעם את שיר חג המולד היפה ''לילה שקט''...
כל התחנות יצטרפו אלינו עתה לברכה ספונטאנית זו של החברים בדרום הרחוק, בים השחור. עתה שרים הם באוקיינוס הארקטי צפונה מפינלנד; ועתה מתקשרים אנו אל כל התחנות האחרות, לנינגרד, סטאלינגרד...צרפת...אפריקה. ועתה שרים כולם ביחד:
נומה בשלוות שמים...

וכאן אין מנוס מלהעיר, האם אתם מקבלים את הרושם של קיטש וולגארי במובן המקובל? ואשר לשיר עצמו, הרי מדובר בשיר דתי נפלא המושר בכל רחבי העולם הפרוטסטנטי בערב חג המולד.

האם מרחיב כאן הכותב את הגדרת ''קיטש'' ואת היקף האובייקטים הנופלים תחת קטגוריית ה''קיטש'' (הגדרה על ידי אקסטנזייה) לצרכיו?

לדעתי התזה עצמה שייכת לגישה רדוקטיבית, המגמדת מימדי תופעה מורכבת לכדי נלעגות פטתית. אחת ממקדמות גישה זאת, בדבר ''הבאנליות של הרוע'' הינה הפילוסופית האמריקנית-יהודית חנה ארנדט, שנכחה במשפט אייכמאן ותעדה אותו במסה פילוסופית המציגה את אייכמאן, האחראי לרציחתם של מיליוני יהודים, כפקיד קטן, ביורוקראט עלוב שטוף בינוניות הנובר בתיקים נערמים.
זאת, כביכול בניגוד לציפייה למעין דמיורג שטני ומחריד בכוח אישיותו מחוללת הרע הקולוסאלי.
בתזה זו, אגב, אין הרבה חדש, שכן כבר אפלטון הציג את הרע כהיעדר, כמחסור, כמי אפסיים של זה השואף להתקדמות, אך מוגבל מלראות את הדרך הטובה.

אעיר בעניין זה כי בצפייה בקטעים דוקומנטרים ממשפט אייכמאן, וכן מפרוטוקולים של מהלך המשפט, עולה אכן הרושם הגרוטסקי של פקיד נברן בנישמתו, שכל ענינו הוא אם מדובר ביחידה ביורוקראטית Ga12 או L309 ואם העיירה D נקראה גם P , ומה אמר פלוני במדוייק, והאם גאפן במובן גפן.
אך כיצד לא ניתן להבחין בברור כשמש: אייכמאן, שמבחנים פסיכולוגיים (כגון T.A.T , ''צייר איש'' וכד') שנערכו לו לאחר לכידתו, מציגים אותו כאדם מובס, מנסה פשוט למשוך זמן. כאתאיסט נאצי שאינו מאמין בעולם הבא, כל שנשאר לו זה השעשוע המושחז של להרויח דקה ועוד דקה של חיים, באמצעות קושיות ודקדקנות אין סופית. זו היתה גם אסטרטגיה רווחת למדי במשפטי נירנברג, וכיצד לא הבחינה הפילוסופית בברור כל כך?
דומני גם ששנים לאחר יציאת הספר, שחולל תהודה רבה, לאור, אחד ממתחקריו של אייכמאן (יתכן שהשם הוא אבנר ליס, איני בטוח), עושה כמדומני שם לעצמו (וכנראה לא מעט כסף) בגרמנייה אליה היגר, בהציגו לגרמנים דווקא את הגישה המנוגדת לספר, בדבר ''אייכמאן כגאון'', כפי ש''התרשם'', אם אני זוכר נכוחה.
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה