סוחטי האלוהות - תאולוגיה קוסמית

ומדוע אינם מאמינים באלוהים, כופרי האל האלה?  הרי הברירות הראשונה היא זאת של היצירה האלוהית. כל רכיב של החיים, ופעילות כולם בתאום בגוף החי מעידים על כך שלא יכלו להווצר באופן אקראי.

הרי העין לבדה, הינה מבנה כה מורכב.  הרי כה ברור  הדבר, כל נים בעין, הקרנית, הרשתית, וכל רכיב בה, הרי לא יכלו להווצר כולם בו זמנית, בסמיכות מרחבית  ובאותו קצב, וכהרף עין נוצר לו המבנה השלם, זה שנותן יתרון השרדותי. ומאידך, כאשר עקב מוטצייה מקרית צץ לו באיזור המיועד איזה קצה נים, איזו בדל קרנית, הרי אלה לכשעצמם לא נותנים כל יתרון ביולוגי, ולכן חידושים אלה לא ישרדו. ועוד שתי עיניים, ועוד במבנה מושלם למדי מבחינה תפקודית. וכזה שגם פני השטח שלו הינם כה אסטטיים. השילוב שלהם, אותו שילוב מופלא.

וכבר האנטומים לפני 600 שנה בפדואה ובפרג לא הבינו דבר בחשמל, לא במוליכות עצבית ולא במכניקה, ואף על פי כן מיפו כה בקפדנות את המבוכים המופלאים, תעלותיו ושריריו ושלדו של הגוף האנושי והחייתי. ונתנו להם שמות, לאלפיהם, בלטינית. שהרי הירגישו כמו נוסע-חלל שייקרה למושבה חיה זרה במרחק מאות שנות אור מהפלנטה האינטימית והמוכרת שלנו, ואין הוא מבין דבר במה שהוא רואה, אך הוא יכול להכיר בצורות הסבוכות והמופלאות שלפניו בפעילותה של תבונה ובתכליתיותה.

והרי הם נאחזים בדרויניזם באופן כה נואש עקב מופרכותו.

לכאורה, הם אומרים, נמצא הכוון העקרוני להסביר דברים בעזרת המיקריות, אף אם כרגע אנו רחוקים מלהבין.

מה מקור הנואשות הזאת, אלי?

יואכים, אמר האל, יש אלה שיירשו גהינום, את הדחייה והעינוי האין סופי. כשם שאתה נושא את תבונתי וצלמי, ויוצר את הצלם ואת הממשות, וכשם שברוכי מניעים את העולם, כך יש אלה שיודעים שנבראו לעינויים האין סופיים.

והם מנסים להקשות ולהתעמר בברוכי האל - זכה אותנו מגזרתך הקדומה , הם אומרים, אחרת נציק לאהוביך, הסחטנות והמשא ומתן על הדם איתי, אלוהיך.

אחרת נקריב אותם, הם חורקים שן אודות הגזירה הנשקפת להם.

אך סבל העבר של ברוכי-האל פילס את הדרך להמעטתו כיום במילניום השלישי לביאת האדון.

 

עוד הפילוסוף וולטיר לחם כל עוד נפשו בו לבטל את עינויי האינקוויזיציה. וכיום אין עוד (לפחות במערב) סבל פיזי עצים וחד מעשה אדם, ונותרו רק עינויי התופת הניצחיים של דחויי האל.

ותחת לדפוק את ראשם בקיר בכל שנייה הם בורחים וממשיכים ליפול - הרי הימציאו אלה את סיפור לוסיפר, המלאך הנופל, לנחם את עצמם שסדר העולם אינו זה שליבם מעיד בם בכל רגע של שפיות.

הם בורחים מהשפיות, מאמינים רק במשך החיים הקצרים האלה. ומנסים להטריד ולהקשות על אהובי - הסחיטה כלפי האלוהים.

שורש הדבר טמון במושג האין סוף שלי.

 

אם תיקח טור מספרים כגון 4 8 12 16 20 24 וכך הלאה, הרי שיש לך אין סוף אחד.

 אם טור אין סופי יורכב ממספרים כגון 2 4 6 8 10 12 , הרי יש לך אין סוף צפוף פי שניים.

 

וטור המספרים הטבעיים כולם - 1 2 3 4 5 6 הרי הוא צפוף פי 4 מהסדרה המקורית. ואם תוסיף לזה גם שברים, ואת המספרים הלא רציונליים, האין סוף ילך ויצטופף עוד.

 

יואכים אהובי ומחונני, היקום נע לקראת השלמה וכיסוי חורים דרכם קולח הרשע. לאט. הקשחת ליבם של המקוללים גורמת לציפוף עינויי התופת שלהם.

במצב ראשוני תהיה אולי הפסקה פה ושם בעינוי שהינו אמנם ניצחי, אך צפיפותו משתנה - איזה רגע הקלה יחסית, שניות יקרות כנצח של הקלה יחסית.

אך הקשיית ליבם גוררת ציפוף עונשם. עונשו של הרשע בורא את תנועתו של האנטי-יקום, האנטי חומר כפי שנהגו לקרוא לו, שהגדלת צפיפותו מגבירה את צפיפות האור והשלמת עולם החיוב.

לכן הם, המקוללים הולכים ומשלימים את יקום הטוב בצופפם את מנת עינויי התופת הנצחיים שלהם עצמם.

ואל תרכין ראשך, יואכים, אהובי.

 

_______________

 

רב-הפנים של האלוהים היחיד ורבדים ארכאיים במונותאיזם המוקדם.

 

ראשית, היכן מופיע במקרא "אלוהים"? מה שמופיע הוא "אלהים" ללא הו'.

 

הדבר עשוי להצביע על שלב מוקדם של התפתחות המונותאיזם, כאשר שמות שונים נשענים לעיתים גם  על רבדים ארכאיים ואליליים הקודמים לתפנית הענק המונותאיסטית בהיסטוריה.

 

______________

גנאולוגיה קדומה והתפנית המונוטאיסטית

http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=690&rep=35369&LastView=

________________

כך, בשלבים קדומים של המונותאיזם יתכן שלעיתים לא סוננו כל צרכם רבדים עתיקים של מושגים ומילים פגניים, אולי מתוך הדרת כבוד-מה  למילים קדושות ומסורות קדומות שמקורם מעורפל בערפילי העבר הרחוק.  יתכן שהמהפכה המונותאיסטית זנחה לחלוטין את המשמעות הקדומה, אך אולי השם הקדום עדיין נשאר.

ניתן להניח שהמלחמה במסורות פגניות היתה בשלב מוקדם כזאת שהתמקדה באובייקטים פגניים ספציפיים וקונקרטיים תוך פרוט שלהם (כגון מזבח זה או אחר לבעל ולאשרה, כלי פולחן זה או אחר וכד’.(

 

זהו שלב המתאפיין תכופות בפרטנות קונקרטית ופורמלית.

 

נראה שעם הנביאים המאוחרים חלה מהפכה כבירה בהבנת היסוד של נידבכי המציאות חדורת האל החי, ובמקום לעסוק בפרטנות ורשימות ארוכות של פרוטים פורמליים של האסור והמותר, הטהור והטמא, מקרבים להבנה, ללב ולרגש את מהות האמונה המונותאיסטית מול מהותה של האלילות.

 

שכן מדובר הרי במהפך כולל בהבנה וברגש, ואילו הפורמליסטיקה והמוכוונות כלפי אובייקטים טמאים וטהורים עשויות להחזיר את התודעה הפגנית בדלת האחורית.

 

בדומה לסימפטומים של בעייה גופנית כלשהי, שכאשר אתה מסלק כמה מהם, עשויים להופיע אחרים, כך גם הפגניות תופיע בדרכים רבות חדשות, גם אם סילקת, כאן מזבח, ושם חפץ פולחני.

 

הנביאים המאוחרים מדברים איפוא על "לגול את ערלת הלב", ומתרחקים מהפורמליסטיקה בשאלם "מה בצע לה` בעולות וזבחים"?

 

 

זהו שלב החזרה למהות שבלב, זו שתמיד היתה שם, אך נישכחה והושבקה, תחת התעמרות העריצות השילטונית הקדומה ושילטון השמאן במשך עשרות אלפי שנות טרם הציויליזציה ובשלבי הציויליזציה הראשוניים, שזרו אימים בשמם של אלילים זועמים, לעיתים כאלה התובעים את ליטרת בשר הדמים שלהם.

 

כאן - המהפך הוא כלפי הבנת ותחושת המהות, החזרה אל המהות הזאת שהיתה נטועה בליבנו תמיד, אך איבדנו אותה שוב ושוב בפרטנות יתר ובוכלטריה של האלוהות.

 

דומה שבשלב המאוחר הזה עובר מן העולם במדה רבה ה"צורך" בפרטנות-יתר מהו הטוב ומהו הרע, במסגרת מעבר לאוטונומיה מסויימת של התבונה והרגש. שכן הופכת למוחשית ונוכחת וברורה, התחושה וההבנה מהי מהותה של האלוהות החיה ומהי האלילות  - בפרט נוכח התראות החמס ודברי האהבה והנחמה המופלאים של הנביאים המאוחרים. לכן מלכתחילה,  לא יופיעו מעתה ואילך אלמנטים פגניים, בפרט בשלב הנוסף והמאוחר יותר של ההתפתחות הנוצרית של המונותאיזם.

 

 

 

כך, בשלב מוקדם של המונותאיזם מופיע  בכתוב  "אלהים" ולא "אלוהים" (ראה למשל "בראשית" פרק  א`).

 

פשר הדבר - מקורו עשוי להיות ברובד פגני קדום, כזה שהמהפכה המונותאיסטית זנחה לחלוטין את המשמעות הקדומה, אך השם הקדום עדיין נשאר.

 

______________

 

רובד קדום של מקור השם אלהים

 

http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=888&rep=59215

 

http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=887&rep=58936

 

http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=887&rep=58938

________________

המונותאיזם המוקדם והשיבה הזמנית לאלילות: אניגמות בפרשת העגל, משה ואהרון

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1481376&Page=1

_________________________________

 

ועדיין חשוב לחוש ולקרב להבנה ולרגש, מתוך היום יום, רעשיו ודקירותיו הקוצניות - את תחושת הסימולטניות והאין סופיות שבאלהים היחיד  המגלם ריבוי-ישויות, לפי הבנתי שלי, הקטן, הזעירה והחדורה תכופות בספק.

 

http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=940&rep=64100&LastView=

 

http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=940&rep=64123&LastView=

http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=63548

 

 _____________________________________________________

 

הרוח, הצלם,  והחסד הראשון

 

במה מותר האדם? ברוחו - אותו דבר שניתן לחוש בו אך אין לדבר עליו?

 

מהי הרוח? האם משהו בדומה ל"רוח אלוהים" הניזכרת בפרק א` פסוק ב` בבראשית?

 

עלה בדעתי שיש לראות מה אומר תאור הבריאה על "מותר האדם":

 

בריאת האדם מתחילה ב"דבר אלהים" כמובן:

 

"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ

 

ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה  ברא אותם".

 

ומהו צלם במדוייק? ב- Jerusalem Bible   למשל מופיע   Image.  אבל מהי האטימולוגיה של המילה?

 

צלם - מלשון "צל" (למשל: "צל הרים אתה רואה כהרים") בדיקדוק ארכאי בו מופיע ה-מ` - למשל "למו" שהיא הטייה קדומה של "להם":

 

צלמו =  צילם (אם כן - צל אלהים).

 

ומדוע "צל"? במובן הפלטוניסטי של "משל המערה" בו הדברים הממשיים הם צל של האידאות השמיימיות שלהם?

 

במובן גם של סילואטה? שכן צל הינו למעשה סילואטה?

 

 

המקור מתיישב עם פרוש זה: "נעשה אדם כצילנו-כדמותנו"

(דמות - Shape, form היא דבר קונקרטי).

 

ומותר האדם כאן הוא לא רק בדמות - בהיותו מעין סילואטת האלוהים - אלא גם אופרטיבי - בסמכות הניתנת לו, בדומה למלך בחסד האל:

 

"ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ --"

 

האם זה משנה, מעבר לכך, מה אריסטו (או תומס אקווינס) אומרים על "רוח"? האם מדובר בשם  בלבד   

(Spiritus)  בסובסטנציאציה של שם-עצם  Noun, Nomos ותו לא?

כזה שאנו מסוגלים לחוש אותו או להצביע עליו כשהוא קיים - להצביע כלפי האובייקטים הנושאים אותו (הגדרה באמצעות אקסטנסייה), אך לא לאפיינו באמצעות ה  Logos -כלומר לא לאפיין את משמעותו (הגדרה אינטנסיונאלית)?

 

הערה:

 

האם רוח אלהים נחה תמיד או קיימת תמיד בכל אדם, מובנית built-in בכל אדם?

או שרוח אלהים נחה רק על הנביאים או בחירי האל (כגון המלך דוד)  ועל קדושים או במצבים מיוחדים (כגון "דיבור בשפות") - מעשה "חסד אלוהים" חיצוני לאדם Divine Grace ?   (ו"תנח עליו רוח אלהים - ויתנבא שם").

 

אין זאת שאלה פשוטה.

 

בתפילה היהודית נאמר: "אל תשליכנו לעת זיקנה ורוח קדשך אל תיקח מאיתנו".

 

האם הרוח הקיימת תמיד היא אם כן "רוח הקודש"?       Spiritus Sanctus

 

מהי אם כן "הרוח"?

אין זו שאלה פשוטה.

 

ועם זאת, זו תחושה פשוטה,  פשוטה ואלמנטרית יותר אולי מכל דבר אחר בעולמנו. אולי - כשאוהבים ולא שואלים (אבל גם לשאול עשוי לפעמים להיות ביטוי אהבה).

 

__________________________

 

קישור: היום השלישי בבריאת העולם

 

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1414830

____

מתי נחה הרוח על האדם ומהו, יתכן, החסד הראשון?

 

גן העדן? אך האדם היה שם זמן-מה שאינו זמן, אין מדובר בחסד שמימי המופיע בהנף או הבזק "כהרף עין"  (Elan).

 

"ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל; ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. (חשוב לקרוא את המקור העברי: נאמר כאן במפורש "ביום אכלך -

תמות").

 

אבל האדם אינו מת אלא מגורש לחיי סבל.

 

האם שאלה זאת העסיקה את השליח פול - מדוע לא מת האדם באותו יום כפי
שאמר האלהים?

 

והפתרון רב הרוח, אולי -

 

האדם נעשה אז בר-מוות, בן תמותה, כשהחטא הקדמון מרחף עליו עד שנעורו רחמי האלוהים והתגלגל בבשר מתוך אהבתו?

 

אבל האם היה זה - אקט השבר - גם אקט החסד הראשון, שכן האדם לא הומת מייד אלא הושלך לזמן ולהיסטוריה?

 

והשבר הזה נושא איתו מאז החטא הקדמון באופק שלו את הגאולה והחסד.

 

האם מאז החטא הקדמון, החסד הראשון והשבר, והגאולה באופק - האם מאז ניתן לדבר על "מותר האדם" במובן הרוח ולא רק במובן סילואטת האלוהים (הצלם) בעל הסמכות לרדות בטבע?