ההתנקשות בסאדם וסוגיית ההכרעה הפרטנית של סכסוכים

היו רבים שמיהרו לחגוג את מותו של סעדאם חוסיין עם מהלומת טילי הטומהוק האמריקנים שפתחו הקרבות בעיראק. האם נושא ההכרעה הפרטנית של סכסוכים הינו כה פשוט?

 

מסרים של הצבא האמריקני שפורסמו בתקשורת עם תחילת הקרבות בעיראק, אמרו שמלחמה זאת לא תהיה כמלחמות קודמות, הן מבחינת החיסכון בכוח אדם, והן מבחינת השימוש בציוד משוכלל, חלקו כזה שנועד לשתק את רשתות התמסורת האלקטרונית של היריב, ולשתק את מרכזי העצבים הפיקודיים שלו. המלחמה החלה, כזכור, בשיגור 40 טילי שיוט טומהוק - בעקבות מידע מודיעיני בעל דחיפות עליונה - שיגורם לעבר מה שניתפס ככינוס של ההנהגה העיראקית, בהשתתפות סאדאם חוסיין. לאחר מכן היו ידיעות עולצות על מותו או פגיעתו הקשה של סאדם במקצת מכלי התקשורת בישראל, תוך הסתמכות על עתונות זרה, ולעיתים, תוך אי ציטוט מקורות.

 

כבר למחרת התקיפה הזאת כתבתי ופירסמתי את הרשימות הבאות, שנגדו במקצת את רוח הצהלה הנחפזת, בהראותי שכל נביאי החיסול המדיני הממוקד במקומותינו עשויים להווכח שהעניין אינו כה פשוט, חרף ניראותו ככזה: ה"הכרעה הפרטנית" של סכסוכים: האמנם כה פשוט למנוע שפיכות דמים מרובית?

 

חיסול מנהיג פוליטי כדרך למנוע שפיכות דמים מרובה מצד אוכלוסיות נילחמות, הינה גישה שהיציעו האנרכיסטים במאה ה-19 , דבר ש"יושם" ברצח הצאר אלכסנדר השלישי; ואולי גם ברצח יורש העצר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית cסראייבו שבסרבייה, מצד הסטודנט גבריאלו פרינציפ, רצח ששימש דווקא ה"טריגר" לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.

למעשה עוד בתנ"ך מוצעת דרך לסיים סיכסוכים בטרם פרצו על ידי הכרעה פרטנית, למשל באמצעות הצעת ה"דו קרב" של גוליית למחנה הישראלי. שתי בעיות עיקריות כאן הן:

 

1) אם מדובר בפיתרון "פשוט" שצץ מייד בשימת הלב בהקשר זה (כפי הדוגמאות מאנשי היום-יום שאת מביאה), הרי שהצד שכנגד בוודאי מודע לכך, שכן זה עולה מן הסתם גם בדעתו, ובאופן מובלט (שהרי מדובר באפשרות פשוטה-יחסית שהתועלת בה ליריב מרובה). מכיוון שמלחמה הינה במידה מרובה עניין של קריאת כוונות היריב וסיכולים הדדיים (ראו מאמרי הנרחב "אדם במאבק"( הרי שסיכולה של אפשרות רבת יתרונות לצד שכנגד תהפוך לנושא רב-השקעה אצל המאויים. לכן, סאדם אכן יצר מנגנון סיכול-התנקשות משוכלל - כפילים מרובים, מספר רכבים "נשיאותיים", הפצת התראות-שווא רבות, וכנראה גם דיסאינפורמציה המוסווית כמסר סודי לגבי מיקומו ברגע קובע, דבר שכנראה היפיל אתמול את האמריקנים בפח, וכיוצא בזה טכניקות של "נוכחויות חילופיות" או אף ביזור צווי ופעולות ה"סמכות העליונה" לכמה אנשים. ניתן לאמר - באותו שיעור שהדבר רב-התועלת הזה באופן ראשוני פשוט וזול, וביחס ישר לתועלת שבו, כך גם מידת הסיבוך שהיריב יקנה לו למטרת סיכולו.

 

2) שימוש בנשק של חיסול אישיות פוליטית משפיעה, מהרגע שצד אחד נוקט בו, עשוי להפוך ל"נורמה" נפוצה בסכסוכים ובשדות קרב צבאיים ומדיניים. ואז הוא עשוי לחזור לפוליטיקאי או המדינאי היוזם כחרב פיפיות, בהגבירו את הסיכון שבהתנקשות לפוליטיקאים ואנשי ממשל. בעידן הטרור האורבני, קשה להבטיח חסינות 24 שעות לכל אנשי הממשל המרכזיים, וחייהם האישיים עשויים תחת נורמה כזאת להפוך לבעייתיים. והרי, אפשרות זאת היתה קיימת מאז ומתמיד, ואף על פי כן לא הירבו לנקוט בה, שכן שררה הנורמה: באנשי שילטון וממשל לא פוגעים, בדיוק מהטעם שציינתי. הקונטינגנטי והממשי: פעולה, דלגיטימציה וכלליות.

 

 

בטעון 2 למעלה הצבעתי על כך ש"הכרעה פרטנית" של מערכות מדיניות וצבאיות באמצעות חיסול מדינאי היריב לא הפכה לדפוס נפוץ בסכסוכים, עקב רצון להמנע מהפיכתה לנורמה, ולכן לחרב פיפיות כלפי הצד היוזם. קיימים היוצאים מן הכלל.

חיסול מדינאי היריב לא יהפוך לנורמה כאשר:

1) אין סימטריה בין מדינאי היריב ומדינאי הצד היוזם (או מדינאים אחרים) מבחינת לגיטימיות. כאשר מדינאי היריב מצטייר כדמות דמונית, או כאשר חלה עליו דלגיטימציה, הרי שהכלל אותו התויית בפעולתך (חיסול פרטני של מנהיגים כדרך לטיפול בסכסוך), כלל זה לא יעבור הכללה. ולכן כלל זה גם לא יחזור אליך כחרב פיפיות, וגם לא יהיה בר-חלות על מנהיגים אחרים במקומות אחרים, מחוץ למרחב הדלגיטימציה/דמוניזציה.

זהו אכן מיקרהו של סאדם חוסיין, שדמותו מצטיירת לרבים כדמונית ושחורה, ולכן "דמו מותר" כביכול, מהבחינה של "מה שתופס לגביו אינם תופס בפוטנציה לגבי מנהיגים אחרים".

 

חוסר הסימטרייה היא שמאפשרת תיפעול דפוס זה, ללא שיהפוך לנורמה שגורה, המצטיירת כלא לגיטימית, לא לגיטימית (או לא מוסרית) בגלל העיקרון של "חיסול המנהיגות" שהיא מתווה, דבר שבוודאי לא היית רוצה שיחול על מנהיגיך שלך, אילו הפך לעיקרון כללי.

 

2) אילו הוחל "עיקרון" זה על מנהיגים רבים בעיראק (טאריק עזיז, שר הכלכלה, הדובר בנושאי עיתונות, נגיד הבנק המרכזי וכד` (ואגב, המעניין הוא שחלק גדול מההנהגה העיראקית הם בני חמולת "אל תח`ריתי" עוד משנות ה-60), אילו הוחל הכלל באופן מסיבי, הרי שבכל זאת היה מוכלל. שכן, יקשה לעשות דהלגיטימציה של אנשים רבים ומגוונים, מבחינת הסבירות והשכל הישר.

 

3) כאשר קיימת אי סימטרייה גדולה מאד בעוצמתם של הכוחות היריבים, הרי שגם אז דפוס הפעולה לא יהפוך לנורמה כללית. ההסבר המקובל לכך הוא משהו ברוח:

 

- החזק מאד תמיד מצטייר כצודק.

 

- Right is Might (להיות צודק זה להיות חזק).

 

כבר בדיאלוגים הסוקרטיים מתדיין אפלטון/סוקרטס עם המציג עמדה זאת. - המנצח הוא זה שמעמיד הצד האחר למשפט, משפט המנצחים. - אין צודק כניצחון. טיעוני כאן הוא תפנית ביחס לגישה זאת. שכן גישתי אומרת שלא ניתן להגיע לעוצמה גבוהה לאורך זמן בלי שבמחנך ישררו עקרונות צדק טיבעי בסיסיים. אימפריות רשע - מעולם, אבל מעולם לא האריכו ימים (ראו קישורים למטה, להשגות קודמות שלי בנושא זה. לכן, החזק מאד והיציב מאד במשך תקופה ארוכה הוא גם במידה רבה צודק מכוח הכרח היסטורי/טבעי/אונטולוגי. ואינו צודק משום שהוא חזק יותר ברגע נתון. זאת משום שיתרון כוח זמני הינו עניין קונטינגנטי (צרוף נסיבות ארעי ומיקרי) , שאינו טובע חותם אונטולוגי הכרחי (אונטולוגי: מעמד מבחינת ממשות הקיום במציאות) של ממשות ברת-קיימא, מבחינת תנועת הציויליזציה או הרוח האנושית בהיסטוריה, או מבחינת הטבע והממשויות האורגניות העילאיות בסקלה הגדולה.

 

 

ראו הרשימות:

 

 

מוסר ומערכה      Morality and Warfare

 

 http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1118963

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1119030

 http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1119332

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1120204

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1120639

http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1120719

 

 

 

 שיפוטי צדק: על פי אינטואיציות ספונטניות ושקולות של צדק טיבעי או על פי תוצאות?

 

בנקודה זו הגיב לדברי ההיסטוריון הצבאי והוגה הדעות ד"ר אורי מילשטיין כדלקמן:

 

"הצדק האנושי, לפחות, קשור ביכולת האורגניזם והמין האנושי להמשיך להתקיים.   מי שמחזק יכולת זאת - צודק. ומי שמחליש יכולת זאת אינו צודק"

( 21.3.2003)

 

תשובתי היתה: אכן, זו גישתי, אך השיפוט הוא של תחושת צדק טיבעי מיידית ולא על פי תוצאות ובדיעבד.

 

ומדוע?

 

כי בכל נקודת זמן בה הישיג מוצ`צה יתרון זמני, הרי שהוא יכול לצווח: רואים, ניצחון, אני חזק ולכן צודק.

 

לדוגמה, גירסה פוליטית ממאי 99 : "גדול, יצחק מרדכי, הורדת לקרשים את ביבי בוויכוח בטלויזיה". ולכן האיש החזק והצודק הזה יצחק מרדכי גם הוכתר לאחר מכן וסמוך לבחירות 99 באופן מתוקשר ל"דוד מלך ישראל" על ידי איזה מקובל.

 

ואחר מה מתברר? - "הינחתי ידי על כתפה במקרה אך בעדינות" - "המגבת גלשה נישמטה לה כשיצאתי אליה מהאמבטייה" ושאר עדינויות. וכנראה גם מטעם זה היזהיר/קבע התנ"ך הקדוש: "אל יתהלל חוגר --"