הפנומנולוגיה ההכרתית של הסאוב ומדדים כלכליים

גורמי ביזה עצימים בממשות החברתית שואפים להכרה אונטולוגית. זאת ביצאם כנגד כל מה שסביר בממשות ונוכח תחושת אפסיותם הקיומית המציקה והערכתם העצמית הנמוכה - תחושה הנעוצה באקט הבחירה בדרך אותה העדיפו. אך בוחן המציאות מתגנב בדלת האחורית - קריסה כלכלית וחברתית.

מדדים כלכליים כאינדיקטור לסאוב לאומי

אני מדבר על כלכלה ואתחיל דווקא מהפילוסוף הגל: ב"פנומנולוגיה של הרוח" (1807) הוא מציג מניע אנושי בסיסי של אדם - והוא לזכות להכרה בתודעתו של הזולת. השתקפותך בתודעתי. בתצורות חברתיות בוזזות עתירות-לגיטימציה חשוב המניע הזה - ההכרה של הזולת בך.

הדבר נועד להעניק לפרט הבוזז מעמד אונטולוגי (כלומר חיזוק תחושת נוכחותו במציאות). בתצורות אלה ישאפו גורמי הביזה לחנוק גורמי יצור, רבעי העוף כביכול יפרעו בחבורות כנגד אנשים המגלמים את כל מה שהם לא - יצרנים. לכן, לעיתים ישאפו גורמי הביזה ליצור מה שניתן לכנות אחידות חנק סביב גורם הייצור האנושי: מכל עבר ינסו להשמיט באמצעי הדריסה, שהושגו כמובן על ידי ביזה, ינסו להשמיט את הקרקע ולהסית כנגד מושא הביזה. לביים משברים חוזרים ונישנים ולתפוס ספין על כל צל של התנודדות היוצר הניבזז.

הרמטיות החנק חשובה להם. לא להתיר חלון פתוח.

אבל: המעניין הוא שהם ניתקפים בפניקה וקולם מצטרד כאשר מתברר שלא הכל הלך באופן אחיד - נותר איזה צוהר פתוח. פניקה זו מענינת שכן אינה רציונלית -הרי הם חזקים.

מה כאן?

תחושת אפסותם הקיומית, הידיעה שהם פועלים בניגוד לממשות הטבעית, שהלא יוצלחים הקיומיים קמים כנגד המפרנסים ומאכילים אותם, ומשמיטים מהם את הקרקע.

הם אומרים: צריך לשבור, על הבירכיים, חנקן ועוד חנקן, עד שיכיר בנוכחותנו, יתן לנו מעמד אונטולוגי.

ולמה זה חשוב?

משום שאפסותם הקיומית המענה, הערכתם העצמית הנמוכה, דומה עליהם שתקוזז על ידי הכרתו של היצרן הניבזז בכוחם, בנוכחותם הקיומית, בזעקת הביבים של טרור חידלי האישים לכל דבר.

"אנו תובעים בראש וראשונה מעמד בהכרתך, מכירים עצמנו היטב, יודעים עד כמה אנו מסואבים, חשים אפסים, אך הכרתך היא שתתן לנו, המעוותים, נוכחות אונטולוגית".

אנו דורסים באופן הרמטי - לכן אנו קיימים דרך הכרתו של המעונה.

נשמע דרמטי? זוהי פנומנולוגיה פשוטה של תודעת הבוזז הלגיטימי. זה המכובד, הצדקתני, הבוטח.

הדבר מסביר אבסורדים רבים בנוסח המציאות המשתקפת באספקלריית הצהרת הביבים הפשיסטית של גד יעקבי (ראה מאמרי: מקורות להווצרות הפסיכופתיזם הביטחוניסטי): "המדינה רשאית לעשות כל דבר, את האבסורדים הגדולים ביותר".  אבל "המדינה" לא עושה כלום. כנופיות לכל דבר המציגות עצמן "אני המדינה" כן עושות.

_________________

גד יעקובי, הפסיכופטיזם הביטחוני והפשיעה ברכבת ישראל - ראו המאמר: הפסיכופטיזם הביטחוניסטי וחסימת המשק - סרט טורקי
http://www.faz.co.il/story?id=1259&NewOnly=1&LastView=1969-12-31%2021%3A58%3A58

וכיום - המאמר התברר "כנבואה" וקלע בכל נקודה
http://www.faz.co.il/thread?rep=80260

____________________________

ברם, המציאות, המציאות הארורה. זו בכל אופן מתגנבת לה, השובבה, מבעד למחול הפרע ההרמטי והסוגר.

כן, הרס הכלכלה. לא פחות. לפעמים גם הרס אחר. ממש כשם שבתשוקת תאוות הפריעה מכנסיך עשויות להשתרבב להן, וערוותך תבצבץ בנידנוד עליז, כך גם הכלכלה מראה באלף ואחד מדדים את עוצמת הפריעה הלאומית. לאומי זה מטעה לאמר. עשבים שוטים על גב הלאום - אולי כבר לא.

מקדמי ביזת יתר של אוכלוסיות - תצורות יסוד
http://www.faz.co.il/thread?rep=25990
http://www.faz.co.il/story?id=946&NewOnly=2&LastView=2006-11-16%2010:46:21