הבנות אודיסאוס א'
|
אודיסאוס, איש נבון, חקרן ובעל עוד כמה מעלות, חפץ לחיות את חייו, עם אישתו הנפלאה וילדיו. אנשי איתקה אינם מוותרים, אלא רותמים אותו לעניין הציבורי הכללי. לפני מחרשתו הם שמים את ילדו. אין לו ברירה אלא לצאת לטרויה. 10 שנים, במלחמה המטופשת ההיא. לאחר הניצחון מפליג אודיסאוס בחזרה, אך בדרך עליו עוד להחכים ולחקור, להוסיף לנסיונו המצטבר ממרחבי העולם ותרבויותיו, על מנת שיוכל לחזור חכם יותר לאיתקה. אין הדבר שונה אצל קופים: ידע וניסיון של קוף בעל יתרון-ידע עובר לשבט כולו באמצעות המנגנון של חיקוי. מה מניע אותו?
אודיסאוס, איש נבון, חקרן ובעל עוד כמה מעלות, חפץ לחיות את חייו, עם אישתו הנפלאה וילדיו. אנשי איתקה אינם מוותרים, אלא רותמים אותו לעניין הציבורי הכללי. לפני מחרשתו הם שמים את ילדו. אין לו ברירה אלא לצאת לטרויה.
10 שנים, במלחמה המטופשת ההיא.
לאחר הניצחון מפליג אודיסאוס בחזרה, אך בדרך עליו עוד להחכים ולחקור, להוסיף לנסיונו המצטבר ממרחבי העולם ותרבויותיו, על מנת שיוכל לחזור חכם יותר לאיתקה.
אין הדבר שונה אצל קופים: ידע וניסיון של קוף בעל יתרון-ידע עובר לשבט כולו באמצעות המנגנון של חיקוי.
בדרך עובר הוא בארץ הצחיחה של הקיקלופ הענק בעל העין האחת. משתהה ונחלץ. גם מקירקיי הקוסמת בעלת הנמרים דמויי החתול הוא נחלץ - מחיבוקה - חרף היופי, השפע והקסם הגן עדני.
מה מניע אותו?
הישרדות?
כבר באודיסאה יש תשובה לתמלילים בריוניים ומדלדלי נפש ורוח - כאלה הנותנים לגיטימציה לנפשות דלות - תמלילים אודות בלעדיות דחף הישרדות, שרווחו משחר ההיסטוריה.
עם הגיעו לאיתקה, התברר שבריונים השתלטו על ביתו ועירו. אנשי העיר סולדים מהם, כשם שריצ`רד השלישי - הביריון הגיבן, המרושע ואיש התככים השולט בכוח העריצות של כנופיית זאבים - היה שנוא.
רוב הבריות אינן כבשים, שכן רוח האדם, היצור העילאי ביותר - משותפת לכולם. שתיקת הכבשים הינה בהכרח מצב ארעי, בניגוד למסרים סותרים המורעפים עלינו על ידי תסריטאי כזה או אחר.
האם נשלח לטרויה כדי שיפלו ביד עריצים?
האם הבריונים הם שחרחרו מלחמה זאת כדי להשתלט על העיר?
האינטרס הביריוני הוא לחסלו או לשעבדו.
אינטרס אנשי העיר הוא אודיסאוס ברוחו החופשית והידע שצבר, אפילו לא אודיסאוס המושפל ומשועבד על ידי בריונים. שכן, רוח האדם החופשי וידע והתקדמות הולכים יחד.
אודיסאוס מתואר כיודע, רק הוא בלבד, למתוח קשת מסויימת. כאן הוא גבול החיקוי. אין אחר היכול לחקותו בכך. מה התכוון הומרוס לרמוז לנו כאן, אודות אותן תכונות או עשיות בלתי ניתנות לחיקוי ולתחליף, העשויות לייחד איש חקר ומסעות - בין אם מסעות פיזיים או מסעות הרוח?
אבל מעניינת היא שירת הסירנות. את מלחי אוניתו מנחה אודיסאוס לאטום אוזניהם בדונג, בעוד הוא, קשור לתורן, שומע שירתן, בחולפם באיזור הסירנות. מהי שירת עונג ופיתוי זו שהשומע, המתמוגג מעונג, מזנק למים וניטרף כהרף עין?
האם היו הסירנות פעלולנות הריק הפוסט-מודרניסטית של העת העתיקה? האם היו תעתועי האוטופייה-עכשו ברוח אוסלו? האם היה זה משל לפיתוי שבכניעה מתוקה לעריצים המבטיחים נוחות והרפתקנות משכרת?
תגובות הקוראים
נכתב ע"י זאב בן-יוסף ב 02/12/2003
כתוב יפה ומעניין. ובדבר שירת הסירנות: גם וגם וגם ואולי גם עוד משהו. ועירית לינור אפילו כתבה את "שירת הסירנות" על מלחמת המפרץ, שאף היא תערובת של אוטופיה-עכשיו והבטחת העריצות המשכרת.