Non-symmetry, binocular disparity, 3D and homologies
למה צריך תפיסת עומק אמיתי, ולא עומק מדומה הנבנה בעזרת רמזי עומק אותם משלים המוח לתחושת עומק מתמונה דו מימדית - רמזים כגון צל, פרספקטיבה, תנועת אובייקט קרוב כנגד רקע רחוק motion parallax הסתרת חלקית של אובייקט רחוק יותר על ידי אובייקט קרוב ממנו occlusion ? משום שהדבר מאפשר קליטת אינפורמציה נוספת הנמצאת בעומק האובייקט. היטל לעומק של חזית דמות זה דבר שניתן לבצע בעזרת מוחנו ללא קבלת אינפורמציה ממשית מהעומק, ועדיין נחוש שהדמות היא תלת מימדית, אך בפועל יצרנו דבר מלאכותי תוך מניעת השגת אינפורמציה. והרי המידע הראייתי הכלול באובייקט אינו מורכב רק מחזיתו, אלא מכל שטח פניו. הדבר חשוב מהבחינה השרידותית, שכן בעל חיים עשוי ''להסתיר'' בעומקו ארסנל תקיפה אורגני העשוי להיות הרסני כלפיך, ומה שיותר סביר, בשעת תקיפתך הוא נוטה לעיתים להתייצב בצידוד המסתיר את ''כלי נשקו'' בפני הראייה הדו מימדית החזיתית, אך זו ניתפסת על ידי מנגנון הראייה התלת מימדית. עד כדי כך חשוב הדבר לא לאבד אינפורמציה חזותית העשוייה להיות קריטית, שהטורפים המשוכללים ביותר בטבע, בני משפחת הנמריים, אפם שטוח, כדי לא ליצור נקודה מתה בשדה הראייה (שהאדם בעל האף הבולט יחסית, אינו חש בה). גם בתצלומי לוויין ואויר של מתקני אויב חשוב בדיוק מבחינה זו שמניתי, לקבל מידע תלת מימדי.
כתב ד"ר אורי מילשטיין (14.12.02) כתגובה למאמרי על מניכאיזם (טוב-רע) לעומת מבנים טריוניים (שלישוניים) מאחורי גורמי תשתית במציאות: מקור התפיסה הדואליסטית היא הסימטריה הזוגית של האדם:שתי עיניים, שתי אוזניים וכו'. סימטריה זאת היא מבנית ולא פרשנית.
אשר למבנה עולם, אנשי תורת המיתרים המוכלאים מדברים על 10 ממדים (מזכיר 10 רקיעים בקבלה). עשרת הממדים של תורת המתרים נוחים מבחינה מתמטית ואחדים מגדולי הפיסיקאים בימינו טוענים שלתיאוריה זאת יש סיכויים רבים להיות התיאוריה הסופית שתאחד בשדה אחד את כל כוחות הטבע. מכאן מסקנה שהמבנה נכון הוא של 10.
מסתבר שגם הפיתגוראים קדשו בעת העתיקה את המספר 10 בגלל ש: 1+2+3+4=10 .
אני לעומת זאת מקבל את גישתו של קנט שאנחנו מארגנים את המציאות לפי מושגי האפריורי שלנו ואין לנו יכולת לדעת את המבנה ''האמיתי'' שלו.
_______________
תגובתי הספונטנית והמיידית (14.12.02) לדברים האלה היתה: בניגוד לסימטרייה, מרכזי הכח האורגניים הם יחידניים: הראש והמוח, הפה, ואיברי המין. אף במבנה המוח מופרת הסימטריה בין ההמיספרה השמאלית והימנית, דבר הנקרא לטרליות מוחית. ניתן לאמר שהסימטרייה היא מעין רקע ודווקא הפרת הסימטריה והדיסוננס לכאורא היא הדמות כנגד הרקע.
הסימטריה אגב משמימה, וכבר בעולם היווני הוצבו במפורש דמויות המגלמות תנועות מנוגדות ומבנים קונטראפונטליים, כלומר דבר כנגד דבר, נקודה כנגד נקודה (קונטראפונקט). אין הדבר רלוונטי כלל *למספר* המימדים או רכיבי הבסיס הנוכחים במציאות, אלא ל*דינמיקה* של שילוב המימדים או הרכיבים.
________________
ולהלן רשימה מאוחרת יותר שכתבתי בנושא, 16.12.02 :
Non-symmetry, binocular disparity and 3D and homologies
ראוי לשאול מהי התועלת בסימטרייה לכשעצמה, ומה כאן ''השכל הישר''? לשם מה החזרה העודפית על דבר מסויים והרי יש כאן הכפלה מיותרת ולכן בזבוז? זה שכל ישר זה?
אלא מאי?
מדובר בשימוש באותו ''איבר'' או מנגנון פעולה, כאשר המנגנון מוצב בשני מקומות שונים.
ולמה עין אחת אינה מוצבת בראש והשניה באיזור הקורקבן?
פשוט מאד, המצאם של זוג העיניים בקו מישורי אחד כביכול, מבצעת לקיחת 2 דגימות שונות של אותה דמות בה אנו צופים.
ההצבה ''על אותו קו אופקי'' של שתי העיניים כאחד, מאפשרת חפיפה חלקית בין שתי התמונות המתקבלות על הרטינה, אך גם איזורי חוסר חפיפה (מה שמכונה retinal disparity ).
למה זה טוב? הדבר מאפשר יצירת תלת-מימד אמיתי, בולט, של חזית כביכול ועומק, ולכך מספיקות 2 נקודות תצפית (כשלכך מספיק המרחק הקצר בין העיניים המאפשר 2 תמונות מזוית שונה זו מזו).
למה צריך תפיסת עומק אמיתי, ולא עומק מדומה הנבנה בעזרת רמזי עומק אותם משלים המוח לתחושת עומק מתמונה דו מימדית - רמזים כגון צל, פרספקטיבה, תנועת אובייקט קרוב כנגד רקע רחוק motion parallax הסתרת חלקית של אובייקט רחוק יותר על ידי אובייקט קרוב ממנו occlusion ?
משום שהדבר מאפשר קליטת אינפורמציה נוספת הנמצאת בעומק האובייקט. היטל לעומק של חזית דמות זה דבר שניתן לבצע בעזרת מוחנו ללא קבלת אינפורמציה ממשית מהעומק, ועדיין נחוש שהדמות היא תלת מימדית, אך בפועל יצרנו דבר מלאכותי תוך מניעת השגת אינפורמציה. והרי המידע הראייתי הכלול באובייקט אינו מורכב רק מחזיתו, אלא מכל שטח פניו.
הדבר חשוב מהבחינה השרידותית, שכן בעל חיים עשוי ''להסתיר'' בעומקו ארסנל תקיפה אורגני העשוי להיות הרסני כלפיך, ומה שיותר סביר, בשעת תקיפתך הוא נוטה לעיתים להתייצב בצידוד המסתיר את ''כלי נשקו'' בפני הראייה הדו מימדית החזיתית, אך זו ניתפסת על ידי מנגנון הראייה התלת מימדית.
עד כדי כך חשוב הדבר לא לאבד אינפורמציה חזותית העשוייה להיות קריטית, שהטורפים המשוכללים ביותר בטבע, בני משפחת הנמריים, אפם שטוח, כדי לא ליצור נקודה מתה בשדה הראייה (שהאדם בעל האף הבולט יחסית, אינו חש בה).
גם בתצלומי לוויין ואויר של מתקני אויב חשוב בדיוק מבחינה זו שמניתי, לקבל מידע תלת מימדי.
האפשרות לקבלת תלת מימד אמיתי התגלתה במאה ה- 19 באמצעות מתקן הנקרא סטראוגרם, מתקן דו-עיני בו אתה רואה שתי תמונות חופפות ברובן, אך בעלות disparity . צילום תלת מימדי ונושא התלת מימד האמיתי הינו אגב אחד מתחביבי, ואתה יכול לקרוא על עיבוד מעין תלת מימדי על ידי המוח בספרי ''חלוקת קשב''.
נוטים כיום לדבר על מימדים ככל שיעלה הדמיון והדבר יפה מבחינת פיזיקה תאורטית למשל, אך באופן ממשי חשובה הפונקציונליות של התלת מימד, המתקבלת בצורה חסכונית ביותר מ- 2 תצפיות חופפות-חלקית בלבד.
גם מיקום הגפיים באופן סימטרי מאפשר תפעול שני מכשירים זהים באופן חסכוני במשאבים ויעיל, שכן הדבר מאפשר ויסות מוטורי טוב וקואורדינציה יעילה. במציאות האורגנית שורר עקרון החסכון במשאבים, ואת זה מאפשרת, מבחינת תפעול מערכות עצביות, הסימטריה. הדואליות (השניות, הזוגיות) אינה הכרחית אגב, ראה את מרבה הרגליים או העכביש וכד'.
אבל יש גם מחיר לסימטריה כזו, כפי שאני מציג בנושא זה ממצאים בספרי, והוא קושי לבצע תנועות מוטוריות נפרדות, שכן תנועות מסונכרנות זו על זו באופן שכיח, תופעה שנחקרה והוצגה בהרחבה על ידי פסיכולוג ופיזיולוג גרמני Von Holst שפרסם על כך מאמר בשנת 1939 , בו דיבר על שתי מגמות נוגדות בויסות מוטוריקה:
Magneteffect אפקט המגנט, הסינכרון וההצמדה;
ומגמת התמדה Beharrungstendenz :
תנועה נתונה תתמיד במאפייניה, אך באותו זמן תיטה לקבל גם כמה מתכונות התנועה השנייה, הסימטרית לה, המבוצעת בו זמנית.
אשר למבנה עולם, אנשי תורת המיתרים המוכלאים מדברים על 10 ממדים (מזכיר 10 רקיעים בקבלה). עשרת הממדים של תורת המתרים נוחים מבחינה מתמטית ואחדים מגדולי הפיסיקאים בימינו טוענים שלתיאוריה זאת יש סיכויים רבים להיות התיאוריה הסופית שתאחד בשדה אחד את כל כוחות הטבע. מכאן מסקנה שהמבנה נכון הוא של 10.
מסתבר שגם הפיתגוראים קדשו בעת העתיקה את המספר 10 בגלל ש: 1+2+3+4=10 .
אני לעומת זאת מקבל את גישתו של קנט שאנחנו מארגנים את המציאות לפי מושגי האפריורי שלנו ואין לנו יכולת לדעת את המבנה ''האמיתי'' שלו.
_______________
תגובתי הספונטנית והמיידית (14.12.02) לדברים האלה היתה: בניגוד לסימטרייה, מרכזי הכח האורגניים הם יחידניים: הראש והמוח, הפה, ואיברי המין. אף במבנה המוח מופרת הסימטריה בין ההמיספרה השמאלית והימנית, דבר הנקרא לטרליות מוחית. ניתן לאמר שהסימטרייה היא מעין רקע ודווקא הפרת הסימטריה והדיסוננס לכאורא היא הדמות כנגד הרקע.
הסימטריה אגב משמימה, וכבר בעולם היווני הוצבו במפורש דמויות המגלמות תנועות מנוגדות ומבנים קונטראפונטליים, כלומר דבר כנגד דבר, נקודה כנגד נקודה (קונטראפונקט). אין הדבר רלוונטי כלל *למספר* המימדים או רכיבי הבסיס הנוכחים במציאות, אלא ל*דינמיקה* של שילוב המימדים או הרכיבים.
________________
ולהלן רשימה מאוחרת יותר שכתבתי בנושא, 16.12.02 :
Non-symmetry, binocular disparity and 3D and homologies
ראוי לשאול מהי התועלת בסימטרייה לכשעצמה, ומה כאן ''השכל הישר''? לשם מה החזרה העודפית על דבר מסויים והרי יש כאן הכפלה מיותרת ולכן בזבוז? זה שכל ישר זה?
אלא מאי?
מדובר בשימוש באותו ''איבר'' או מנגנון פעולה, כאשר המנגנון מוצב בשני מקומות שונים.
ולמה עין אחת אינה מוצבת בראש והשניה באיזור הקורקבן?
פשוט מאד, המצאם של זוג העיניים בקו מישורי אחד כביכול, מבצעת לקיחת 2 דגימות שונות של אותה דמות בה אנו צופים.
ההצבה ''על אותו קו אופקי'' של שתי העיניים כאחד, מאפשרת חפיפה חלקית בין שתי התמונות המתקבלות על הרטינה, אך גם איזורי חוסר חפיפה (מה שמכונה retinal disparity ).
למה זה טוב? הדבר מאפשר יצירת תלת-מימד אמיתי, בולט, של חזית כביכול ועומק, ולכך מספיקות 2 נקודות תצפית (כשלכך מספיק המרחק הקצר בין העיניים המאפשר 2 תמונות מזוית שונה זו מזו).
למה צריך תפיסת עומק אמיתי, ולא עומק מדומה הנבנה בעזרת רמזי עומק אותם משלים המוח לתחושת עומק מתמונה דו מימדית - רמזים כגון צל, פרספקטיבה, תנועת אובייקט קרוב כנגד רקע רחוק motion parallax הסתרת חלקית של אובייקט רחוק יותר על ידי אובייקט קרוב ממנו occlusion ?
משום שהדבר מאפשר קליטת אינפורמציה נוספת הנמצאת בעומק האובייקט. היטל לעומק של חזית דמות זה דבר שניתן לבצע בעזרת מוחנו ללא קבלת אינפורמציה ממשית מהעומק, ועדיין נחוש שהדמות היא תלת מימדית, אך בפועל יצרנו דבר מלאכותי תוך מניעת השגת אינפורמציה. והרי המידע הראייתי הכלול באובייקט אינו מורכב רק מחזיתו, אלא מכל שטח פניו.
הדבר חשוב מהבחינה השרידותית, שכן בעל חיים עשוי ''להסתיר'' בעומקו ארסנל תקיפה אורגני העשוי להיות הרסני כלפיך, ומה שיותר סביר, בשעת תקיפתך הוא נוטה לעיתים להתייצב בצידוד המסתיר את ''כלי נשקו'' בפני הראייה הדו מימדית החזיתית, אך זו ניתפסת על ידי מנגנון הראייה התלת מימדית.
עד כדי כך חשוב הדבר לא לאבד אינפורמציה חזותית העשוייה להיות קריטית, שהטורפים המשוכללים ביותר בטבע, בני משפחת הנמריים, אפם שטוח, כדי לא ליצור נקודה מתה בשדה הראייה (שהאדם בעל האף הבולט יחסית, אינו חש בה).
גם בתצלומי לוויין ואויר של מתקני אויב חשוב בדיוק מבחינה זו שמניתי, לקבל מידע תלת מימדי.
האפשרות לקבלת תלת מימד אמיתי התגלתה במאה ה- 19 באמצעות מתקן הנקרא סטראוגרם, מתקן דו-עיני בו אתה רואה שתי תמונות חופפות ברובן, אך בעלות disparity . צילום תלת מימדי ונושא התלת מימד האמיתי הינו אגב אחד מתחביבי, ואתה יכול לקרוא על עיבוד מעין תלת מימדי על ידי המוח בספרי ''חלוקת קשב''.
נוטים כיום לדבר על מימדים ככל שיעלה הדמיון והדבר יפה מבחינת פיזיקה תאורטית למשל, אך באופן ממשי חשובה הפונקציונליות של התלת מימד, המתקבלת בצורה חסכונית ביותר מ- 2 תצפיות חופפות-חלקית בלבד.
גם מיקום הגפיים באופן סימטרי מאפשר תפעול שני מכשירים זהים באופן חסכוני במשאבים ויעיל, שכן הדבר מאפשר ויסות מוטורי טוב וקואורדינציה יעילה. במציאות האורגנית שורר עקרון החסכון במשאבים, ואת זה מאפשרת, מבחינת תפעול מערכות עצביות, הסימטריה. הדואליות (השניות, הזוגיות) אינה הכרחית אגב, ראה את מרבה הרגליים או העכביש וכד'.
אבל יש גם מחיר לסימטריה כזו, כפי שאני מציג בנושא זה ממצאים בספרי, והוא קושי לבצע תנועות מוטוריות נפרדות, שכן תנועות מסונכרנות זו על זו באופן שכיח, תופעה שנחקרה והוצגה בהרחבה על ידי פסיכולוג ופיזיולוג גרמני Von Holst שפרסם על כך מאמר בשנת 1939 , בו דיבר על שתי מגמות נוגדות בויסות מוטוריקה:
Magneteffect אפקט המגנט, הסינכרון וההצמדה;
ומגמת התמדה Beharrungstendenz :
תנועה נתונה תתמיד במאפייניה, אך באותו זמן תיטה לקבל גם כמה מתכונות התנועה השנייה, הסימטרית לה, המבוצעת בו זמנית.