Homo Exitus : האדם כמחפש נתיבים חדשים של מוצא ופריצה קדימה, ולא "מחפש משמעות"
|
האדם לא מחפש משמעות. האדם מחפש אלטרנטיבות לקבעונות. מהות האדם היא היותו הומו-אקסיטוס Homo Exitus המחפש מוצא חדש. אב הטיפוס הנמצא ביסוד חיפוש משמעות הינו רגרסיבי (הולך לאחור) ונועד לענות על שאלת היסוד מה הטעם בסבל, מה פשר הטרגי שבקיום. למה החיים האלה, לעזאזל. אלה הרוצים להקפיא את החיים יאמרו שהאדם שואף לתת מבנה סדור לכל. בספרי "חלוקת קשב" הראיתי בניגוד לכך, שהסדר לכשעצמו במובנו הרגרסיבי אינו העיקר, אלא האירגון מחדש המופנה להשגת אפקטיביות והתייעלות במשימות עתידיות תוך חסכון במשאבים. עולם העולל הינו עולם של פריצות דרך המצאתיות ומציאת אלטרנטיבות עדיפות למצבים מקובעים. צחוקו הינו צחוק שיכרון משוחרר וחדור התפעלות.
האדם לא מחפש משמעות. האדם מחפש אלטרנטיבות לקבעונות. מהות האדם היא היותו הומו-אקסיטוס Homo Exitus המחפש מוצא חדש.
(מצא ופרוס אלטרנטיבה למה שאמרת-חשבת זה עתה!).
ואילו אבירי "חיפוש המשמעות" מנסים לקבע ולהקפיץ לדום-שתיקה.
אב הטיפוס הנמצא ביסוד חיפוש משמעות הינו רגרסיבי (הולך לאחור) ונועד לענות על שאלת היסוד מה הטעם בסבל, מה פשר הטרגי שבקיום. למה החיים האלה, לעזאזל.
אלה הרוצים להקפיא את החיים יאמרו שהאדם שואף לתת מבנה סדור לכל.
בספרי "חלוקת קשב" הראיתי בניגוד לכך, שהסדר לכשעצמו במובנו הרגרסיבי אינו העיקר,
אלא האירגון מחדש המופנה להשגת אפקטיביות והתייעלות במשימות עתידיות תוך חסכון במשאבים.
זוהי גישה הנוגדת את כל שטוענים במקומותינו ה"הוגים" חביבי השררה והממסד ולכן הספר הוצנע, אף שהוא מסכם מחקר אמפירי על כ-700 אנשים שבוצע בקפדנות ובברק אינטלקטואלי אמיתי במספר שלבים במשך 11 שנה.
חלוקת קשב
ספר חלוצי בגישתו וממצאיו, המביא ממצאי מחקר רב-שלבי שערך המחבר במשך 11 שנה על 680 ניבדקים, במכון מחקר בבי"ח לוינשטיין, בית הספר לרפואה, אונ' ת"א (גומא - מדע ומחקר, צ'ריקובר, 328 ע"מ, כולל ביבליוגרפיה נרחבת): היכולת להתמקד במספר דברים או כווני מחשבה בו-זמנית; 3 תצורות האירגון האנושי; תפקודים מוחיים עילאיים; ביצוע תפקידים מורכבים וחשיבה אינטגרטיבית-מערכתית.
A pioneering book about Divided Attention (Focusing on two or more things at once) and complex performance:
An excerpt from the book:
http://www.psychologie.uni-bonn.de/online-documents/litdocs/english/sharon.pdf
מילת המפתח של עוללים "למה" נועדה להבהרה במה מצב הנתפס כשונה ממצב שגור - הינו עדיף.
עולם העולל הינו עולם של פריצות דרך המצאתיות ומציאת אלטרנטיבות עדיפות למצבים מקובעים. צחוקו הינו צחוק שיכרון משוחרר וחדור התפעלות.
שאלת ה"למה" הינה למעשה, במה האלטרנטיבה למצב מוכר בה ניתקלתי כרגע היא עדיפה ומועילה יותר בהשוואה למצב קודם - דומה בקווים עיקריים, פרט לשוני ה"חדש" המעורר את השאלה.
כך, ההתפעלות הילדית היא פילוסופית במובנה הטהור והמעשי ביותר, שכן הילד קשוב במיוחד לפריצות דרך, והרבה מכלל המשפטים והארועים סביבו שמחוללים מבוגרים בכוח מיומנותם ניתפסים על ידו בהתפעלות כפריצות דרך שהינם שם כל העת.
ומהי הטרגיות האמיתית בעולמנו? ההתבגרות המחוללת אצל רבים את מות ההתפעלות ההיא, ורבים משולים אזי לזונה מזדקנת או סוס קרבות קשיש, שאף אם ישרוק כדור ליד לחיו, לא יניד עפעף.
ההרמנויטיקה למשל, המקובלת כיום כחלק מרכזי מהפוסט-מודרניזם (האברמאס, רורטי) פורסת פלקטים, ולכן אמירותיה יכולות להיות מחוזקות רק בכוח הכאריזמה או החזרות דמויות המנטרה, בוריאציות משתנות מעט, כמו סילסול הזמר המזרחי.
כהערת אגב נציין כי ריכארד ווגנר, האמן שהעלה על נס בקסם ריצודי הליל והמעמקים המשתזרים הדדי את פריצת הדרך במסגרת הקיים - פריצת הדרך הלא רדיקלית במסגרתה נמשכת ומעצימה הציויליזציה היוצרת, זו שאינה שופכת את המים עם התינוק - הבין את זה מצויין ולכן התרחק מניטשה (שהיה הפוסט-מודרניסט הראשון) בשלבו המאוחר.
וניטשה עשה מהעניין קייז פלקטי כדרכו, בחיבורו "הקייז כנגד ווגנר" Der Fall Wagner בטענו בין היתר, באחת הווריאציות של אמירתו, שהמוסיקה של ווגנר מפריעה לעיכול תקין.
באורח דומה, ניתן להתרשם שהמזרחיות הגואה בישראל למשל, המתבטאת ביצירותיהם של גרוסמן ושלו, הינה האמירה הפלקטית והמסתלסלת-משתרשרת.
וכזו הינה הפוסט-ציונות - ניפנופי איבחות חרב האיסלאם העקומה.
מות האלטרנטיבה - מרטין בובר כמקפיא משמעות קיצוני
האיש ב - Ich und Du (אני ואתה) יוצר הקפאה הרת כבוד בפני כל פלוץ של סוס (זהו סגנוני - בהיר, חד ולא בוחל בשום דימוי וסגנון למען הבהירות המועברת בהבזק - מצטער).
כל הד, כל עלה נידף הינו מקור משמעות הרת גורל והקפאה הרת כבוד.
בכך היכניס בובר לפילוסופיה המערבית אוריינטליזם מוטה כבוד, שמפאת אי היתכנותו בפועל הוא מפנה מקום לציניות גורפת מעשית בצמוד לשיח שגב ריק. ניתן להשיג איפוא שבובר השחית דור שלם של אמריקנים (בקונטיננט חרף הכבוד שרחשו לו היו מספיק בקרות לחוש שמדובר בסוג של עריצות מזרחית).
גל שלם ששכרו בצידו של ספרי חיפוש משמעות (בנוסח השגב המרומם לכאורא של "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל) החל להמטיר את פירותיו הבאושים בסיטונות בעקבות העצמת השפעתו של בובר.
כך, הטבע החי והליל המרצד ונוסך החיוניות הפכו בגרסתם האמריקנית-בוברית בשנות ה-60 לפולחן מדכא של גאיה ודומיה וקבעונותיו הפולחניים של הניו אייג.` אמא אדמה והבתולה הקדושה הפכו למונומנט פרעוני הרה טקסים מקפיאים.
בישראל הביא בובר להשחתה קשה של הרוח, בהטרימו את האסא כשר למינהו, את בוכלטריית הקודים הצוהלים (הצה"ליים) והשרירותיים באשר הם, את המנטרות ואת אמירת השגב השרירותית התלוייה באויר, את ספרות הגבב נוסח הגרוסמנים והמאיר שלוים, ויצר תרבות ריקה של פוחלצים מחשבתיים.
מתוך ריק מקפיא וחדור שגב גבב ממית זה על היוצר החי ומחייה הנפשות הנובלות לפעול.
קישורי השגב הריק והאמירה השיטיונית התלוייה באויר
אומה במילכוד - פעלולנות האמירה הריקה
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3645-00.html?tag=2-56-53&au=True
ספינת השוטים
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3745-00.html?tag=2-58-22
תגובות הקוראים
נכתב ע"י אורי מילשטיין ב 20/10/2003
אבן היסוד של הקיום היא בקשת השרידה בסביבה מאיימת. תרבות היא סגנון שרידה. הפעילות העיקרית של השרידות היא ניטרול איומים. ניטרול איום לטווח הקצר היא הרס ומלחמה. ניטרול איומים לטווח הארוך היא יצירה. אנשי הטווח הארוך יצרו את הציווליזציה הנוכחית לפני עשרת אלפים שנה כשיצרו את הטכנולוגיה של יצור המזון. זאת היתה החלופה האנושית החשובה ביותר עד כה. אנשי הטווח הקצר השתלטו על הציווליזציה הנוכחית מראשיתה. פרשת קין והבל מסמלת את השתלטות אנשי הטווח הקצר. השתלטות זאת מצויה בכל מקום: בפוליטיקה, באקדמיה, באמנות, ובכלכלה, גם בישראל היום וגם ביהודה בעבר. זה הטעם למצעד התפוררות הציווליזציה שעדיין לא הביא לקריסת הציווליזציה בגלל המומנטום האדיר שבו הניעו אותה בראשיתה אנשי הטווח הארוך, ובגלל חיזוקים שנתנו לה אותם אנשים באמצע הדרך: אברהם אבינו, משה רבנו, סוקרטס, סופוקלס, קופרניקוס, שכספיר, ניוטון,דוסטויבסקי, אינשטיין ודומיהם.