רווחת תכופות התופעה ההיסטורית שעל גבי מגמות חברתיות-כלכליות מרחיקות לכת ובעלות פוטנציאל חיובי ומתקן חשוב, רוכבים לקדם את ענינם גם גורמי נחשלות מובנים. עניין זה עשוי תכופות להיות רגרסיבי וחדור מאפיינים של פרימיטיביות קמאית
.
שכן כל מגמה היסטורית מקדמת נושאת איתה גם תנועת-נגד משיבה לאחור. זו עשוייה להיות פרועה, חשוכה ועתירת יצרים קמאיים כגון שנאה וצרות עין כלפי כל מה שחי ונושם, ומעצימה ככל שהתנועה ההיסטורית החשובה הזאת נושאת מרחב אפשרות חיובי. זאת כשם שבחסות אנשי רוח גדולים ומקדמים תרבותיים עשויים להכות עוגן השרלטנים למיניהם
.
הסוציולוג והפילוסוף הדגול מקס וובר למשל מתאר את הרוח המנגנונית הכבדה הצומחת לאחר שחלף השלב הראשוני - הכאריזמתי - של תנופה רוחנית, כאשר אנשי האינקויזיציה הקודרים כמו גם אנשי חושך למיניהם ומפלצות מנגנוניות (כדוגמת סטלין או פול פוט) רוכבים על גבי אותו מומנטום ובחסותו, תוך היפוך מגמתו
.
כך, פרדוקסלית, מגמות רפורמיסטיות עשויות לשאת איתן את זרעי קמילתם, תכופות קמילה המלווה במרחץ רשע והסתאבות הצלם, כמו גם בהעמקת הנחשלות החברתית והכלכלית והשבקת הרוח האנושית החיה, היוצרת
.
כך למשל, מתרחשת כיום תנופת רפורמות כלכליות חשובות, המבשרות מגמה שאישית שנים רבות קידמתי אותה - הרוח הליברטריאנית של פרידריך פון הייק ומילטון פרידמן (חתני פרס נובל לכלכלה) וליברטריאנים דגולים נוספים כמו הנרי דיויד תורוו או אף איין ראנד ורוברט נוזיק (זאת עוד בעבודתי בקליפורניה, 1979 , Will America green again וגישתי משנת 73 ואילך - שזכיתי לראות בהתגשמותה החלקית בתקופת ממשל רייגן ומרגרט תאצ`ר באנגליה).
The Road from Serfdom
Forseeing the Fall
F.A. Hayek interviewed by Thomas W. Hazlett
http://reason.com/hayekint.shtml
חתן פרס נובל לכלכלה, אסכולת שיקגו
Friedrich August von Hayek, 1889-1992
ראו הדיון החשוב הבא, העוסק בסוגיות שונות בכלכלה מדינית ליברטריאנית
http://www.haayal.co.il/thread.php3?rep=141506
 |
 |
השפעתו הנמשכת של הניאו-ליברליזם הליברטריאני |
141506 |
 |
 |
מיכאל מ. שרון (שבת, 19/04/2003 שעה 14:56) |
 |
ה''דרך השלישית'' למשל חדורה השפעות של הניאו-ליברליזם, שאין להתעלם מהאפקטיביות המישקית שלו, תוך ניסיונות אינטגרציה עם יסודות שעברו גלגול צורה של הסוציאל דמוקרטיה הוותיקה.
באנגלייה ה''דרך השלישית'' הינה בעצם תגובה תוך רפורמיזם והטמעה של גישתה של ''גברת הברזל'' מרגרט תאצ'ר שדמתה מאד לזה של רונלד רייגן - שחולל מהפך ניאו-ליברלי בארה''ב.
טוני בלייר בוודאי שלא התעלם מהישגי הכלכלה התאצ'ריאנית שהזניקה באחת את כלכלתה של בריטניה, ממדינה בה הת.ל.ג. צנח בהדרגה מאז הלייבור הקשיח של קלמנט אטלי לרמת הת.מ.ג של ספרד.
ברם, הוא מדבר גם על בעיותיו המוספות של התאצ'ריזם, כגון האגואיזם-הלא אחראי המזניח סקטורים חלשים, הזנחת ואי פיתוח החינוך והכשרה למיומנויות של ההמונים וכד' - קונספציות שבזמן שהייתי באנגליה ב-96 בסוף שלטונו השמרני של ג'והן מייג'ור, גלשו גם לאדם הממוצע ברחוב, שלא לדבר על חוגי האינטליגנציה, בעקבות סדרת מאמרים מבריקים ומעמיקים של טוני בלייר ב''אינדפנדנט'' שבישרו רוח חדשה, מאמרים אותם קראתי שם בשהייתי בת 7 החודשים בדרום אנגלייה ב-96 והתלהבתי למדי.
גם נגיד הפד אלאן גרינשפן שהימשיך לכהן גם בתקופת קלינטון והשפיע מאד על הכלכלה בגישותיו ובמדיניותו הפיסקלית, הינו לא רק ניאו-ליברל, אלא אף תלמיד של איין ראנד (שבארץ הפכו את דמותה בשנות ה-70 לקוריוז רומנטי עתיר קיטש של גיל ההתבגרות, מטעמים של שימור ההגמונייה במחשבה החברתית/כלכלית של הזרם המרכזי-סוציאליסטי).
הערה המתייחסת להקשר הישראלי: ועקב מוטות ונחשלות רעיונית זאת באיצלה של הגיון מפוקח ונאור, כך אנחנו גם ניראים:
מדינה בעלת כלכלה מפגרת יחסית וריכוזית למדי, כשהסקטור ה''חופשי'' או ה''מופרט'' נשלט למעשה על ידי חוג מצומצם הסמוך לצינורות השילטון, וזאת תוך פערי ההכנסה בין העשירונים העליונים והתחתונים הגדולים בעולם המערבי.
שחיתות ביורוקרטית ושילטונית עצימה.
מערכת חינוך ירודה שבירודות, כשחינוך סביר ניתן רק למיעוט אליטיסטי, תוך תת-מיצוי משאבי אנוש עצים;
ומערכת צבאית וביטחונית ענקית הבולעת כ-45 מליארד דולר מהתקציב ויותר - כולל בפריפריות שלה, אך חדורה ביורוקטיזציה מסורבלת ובעלת אפקטיביות מערכתית וצבאית שנויות במחלוקת, כפי שגורס למשל הוגה הדעות הצבאי והמומחה בעל השם הבין-לאומי לנושאי בטחון-לאומי (המלמד גם באוניברסיטה העיברית) פרופ' ואן קרפלד וכן גורסים ניתוחים בנושא של אחרים;
ות.ל.ג. *אפקטיבי* לגולגולת בסביבות 7000 דולר (חרף המספר הרישמי של 17,000 דולר, ערך המטעה משום שהמחירים בארץ גבוהים יותר מפי 2 בממוצע מאשר במערב אירופה וארה''ב, אף שהמשכורות נמוכות יותר.
ונחזור לניאו-ליברליזם:
בספרה של
Ayn Rand : Capitalism: The unknown Ideal
משנת 67 מופיעים המאמרים הבאים של אלאן גרינשפאן:
Antitrust
Gold and economic freedom
The assault on integrity
להלן מובא קישור לספר בו תוכלו להציץ לתוכו (בקישור look inside משמאל), ולקרוא פרק מצויין מתוכו.
יש להבין כי תומכי הסוציאל דמוקרטיה בגירסתה הקשיחה נוהגים כבר מזה שנים, להדביק לגישות הליברטריאניות את הביטוי ''מיושנות'' (בבחינת חזרה מילה במילה על גישת כלכלת השוק חסרת ההתערבות הציבורית של אדם סמית וביטול ''ההישגים'' הסוציאלים הקינסיאניים, כשבגרסתם המודרנית מונפים המושגים של ''סולידריות ואחריות חברתית'').
וזאת מתוך התעלמות מכוונת דווקא מהמהפכניות שבניאו-ליברליזם והליברטריאניזם, וגם מרוח החופש - לעיתים בעלת הגוון האנרכיסטי מעט ברוח Walden , המוצאת לראשונה אי פעם, אפשרות יישום מעשי ולא אוטופיסטי. בכך הם מטעים ביודעין, כנראה מתוך חשש מוצדק משהו שעדיין אין להם כלים להתמודד עם המושגים החדשים והסוחפים הללו. |
 | |
 |
|
 |
 |
אין כאן רק אירוניה ו''הצביעות של המעמד העליון הבריטי'' |
141530 |
 |
 |
מיכאל מ. שרון (שבת, 19/04/2003 שעה 16:59)
בתשובה לרון בן-יעקב |
 |
אם תרצה, תוכל לראות כאן פרגמטיקה במיטבה.
אכן, איפוא היינו לולי הבריטים, ורוח האירוניה הנבונה, ההומור היבש המחנך לפרופורציה, האנדר-סטיטמנט המינורי בולם ההתלהמות ומשנע החשיבה המדודה והיסודית;
והפרגמטיזם המאפשר לנוע קדימה בכמה ערוצים סימולטנית, בלי להשתהות לזקק עיקרון יחיד עד סופו בבחינת ''ייקוב הדין את ההר''.
הלינק למטה מקשר לדיון יסודי, הגם שקצר יחסית, אודות:
ליברטריאניזם ומתודולוגיה מערכתית-סימולטנית לקידום החינוך ונושאים חברתיים/כלכליים בכלל;
ולתאורייה מטא-פוליטית אודות מחסום פער-הזמן הלא ניתן לגישור שברדיקליזם.
ולפריסת מקצת בעייתיות ''הדרך השלישית'' - שאינה מהווה עדיין אינטגרציה לכידה וחדשנית בין גישות-יסוד.
אלא היא מהווה למעשה שעטנז או מכלול-מעורב aggregate (ולא integration of elements, ראו ניתוח קל לקריאה חרף מורכבותו, בתת-הפרק האחרון של הספר ''חלוקת קשב'' אודות גישה אינטגרטיבית-מערכתית).
זאת, על הכשלים שבשעטנז אקלקטי בו אין לקיחה בחשבון של ההשלכות הניזקיות של עקרון יסוד אחד במכלול המעורב, כלפי עקרון יסוד אחר.
|
 | |
|
|
על הבנת נתונים, איתור והשוואת מגמות |
141839 |
|
|
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 20/04/2003 שעה 16:40)
בתשובה לברקת |
|
את מעט מטריחה אותי עם המחשבון וכל זה, אך מה לא עושים בשביל להמחיש את ממשותם של עקרונות מסתברים מעליהם - או כפי שניסח זאת ג'פרסון:
We hold these truths to be self-evident
עקרונות המסתברים או מובנים מאליהם, בדומה מעט לכך שסכום הזויות במשולש תחת הגאומטריה האוקלידית הוא 180 מעלות. או יותר תואם, כשם שאת יכולה להסיק שאדם המתואר על ידי אנשים סבירים כאיש שמן שוקל יותר קילוגרמים מכזה המתואר על ידם כאיש רזה.
מסתברים מאליהם איפוא, על פי השכל הישר של כל אדם סביר,
(ואינך ניזקקת כאן לסוביקטיביזם אפיסטמי ופרשנויות חילופיות חסרות העדפה ביניהם).
אך דומה לפעמים, שיש בארץ חמדת בעייה כלשהי עם הזן האנושי הנפוץ הזה -האדם בעל השכל הישר הסביר.
ובכן, לא די לאמר שבכל שנה ערך הת.מ.ג. גבוה מזה שבקודמת לו.
שכן אנו עוסקים כאן בהשוואות בין תקופות כהונה של נשיאים ובניתוח מגמות.
ובנוסף אגב, מה לעשות, קיימת גם אינפלציה המורידה מהערך הריאלי של המטבע, כך שגם אם את רואה עלייה אבסולוטית הנראית בעין כלא-שולית (נניח 3 אחוז) משנה לשנה, הרי שבקיזוז עליית המחירים, תתכן עלייה מזערית, או אף ירידה ריאלית.
דבר ראשון שיש לעשות הוא איפוא:
לחשב את שיעור *הגידול הממוצע השנתי לכל ממשל (נשיא) בקיזוז האינפלציה* .
(הערה: ניתן לחשב האינפלציה על פי הכפלה של ריבית דריבית, דהיינו על פי טור גיאומטרי - כש-2 אחוז למשל מקבל הערך 1.02 - לא מספיק לצרף - דהיינו לא חלה כאן אדיטיביות לינארית)
זאת עבור הנשיאים קנדי, ג'והנסון (דמוקרטים), ניקסון, פורד (רפובליקנים), קרטר, תוך שימת לב מיוחדת (על מנת לבחון ההיפוטזה שהצבתי) לגידול השנתי הממוצע בתקופת רייגן, בהשוואה לזה של קרטר, קודמו. וכן תקופת קלינטון.
בנוסף, ניתן ''לנקות'' מהחישוב לכל נשיא, את שנת כהונתו הראשונה (נניח), אותה אגדיר כ-
תקופת חביון (עבור הנשיא החדש) ביחס לשינוי מגמות בכלכלה הלאומית latency period -
דהיינו התקופה לפני ש*אפקט השינוי במדיניות הכלכלית* של הנשיא, או ''האפקט הכלכלי של ממשל חדש'' מתחיל להנביע תוצאות או תוצאים בכלכלה הלאומית, חיוביים או שליליים.
תקופת החביון הכלכלית של כל נשיא מבטאת איפוא במידה גבוהה מגמות אינרציה (התמדה) מתקופת הנשיא הקודם.
אז קדימה - |
| |
 |
|
 |
|
עקרון ''תער אוקם'' מציע להעדיף |
141889 |
|
|
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 20/04/2003 שעה 19:48)
בתשובה להאייל האלמוני |
|
בין שני הסברים אלטרנטיביים לתופעה את זה הפשוט ביותר והמסורבל פחות במבנהו.
אתה מציע 2 או יותר משתנים תלויים - אופי הממשל הספציפי הוא אחד, והאחרים הם משתנים כלכליים (או וקטור שלהם).
את אלה לפי הצעתך מסבירה קבוצת משתנים (בלתי תלויים) ''בלתי ידועה'' המשקפים, ניתן לשער, תהליך מרכזי כלשהו (כלומר נמצאים במתאם מובהקים זה עם זה, או באינטרקציה זה עם זה) או שאינם משקפים תהליך מרכזי כזה.
הנקודה היא שהגורם המסביר אינו ידוע, כלומר במצב של היעדר אינפורמציה המועמדים האפשריים להיות הגורם הזה עשויים לבוא מבין קבוצה גדולה מאד של גורמים או משתנים אפשריים (יש כמובן דברים שיפסלו בוודאות להיות מועמדים סבירים כאלה, כגון כמות הקרנפים בספארי הלאומי ליד ניירובי).
אך עם זאת, קבוצת המועמדים האפשריים נשארת עדיין גדולה מאד, ואולי בלתי חסומה (אין סופית).
אם כך, אתה מציע למעשה מספר גדול מאד של משתנים או ישים המסבירים את התופעה או אתקבוצת התופעות אותה אתה רוצה להסביר.
זאת בניגוד למספר קטן יחסית של גורמים מסבירים בהיפוטזה שלי.
לכן, עקרון ''תער אוקם'' נותן העדפה חד משמעית לתאורייה שלי. וזאת כל זמן שאינך נותן פרוט ספציפי יותר, דהיינו מסתכן בהיפוטזה המכילה אינפורמציה ולא בכזו הריקה מאינפורמציה לחלוטין. |
|
|
 | |
 |
|
 |
|
אפקט מיידי - תחושת שחרור נכסים ותפיסת עליית הערכים הזמינים |
142918 |
|
|
מיכאל מ. שרון (שבת, 26/04/2003 שעה 5:06)
בתשובה להאייל האלמוני |
|
צעד כלכלי יכול להיות בעל השפעה מיידית - באמצעות *תיווך ההכרה (של הציבור), כשההכרה משפיעה מיידית על רמת הפעילות המישקית תוך חילול שינוי בדפוסי יזמות וצריכה*.
כך, קיצוץ במיסים יוצר מיידית תפיסה של שחרור נכסים, ומשפיע מייד על ההערכה אודות שיעור הנכסים והערכים הזמינים.
בנקודה זאת, החלק הרלוונטי ביותר בקישור (הראשון) המצורף הוא:
הגורם של פסיכולוגיה כלכלית הינו חשוב למדי, הגם שבוודאי ש''הקהל אינו פראייר'', דהיינו מתקיימת כאן במידה מוגבלת הנחת ''האדם הכלכלי הרציונאלי'' -זה שמגיב באופן הולם כלפי המציאות הממשית.
מכל מקום, הגורם הפסיכולוגי חשוב למשל בכך, שהנחתך ברגע מסויים שהמטבע מגובה יותר מאשר הוא באמת, והמשק נמצא בעלייה, תרתום אצלך מוטיבציה ומשאבי אינטלקט ליזמות ויצור (התמורה שאני יכול לקבל עבור מאמצי היא בעלת ערך אמיתי, ולא משהוא נמוך בערכו האמיתי, כשערך זה עוד קטן והולך). כך עולה סך המוצרים בפועל עקב הגברת הפעילות המשקית, והגיבוי אכן עולה באופן ממשי, גם אם מלכתחילה הנחתך אודות גיבוי היתה מוטעית. זהו תהליך מחזק עצמו self reinforcing . לכך קרא הפילוסוף פהיינינגר ''טעויות מועילות''.
כך למשל, בימי מודעי (85) נוצרה אוירה אופטימית ויזמית במשק, ועקב שילוב עם צעדים מוניטריים (אם זכרוני אינו מטעני), כולל צעד מוניטרי וירטואלי של הפיכת 100 שקלים ישנים לשקל אחד חדש - שהקנו תחושת יציבות, חזר הציבור לחסכון והשקעות. מאמצע שנות ה-80 ועד שנת 95 בערך גדל הת.מ.ג. בשיעור שנתי רב.
כלכלה, פסיכולוגיה כלכלית, צמיחה ונסגנות
אשר לשאלה שהועלתה כאן אודות משק מלחמתי, הרי שכניסה למשק מלחמתי (כדוגמת ארה''ב ב- 1941 ) מקנה תחושה מיידית של העלאה תלולה של הפעילות היצרנית מצד כל אדם סביבך תוך *סינכרון ספונטני וסולידריות של מאמצים*. בעיקר, תוכל להניח אז שלא יטרפדו את מאמציך באופן לא צפוי, ואזי לא תשקיע משאבים רבים בהשמרות מפעילות מסכלת עויינת, הבאה על חשבון מאמץ עצים ורצוף מכוון-יצרנות. גורם זה ניתן לכנות ''רמת האמון בש''פ מסונכרן'' או The oordinative trust factor . כללית, גם הקטנת תחושת מאבקי סך 0 עוינים בקרב האוכלוסיה וגבור הרוח הספורטיבית תורמים לכך.
רוח הספורט מאספקט משקי: הלוגיקה של עוינות מול ספורטיביות ותחרותיות
|
|
|
| |
|
|
|
|
על הטעיות בעזרת נתונים - כיצד להציג נתוני צמיחה מדהימים |
142534 |
|
|
מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 24/04/2003 שעה 3:29)
בתשובה לדובי קננגיסר |
|
בהקשר הדיון הכלכלי שהתפתח אודות קריאת נתונים ומגמות צמיחה או נסיגה, מובא כאן דיון בניתוח נתונים של חשבונאות לאומית (העוסקת בנתונים ובניתוחים בדומה לאלה של צמיחת התוצר בארה''ב תחת הנשיא רייגן בהשוואה לתקופת קרטר, או הצמיחה משנת 1960 ).
מוצגות כאן הטעיות אפשריות שונות בניתוח נתונים והצגת מגמות.
הביקורת, שאני מביא כאן פריסה כוללת ואינטגרטיבית שלה, מזהה בסיס (על פי הלוגיקה של העניין) או לפחות את אחד הבסיסים לשיטות הצגת וניתוח נתונים היוצרים רושם של צמיחה כלכלית תלולה כשהמציאות אפורה הרבה יותר. מוכר המקרה של פרסומים סוביטיים שהיציגו לצרכי פנים ולעיני העולם נתוני צמיחה מדהימים, כאלה שהחרידו מעט את האמריקנים בתקופת המלחמה הקרה ואחריה והביאו לתקציבי הגנה ענקיים.
כך, ניתן היה לזהות דפוס או דפוסים כלליים של הטעייה, ארטיפקט המתקבל מנתוני צמיחה עבור סקטורים משקיים או כלכלות לאומיות המתחילים להתפתח מבסיס-0 . ניתן לכנות אפקט (או ארטיפקט) זה ''הטעיית (או אפקט) בסיס נקודת ה-0 ''
The zero-point baseline fallacy
ניתן אגב לטעון שאין כאן ממש ארטיפקט, שכן אכן יש גידול ממשי בפועל בעשרות אחוזים, אך זהו עניין סמנטי.
העניין הוא בדיוק בכך שתהליכי פיתוח מנקודת ה-0 בגורם יצור או בסקטור מסויים, מייצרים בהכרח גידול של עשרות אחוזים עבור כל תנודה קטנה למעלה - קטנה למשל ביחס למאגר המשאבים הכללי, או ביחס למעטפת מישקית מקיפה, שמערכת בסיס נקודת ה-0 כלולה בה או נמצאת באינטראקציות איתה.
לעיתים, מתוך המגמה להציג נתוני צמיחה מרשימים, ילקחו הנתונים עבור תת-מערכת מסויימת שמתקיים עבורה מצב בסיס נקודת ה-0 , תוך הצגתה בבחינת מערכת מבודדת במנותק מהקשרים משקיים רחבים יותר.
- אפקט בסיס נקודת ה-0
- להלן המאמר נשוא הביקורת. הנושא הנוגע לעניננו מתחיל להיות רלוונטי יותר עם הופעת הטבלה, הצגת הנתונים, הניתוח והמסקנות שמסיק הכותב.
- פרוט מספר ההטעיות.
- דיון כולל בסוג ההטעיות ובעצם הגישה: מעבר החומק משימת הלב ממשמעות אחת לאחרת (דהיינו השענות על ''נקודות עוורון'' של הקשב, או עיצום מרחבי עוורון כאלה) ועוד.
ניתן להתחיל את הקריאה מסעיף 4 המתייחס להצגת נתון מרכזי בניתוח. כבר קודם לכן (ראו הקישור הראשון) הוצבע על כך שערך יחסית גבוה זה הינו ארטיפקט, דהיינו תוצאה מלאכותית של גידול רב אחוזים (נאמר, לתקופת צמיחה של 5 שנים), ארטיפקט הנובע ממצב התחלתי של נקודת-0 .
המאמר נשוא הביקורת הוא למעשה תגובה למאמר אודות כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות. ניתן להעלות גם כאן כמה נקודות בנושא המתודולוגיה של הצגת נתונים.
כך, אחד המשתתפים, גרס : ''אין נתונים וניתוחם, ולכן חסר ביסוס.'' זאת למרות שהובאו מספר נתונים רלוונטיים ועובדות היסטוריות רבות בעלות אספקט כלכלי רלוונטי. יש כאן נקודה מאלפת, הקשורה בכך שאלה לא ניתפסו כביסוס מספק. נוכח אמירה גורפת מסוג זה, יש להצביע על כך שסוג הטענה הספציפית הנטענת (והקשרה) קובעים את אופי ומבנה הנתונים שנועדו לתמוך בה:
למשל:
אם תצביע על כך, שהתוצר הגולמי האמריקני עולה על הישראלי, אינך חייב להביא את ערכי שני התוצרים. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר. אם בהקשר אמירה כזו כן תביא ערכים (הישראלי כ-110 מליארד דולר בשנת 2001 , האמריקני - בסביבות 6000 מליארד דולר) הרי שהדבר מהווה עודפות אינפורמטיבית - דהיינו אי הוספת אינפורמציה, ולכן למעשה הוא בבחינת גימיק (העשוי גם להתפרש ככזה) המעניק כביכול לדבריך בהקשר הכולל משקל יתר של ''אמירה רצינית''.
במקביל לכך, אם אתה אומר בעלמא שהאמריקני הממוצע חי ברמת חיים גבוהה מזו של הישראלי, גם אז אינך בהכרח חייב להביא את נתוני התוצר לנפש. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר.
אבל אם טענתך ספציפית וכיוונית יותר, דהיינו אם תצביע על כך שרמת החיים, או ספציפית, יכולת הקנייה של הדני הממוצע עולה פי 2 ויותר על זה של הישראלי (בהקשר בו אתה טוען למשל שהקביעה אודות רמת חיים ישראלית הדומה לזו של מערב אירופה היא מיתוס) אזי רצוי כבר להביא ערכים - כ-17 אלף דולר תוצר לנפש בישראל, וכ-32 אלף תוצר לנפש בדנמרק.
אם ברצונך להוסיף ולחדד יותר את הנקודה (דהיינו שמדובר במיתוס הרחוק מהמציאות), ראוי אולי להוסיף כאן נתונים נוספים או סדרי גודל, להדגמת העובדה שגם ערך זה מטעה, שכן הדולר קונה בישראל כ-70 אחוז ממה שהוא קונה בדנמרק (היקרה יחסית), ובסביבות 50 אחוז ממה שהוא קונה באנגליה עבור סל קניות ממוצע (ולכן ניתן בהקשר זה לדבר על משהו בדומה ל ''תוצר אפקטיבי לנפש'' שבישראל לאומדני הינו בסביבות 9000 דולר לשנה).
תלוי אם כן מהי הטענה הספציפית שאתה טוען. לעיתים, ניפנוף בנתונים, ועוד בערכים בדרגת רזולוציה גבוהה (למשל לא הערך 8000 אלא 7981 ), עשוי להוות גימיק שרלטני בלבד, שנועד להמם או לקפד את היריב בדיון או לויכוח.
אם כן, מה שחשוב לצורך הצגת נתונים היא הטענה הספציפית שאתה רוצה לבדוק והקשרה.
כך, לפי הקשר הטענה, מספיק לעיתים עבור המספר 4.88363 להביא הערך 4.88 , לעיתים ניתן לעגל ל - 4.9 או אפילו ל-5 - כשלא נידרשת בהקשר הטענה המסויימת ''רזולוציה רבה''.
המאמר שהביא לפולמוס:
כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות
המאמר בצרוף לניספחים בעקבות דיון שהתפתח
|
|
|
| |
וגם -
|
|
מארת מדינתנו והליברטריאניזם כולו על רגל אחת - תגובה לא אישית |
141610 |
|
|
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 20/04/2003 שעה 0:44) |
|
איני יכול להתאפק, הגם שהדבר אולי גרוע מבחינתי האישית בזיקה למערכת האייל, אך האמן לי, תגובתי כאן אינה אישית ואינה מתיחסת למערכת כזאת או אחרת.
הרי לפניך הליברטריאניזם כולו על רגל אחת: המלחמה במגמה להגביל ייצור מועיל ואת קצב היצור של תוצרים מועילים, בשם הגבלות שרירותיות -הגבלות המנומקות תמיד באופן המצלצל לאוזן הגיוני (ולמעשה - צדקתני, תוך רטוריקה ריקה ברוב המיקרים הרלונטיים) , השתתת הגבלות שהינם המארה הקשה ביותר המרחפת על האנושות.
מי שגדל והתחנך בארץ הזו ונימנה על המעמד הבינוני עליון, הרי שברור לו, הוא חש בכל מאודו שיש להגביל יצרנות מעולה המיוצרת בקצב מהיר.
הוא ינמק זאת בתירוצים שונים לעצמו ולאחרים: יתרונות לא הוגנים; אינפלצייה של תוצרים ופיחות ערך; לעיתים אף, נוכח תחושתו הסתומה, אך המציקה והמענה ש''חייבים להגביל קצב הייצור של דברים נהדרים המיוצרים בשפע מהמם'' הוא יטה להכחיש את הברור לעין כל - שמדובר בדברים בעלי איכות של מצויינות - ויטה להציגם כחסרי ערך, ואת האקט היצרני הוא יציג כפתולוגיה כלשהי או סוג של כפייתיות תוך היפוך משמעות.
זוהי מארת המדינה וכלכתה הקורסת, בילינסקי, הכלכלה שצמחה מאז 73 בקצב שנתי ממוצע של 1.3 אחוז. ועל זה צמחנו, את זה ינקנו, מזאת רובנו מושפעים שלא במודע אך באופן גורף, וזה מקור תחושתנו הסתומה שננסה לנמקה ולתרצה בכל דרך אפשרית המהדהדת רציונלית, תוך נברנות ודקדקנות-יתר וצדקתנות מגנה. |
| |
_________________________________________________
אך אל תנופת סער זו דומה שהצטרפו גם עשבי רע ה"דוחפים" ענינים בעייתיים תוך רטוריקה המקבלת גוון של דרוויניזם ביבים רומסני . דרוויניזם ביבים זה הפוך לרוח הדרוויניזם המקורי - עוד אירונייה של ההיסטוריה - שכן כל עכברוש פקידותי וחסר כישורים הפועל בחבורת חומסים ישייך לעצמו תעצומות שרידות ברוח הדרוויניזם - דבר הניתן לכנות "עקרון השרידות הקולקטיביסטי של הבלתי כשרים(The collectivism-based survival of the unfit)".
כך, כאשר בולשביקים לשעבר,כדוגמא
-
http://www.faz.co.il/story_1617
http://www.faz.co.il/reply.php3?id=1437&rep=30826&LastView=0
מאמצים רטוריקה ליברלית נוסח מילטון פרידמן, התוצאה היא בהכרח מדינת קרטליזם כאילו-קפיטליסטי נוסח החונטה של פינושה בצ`ילה או ``קפיטליזם`` המאפייה של בריה``מ לשעבר.
_____________________________________________________
רשימותי אודות קרטליזם האוליגרכיה בישראל
http://www.faz.co.il/reply.php3?id=1437&rep=30846&LastView=0
| קרטליזם האוליגרכיה בולם תחרות חפש |
|
| מיכאל מ. שרון (יום שישי, 06/06/2003 שעה 16:30) |
| |
|
קרטליזם האוליגארכייה בולם תחרות חפשית ומקפיץ המחירים לצרכן באופן שרירותי (שרירותי: לא על פי כוחות השוק ומצב השוק הכולל את ריבוי גורמיו ומימדיו, כולל אמצעי הצרכנים הנזילים) ותוך היעדר שיקולי השלכות לטווחים בינוניים, והבנת האפקטים המתכנסים של היזון חוזר (היזון חוזר: ספציפית - תהליכי משוב ובקרה ''ספונטניים'' במעגל סגור).
אפקט מוסף שלו הינו גם תרבות כזב המעודדת דיווחי כזב, מפברקת נתונים, ויוצרת אקלים רמיה באיצטלה חסודה, כל זאת כדי לגשר על הפער ההכרחי בין הזרמת משאבים בכוח הכפייה של השילטון לקבוצה מצומצמת, לבין ערכי העולם הנאור: תחרות חופשית, ואיש איש לפי כשרונו ומאמציו.
בכך, תחת אילוצי הקרטליזם החמקני במצגו ופעולותיו עדיין נשמר העקרון של של המירכוז הממלכתי הדכאני-סוציאליסטי, של ''מכל אדם (נבזוז) כפי יכולתו, לכל אדם לפי צרכיו'' (דהיינו לפי גחמותיו, צעקותיו החסודות ומעמדו-כוחו במערך האוליגרכי).
ראו הקישור: קרטליזם האוליגרכיה ובלימת התחרות החופשית.
קישורים:
קרטליזם האוליגרכיה ובלימת התחרות החופשית: http://www.faz.co.il/thread?rep=24722&Page=1 |
|
|
____________________________________
http://www.faz.co.il/reply.php3?id=1437&rep=30854&LastView=0
| דוכן מכונת הצילום בתחנה המרכזית - והקרטל |
|
| מיכאל מ. שרון (שבת, 07/06/2003 שעה 3:02) |
| |
|
שאלת בתמימותך (זה בסדר. אני יודע שנאיבי אינך...ישר- כן) ובכוונתך הרצוייה והטהורה, מה היה קורה אילו ''עוד כמה רודפי בצע'' היו ממקמים באיזור מכונות צילו
|
