הרס מקומות קדושים וכוונות ג'נוסייד

בעניין שריפת בתי הכנסת על ידי המון עזתי פרוע בגוש קטיף, העניין מורכב יותר מהמשתמע במבט ראשון. שכן האם מדובר רק בביטוי שנאה קשה? מה משמעותה? במקרים מסויימים שנאה קשה עשוייה לבטא רצון איון או כוונה לג'נוסייד. והרי מעשי ג'נוסייד מתרחשים כל העת, ובוצעו בתקופה האחרונה ברואנדה, סודן, קמבודיה ובוסניה. האם דווקא הפלשתינאים הם שיגלו אנינות, ויפרידו שנאה קשה מכוונות איון וג'נוסייד? נבחן מה לפנינו:

1) שריפת בתי הכנסת, והרס מקומות קדושים של לאום אחר, ככלל, עשויים להוות אינדיקציה לכוונות ועמדות חריגות שבאופקיהם - ג'נוסייד. ביטוי סימבולי של הרצון לאיון הוא הרס כל הקדוש למושא האיון. על פגיעה במקומות קדושה חל טאבו כלל תרבותי. הפרת טאבו זה באמצעות הרסנות מכוונת ואקטיבית עשויה להורות על רצון איון והשמדה גורף, המכוון לפעולה חריגה מעבר לגבולות הסבירות של השכל הישר. שריפת בתי כנסת בליל הבדולח, 1938 היה ביטוי ראשון של מעבר ה-NSDAP (הנאציונל סוציאליזם) ממגמת הגירה למגמת ג'נוסייד.




שריפת בתי-כנסת בליל הבדולח - 10-9 נובמבר 1938. מגמות ג'נוסייד.



ניאו-נאצים מבטאים כלפי יהודים רצון ג'נוסייד בכך שהם מחללים מקומות קדושים, בתי קברות ובתי כנסת. ואילו לגבי זרים הניאו-נאצים מבטאים רצון גרוש ולא ג'נוסייד - ועל כן הם מכים אותם, פורעים בהם, אך לא מחללים מקומות קדושים. כך למשל, עוד בהפגנה המונית של פלסטינאים באוקטובר 2000 בעיר אסן שבגרמניה נרגם וחולל בית הכנסת העתיק של העיר. מדווחים בחדשות הגרמניות עלה כי הנזק נאמד במאות אלפי מארקים.

מעניין כי השנאה ומגמת האיון לא הונמכו על ידי מחווה הרצון הטוב הישראלי שבאקט ההינתקות.

בחיפוש בסיסים להשוואה, ניתן להביא דוגמאות של איון חדור מוטיבים דתיים המבטא כוונות ג'נוסייד במקרה המובהק של תעמולת רצח העם הנאצית. שהרי יש שיאמרו שאין קשר בין איון דתי למגמות ג'נוסייד.

אלא שקשר כזה עולה במקרה המובהק של הנאציונאל סוציאליזם, אף שהוא היה חילוני במגמתו.

והלא ידוע מההסטוריה כי איון קיומי (אונטולוגי) כזה שבאופקיו ג'נוסייד, שואף לרמוס קודם כל את התכנים המקודשים ביותר לעם המטרה.

מדוע?

הדת בין היתר, אמורה לשקף את מקורות התוכן הנפשי והרוחני של עם. רמיסת כבוד עם לעפר ומגמת איונו  הן גם איון בסיסי רוחו. שלילה גורפת של דתו של עם היא גם השחרת נישמתו ורוחו.

דוגמאות:

א) לפנינו ציור אנטישמי בעל אופק של ג'נוסייד. שימו לב לסימבוליזם הדתי בדמות הכיפה. שימו לב להפיכת הדת היהודית לשטניות:

ב) הפיכת דתו ותוכן נישמתו של היהודי לדת שטנית בולטת גם כאן

הכתובת אומרת:

הם משתייכים לכנסיה. היא משתייכת לשטן [דהיינו - היהודי]. שניהם אבודים לגזע הגרמני.

ג) כתובת ההסבר לתמונה הבאה שוב מתייחסת לנישמת היהודי ודתו, דת יהודה איש קריות או יודה:

בורות, מכושפות על ידי הזהב,

הן מוטלות בקלון, בנחלתו של יהודה (יודה)

נשמתן מורעלת, דמם נגוע

האסון דוגר בחיקם

יש גם הסבר חילופי לאורגיית יצרי הפרע שראינו בפעולת שריפת בתי הכנסת: "שמחה על שחרור מהכיבוש". אלא שבחינה מדוקדקת מראה שהעניין מורכב יותר ושונה. יש לראות כאן התמונה בכללותה, תוך נקיטה בהשוואה עם מקרים אחרים בהם התפתחה תרבות ג'נוסייד:

א) כללית, כפי שראינו בדוגמא של התעמולה הנאצית (ויש דוגמאות נוספות) קיימים מוטיבים של איון דתי מאחורי תעמולת ג'נוסייד.

א1: ניתן לטעון את הטענה הסבירה שהערכות לאיון-עם כרוכה בהשחרת רוחו ודתו

ב) קיימת העובדה שגורמים בעלי אוריינטציית השמדה וג'נוסייד מחללים מקומות קדושים, מבצעים בהם וואנדליזם רחב היקף או שורפים אותם, תוך הפרה טאבו כלל תרבותי: הנאצים בליל הבדולח, הנאו-נאצים, הערבים בעזה. פול פוט כלפי הבודהיסטים בקמבודיה, הוואנדליזם הנודע של הטאליבאן באפגניסטן כלפי פסלי הענק הבודהיסטים ועוד.

ג) בניגוד לכך, מחאה אנטי קולוניאליסטית כנגד כיבוש אינה מפרה טאבואים תרבותיים ולא מחללת במטען אמוציונאלי אדיר מקומות קדושים: אין שום תקדים לכך, בכל ההיסטוריה של האנטי-קולוניאליזם, של חילול מקומות קדושים של הכובש הקולוניאלי. די להביא את הדוגמאות של וייטנאם ואלג'יר.

ד) תכופות, בעל אוריינטציית הג'נוסייד מציג עצמו כקרבן, ואת המועמד לג'נוסייד - כדמוני ושטני. כך עשו הנאצים, כך עושה התעמולה הערבית. כך עשה פול פוט מקמבודייה, כך עשו בני ההוטו כלפי הטוטסי ברואנדה.

ושוב, ניתן לתת לכך דוגמאות לכך מתוך המקרה המובהק של התעמולה הנאצית. הם מציגים את עצמם ואת עמי העולם כקורבנות וכאסירים של יודה ("יודה" בפתח - תוך השענות על דמותו של יהודה איש קריות), הוא היהודי:

שלטון הדיכוי של יודה

והכתובת אומרת:

זה החופש שהם [היהודים] היבטיחו לנו

החופש אותו רואים כאשר יודה מושל

מאחורי חומות הכלא והסורגים

בתוך כלא אפל יושבת האנושות הכמהה לחופש אמיתי

ועורגת להצלה ושחרור [מידיו של היהודי]

ומטוס של כוחות הדיכוי של יודה (כמעט ואמרתי: מטוס מצבא הכיבוש... לפי מיטב התעמולה הפלשתינאית, המושפעת ממי שקדם לה עם אותם מוטיבים...)

ה) בניגוד לכך, נידכא קולוניאליסטי, לא מחולל דמוניזציה (מצג שדי) שטניסטית של הכובש, ולא מציג אותו כרע שטניסטי אולטימטיבי. אין לכך תקדים, לא אצל ההודים מול הכובש הבריטי, לא אצל האלג'ירים מול הכובש הצרפתי, לא אצל הוויטמין מול צרפת ולא אצל הוויטקונג, לא אצל נלסון מנדלה והבישוף דסמונד טוטו מדרא''פ.

ונמשיך בהשגותינו:

2) ג'נוסייד - אחד הגורמים לו הוא צפיפות נוראה ועוני מחריד. הדרך להקל מעט רצון ג'נוסייד הוא הגירה והקלת הצפיפות. אלא שביחס להמון אדם הנגוע בג'נוסייד, דומה שגם פתרון זה לוקה בחסר ואינו קולע לשורש רצון ההשמדה. כלפי אוכלוסיה מוכוונת ג'נוסייד דומה ואין דרך להפיג מרצון השמד, אלא אולי במעין מכה נגדית, דהיינו אין לעיתים ברירה אלא טיפול בהלם סימטרי. דרך זאת אכן נינקטה מצד בנות הברית כלפי גרמנייה הנאצית, בדמות הפצצות מסיביות 24 שעות ביממה מצד אלפי מפציצי קרב כבדים.

3) בישראל קיימת בעייה, באשר חלק מהאוכלוסייה מדחיק נושא זה. נפוצה בישראל עוד מראשית מלחמת העצמאות גישה היסטית (displaced) הנרתעת בחרדה מלהישיר מבט בלב נושאים קשים, ומציבה תחתם נושאים שוליים, טריביאליים, שאינם נושאים איתם כל תוספת אינפורמציה או המלצות פעולה אופרטיביות. כך למשל באמצע דצמבר 1947 ניסח בפקודת יום אחד ממפקדי החזית הנודעים את המטרות הערביות לפיקודיו כדלקמן: "האויב החל בהתקפה כללית על היישוב במגמה לשבור את כוחו הכלכלי ולחסלו פיסית"... ברור כאן שהצבת הנושא הכלכלי במקום ראשון הינה הצבת גורם היסטי כתחליף לראייה עין בעין של רצון ההשמדה הערבי כעקר הבעייה מולה ניצב הישוב וההערכות לקראתה.

4) החברה הישראלית מנסה להתנתק מהאוכלוסייה הבעייתית, הנגועה, יתכן, בחלקים ממנה, במגמות ג'נוסייד, אך אלה לא מרפים, וקוראים להתנתקות, החומות וכד' - סגר ואפרטהייד. בשלב זה הם רואים בהתנתקות הטלת סגר על הרצועה וקוראים לפתוח את הסגר. למשל גדודי אל-קסאם, חזרו ושיגרו ב-22 לספטמבר איום לעבר ישראל לבל תיישם את תוכניתה להקים בשטחה מצפון לרצועת עזה אזור חיץ שתכליתו למנוע הסתננויות ופיגועי טרור. הקמת אזור הביטחון, הזהירו גדודי אל-קסאם, תהיה בבחינת "כיבוש חדש של שטח מרצועת עזה אשר יהפוך לגרסה חדשה של חוות שבעא:"

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-81727-00.html?tag=8-09-58

נסיגת צה"ל מהרצועה מאפשרת לאירגוני הטרור להבריח בקצב מואץ אמל"ח ממצרים כולל טילי נ"מ
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-81741-00.html?tag=16-05-53

במוקדם או במאוחר יהיה לחץ בינלאומי כבד על ישראל לפתוח עצמה שוב לאוכלוסייה נגועת הג'נוסייד.

5) האם ניתן איפוא לומר שהחברה הישראלית מועדת בסבירות לא נמוכה לניסיונות ג'נוסייד כלפיה? אם אכן קיימות גם כוונות כאלה בצד הערבי, הרי שבסבירות גבוהה אלה יינקטו, כאשר ישיג הצד השני איזון כוחות, וארסנל גרעיני, תוך 10 עד 15 שנה. יתכן שהצד הערבי מסווה את רצון הג'נוסייד שלו בדברו על "מטרה אסטרטגית" של "שלום עם ישראל". וכי מדוע לא לומר בפשטות - "המטרה הכוללת היא שלום"? מדוע להוסיף "מטרה אסטרטגית"? להדגשת זמניותה של מטרה זאת. שהרי בשלב זה המעצמה החזקה בעולם תומכת בישראל, ולישראל יש עדיפות בחימוש, ויתרון גרעיני בולט. אבל... כשישתנו הנסיבות הבינלאומיות, ויושג איזון אסטרטגי או יתרון אסטרטגי על ישראל... אלא שקודם לכן ינקטו מעשי טרור שילכו ויחריפו. שהרי כרגע הטרור היא הדרך להכות בישראל ולרופף את רצון העשייה של אוכלוסייתה בכל תחום, וזאת ללא הסתבכות במלחמה כוללת. כך, למען כל פעולה מדינית נכונה, יש לראות עין בעין את רצון האיון הערבי, ולא להדחיק אותו. כבר התנסינו בהיסטוריה של עמנו באמירה "אבל הדבר לא יתכן" ביחס לכוונות רצח העם הנאציות.