השינוי ההיסטורי ביחסי הכוחות במזה"ת

במאמר קודם כתבתי: "איראן קרובה מאד ליכולת גרעינית, ואין כרגע דבר שיעצור אותה, בוודאי לא אומות העולם שהיו גיבורים על 21 מיליון עירקים עם נשק מיושן, אך לא נגד 70 מיליון אירנים עם ארץ רחבת ידיים ועשירה במשאבים, צבא מצוייד היטב ומאומן היטב, וטילי ק"ק בעלי היגוי מדוייק.

ולאחר שביזרו את תעשיית הגרעין שלהם, אין כיום דרך להכחידה באמצעות תקיפה אוירית (למה לא עשינו זאת לפני שנתיים כשעוד ניתן היה? שאלו את מופז, אך זהו עניין אחר)".

נושא זה, אי אפשר שלא יעורר בשלב (אולי מאוחר) זה תשומת לב מוגברת. לעיתים גם תוך השלמה בעייתית עם המצב החדש, בבחינת "לא נורא כל כך בעצם" כפי שעושה זאת מאמר אחר כאן

מאמר בנושא אירן והגרעין
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-13425-00.html?tag=20-53-35 

דברי הכותב אמנם נכונים, בפרט בהציגו את נושא העוצמה האיראנית במהלך היסטוריה. זאת החל מהאימפרייה הפרסית האדירה במאות הששית והחמישית לפני הספירה, והמשך בעובדה שמאז הקיסר הרומי אדריאנוס ב-132 לספירה שנחל מפלות כבדות באירן (שכונתה אז "ארץ הפרתים")

מדובר במעצמה שלא הובסה, ובעם עז נפש, חכם-למדי ואמיץ. דווקא אלכסנדר מוקדון בגאוניותו כמצביא ובאירגון חדשני של הפלנגות המקדוניות היצליח להביס את פרס חלקית במאה הרביעית לפה"ס, והיגיע מעבר לאירן - להודו.

אלא שהשורה התחתונה לא נאמרה כאן: לראשונה בהיסטוריה של הציונות, משתנה מאזן הכוחות במזה"ת.

אך לא לטובת מאזן אימה גרעיני (כפי שגרס פרופ' שי פלדמן, שהיציע שישראל תוותר על עמימותה הגרעינית) אלא בעליל לטובת העולם הערבי. זוהי מציאות היסטורית קשה וטרגית עבור הציונות. ראו גם את נושא התחמשותה המואצת של מצרים. איני סבור שהעולם הערבי מתכוון להשלים עם קיומה של ישראל באיזור. בודאי לא אחרי המאמץ הפלשתינאי הגדול ורב הקורבנות של שתי האינטיפאדות, מזה 17 שנה, ונוכח התחמשותה הגרעינית של אירן שאין דבר שיכול לעצור כיום את עוצמתה הקונבנציונלית והלא קונבנציונלית (ולא, נושא אירן לדאבוני אינו כבר הסחת דעת ההמונים בישראל. העסק רציני) וכך, יתכן שבתקופה הבאה נלך ונידחק מעמדות השפעה במערכת הבינלאומית, וכן נידחק מטריטוריות, בהדרגה אך בעקביות. זאת בדומה ללחציה של סין על המערכת הבינלאומית בנושא טאיוואן, שהלכו ונעשו אפקטיביים יותר ככל שעוצמתה גדלה.

במעגל הפנימי והאקטיבי של הסכסוך, זה הפלשתיני, הנסיגה מגוש קטיף ומצפון השומרון והעוצמה האיראנית, שאינה מרוסנת על ידי הקהילייה הבינ"ל, קצרו את הדיבידנדים שלהם עבור גורמי הטרור המיליטנטיים ביותר, בחוללם את "המפץ הגדול" הפלשתינאי - השתלטות החמאס על מוסדות ההנהגה והרחוב וקריסת הרשות, דבר שהמודיעין הישראלי ומקבלי ההחלטות בישראל כשלו מלצפות. נראה כי הפיגועים יחודשו תוך ימים ספורים, לאחר הראשון לינואר, שהרי החמאס מודיעים זה חודש שלא יחדשו את הפסקת האש; בתקופת הרגיעה ניצבר אמל"ח רב, חלה התאוששות כוחות , והאנשים הללו בוערים מתאוות "עשייה". זאת בפרט מול מה שניראה להם כגורמי החלשות ישראל ומדרבנם להלום: אירן שאינה מרוסנת על-ידי הקהילייה הבינ"ל; הנסיגה מגוש קטיף; כניסת אל-קאידה למשחק בצפון וירי הקטיושות; וגם העובדה שהדבר יגביר את הפופולריות שלהם ברחוב הערבי למימדי שיא בבחירות לפרלמנט, ויביא למחיצת הרשות ככוח משמעותי. "אנו ניצבים בפני מערכה גדולה", הכריז בסוף שנת 2005 ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס. בבטאו את ההבנה שמאזן הכוחות במזה"ת השתנה, ואין כלל צורך עוד לקדם הבנות ערביות כלשהן עם ישראל, הוסיף: "נתבסס על מסר מדיני חדש שלא יצריך מו"מ עם ישראל". http://www.nfc.co.il/archive/001-D-89933-00.html?tag=15-01-26

יש המדברים עדיין על מהלומה מקדימה ישראלית, או, בלית ברירה, על הנמכת פרופיל בשאלה האירנית, שכן "אירן רחוקה" והבעייה אינה מיידית. אלא שקיימת מגמה מיליטנטית אירנית חזקה ביותר למעורבות באיזור, כפי שמבטא אותה בכל הזדמנות כיום הנשיא אחמדינג'אד, שדומה שאינו עושה כלל חשבון של רווח והפסד במערכת הגלובלית, אלא עושה חשבון בפני אללא לבדו ובפני ההמונים האיראניים. בהקשר זה, יש הסוברים במידה רבה של שכנוע שלכוח יש את הלוגיקה שלו, בפרט כשניכנסים למשחק של מאזן אימה גרעיני. אלא שדברים אלה הם חלק מהגות המלחמה הקרה משנות ה-50 וה-60 (וניכתבו על ידי הוגים כתומאס שלינג, שזכה השנה לפרס נובל יחד עם פרופ' אומן הישראלי). זאת בעוד הפונדמנטליזם והאמונה חסרת הסייג בהקרבת נפש למען אללה, מציגים בספק את גבולות אותה רציונליות משוערת, ומציגים אי ודאות כבדה באותו משחק יחסי גומלין, מציבים נעלמים חדשים, למשוואות שדומה היה פעם, לפני עידן בין-לאדן, שנחקרו עד תום.

ניתן איפוא לאמר שאירן כבר כאן, ולו רק בגלל חוסר הוודאות הכבדה הטמונה במצב החדש (למשל בדמות הסיוע פעיל לחיזבללה בגבול לבנון) ועקב הנכונות המשולהבת והצוררת הפעילה, כך שכמה ממרכיבי הכוח האירניים המרכזיים עשויים להיות מתופעלים מיידית במקרה של התלקחות כלשהי. והרי אף הצורר היטלר, לא כפף את שנאתו הנוראה ליהודים ואת המערכת המתעושת של הג'נוסייד לשיקולי רציונליות, אלא היה מוכן להקריב עבור מנגנון ההשמדה משאבים רבים מאד תוך מניעתם מהוורמאכט, שהיה זקוק להם בדחיפות חריפה במלחמה ההולכת ונעשית נואשת.

וחשוב אולי מכל: במשחק הזה אין לקחת כמובנת מאליה תמיכה מערבית בישראל. כיום יש אינטרסים אמריקנים כבדי משקל הטמונים בעולם הערבי, בפרט מאז פברואר 2003 והמדיניות האמריקנית החדשה במזרח התיכון. ניתן להעריך כי המערב לא יפעיל לחצים משמעותיים על אירן, מסיבות שנימנו למעלה. אבל, תפנית קשה אפשרית המתווה מצב חדש לחלוטין וטרגי בסכסוך הישראלי ערבי, היא כי יתכן כי בשלב זה, 3 שנים אחרי פרוץ הטרור האיסלאמי הגלובאלי, לגורמים רבים במערב "נמאס" מהיות אזרחיהם חשופים לו, והם סבורים כי התמיכה בישראל היא גורם מרכזי בטרור כזה. בפרט שאל-קאידה ממקדת יותר ויותר בישראל את אחד הגורמים המרכזיים לפעילותה חובקת העולם ("המלחמה בצלבנים החדשים" כשהכוונה לישראל). בניגוד למה שסברו הפרשנים, יתכן שאחמדינג'אד נהג בחוכמה גדולה ובמהלך אסטרטגי גאוני מבחינתו בעיתוי הנוכחי, בהצהרות הכחשות השואה שלו, ובאמירותיו החריפות במיוחד כנגד היהודים בישראל (ולא רק כנגד "הישות הציונית"), שבעוצמת חריפותן לא נישמעו על ידי מנהיג מדינה גדולה מאז התקופה הנאצית. שהרי בכך יש הצהרת כוונות גלוייה ובוטה שסתרה באחת את האמירות הישראליות כלפי הקהילייה הבינלאומית, שהסכנה האירנית מכוונת כלפי העולם כולו ולא רק כלפי ישראל. הצהרות אלה, אולי קלעו בעיתויין, משום שהושמעו באוזני המערב שכבר התעייף מהטרור הגלובלי, והאשמת ישראל בקיומו בשלב זה נופלת על אוזניים כרויות לרווחה, בבחינת גפרור בחבית אבק שריפה. זהו תהליך נימשך וגרוע מאד מבחינת ישראל, שעוד לפני כשנה הערכתי שאכן יקרה במוקדם או במאוחר.

בהקשר המצב החדש, כבר ברגע זה, כפסע לפני שאירן הישיגה יכולת גרעינית עצמית, קיים חשש שהובע גם על ידי גורמי ביטחון, שלאירן יש כבר מספר פצצות גרעין, אותם רכשה מגורמים חצי ממסדיים או גורמי פשע (החובקים את השילטון) במדינות חבר העמים. שיגור טילים איראני (גם קונבנציונליים, אך בעלי ראשי החץ כבדים, אלה שאירן פיתחה) עשוי לפגוע בבתי הזיקוק בחיפה ותעשיית הכימיקלים, ולזהם את כל איזור המפרץ, תוך מאות אלפי ניפגעים. פגיעת הטילים האיראניים בעלי ההיגוי המדוייק בכור הגרעיני בדימונה, עשוייה לזהם את כל איזור הנגב בנשורת רדיו אקטיבית, ולגרום לאסון כבד ביותר, בפרט בערים ערד, דימונה, ירוחם, ואפילו באר שבע וסביבותיה.

ניתן היה בתקופה האחרונה, עם בוא החרדה המפוקחת, להתקל בתגובות שונות המביעות ביטחון ללא סייג במערכת נגד טילים של ישראל. אלא שבסדרת מבחני ניסוי מכריעים שנערכו בארה"ב ובישראל, טילים אלה לא עמדו במבחן, והחטיאו (פרט ל-2 או שלושה מקרים). בנוסף, כמעט ואין עדיין פריסה מבצעית נירחבת של טילים אלה. דומני שמטעמי יוקרה, ועל מנת להביע ביטחה בפיתוח הישראלי, תוצרת התעשייה האוירית (במגמה להמשך המימון האמריקני) נימנעה ישראל לרכוש כמעט את טיל האנטי בליסטי האמריקני "פטריוט", שאף הוא עדיין בעייתי.

אין להסתמך כלל על מערכת אנטי בליסטית ישראלית, זו כמעט אינה בנמצא ואינה אפקטיבית. הבטחה המדומה שמפגינים כאן כותבים בנושא, מזכירה את הביטחה ערב ההפתעה במלחמת יום כיפור.

יש אינדיקציות חשובות לכך שהיגוי הטילים האיראניים עשוי להיות מדוייק להפליא. כך, ב-27.5.05 שיגר הצבא הסורי 3 טילי סקאד, בניסוי ראשון מסוגו מאז שנת 2001. בניסוי שוגרו טיל סקאד-B ו-2 טילים מסוג סקאד-D. הטילים שודרגו בידי קוריאה-הצפונית (זה קטע מידיעה ב-NFC)

הנקודה החשובה היא שגורמים בישראל ובמערב הופתעו ממנגנון ההיגוי המדוייק שפיתחו הקוראנים, ואותו ידע צפון- קוראני ומפתיע שלא שערו את שכלולו, מועמד כמובן גם לרשות איראן בפיתוח טילי הק"ק הכבדים שלה.

ואם נרחיב מעט בנושא טילי החץ: דומה שבבמוחם וקישבם של רבים נחרטו ההצלחות ולא הכישלונות בסדרת הניסויים בת שלוש השנים, משום שההצלחות כוסו בהרחבה בעיתונות, תוך הבאת התבטאויות אופטימיות מטעם התעשייה האוירית וגורמי ביטחון. ואילו הכשלונות, בארה"ב, דווחו באופן לקוני ובקצרה, ללא פרשנות נוספת.

כאמור, השורה התחתונה: אין פריסה נירחבת. והאפקטיביות בשלב זה הינה בעייתית מאד.

כך איפוא, במידה רבה של סבירות אין כמעט נכון לעכשו כל הגנה אנטי-בליסטית יעילה על אזרחי ישראל. צה"ל עדיין מסתמך על יכולתו למהלומת נגד קשה, ואפקט ההרתעה שבה. אלא שיתכנו תרחישים בהם ישראל תהיה מנועה מלהשתמש בכוחה הגרעיני, במקרה של מהלומה אירנית קונבנציונלית בלבד. כאמור, יעדים מועדפים נימצאים באיזור מפרץ חיפה, הקמ"ג, מאגר הדלק פי-גלילות ומאגרי דלק אחרים, ותחנות כוח גדולות.

קישור: תרחיש בעייתי אך בעל סבירות הניראית כיום ריאלית יותר ויותר: מטח הטילים הראשון (תרחיש הנכון גם לגבי אירן)/a.php?c=msharon&a=5&rc=msharon