פלשתין
יש גם המבט האחר, הכואב, הלב האוהב והמתגעגע עד כלות לטוהר שהיה ואיננו - בטרגדייה של הקונפליקט: "אנו ואבותנו ואבות אבותנו, פסענו על אדמת פלשתין, חרשנו את שדותיה, והרוינו אותם בזיעה ועבודה קשה. כאן בנינו בידינו את בתינו. הקושאן שלנו על הארץ הם פנינו הצרובים בשמש של פלשתין. עצי הזית, התאנים, הגפנים, הנשים והילדים שחיכו בבית באהבה לגברים שיחזרו בערב. והערבים הקרירים על הגגות, והירח והכוכבים שהיו בשמינו, שמי פלשתין. והים והחול וסירות הדייגים. ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ. הייתם מאוהבים בסיסמאות, באותיות, במילים, בדגלים, במצעדים --"
האדמה שייכת למי שעיבד אותה
עדנן מחג`נה
http://www.shammout.com/palestine/english/eng-flash/tamam/tam_eng.html
אתם מדברים על זכויות אזרח, מדינת כל אזרחיה, רוח ותרבות -
בכל אלה אי אפשר לגעת.
http://www.shammout.com/palestine/english/eng-flash/ismail/ism_Eng.html
אנו ואבותנו ואבות אבותנו, פסענו על אדמת פילסתין, חרשנו את שדותיה, והרוינו אותם בזיעה ועבודה קשה.
כאן בנינו בידינו את בתינו.
הקושאן שלנו על הארץ הם פנינו הצרובים בשמש של פילסתין.
עצי הזית, התאנים, הגפנים, הנשים והילדים שחיכו בבית באהבה לגברים שיחזרו בערב. והערבים הקרירים על הגגות, והירח והכוכבים שהיו בשמינו, שמי פילסתין. והים והחול וסירות הדייגים.
ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ. הייתם מאוהבים בסיסמאות, באותיות, במילים, בדגלים, במצעדים.
הפכתם את הפרדסים לשיכונים מכוערים. בניתם וילות חסרות נשמה במקום בתינו שנשמו את האויר הטהור של פלשתין שהפך לאדי סולר, בנזין ותחמוצות תעשיתיות.
קברתם את כפרינו ורמסתם את אהבתנו מתחת לעלבון והרדיפות והפוגרומים שהוטחו בכם בארצות רחוקות.
וכאן בפלשתין היו היהודים אחינו וגרו בתוכנו כל השנים, תחת אותם עצי זית ואותן תאנים. בגליל, בירושלים.
באתם והבאתם את השנאה לפלשתין, ריח התאנה הפך לריח אבק השריפה.
את הים זיהמתם, ואת הזית עקרתם, והאדם והלב הפכו לגולים על אדמתם, במחנות.
אתם מדברים על רוח וזכויות הרשומות בספר עתיק, ואנחנו מדברים על הלב החש את האדמה שכבר אינו שם, ועל הרוח שנשבה מעל לבתינו, כפרנו וערינו שאינם עוד.
http://www.shammout.com/palestine/english/ism-sample-tour.htm
|
![]() |
||||||||||||||||||
רובם המכריע של ערביי א"י הם "מלח הארץ", אנשים חמים, בעלי לב וישרים כסרגל. בניגוד לתעמולת השקרים בה הילעיטו אותנו כאן, מצאתי במחקרי אודות יכולת חלוקת קשב, כי מדובר באנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה יותר, בממוצע, מעובדים יהודים. אכן, תלמידים ערבים נוצרים (הלומדים בכיתות מרווחות יחסית לתלמידים מוסלמים), עולים בממוצע הבגרות שלהם בהרבה על תלמידים יהודים. איני מבין מדוע עלינו להעדיף גרוזינים, רוסים, אוקראינים ובילורוסים נוצרים, ואפריקנים מאתיופיה, על ערביי א"י, אנשים ניפלאים לרוב, הנימצאים לידינו. הסבל העמיק את אנושיותם אולי, בהשוואה נניח לערביי לוב או סעודיה. תעמולת השקרים השואפת להביא להסלמה ועימות איתם, מלובית למיטב הבנתי על-ידי חוגים השואפים לעשות הון בנידלון אדמותיהם, ולהשליט על הרחוב הערבי גורמי פשע וסמים יהודים-ערבים, תוך שירוש המסורת והתרבות והאמונה באלוהים, באדם ובחיים. לחגיגה מצטרפים גורמים פרועים, היסטריים וגזענים, אך גם לא יוצלחים מבחינה כלכלית, יזמית ואנושית, שעניינם - ניחשול שני העמים. יש להביא להתפייסות היסטורית, במקום להשתמש בערביי ישראל להוצאה החוצה של כל מה שמסואב וחלאתי וחזירי בחברה היהודית. קראו מאמר חשוב ויפה: פלשתין (הטרגדיה מנקודת ראות הצד האחר) |
||
| פלשתין כפי שהיא | ||
מי הוא עדנאן מחג`נה?
האם ניתן להגיע לאמפתייה מוחלטת עם מוחו וליבו של אדם אחר המייצג קבוצה אתנית או לאום אחרים?
היכולת לאמפתייה הינה כורח הנידרש מאד בסיטואציה פסיכותרפויטית טיפולית.
זוהי יכולת המאפיינת תכופות, אולי עוד ביתר שאת, סופרים מעולים, אנשי דת גדולי רוח, כמרים ומוודים, אנשי רוח בעלי שיעור קומה.
הבנת האחר, גם אם הוא לתקופת-מה יריבך, הינה הדרך להבנת המציאות סביבך באופן תקין. היא גם מאפשרת עשייה אפקטיבית, ללא קשר לשאלה מהן מטרותיך האסטרטגיות.
הניגוד לכך, הינה מינוריזצייה (הזערה) של האחר, ``הבנה`` מדומה, כלומר רדוקצייה (הפחתה שלו) שלו לסכמות סטראוטיפיות. דהיינו, היפוכה של ההבנה - העוורון לנסיבות.
דוגמא לרדוקצייה ועוורון קולקטיבי היא האמירה התועמלנית-מניפולטיבית: ``המניע של השהידים - סקס עם 70 בתולות`` (בתחילה המספר שננקב היה 36 בתולות, ולפני כן -18...).
הסיפרות והשירה הערבית הם עשירים ויפים, דבר שהתוודעתי אליו בזמן שרותי הצבאי (ראו למשל ספריו האלוהיים והחודרים ללב ולהוויה של הסופר המצרי נג`יב מחפוז).
האדם הרגיש והחושב יכול ליצור הבנה די מדוייקת של האחר.
מאידך האטימות וקוצר הרוח מביאים לכשלים חוזרים ונישנים. לכן האדם האטום ניזקק לאחרים שיתקנו את שגיאותיו, ושואף תכופות להגיע לעמדת כוח הגמוני ושררה, בה אחרים יובילו אותו על גבם: הוא ישגה והם יתקנו -
אם כן - עדנאן מחג`נה - הוא אני שראה וחש בשעת כתיבת הדברים הללו את עדנאן הדימיוני,
אך האמיתי יותר מאמיתי



