איון וכוח – חידלון הכוח במלחמת לבנון השניה
|
המשבר הנוכחי הוא שלב חדש, שעדיין מעטים עיכלו את משמעותו: שלב התמוטטות הכוח. זהו כוח הכרוך ברמייה וסאוב כצידו המשלים, ומכאן גם הספקטקל שאנו רואים כיום בישראל: ריב נוכלים. ריב נוכלים היא תופעה של תגובת אנשי נכלים לספיגת מכה מאז'ורית לבסיס כוחם.
הנתון הבסיסי ביותר שעולה במלחמה זאת: חידלון הכוח הישראלי.
הליבה ההגמונית הציונית מבוססת מראשיתה על איון וכוח המגבה את האיון (והיא שונה במובן זה, החל מהעלייה השנייה - מקולוניאליזם קלאסי, הגם שיש קווים משותפים). המשבר הנוכחי הוא שלב חדש, שעדיין מעטים עיכלו את משמעותו: שלב התמוטטות הכוח. זהו כוח הכרוך ברמייה וסאוב כצידו המשלים, ומכאן גם הספקטקל שאנו רואים כיום בישראל: ריב נוכלים.
ריב נוכלים היא תופעה של תגובת אנשי נכלים לספיגת מכה מאז'ורית לבסיס כוחם. היחודי במציאותם הוא שעולמם הוא בבחינת ג'ונגל של כל דאלים גבר, תוך כריתה ומיטוט ללא הרף של בריתות וקואליציות שונות, במעין לוגיקה של מלחמת הכל בכל, במסגרת הסתמכות על התגודדות קולקטיביסטית. מאידך, במערכת המבוססת על ערכי ומאמצי ייצור, הרי שמפלה קשה אינה מביאה לריב נוכלים, אלא למאמצי שיפור תוך הפקת לקחים אפקטיבית, וחילול שינויים. כך, אנו רואים כרגע ריב נוכלים הן בצבא (כשראש הצבא סחר בענייני בורסה ביום הקריטי מכל, ב-12 ביולי, בעת שההתפתחויות הקריטיות היו תחת חיסיון מהציבור עד שעות הערב) והן כזה בין המערכת המדינית לצבאית.
סיבתו של ריב הנוכלים (כתחליף לשינויים בונים) הינה שמדובר במערכות הבוזזות יצרנים ובוזזות מאמצי בנייה, ולכן - מבוססות הונאה. מקור חשוב להונאה זו הינו הן הונאת יהודי העולם להתגייס למפעל הציוני (הונאות מסוג: ארץ ללא עם; כולנו אתנוס יחידני, הומוגני, לכיד ונרדף – וזאת כשמדובר למעשה בחברה רב לאומית, כשאין הרבה מהמשותף בדת, בתרבות ובמנטליות בין גרוזיני לצרפתי, בין "יקה" לאתיופי, בין אוקראיני אתני לתימני או טוניסאי; וכאשר יהודי המזרח לא נירדפו כיהודי המערב, ובארצות כמו איטליה, בולגריה, שוודיה, נורווגיה, דנמרק, אנגליה, הולנד, ארה"ב, קנדה, ניו זילנד, דרא"פ ואחרות לא נירדפו יהודים כלל ב-200 השנה האחרונות), והן הונאת הערבים והעולם. כלפי הערבים תצורת ההונאה והנכלים כללה בצידה המשלים את הכוח המאיין. יש להבין, שכל שימוש בהונאה כלפי גורמים יצרניים או אותנטיים, הינו גם איונם האונטולוגי. זה שמשתמש בהונאה (אפילו בתחום הצרכנות) רואה במושא ההונאה יצור "קל-משקל ודליל" מבחינת תכונותיו האנושיות, ותכופות הוא יוצר קריקטורה מעוותת שלו, לעיתים דמונית, ולעיתים ניקלית ועלובה.
ליבת הציונית ההגמונית היא כוח שהמעטפת שלו היא איון והונאה, ותוצרם ההכרחי - סאוב. בשל הסאוב ואי היעילות כשל במלחמת לבנון השנייה בסיס הכוח. כאן תם איפוא עידן הפלשתיניזצייה הבלעדית של הסכסוך, כאשר ארצות ערב, שחששו מכוחה המדומה של ישראל, נסוגו ממאבקם בציונות. ניצנים לחזרת מדינות ערב לבסיס הסכסוך אנו רואים בהצהרותיו של אסאד, ובהצהרות נשיא תימן, וכן תחושת קיצה הקרוב של ישראל בקרב ההמונים הערבים.
***
נקודה קטנטונת וקריטית – תשובה לכותבת המשתבחת בזכות ראשונים בביקורת מלחמת לבנון השנייהhttp://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4745
מיכאל שרון היציע וועדת חקירה לחקר הפאשלה הנוראה ביותר בתולדות ישראל עוד ב-31.7 כאן ובמקומות נוספים
http://www.nfc.co.il/replyes/showReply.asp?docId=106974&subjectId=1&id=689842
|
| ||
|
|
מלחמת מע"ל (מערכת עזה-לבנון) מסתמנת כמעל וכשל בהיבט הביטחוני, הכלכלי, והאנושי - תוך הסתבכות בסאוב מוסרי עמוק וגרירת העם בישראל לפשעי מלחמה קשים, היוצרים סיכון אסטרטגי ראשון במעלה כלפי המשך קיומה של מדינת ישראל |
|
|
| ||
|
|
| |
|
| ||
|
| ||
מיכאל שרון כתב באופן ביקורתי מאד על המלחמה הזאת מתחילתה http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4708 עוד משלב עליית המדרגה בטבח עזה החל מתחילת יוני 2006. והיה בכך בין הראשונים בישראל - בעקבותיו הלכו אחרים ולא להפך, כולל גם חלק ממערכת המושגים הספציפית שהיציב לביקורת מלחמת לבנון השנייה, על יחודיותה (ואיני מגזים, אלא דווקא נוקט בטון מינורי).
למשל, כשהכותבת משתמשת במינוח "תרבות הסיאוב" ראוי שתאזכר ברשימת מבקרי המלחמה שהיא נותנת באתרה את זה שהיציב מינוח זה והקשורים בו, במקום ל"מחוק" כל זכר לביקורתו - שהרי הכותבת אינה כלל מזכירה אותו ברשימה שלקטה אודות מתריעי המלחמה - אבל מאידך מצהירה על כך שהיא היתה הראשונה שבמבקרי המלחמה (במאמרה הקודם) "ובין האזרחיות והאזרחים המעטים (מדי) שראו את המיותרות, הרשלנות, הטיפשות" (שבמאמרה הראשון http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4682 אין, אבוי, כל איזכור להם).
מיכאל שרון אמנם ביקר את גב' בית הלחמי באופן אישי-לכאורא, אך עם זאת, ענייני מאד. אך כאן המקום להתעלות מעל לחשבונות קטנוניים, ולא להתעלם, להתמם, או להמעיט בזדון ציני. אין זאת האנציקלופדיה הסובייטית. שם לפחות מחקו את טרוצקי ואחרים מסיבות אידאולוגיות, אך כאן המחיקה נטולת כל זיקה אידאית, והנה התחשבנות קטנונית גרידא, שאינה ראוייה.
אחד הנושאים הקריטיים לבדיקה שהעלה שרון עוד בשלב מוקדם הוא נושא שיום כוח האדם, וטיב כוח האדם הניבחר לתפקידים בדרג בינוני וגבוה, ושאלת הקריטריונים לקידום. ואמנם, דומה שזה הוא הממד החשוב ביותר המסביר את נושא הפשלות, כולל היעדר יכולת התאום והאירגון והנטייה להכנס לכאוס, בעקבות כל משבר קטן שמתפתח.
זה גרוע בהרבה
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=17796