פסיכולוגיה, מוח וקוגניצייה

האונה המוחית המצחית, הנשמה והלילה הניצחי

Fri, 07 Apr 2006 17:00:00 -0400

מה משמעות אימרת החוכמה העממית - קווה להשתלט על כל טוב העולם הזה ואיבד את נישמתו? ומה היא אובדן הנשמה, בלשון המדע המודרני, אם לא התדרדרות ללא תקנה ביכולת להפעיל תפקודים מוחיים גבוהים, כישורי חלוקת קשב הכרוכים באונה הפרונטלית (שהיא המבנה המוחי המתקדם ביותר) והקהיית הרגש, שאינו פועל עוד בצורה תקינה ומתוך הרמונייה עם היכולת המוחית הגבוהה?

דיאטה שכן עובדת

Wed, 22 Feb 2006 08:46:00 -0500

מה לעשות, זה זמן רב חשתי שאני דוחה במראי. כן, פשוט דוחה. תהיה בעל נפש גדולה או נפש של משורר סגפני, תחוש את עצמך בעל יופי פנימי או אדם ראוי וכל זה - לא יעזור. אחרי הכל, בעיני הסביבה, וכמובן במבטו הבוחן של בן המין השני, הגוף הוא שמדבר (חרף ההכחשות הנימרצות ואמירות "הבל היופי" לסוגיהם) והצורה החיצונית אומרת לכל את דברה הצורם בקול רם, ניחר, ו- דוחה. אדם שמן, מה לעשות, חש במקום כלשהו, גם אם ידחיק זאת, שהוא חדל להיות אובייקט בעל משמעות ארוטית, בדומה לתחושתה של אשה יפה בימי חלדה, שעתה, בגיל 80, הגברים אינם מביטים בה עוד בחלפה ברחוב. והלוא הייתי בנעורי פשוט בחור יפה, וגם לאחר מכן. וכך, רצה הרצון ובחודשיים האחרונים הורדתי למעלה מ-20 ק"ג ממשקלי, עוד היד נטוייה. ונכון לעכשו, עבדכם הנאמן רחוק מאד מלהיות דוחה, אלא חש שבמובן מה חידש את עלומיו. זאת בעקבות טריגליצרידים - mg/dl 1204 ולחצים בחזה, שבעקבותיהם ◄◄◄ אין לכם מושג, במדינה בה העורף העבה והשמן הוא סממן ישראלי לאומי, מה הרזייה נימרצת וחזרה לפעילות ספורט מאומץ (ולא ההליכה - המקובלת בארצנו בתור "ספורט") יכולה לעשות לגופכם, ובפרט להרגשתכם. והעיקר - לביצועיכם האינטלקטואליים ולכושר עבודתכם.

אמנות עילאית כרלוונטית לקיום - אדווארד מונק

Tue, 19 Jul 2005 02:21:00 -0400

לאחרונה התבשרנו על גניבת התמונה המפורסמת, "הזעקה" של אדווארד מונק, ממוזיאון מונק באוסלו שבנורווגיה. מה הופך יצירת אמנות ליצירה גדולה בעלת חשיבות כלל-אנושית? הרעפת שפע של סמלים ומשמעויות חבויות המובנים רק ליודעי סוד? לא בהכרח. האמנות היא רלוונטית לחיים ולקיום. לכן, כמעט כל אדם יכול להבין יצירת אמנות בעלת משמעות אמיתית, כשם שהוא מבין את החיים - ולשאוב ממנה כוחות, אם רק יתבונן בדייקנות, באחריות וטוהר אתיים ובמשמעת עצמית, ויפתח את הלב. להלן מסע מודרך למרחב מורכב ורב היבטים, אך המתלכד למערכת והוויה אינטגרטיבית. כזאת הנושאת אותנו לממשות מרצדת באורות אחרים מהזמין מיידית לתודעתנו ולרגשותינו ביום-יום. אך כאלו שתמיד היו שם, ואנו הם שהירחקנו ונישאבנו לתוך הבנליה והשאיפה לגיוונה באמצעות אקסטרווגנצה וסנסציוניזם ריק.

הסגנון האסטמתי-פסיכופטי: על אלה

Sat, 02 Jul 2005 10:05:00 -0400

מה רבה היא התדהמה כשמסתבר שרשע בלתי ניתפס הנותן מקום בדמיון לאיזה רב-מג רב תעצומות, אינו אלא בנאליות ורזון המחשבה והמעשה - אלה שבאופקיהם הקפאת התנועה והאפס. האם המשאבים הגדולים העומדים תכופות לרשות הרע הושגו בדרכי הונאה ורמיה תוך רתימת מאמציהם של אחרים - הנופלים שבי להשאה ולפרוייקציה של דימיונם סביב ה-0 וסרובם להכיר שהוא כזה? עוד אפלטון הדהים אותנו באמרו שהרע הוא למעשה היעדר ולא ישות בעלת נפח ממשות כלשהי. חנה ארדנט בספרה "אייכמן בירושלים - דווח על הבנליות של הרע" (1963) מציגה את האספקט הפקידותי- הקטנוני והנברני במיוחד של אחד האחראים העיקריים על ביצוע הפתרון הסופי - שבאובססיה של המנסה לסלק גירוי טורדני ולא מרפה הפנה מיליוני יהודים ליעדי ההשמדה. כאן יוצג איפוא הסגנון האישיותי/קוגניטיבי האסטמתי-פסיכופטי שהינו גורם מרכזי בפסיכולוגייה האינדיוידואלית (ובמידה גבוהה גם בפסיכולוגיה החברתית) של הרשע.