על גנגסטריזם ומות הפלורליזם בישראל

Tue, 22 Sep 2009 12:19:00 -0400

למה נותר לקוות? דומה שבשילטון חבורת גנגסטרים. כשמדברים איתם יפה – הם אומרים מילות נימוס כמו "שיחות שלום", "שתי מדינות" ומשרבבים, כדרך גנגסטרים כמה מילות איום המראות שהגנגסטר "מדבר איתך יפה" – אך שבפועל אל תצפה כאן לכלום מאחד כמוהו. ואילו כשמספרים מעט על מעלליהם הרעים (ד"וח השופט גולדסטון), וקוראים אותם מעט לסדר ולמידות טובות, אז מילות הנימוס מתחלפות בשליפת ציפורניים: "אתם רואים איך הוא מדבר אלי?" צווח הגנגסטר הניגזל.

דיס פואה במדד השדי"ם

Thu, 04 Jun 2009 18:00:00 -0400

נתניהו הסתבך בפיתוי קטלני עם תלמידי כהנא וד"ר ברוך ("הגבר"...) גולדשטיין. מה כבר היה רע בקואליציה עם ציפי ליבני? פיתוי – כי זה היה כשלון צפוי מראש לכו_לם, לכל עם ישראל. אובמה הוא לא האיש של "מסעות דילוגים", "חלון הזדמנויות" "הפכנו כל אבן, אין עם מי לדבר" ולחילופין "אנו מוכנים לויתורים כואבים, כואבים מאד" – וכל אותו מלל שאיפשר את התעצמות "מפעל" ההתנחלות ונידלו"ן אדמות הפלשתינאים. הדיס פואה (10 נקודות בצרפתית, לקוח מהארוויזיון) במדד השדי"ם הישראלי (ראה במאמר. ה' – הונאה; ש' –שחיתות; ד' - דמים; ימ' – יזימת מלחמות) , הוא שנתן לגיטימצייה מלאה מבחינת דעת הקהל בעולם, לשנע את ניפנוף ישראל מהטרף שבמלתעותיה, הזים ומזים את צדקתנות ה"הסברה" הישראלית ושקריה. מתוך שלא לשמו בא לשמו, שהרי סוף סוף מצטייר שלום אמת, כפי שאמר אובמה – "זה בראש וראשונה אינטרס ישראלי".

ביקורת, איון ובירוקרטיזציה מהטיפוס המקרבן

Wed, 27 May 2009 20:03:00 -0400

מועטה המודעות הממשית כאן לתרבות זכויות האדם - דבר המתבטא בשוק העבודה, בסחר בבני אדם, בפערים הכלכליים הגבוהים בעולם, בהדרת הפלשתינאים מזכויות, משאבים ועבודות בעלות סטטוס, בצד הדרה כלפי אוכלוסיות נוספות. הדבר נעוץ באופייה המאיין של ההתיישבות כאן: אין זאת גישת ניצול קולוניאליסטי קלאסית, אלא גישת משחק סך 0, לפיו לנו יש זכאות לכאורה כלפי קנייניו הטריטוריאלים של עם אחר, תוך הדרתו ונישולו המוחלט מקנייניו ולצד האחר אין כל זכאות, לכאורה. זאת גישה קולקטיביסטית, המעניקה זכאות כזאת לקולקטיב כמו לאומי, ולכן אין בישראל מודעות לזכויות אדם אינדיוידואליות. המבנה המאיין הזה מסביר את מעשי טבח עזה ולבנון, שהרי אם "לנו יש זכאות מוחלטת " - הרי כל התקוממות כנגד זכאות קולקטיבית כזאת ניתפסת כדבר שיש למחצו באכזריות. המבנה המאיין הזה בתצורות שונות מפעפע ומופעל בנוסף כלפי שכבות שונות בישראל עצמה, תוך הדרה, העתרת עוני ושלילה משתוללת ודיפוזית (מכל הבא ליד) של זכויות אדם למעשה, בידי שכבה אליטיסטית שעניינה הוא תפיסת נכסים בכוח תוך תצורות חטפנות קולקטיביסטיות הדוחות במהותן כל הכרה בזכויות אדם אינדיוידואליות ואניברסליות.

מלחמת עזה - הפראות ושקרי תעמולת התקשורת

Sat, 10 Jan 2009 20:32:00 -0500

מדברים על מהלכים, על תוכניות העובדות בדיוק כמו שצריך, על פריסת כוחות, על צעדים, אופרציות ועל שלבים. אך ריבונו של עולם, כנגד מי? האויב אינו אירן או סוריה, האויב הוא זקנים, ילדות, נשים בהריון, אומללים המוצאים מסתור בבית ספר של האו"מ וניטבחים גם שם. ומול זאת, מערכת השקרים, המצאות דימיונם הפורה של תועמלנים צבאיים ("מנהיגי החמאס והנייה מסתתרים מתחת למאות ילדים רכים בבי"ח שיפא"...), מערכה פוסט מודרניסטית לתפארת, בה מסתמכים על כך ש"אין אמת", זכרון הציבור אינו קיים, "המוסר הוא יחסי", יש דעות שונות, הטבח - יש שיגידו ככה ויש שיגידו ככה, ו"הציבור בכלל בהמות", כפי שגורסים כתבים לא מועטים כשלא מעטים מהם - בהיותם שטופי חשיש ואקסטזי בשעות העבודה ברשתות התקשורת ובמערכות העיתונים (כפי שדווח בזמנו בכתבה מקיפה בעין השביעית "סמים במערכות העיתונים") הם יכולים לוותר על מאמץ כלשהו, ולהפעיל את בלוטות הרגש בקלי קלוטו של שקרים על גבי שקרים, בטרנס של "מסתלבט" אדום-עיניים, בוהה וציני, אך בטון נימרץ..

תוקם לאלתר וועדת חקירה לחקר השקר האסוני ביותר בתולדות ישראל

Thu, 08 Jan 2009 00:06:00 -0500

תודה לכל אותם אנשים ניפלאים המחלצים אותנו מההיפנוזה של הרוע

Mon, 29 Dec 2008 21:12:00 -0500

תודה לכם על שאתם מחלצים אותנו מהטראנס ההיפנוטי של החשכה הרעה, הצדקתנית, העיוורת וחסרת הפרופורציות. אותה חשכה היסטרית היורדת ברגע זה עקב תופי המלחמה ותחושת השיחרור המטעה שמפיח האקשן האולטימטיבי הזה בעזה - הרי איננו משתחררים מכלום, ורק מסתבכים בפשעים קשים נגד האנושות.

האג'נדה הפוליטית שלי

Mon, 29 Dec 2008 00:49:00 -0500

קרא/י

An interview with Prof. Rashid Khalidi and on picking intellectual property and other goods by the Israeli elite

Fri, 05 Dec 2008 13:58:00 -0500

My comment to the interview in "Haaretz" Israeli newspaper: Title - "Wonderful. The sober and proper perspectives". While the Israeli and the American public are flooded by a propaganda that fragmentizes and slices the complex aspects of the conflict into biased and distorted pieces, here we are offered with an excellent overview that is all-encompassing, accurate and shows in a lucid manner what was the real nature of the Oslo agreement - an attempt by Israeli leadership to grab an opportunity to force the Palestinians into unacceptable terms. The Israeli orientation is that of waiting, like a spider, to certain constellations to occur, in which they can obtain their prey and reach excellent benefits with near zero cost. The trouble is that this constellationistic short-term orientation of grabbing benefits, also infiltrates into the Israelis business attitude, making consumerism in Israel an experience of being ripped off in numerous cases. *** This comment was excluded from being posted in "Haaretz" while other mostly low-level responses did appear. This happened a number of times in the past to original comments I tried to post, where few days later my idea or chain of ideas appeared in one to one correspondence in an article by one of their reporters who is well paid, or in the body of a work or a journalistic article by some Israeli Professor This method of picking intellectual property is disturbing and defiled, since it is part and parcel of the exclusion pattern of high-quality creators in Israel for the benefits of "insiders" with higher status in the ranks of the Israeli elite, where an entitled person enjoys with zero cost the fruits of the other's efforts and skill, while original creators often suffer large scale Exclusion. Needless to say, theft of intellectual property is defined in the website of the Israeli police as a state's epidemic in here, and Israel is ranked by the US department of Commerce as particularly high compared to other countries in violations of creator's rights.

ארץ הקיקלופ

Mon, 13 Oct 2008 05:06:00 -0400

מהן בעיותינו? אולי הבעייה היא אומה שלא מעטים בקירבה סובלים מנוורוזות הגוררות אוריינטציה כוחנית, בפרט היסטריה (הגברת משקל דברים חסרי ערך והמעטת משקל דברים בעלי ערך), מחוסר כישורי אירגון, מיכולת חלוקת קשב נמוכה. בעייה מאז'ורית היא אדמיניסטרצייה גרועה שבגרועות, חסרת כישורים מינימליים, אטומה, מועלת. לכן אין תמורה למיסינו. הדבר מקרין לכל תחומי החיים, בישראל קיימת תרבות שקר, ונדירה האיכות.

הפעלולנים

Fri, 01 Aug 2008 00:52:00 -0400

בישראל שוב הולמים תופי המלחמה, כשם שרעמו בשנה וחצי שלאחר מלחמת לבנון השניה, תוך ניסור החלל הרכילותי והתיקשורתי בתמלילי מלחמה-רבתי איזורית. עיתונאי ישראל הבכירים הפכו אז לחובשי קסדה המפלחים את חלל הלילה הישראלי בקליעים נותבים של כתבנות פירומנית, האדרנלין המשכר של אקשן צפוי נסק בעורקים, בעוד בפועל, אבוי, לא אירע כלום. וכרגע – איזו מלחמה: תקיפת ח"א עצימה באירן, הצטרפות סוריה, החיזבאללה והחמאס למהומת הטילים הכבדים והמדוייקים שיינחתו על ערי ישראל ותשתיותיה, הגרעין הישראלי "האדיר" (אליבא דהנשיא פרס) - כל אלה יציתו אש נוראה באיזור כולו.

עושרה היצרני של סין ויריד הבלי השקר סביב טיבט

Fri, 18 Apr 2008 21:25:00 -0400

קראו מאמר מאיר עיניים החושף אמיתות שנישכחו. המאמר מביא גם סדרת רשימות שניכתבו בימים אלה, אודות דרכה היצרנית היחודית של סין, תרבותה היצרנית חסרת ההשאה, השגיה הגדולים של המהפכה הסינית ושלבי התפתחותה תוך אימוץ דרך התנופה המהפכנית ועוד דברים שעד כה לא קראתם. נחשפת טיבה של תעמולת הכזבים העקשנית, המחוצפת והנימשכת כנגד סין ומפעלה המביא ברכה לאנושות כולה. די לדיקלומי השיטנה המכניסטיים והטימטום האנושי - חזרה ליעודו של האדם היוצר. עושרה של סין - לא בכוח שעבוד ושוד קולוניות, לא בכוח עובדים זרים חסרי זכויות, לא בכוח שנור כספים מחו"ל (כמו בישראל) לא בכוח זהב מלכת שבא ואופיר וכוש, ולא בכוח הפיכת אזרחיה לעם עבדים מזי רעב. עושרה של סין הוא אושרנו, ומסמל את התקווה שיחוסלו לעד כל פועלי עוון, עושקי רוח אנוש, פושעים כלכליים ומועלים יועמדו לקיר. עושרה של סין - בכוח יצרנותה וחריצותה ותושיית אנשיה ועם שילטון נכון ומשטר של צדק חברתי אמיתי בא לה. יֵשׁ קַנָּאִים, יַד עָמָל בּוֹנָה שׂוֹנְאִים, אֵלֶּה עַל אַדְמָתֵנוּ פּוֹסְעִים אַךְ מִן הַשָּׂטָן בָּאִים... לִבּוֹתֵינוּ פּוֹעֲמִים מְחֻדָּשִׁים בְּתִקְוָה, כֵּן - עוֹלָם שֶׁל יַצְרָנוּת, אַהֲבָה וְאַחֲוָה, בּוֹ רוּחַ אֱנוֹשׁ לְעוֹלָם לֹא עוֹד בְּיַד אַשְׁמְדַאי תּוּשַׁת.. מְלוֹא אֹפֶק רַק נֶפֶשׁ פּוֹעֵל אִישׁ עָמַל לְלֹא חַת.

מורה נבוכים מחתרתי מקוצר אודות השילטון בישראל

Sun, 30 Mar 2008 09:12:00 -0400

האליטות בישראל הינן כנופיית פורעים "כמו-בולשביקית", שהשתלטה על משאבי העם. הבהרה: ב"כמו-בולשביקית" הכוונה, לא למפלגה הבולשביקית שייסד לנין, אלא לתופעות סאוב בירוקרטי צפידות ומסאבות רוח, בירוקרטייה כדוגמת גרמנייה המזרחית, ומסורת בירוקרטית כבדה המפוררת את צלם האדם, כמו זו שהיצביע עליה טרוצקי בספרו "המהפכה שניבגדה". או כמו שהיצביע עליה היוגוסלבי מילובן דג'ילאס בשנות ה-50, או ג'ורג' אורוול - כוח עירום הנישען על בירוקרטייה קשה כשמשאבי העם מחולקים לקומץ מקורבים. צעיריהם של אליטות אלה הם צעירים בעלי דיבור זריז מאד, חקייני וריק, עם מעין פיקחות שדית מהירה כשד, ואת תופעה זאת תאר הסופר פיודור דוסטוייבסקי בספרו "שדים" במאה ה-19, אודות הצעירים שהוו את הגרעין הכמו חתרני ברוסייה של אז, כדוגמת ה"נארודניקים". צעירים שעניינם היחיד היה לחלק ביניהם לאחר כמה פעולות השתלטות זריזות את משאבי האומה הרוסית, ושסיגלו טכניקות שונות לתת לעם מצג כאילו הם לצידו וחלק ממנו, בעוד היו חלק משכבה בורגנית לא גבוהה ולא יצרנית שפיתחה אמביציות מרקיעות שחקים, שנישענו על ניצול לטובתם של מצבו ההשכלתי הירוד של העם וטימטומו על ידי השילטון של הצאר . היה זה ניסיון ניצול מצוקה והשתלטות על נישה רופפת, ניצול הזדמנות, ולא מהפכה מקדמת. בישראל תוכלו לראות בדיוק אותו סוג של צעירים בגלי צה"ל למשל, ובשאר נישות כמו הקולנוע ואמנויות הבמה בהם נימצאים בניהם של אליטות ביזה אלה.

על גדימת הביקורת והתרבות

Thu, 13 Mar 2008 04:03:00 -0400

הביקורת ההומניסטית או הרדיקלית מצביעה על בעיות ממשיות הנעוצות בחיים הממשיים ובחומרים הממשיים מהם הם עשויים, וגישתה - לעיתים מעין ריפוי באמצעות הלם. למותר לציין כי גישה זאת של "טיפול בהלם" על ידי זעזוע, היתה גם גישתם של אנשים כירמיהו וישעיהו ונביאי ישראל הגדולים האחרים. לעיתים – מדובר כאן ברוח הדואה להיבטי-על תוך פריסת זויות אחרות ולא מוכרות; ויציקת קלות מחייה וצלולה להפליא העשוייה להוביל לאויר פסגות. לעיתים מדובר, כניגוד-מה המשלים את הדאייה הזורמת, גם במילים החצובות כל-אחת בכובד הנישא אל הנישגב. היפוכה, שבאופקו איונה - כמו גם אופק איון זרימת-החיים במלוא גיוונם היוצר בכל צעד ושעל (אותו גוון יוצר העשוי לנכוח גם בפעולות היום יום הפשוטות ביותר), החל מהמטבח ופעולות הניקיון והתחזוקה הביתית; המשך במפעל או בסדנה וכלה בשולחן הכתיבה של איש הפיתוח - היפוכה הינו הפעולה האקראית, המתפרצת, ושטופת רוח השנאה המדודה של חוליגניות ברברית למיניה ומגמות השבה לקדמות ברברית. זו של שילטון השמאן המודרני, השרלטן החברתי, המנשל, מנצל-היתר, מפקיע האדמות והחיים, הטובח והמדכא עד עפר בחסות מלל צדקתני - אותו הניזון מהקיים והמתהווה אותם הוא שולל - אף שהדבר עשוי להתרחש בשמה של התרבות או בשם טענה לזכויות וזכאות , ותכופות – בשם הצגה עצמית מטילת הרשעה ואשם נורא בזולת, הצגה עצמית כקורבן שווא תוך הרעפת רטוריקה צדקתנית המתאפקת ומבליגה כביכול בשנאתה, "מזדזעת ועדיין מבליגה" בטון של לינץ' "נוכח חוצפתו המתמשכת" של מושא פריעתה. שכן מה רבה היא האירוניה בהיסטוריה.

רימום הרוח מול השחתת הגוף

Wed, 12 Mar 2008 00:47:00 -0400

גילוי החמלה והחסד הממשי בימיה האחרונים של ז'אן ד'ארק (על פי סרט בו צפיתי בביה"ח לאחר התקף לב) היתה דמות מזוקנת שניגלתה אליה (דסטין הופמן הניפלא), הוכיחה אותה על משוגתה, על הזיותיה המשיחיות, אימתה אותה אל מול הממשות. ההיה זה השטן לכאורא? אלא שלא היו כאן דברי שיטנה וקיטרוג, אלא רק מישהו שייסר וקיפד את מחשבותיה הגבוהות, היציבה מול ממשות אנושית פשוטה, היתה כאן חמלה עצומה. אלא שהעניין היה המוקד, האש. חשבתי לעצמי שגדולי הרוח, מקדמי המין האנושי מתקופות קדומות, יועד להם ריסוק גופם, עימות עם השחתת הגוף והעינוי הגדולים ביותר, עם הכאב החד ביותר, אין כאן אפשרות ביניים. מול הרוח הממריאה, מציבים את ההיפוך הקוטבי ביותר, את הוולגריות הבוטה ביותר של פרורו וריסוקו של הגוף. לתוך ההגות הניפלאה משרבבים אלמנטים בוטים ביותר של השפלה וביזוי, אין כאן שום דרך ביניים, אלא קוטביות בי-פולרית: גובה רוחני המעומת כמעט מייד עם הנמכה לתחתית הביזוי, הכאב, ההשפלה ולבסוף ריסוק הגוף. גדולי הרוח משחר ימי הציויליזצייה היו צריכים להתנסות במבנה המפואר, המשוכלל, הניפלא והיפה של גופם, עובר השחתה, מתפלש בחול מלוכלך, ניסדק ולבסוף נישחת. ג'ורדנו ברונו, ישוע, ז'אן ד'ארק ורבים אחרים. יש כאן אניגמה אטאוויסטית.

וילנאי: "תהיה שואה בעזה''. האם האיש טיפש, דהיינו, אסון להסברה הישראלית? מביא לפיגועי הרתעה?

Fri, 07 Mar 2008 20:08:00 -0500

יש הסוברים שכן, שהאיש טיפש וגולם שמביא נזקים בפיו הגדול. אני סבור שלא, האיש חכם. ולמה? הוא השתמש בדיוק במילים הנהגות ככל הסביר בסביבת ברק. או לפחות, ביטא את רוח הדברים שם. כשהקהל הישראלי יבין - איזה שקרן מטורף, מוליך את העם באף, וגם אם לא צפוייה שואה, ברור כי לא מברק ליהודים תשועה. כשכולם יבינו אמת מאוסה, שאיש צר ורע מכין לעם ישראל דייסה, שעדיין לא רקחו כמוה, ואז מה אם וילנאי פותח לנו את המוח. להחזיר ברוורמן, פרץ, החבר'ה הטובים, שגם רווחה ישיבו במקום יללות כלבים.

הלוגיקה של הסלקנות והג'נוסייד (כרגע, "שואת" עזה?)

Thu, 06 Mar 2008 16:51:00 -0500

היכולת לאמפטייה, הזדהות עם סבל האחר, Compassion, Mitleid היא היכולת לייצג החלפת מקומות במערכת הייצוג האנושית, בהכרה או בדימיון . מדובר למעשה בהחלת האימפרטיב הקטגורי של קאנט: אל תעשה מה שלא היית רוצה שיהפוך לחוק כללי - דהיינו, מעבר מכימות פרטיקולרי Ex) Rem.ax) לכימות כולל xy) Rem.yx) כלומר: המעבר מ- ''יש לפחות x אחד עבורו אדם a (אני או עירן) מסלק (למשל הורג או מטרנספר) את x '' , ל- ''עבור כל x וכל y , y מסלק את x", כש y ו- x הם קבוצת האנשים כולם בעולמנו, כשברגע מסויים מתקיים ביניהם היחס yRem.x . בשימוש בלוגיקה מודלית הראה לוגיקן מתימטי ישראלי (שישם את הלוגיקה המתימטית מודלית של Jaako Hintika בעבודת דוקטורט משנת 1973 ), כי ניסוח זה של האימפרטיב שקול לניסוח השני של האימפרטיב של קאנט ''אל תעשה לאחר מה שלא היית רוצה שיעשו לך'' שהוא למעשה דריבאט של הכלל המקראי ''ואהבת לרעך כמוך'' אותו היציב הלל הזקן כעקר התורה. הנקודה החשובה היא כי המעבר ביצוג בהכרה לכימות כולל מחייבת החלפת מקומות, היכולת לעבור מיצוג של פרט מסויים והטרנספורמציות החלות עליו, ליצוג של כל הפרטים במרחב הרלוונטי (בני האנוש) כולל אני עצמי. בעבודת הדוקטורט המוזכרת נידונו תופעות פסיכולוגיות מרתקות וגם מפחידות, הכרוכות באי היכולת להחליף מקומות במרחב הייצוג כגון האישיות הפסיכופטית. אייכמן במשפטו בירושלים טען, כי חונך לא לראות ביהודים חלק מבני האנוש, ולכן לא החיל לגביהם את האימפרטיב. הנקודה היא שהנאצים יישמו אי החלה כזאת באמצעות הליכים של דהומניזצייה. בשנת 1974 טענתי כי הליך כזה לא יכול להיות ''ממודר'' לערבים בלבד, והוא עשוי לגלוש בישראל לכל בני האדם החיים במרחב זה. כלומר תהפוך שכיחה בישראל גישה הרואה בזולת אובייקט גרידה. הדבר אמנם ארע במידה לא מבוטלת, ומובע באופנים רבים בקיום כאן.

הזייפנים, בופור ואיסראל דיס פואה

Tue, 26 Feb 2008 10:54:00 -0500

ליל ה-24 פברואר 2008 זכור לרבים בישראל כליל שהיכזיב, כשעם אשמורת אחרונה הוברר שסרט הגיגי הגיבורים הישראלים ברוח "יורים ובוכים", מלחמת לבנון, 1982 לא זכה באוסקר הסרט הזר. "וכי איך אפשר שלא? איך לא הראינו להם גם הפעם מאיפוא משתין הדג"? תחתיו, אבוי, הזוכה היא דרמה ("הזייפנים"), אמנם אנושית ומרתקת, אודות מבצע סודי של גרמנייה הנאצית להצפת בריטניה וארה"ב בשטרלינגים ודולרים מזוייפים, ומיטוט כלכלת בנות הברית. בבמחנה הריכוז זאקסהאוזן אולצו אסירים בשנים 1942-45 לעסוק בפרויקט זיוף המטבע המסיבי, אלא שהם הצליחו למצוא את הדרך לדחות ולחבל בפעולה הזדונית הזו. שוב רוח האדם גוברת על המגף. נדוש, נדוש, נדוש עד לזרא. אבל האירוויזיון אמון על הצלחות ישראליות ("איסראל - דיס פואה"), והפעם נרביץ ווינר אמיתי.

למה צימאון דם, למה? ומה האמת הפשוטה מאחורי הקסאמים

Tue, 26 Feb 2008 02:25:00 -0500

בתאונות נהרגים 60 בחודש, בשדרות 2 לשנה בקושי. ליבי עם העיר הזאת, אך לא מגזימים? התקשורת עוסקת בהרחבה בכל פצוע שנישרט בכתף, מגדירה אותו כ''פצוע קשה'', (היום, ה-‏25 פברואר) בשביל אח''כ לספר שבניתוח ''ניצלה היד שלו מקטיעה'', בקיצור - יישראבלוף. למה? אולי להסיח את הדעת מכך שהערך הראלי של השקל ירד מ-‏10 שקל ל-‏7 שקל כוח קנייה בשנה וחצי האחרונה, בלי שניתנה תוספת יוקר.