כל הזכויות בבלוג זה שמורות לסיגלית ולאורחיה ©


בין השורות

בלוג זה אינו פעיל יותר.

אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג החדש שלי כאן:

http://saloona.co.il/sigaliot/

 

=====================================  ==========================================================================
 


תאונת עבודה / הדס מטס

סיגלית בן ישראל 20.04.2008 04:48
תאונת עבודה / הדס מטס


בבוקר יום ראשון אחד, אחרי סוף שבוע ארוך גדעון דגן - סמנכ"ל משאבי אנוש מגיע לעבודה ראשון כהרגלו. הדלת הראשית פתוחה, האזעקה לא עובדת והריח בלתי נסבל. באמצע הלובי, סמוך למדרגות שוכבת דמות במרכזה של שלולית שמן זית, לידה מפוזרים שברי זכוכית של בקבוק.



הוצאת אגס2008, 288 עמ'.

חני היא בחורה רווקה בת 30+, מנהלת רשת בחברה שממוקמת במרכז הארץ. חני היא בעצם חנה או במקור אנה. כמישהו כאן בארץ החליט בשרירותיות לעברת לה את השם לחנה, היא לקחה את זה רחוק יותר והצמידה לעצמה שם חיבה ישראלי לחלוטין.
אף אחד לא יודע שהיא מבינה או דוברת רוסית וזה משרת אותה היטב, לפעמים.

בבוקר יום ראשון אחד, אחרי סוף שבוע ארוך גדעון דגן - סמנכ"ל משאבי אנוש מגיע לעבודה ראשון כהרגלו. הדלת הראשית פתוחה, האזעקה לא עובדת והריח בלתי נסבל. באמצע הלובי, סמוך למדרגות שוכבת דמות במרכזה של שלולית שמן זית, לידה מפוזרים שברי זכוכית של בקבוק.

כל הפרקים בספר מתוארכים. הסיפור מתחיל מהסוף, התאריך בעמוד הראשון הוא 22/12/05 בעוד שהתאריך של אותו יום ראשון ארור הוא 6/11/05.

חקירת המשטרה קובעת שהיתה תאונה. היתה הפסקת חשמל ושלום גוטמן החליק במדרגות.

שלום גוטמן היה איש מרושע. הוא סלל את דרכו לראש החברה ע"י הפצת רכילות ושמועות מרושעות, קרובות מאד לאמת, מתוך סיפורים שעובדי החברה סיפרו לו בתמימות, מתוך מחשבה שהם משתפים אותו בדיסקרטיות בבעיות שלהם. חני חשדה ששלום גוטמן הפיץ שמועה רכילותית מיותרת אחת שגרמה למותו. חני החליטה שהתבצע כאן רצח, הבעיה היא שחני היא היחידה שחשבה כך.

הנקודה בזמן היא כזו שחני בדיוק נפרדה מהחבר האחרון שלה. כולם חשבו שהיא פשוט בודדה ומשועממת ולכן מעסיקה את עצמה במשהו שמעסיק את הדמיון שלה כדי להתגבר על הפרידה והבדידות. המשטרה הלא כבר קבעה שמדובר בתאונה.

הכתיבה של הדס מטס מאד זורמת ומשעשעת. לא אחת מצאתי את עצמי מגחכת ואפילו צוחקת. חני היא בחורה קלילה, צינית, פחדנית מצד אחד וסקרנית מצד שני. הסקרנות שלה גוברת על הפחדנות שלה ומובילה אותה למקומות שסביר להניח, שהיא לא היתה מוצאת את עצמה בהם לולא היה לה המון זמן פנוי, אבל מה שהצחיק אותי היו בעיקר התבטאויות של חני ושל הוריה, חלקן ציניות להחריד, בדיוק כמו שאני אוהבת. ציניות שלא תמיד פגעה במטרה של האוזניים השומעות. הדס כנראה מיטיבה להבין שהשומע לא תמיד מבין את הציניות של הדובר.

לאורך כל הספר, היה נדמה לי שאני יודעת מי הרוצח וזהו. לא משנה מה יקרה עכשיו, חני עלתה עליו והוא לא יחמוק מידיה, אלא שהייתי צריכה לדעת שמספר העמודים שנותרו לי לקרוא, לא נמצאים שם סתם כדי להלל את גבורתה של הגיבורה. הייתי צריכה לדעת שדווקא הברור מאליו הוא לא הפתרון.

הדס מושכת את הקורא לעקוב אחרי חני ולמקד בה את תשומת ליבו ואינה מאפשרת לו לנחש איזה קלפים היא עוד מחזיקה בשרוול עד שבסוף דמיינתי בעיני רוחי את הדס עומדת מולי וצוחקת צחוק גדול מכל הלב, כביכול אומרת: "הצליח לי!"

הספר כ"כ ישראלי. הסיפור קורה במרכז הארץ עד שיכולתי ממש לדמיין את חני הולכת ברחוב, את בית הקפה שבו היא יושבת ואף את הבנין שבו ממוקמת כביכול דירת המגורים שלה. או את הרחוב אותו היא רואה מחלון ביתה - רחוב מוכר וידוע, כך שזה לא היה קשה.


אני יכולה רק להתנצל שלקח לי הרבה זמן לכתוב את ההמלצה הזו. להתנצל כי נהניתי מאד מהספר וזה דורש המלצה מידית, כדי שגם אחרים יוכלו להנות ממנו.

 



Article viewed 2151 times



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה