כל הזכויות בבלוג זה שמורות לסיגלית ולאורחיה ©


בין השורות

בלוג זה אינו פעיל יותר.

אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג החדש שלי כאן:

http://saloona.co.il/sigaliot/

 

=====================================  ==========================================================================
 


מלכים ג' / יוכי ברנדס

הביקורת של עידו 08.06.2008 08:20
מלכים ג' / יוכי ברנדס


מי שאמון על מסורת ישראל, לא יכול להתייחס בשוויון נפש לטענה שירמיהו הנביא, שמואל הרואה, גד החוזה ונתן הנביא הם חבורת אינטרסנטים מצומצמי אופקים, ששינו את הסיפור והפיצו דברי כזב, בזמן אמת או לאחר מאות שנים, רק לצרכים פוליטיים פנימיים של בית המלוכה.



"
רומן המנהל דיאלוג מרתק עם סיפורי יסוד של עם ישראל. רומן חתרני שלאחריו תקראו את התנ"ך אחרת מכפי שקראתם אותו עד כה!

"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים".

שלומעם, נער מן העיר צרידה שבנחלת אפרים, נוטש את ביתו בניסיון לגלות את הפתרון לסודות שמעיקים עליו מילדותו. בשיאו של מסע מיוסר הוא פוגש את "הנסיכה המשוגעת" ומגלה את האמת המדהימה על משפחתו ועל נסיבות לידתו. בהמשך מתחבר סיפורו לאירועים הדרמטיים של עם ישראל באחת התקופות המכריעות בקורותיו, והדמויות השוליות מתחילת הסיפור מתגלות מחדש בתור הגיבורים הגדולים של התנ"ך.

"
מלכים ג' מספר מחדש, באופן שלא הכרתם, את תלדות שושלת המלוכה של שאול, של דוד, ושל ירבעם.

מנקודת מבטי כאדם דתי, הספר עשה לי קצת "כאב בטן".

התפיסה הדתית רואה את התנ"ך כקאנון. מקשה אחת, שנתקבלה ונתקדשה בימי אנשי כנסת הגדולה (בערך 200 לפני הספירה).
את ספר מלכים, עפ"י המסורת, כתב ירמיהו הנביא. והיתה לו המון ביקורת על מלכי בית דוד, גם של ימיו וגם של לפניו.
אך המאורעות המתוארים בספר הם רובם מימי ספר שמואל, אותו כתב עפ"י המסורת שמואל הנביא עצמו.

ספר דברי הימים למלכי יהודה ,שכן קיים בתנ"ך, אכן מביא גירסא מפורטת של אירועים שונים, לעיתים שונה, מזו בה הם מופיעים בספרי שמואל, מלכים, ישעיה וירמיה.
היה גם ספר דברי הימים למלכי ישראל, שהתמקד בהם. התנ"ך מזכיר גם את ספר דברי הימים למלכי פרס ומדי, ומסתבר שכל אומה החזיקה סופרים מקצועיים שייכתבו את תולדותיה.

בגישה האקדמית לביקורת המקרא, נוהגים לנתח בצורה ספרותית את הטקסט, מבלי להתייחס כלל לקאנוניזציה שעבר. ואם ישנם הבדלים בסיפור, מבחינת תוכן או צורה, הרי ששורשם וודאי באינטרסים שונים אותם מייצגים הכותבים.

זו גישה נכונה ובריאה לקריאה ביקורתית, אבל לא כל טקסט צריך להיקרא בקריאה ביקורתית, ובטח שלאף טקסט לא מגיע זו תהיה הקריאה היחידה לה יזכה, בחינת פוסט מורטם.

מי שאמון על מסורת ישראל, לא יכול להתייחס בשוויון נפש לטענה שירמיהו הנביא, שמואל הרואה, גד החוזה ונתן הנביא הם חבורת אינטרסנטים מצומצמי אופקים, ששינו את הסיפור והפיצו דברי כזב, בזמן אמת או לאחר מאות שנים, רק לצרכים פוליטיים פנימיים של בית המלוכה.
וודאי שתהיה קשה לו לעיכול, עד כדי כאב בטן, הטענה (הקיימת באקדמיה, אך בספר רק הד רחוק שלה) כי אנשים ומאורעות המתוארים בספרים אלו, ואפילו המחברים הנטענים בעצמם, לא היו ולא נבראו.
דוד המלך, נעים זמירות ישראל, משיח אלהי יעקב, אינו "סתם אדם עם חולשות ויצרים".
שלמה בנו, שיושב על כסא ה' למלך (ביטוי יחדיאי ונדיר בעוצמתו בתנ"ך) וה' קרא שמו ידידיה כי אהבו, אינו סתם אדם עם חולשות ויצרים.
הם אנשים גדולים מאוד, ענקי הרוח, עם חולשות ויצרים. וכשבאים לבחון אדם גדול, גם כשמסתכלים על חולשותיו ויצריו, צריך שתהיה יראת כבוד.

התנ"ך אגב לא חמל עליהם, וכתב לעין כל את מעשיהם, גם אלה שיש לבקר. גם חז"ל לא חסו, וגילו פרטים מביכים מאוד, שהרבה מהם הושתלו ב"מלכים ג'", אך חלקם גם קיבלו טוויסט מרושע בידי ברנדס.

העיון בפרשיות אלו לדורותיו מהווה מגדלור מוסרי, להוכיח את חוסנו הרוחני של עמנו, שיש לו הכרת הטוב שמתוך יראה לגדוליו, ועם זאת אין הוא מתבטל אליהם, ואין הוא שוכח ללמוד מהם גם על הצדדים הפחות רצויים שבאדם.

אך לימוד זה צריך גם לבוא מתוך ענווה גדולה.

כפי שהתבטא פעם אחד מגדולי דורנו, "מה מבינה נמלה בפיל".
נמלה אמנם יכולה להתבונן היטב בפיל, ואולי אף לקלוט, בפרספקטיבה מתאימה, משהו מגודלו. מקרוה היא תראה כל סדק קטן בעורו, ועלולה אף לחשוב שאין זה עור חזק כל כך, אלא משהו מבוקע ומצולק, שבקלות רבה יקרוס.
נמלה לא מבינה מה זה פיל. היא יכולה רק לראות מה אומרת נוכחותו ביחס אליה.

ענווה כזאת חסרה לי בספר.

הספר אמור להיות חתרני.
לא ברור לי תחת מה הוא חותר.
לקורא שאינו מחובר למסורת, הנרטיב של הספר זהה בזכות הקיום שלו לזה המסורתי.
לקורא החרדי, שאינו מכיר את התנ"ך, ולא יקרא גם את הספר, הספר לא יחתור בכלום.

הקורא הנדיר, שמכיר גם את התנ"ך, ויקרא גם את הספר, ומחובר גם לקריאה המסורתית בתנ"ך- לא יתרגש מהנרטיב הזר שיש פה. את ביקורת המקרא לא המציאו היום, וחלקים ממנה כבר גוירו בהצלחה רבה בעבר, למשל ע"י הרב פרופסור ברויאר.


ולמה כן לקרוא?
כי הספר קולח, מסופר היטב, הדמויות בנויות יפה, ולו לפחות ילמד הקורא להכיר חלק מסיפורי התנ"ך, מורשת עמנו, אולי גם יטרח לפתוח את הספר עצמו...
מלכים ג' / יוכי ברנדס

Article viewed 4227 times



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה