צה"ל מפטר מתנדבים ביחידת מודיעי-נפגעים המסרבים לחלל שבת

יגאל שפירא, מקור ראשון 01.07.2005 10:16

"אסור לאשה חרדית להיקרא טל אור?" שאלה בלא מעט מורת רוח טל אור, אשה חרדית מירושלים, לשמע תמיהתי על השם היוצא דופן במגזר. אור, בשנות הארבעים לחייה, אינה מיוחדת רק בשמה



אור, בשנות הארבעים לחייה, אינה מיוחדת רק בשמה. היא מעבירה קורסים בהעצמה אישיותית ובהם משתתפים שני המינים כאחד (הרבנים התירו). היא גם התגייסה לא מכבר לשירות מילואים. אור היא אחות שכולה שהניחה שניסיונה האישי והמקצועי יוכלו להיות לעזר בעת הודעה למשפחות החיילים על נפילת בניהם. היא התגייסה בנובמבר בשנה שעברה, ובחודש מרץ השנה עברה תהליך חיול קצר ושובצה למילואים ביחידה של מודיעי נפגעים שתחת פיקוד קצין העיר ירושלים.
בהיותה אשה חרדית הבהירו לה המפקדים עוד בתהליך הגיוס כי התפקיד מחייב נסיעות במועדים ובשבתות. אור היתה משוכנעת כי אם אלו הן דרישות הצבא אזי יש היתר הלכתי לכך.
לקראת הכניסה לתפקיד זומנה אור עם עוד חיילים ששובצו ביחידה, וביניהם דתיים ואפילו חרדי נוסף, להשתלמות. בין כל אלו שהרצו בהשתלמות היה גם הרב הצבאי הראשי, תא"ל הרב ישראל וייס. במהלך ההרצאה שאלה אור למקורות ההלכתיים שבשלם התירו בצה"ל לחלל שבת בעת הודעה למשפחות הרוגים ופצועים. אור מבקשת להדגיש שלא היה ולו שמץ קנטרנות בשאלה, היא היתה סמוכה ובטוחה שהיתר כזה נמצא. להפתעתה התחמק הרב וייס מלענות לשאלה. ההתחמקות, כך היא מספרת, לא נעלמה גם מעיניהם של החילונים, שלא היו דרוכים לקבל תשובה בנושא. אור הבינה שיש בעיה. כך גם סא"ל עופר מרגלית, ראש ענף נפגעים, שהבטיח להמציא את פסק ההלכה בתוך שבוע מסיום הקורס. הקורס הסתיים מזמן, וסא"ל מרגלית לא עמד בדיבורו ולא בכדי. ככל הנראה אין פסק הלכה שכזה.
אור החלה בבירור משלה. היא התקשרה לרב הראשי של משמר הגבול, וזה אמר לה מיד וביושר שהוא אינו מכיר כל היתר בנושא. היא התקשרה גם לרב תא"ל וייס. לדבריה גם הוא הודה שאכן אין היתר לחלל את השבת במקרים כאלו. היא דרשה כי יצא עם פסק הלכה ברור ויסדיר את הנושא. "אני כבר עכשיו מודיע לך שאין כאן פתרון כלל מערכתי", ענה לה בתקיפות. פתרון מקומי הוא דווקא הבטיח לנפק לה, הוא ידבר עם קצינת העיר ויבקש שתפטור את אור מתורנות בשבתות ובחגים. "תסמכי על הקסם האישי שלי הוא אמר", אלא שאפילו בקסמו האישי של הרב וייס לא היה די לשכנע את קצינת העיר ירושלים, סא"ל דורית יצחק. יצחק אמרה שמדובר בעניין עקרוני, והיא לא יכולה לפטור חיילים ממשימה בשל חילול שבת ולהטיל אותה על אחרים.
יצחק טענה שיש לה בכתובים היתר של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, אך לא הצליחה לאתר מסמך שכזה. מאוחר יותר התברר כי ההיתר של הרב אוירבך הוא שמועה שמקורה בבחור דתי ששירת ביחידה. אור לא התעצלה וביקשה ריאיון עם הרב שלום אליישיב, הפוסק החרדי הבכיר כיום. לפגישה היא הגיעה יחד עם החרדי הנוסף ביחידתה. הרב אליישיב שאינו נוהג להקדיש יותר מדקות אחדות לכל אדם המבקש את פסיקתו, לא נחפז הפעם. בני ביתו הביעו באוזני אור את התפעלותם מהזמן שהקדיש הרב לשאלתם. אור וחברה לבעיה יצאו מבית הרב ופסק הלכה בידיהם. אסור לחלל שבת כדי להודיע למשפחה על אסון אלא אם כן מדובר בפצוע קשה שנמצא בהכרה, משום שבמקרה כזה להימצאות בן משפחה יכולה להיות משמעות של הצלת חיים. עם פסק ההלכה שבה אור אל מפקדיה. הם ניסו לברר אם תיתכן "גמישות הלכתית". הם נענו בשלילה. לאחרונה קיבלה אור הודעה כי שירותה ביחידה ייפסק.
אור כתבה לרב וייס ושוב ביקשה פסק הלכה מפורש בנושא. היא גם פנתה לרמטכ"ל, אך לא נענתה. ניסיתי את מזלי והתקשרתי לרל"ש של הרב וייס וביקשתי לדעת את דעת הרב בסוגיה. "לרב וייס פסק הלכה ברור בנושא", אמר הרל"ש, "ומי שצריך לדעת אותו, יודע". אמרתי שאני צריך לדעת את הפסק כדי לפרסמו בעיתון. הרל"ש אמר שהוא יוכל להעביר לי את פסק ההלכה רק על ידי דובר צה"ל. פניתי לדובר צה"ל וביקשתי לדעת את פסיקתו של הרב וייס, את נימוקיה ואת מדיניות הצבא בנידון. לאחר שעות אחדות הודיעו לי מדובר צה"ל שהם מתקשים להשיב על השאלה. הם עובדים על תשובה עם הרבנות הצבאית, אך נדרשים להם יומיים שלושה בכדי להשלימה. עבר שבוע. דובר צה"ל והרבנות טרם איתרו את ´פסק ההלכה הברור בנושא´.

מי מקשה במכוון על יצחק פס?

מספר הערות בשולי כתב האישום שהוגש בסוף השבוע שעבר כנגד יצחק פס וגיסו מתי שבו. לא חלפו אלא שלושה שבועות מאז שהמדור הציע לקוראים להיאזר בסבלנות ולא למהר ולהכתיר את השניים כחברים במחתרת יהודית חדשה. ואכן שבועות של חקירה אינטנסיבית של המחלקה היהודית בשב"כ הצליחו להניב, כמה צפוי, האשמה בדבר החזקת אמל"ח שלא כדין. זהו אפילוג שכיח בדרמות "חשיפת מחתרות יהודיות" של שירות הביטחון הכללי. די אם נזכיר את הקצין אורן אדרי שישב שעות ארוכות עם שק על ראשו רק כדי שיודה שהחזיק ברשותו תחמושת צה"לית שלא כדין. או את מעצרו המתוקשר של יהונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף, בחשד שהיה חבר בהתארגנות מחתרתית הזוממת לפגוע בערבים. גם יוסף הואשם בסופו של דבר, בכתב אישום מגוחך, בהחזקת אמל"ח, כי במכוניתו נמצאו מספר כדורי רובה.
מה מספר אנשי השב"כ שנדרשו להבאת את פס ושבו לדין על עבירה של "הובלת נשק בלא רשות"? בכתב התביעה מנויים לא פחות מעשרה אנשי שב"כ שעתידים להעיד בפני בית המשפט. בהתחשב בחקירה האינטנסיבית שארכה כמה שבועות, זהו מספר חוקרים מתקבל על הדעת. מה שמתקבל פחות הוא שלפחות עשרה חוקרים של מחלקה חשאית, שחוקרים אזרחים תוך שלילת זכויותיהם האזרחיות, נדרשים כדי להרשיעם, בסופו של דבר, ב"הובלת נשק בלא רשות". הדבר עלול להעלות את המחשבה כי המחלקה היהודית אינה גוף יעיל במיוחד.
כדאי להדגיש, מעצרם של פס ושבו רחוק מלהיות מעצר שווא. העבירה שנאשמים בה השניים אינה מן הקלות. פס ושבו הואשמו השבוע כי במכונית שנסעו בה נתפסו שמונה לבנות חבלה שנגנבו מצה"ל, במשקל כולל של 4 ק"ג. סעיף 144 ב לחוק העונשין, שבו נאשמים השניים, קובע כי הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו מאסר עשר שנים. ראוי היה איפה, שייעצרו, ייחקרו ויועמדו לדין.
אך גורמים עלומים חפצים, ככל הנראה, ביותר ממהלך האכיפה המקובל במדינות מתוקנות. יצחק פס הוחזק ב´תא 20´ במגרש הרוסים, תא מעצר העומד לרשות השב"כ. מהעצירים בתא נשללות, על פי חוק, זכויות בסיסיות של עצירים. הם מוחזקים בבידוד, בתנאים קשים, ללא זכות טיול יומי וכדומה, הכל כדי לאפשר לחוקרי השירות חקירה מהירה ויעילה של הפוגעים בבטחון המדינה.
אלא שביום שישי האחרון הוגש כתב אישום כנגד פס. למעשה הסתיימה חקירתו על ידי השב"כ וכך גם חלף הצורך בתנאי המעצר הקשים. כך הסכימו בבית המשפט הן עורך-דינו של פס, נפתלי ורצברגר, והן נציגה של פרקליטות מחוז ירושלים. לפיכך הוסכם להעביר את פס ´מתא 20´ ולהחזיר לו את זכויותיו. ביום ראשון השבוע התברר שפס לא הועבר. מישהו, כך נאמר, מערים על ההעברה קשיים בירוקרטיים. השבוע, מיד אחרי שהגיש פס עתירה בעניין לבית המשפט המחוזי בבירה, הוא הועבר מתא 20, היישר לתא מעצר באריאל. המיקום אומנם רחוק קילומטרים רבים מבית המשפט בירושלים, שם הוא יועמד לדין, אך לעומת זאת הוא גם מקשה על פס לקבל ביקורי משפחה או להיפגש עם עורך-דינו הירושלמי. מישהו, ככל הנראה, חפץ בהכבדות שכאלו.

שמחת אווזים
"כשלעצמי, אין ספק בלבי כי ליצורי הבר, כמו לחיות המחמד, רגשות. הם ניחנים בנפש החווה את רגשות השמחה והצער, האושר והאבל, החיבה והפחד. יש בהם המטפחים רגשות מיוחדים כלפי ידידם-אויבם האדם... כחברתי השופטת שטרסברג-כהן, גם אני סבור כי מעשי הפיטום המלאכותי, כפי שמתירות אותם התקנות, אסורים". כך כתב השבוע שופט בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, בפסק דין דרמתי, שאסר למעשה את המשך פיטום האווזים בישראל, ונתן את האות לחגיגה תקשורתית גדולה בסימן ניצחון בני אור על בני חושך.
ב-1994 קיבלה הכנסת את חוק ´צער בעלי חיים´. "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו כדרך כלשהי", נכתב שם, אך המחוקק סייג את האיסור: "חוק זה לא יחול על המתת בעלי חיים שנעשתה לצורכי מאכל אדם ועל ניסויים בבעלי חיים הנערכים על פי חוק צער בעלי חיים".
תנאי גידול של חיות משק לא הוסדרו בחוק, ולא בכדי. שוק המזון המודרני דורש מהחקלאים לספק כמויות מזון גדולות, במחירים נמוכים ובאיכות טובה. שיטות הגידול המסורתיות רחוקות מלספק את הסחורה. פרה חולבת נדרשת להפיק כ-12 אלף ליטר בשנה כדי להיות ´כלכלית´. ללא מניפולציות של החקלאות המודרנית היא תיתן כ-3000 ליטר בלבד. במשק שבו ´השקעה מול תפוקה´ הוא שם המשחק, תרנגולות חייבות להטיל ביצה בכל יום, ועגלים וחזירים גדלים בתאים צרים כמעט ללא יכולת לנוע. התנועה משמעותה איבוד שומן ופגיעה בטיב הבשר. זוהי מציאות אכזרית אך גם האלטרנטיבה אינה פשוטה כלל ועיקר. שיפור דרמתי באיכות החיים של חיות המשק משמעה קריסת החקלאות בארץ, או לחילופין ירידה דרסטית ברמת המזון של האוכלוסייה. המחוקקים יודעים זאת. גם הארגונים להגנת בעלי החיים.
אין כל אינדיקציה המצביעה כי פיטום האווזים אכזרי יותר מגידול העגלים או מהנשרת התרנגולות. אך אפשר לתקוף אותו ביתר קלות. ביצים וחלב הם מזון להמונים, שהעלאה משמעותית במחיריהם עלולה להוריד במשהו את הפופולריות של ארגוני החיות. כמו גם את הפופולריות של שופטי בית המשפט העליון. כבד אווז הוא כבר עניין לעשירים. ´שעשועי גסטרונומיה´, כפי שהוגדר על ידי ארגוני החיות. ועל כן יעד מועדף.
דווקא בתחום פיטום האווזים עשו חקלאי ישראל דרך ארוכה בשנים האחרונות. פיתוח מקומי הפך את הפיטום לאוטומטי. צינורות הפיטום קוצרו והוצרו. תערובת ההאכלה הפכה נוזלית יותר. זמן הפיטום קוצר לשניות בודדות. וכמעט כל האווזים הובלו לשחיטה כשהם בריאים ושלמים. השיפורים לא הוכנסו רק משום רגישות החקלאיים לצערם של העופות. כללי הכשרות שיחקו תפקיד מרכזי. פיטום אכזרי היה עלול לפגוע בבריאותו של האווז ולהופכו לטריפה.
התקנות שהתקינה, לפני כשנתיים וחצי, ועדת החינוך של הכנסת יצרו הגבלות נוספות על הפיטום. הוועדה, שחוק צער בעלי חיים נמצא בתחום אחריותה, קבעה כי צינור הפיטום יוצר ויקוצר עוד יותר, וקיצרה גם את מספר ימי הפיטום. נציגי ארגוני החיות שהופיעו בפני הוועדה דרשו לאסור לחלוטין את הפיטום. הם נתלו בין השאר במספר מדינות באירופה שהלכו בדרך זו. כך הם טענו גם בפני בג"ץ. אלא שמוסדות האיחוד האירופי שדנו בנושא לא אסרו את הפיטום. גידול האווז כלכלי אך ורק אם כבדו מגיע למטבח כשהוא מוגדל ושמן. משמעות איסור הפיטום היא גדיעתו באחת של ענף חקלאי לא קטן. האיחוד הקצה זמן ומשאבים למחקר בנושא שיביא לדרכים להקלת סבלם של האווזים. המדינות האירופיות שבחרו לאסור בחוק את פיטום האווזים היו המדינות שבהן הענף מעולם לא התבסס.
בישראל כמה מאות משפחות המתפרנסות מהפיטום. עוד כמה מאות עובדות בשיווק והפצה. ועדת החינוך החליטה לא לגדוע את מטה לחמן אלא לעקוב אחרי ההתפתחויות המחקריות באירופה. בשנת 2004 היתה אמורה הוועדה להתכנס כדי ליישם את המחקר בשינוי נוסף של התקנות לרווחתם של האווזים.
הוועדה התוותה את דרכו של תהליך לא מושלם שבו יפחת סבלו של האווז ולא תקופח פרנסתו של החקלאי ומזונו של האוכל האנין. בג"ץ בחר באמת המוחלטת. הפופולרית. ברוח הפואטיקה של השופט ריבלין. הוא גם זכה לתשואות.
דעת המיעוט בפסק הדין שייכת לשופט אשר גרוניס. רבים התאוננו על גרוניס, שנבחר לא מכבר לכהונה של קבע בבית המשפט העליון, כי הוא שופט אפור ומשעמם. ואכן האמת של גרוניס אפורה ומשעממת גם היא. הוא הזכיר כי בענפי חקלאות רבים סובלים חיות כדי לשפר את איכות בשרם או את תפוקתם. הוא הציע לחכות לתקנות החדשות של 2004 ולראות האם יסכלו לצמצם את סבל העופות מבלי להביא לסגירת הענף. אפילו הגיגיו וערכיו אפורים. בודאי ביחס לאלו של השופט ריבלין. "בסופו של יום מצאתי, כי תהליך הפיטום אומנם גורם סבל לאווזים" כתב גרוניס בדעת המיעוט "אף על פי כן, לדעתי, אין להצדיק מניעת סבל לאווזים על ידי גרימת סבל לחקלאים, היא התוצאה שתיגרם אם ייגדע מטה לחמם בהעלם אחד"

אלבום השוטרים
לאחר תקריות חוזרות ונשנות שבהן שוטרים ממחלק בילוש של מחוז ש"י נהגו באלימות בעיקר כלפי בני נוער ברחבי יו"ש, החליטו בוועד היישוב היהודי בחברון על ייסודו של אלבום שוטרי המחלק. באלבום שיופץ ברחבי יו"ש יוכלו אזרחים שהוכו על ידי שוטרים עלומים לזהותם כדי להגיש נגדם תלונות למח"ש. אורית סטרוק, החברה בוועד, מוסרת כי עד כה הצליחו לאסוף כמות לא מבוטלת של תמונות שוטרי המחלק.

עירייה מתוחכמת
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן, קבע כי העירייה בבירה גבתה כספים שלא כחוק משירותי בריאות כללית בין השנים 1993 ל-1999. באותן שנים החוק פטר מארנונה את העמותות שלא למטרת רווח. עיריית ירושלים התחכמה וגבתה מהן ´אגרת זבל´. השופט קבע כי המס היה בלתי חוקי ונגבה שלא בתום לב. אף על פי כן חייב צבן את עיריית ירושלים להחזיר לשירותי בריאות כללית רק כמיליון שקלים וחצי, המסים שנגבו בשנים 98´-99´. זאת לאחר ששקל את טובת הציבור והסיק כי אם עיריית ירושלים תיאלץ להחזיר את כל מסי שבע שנות הגבייה הבלתי חוקית, אזי ייפגעו קשה השירותים שהיא צריכה לספק לתושביה.

אכיפה בלתי שוויונית
השבוע נדונה בפני בג"ץ עתירתם של אנשי כהנא, איתמר בן גביר ונעם פדרמן, למחוק את התיקים הפלילים העומדים נגדם במשטרה ובבתי המשפט. הם טענו בפני בג"ץ כי השחרור ההמוני של מחבלים ואסירים פלשתינים פליליים אינו מעוגן בהסכמים המדיניים, ולכן הם רואים עצמם כנפגעים מאכיפה בלתי שוויונית. שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, הניחה לשניים לשטוח את טענותיהם אך בקצרה, ודחתה את עתירתם בו במקום. לדבריה לו היתה מתקבלת טענתם, אזי צריך היה לשחרר את כל האסירים בישראל.

http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=1106



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה