תביעתו הלאומית של יצחק חיותמן מתושבי תל-אביב

תביעתו הלאומית של יצחק חיותמן מאת תושבי תל-אביב

לא עלינו, מייסדי תל-אביב להעריך את המפעל שחילונו בו לפני חצי יובל שנים. את זה יעשו אחרים, ואני ביום-חגה של עירנו האהובה הייתי רוצה לציין דוקא אחת השגיאות הגדולות שעשינו בשעה שהנחנו את היסוד למפעל ישוב עירוני עברי טהור.

מה היתה מטרתנו העיקרית בשעת ייסודה של תל-אביב? מתן גג ופנה לכל אחד מאתנו. אמנם התעוררה אז גם שאלת הרזרבה הקרקעית, אולם מפני צמצום היכולת וגם אי-ראית הנולד נשארנו רק "בעלי מגרשים" בלבד. והתוצאה היא שתל-אביב מוקפת כיום קרקעות העולִם לאלף לא"י ויותר הדונם.

השאיפה הראשונה – מתן גג ופנה לרבים מישראל – נתגשמה אמנם. העיר התפתחה וגדלה והיתה לעיר ואם בישראל במִדה שלא פלל איש מראש. וכיום, על סף חצי היובל השני, עומדת לפנינו שוב בכל חריפותה שאלת הרזרבה הקרקעית בעתיד. והענין אינו סובל דחוי.

וכאן – קצת זכרונות עבר: בתרס"ו, קודם שיסדנו את תל-אביב, ביקר בארץ-ישראל דוד וולפסון ז"ל, נשיא ההסתדרות הציונית בימים ההם. בגִמנסיה (שהיתה אז בבית שכור של אבו-ג'בן ביפו, ומנהלה ד"ר מטמן כהן) נערכה לוולפסון קבלת פנים. לפני זה הוגש לו תזכיר בעניַני הישוב מטעם הועד הציוני ביפו (חבריו היו אז ד"ר ל. כהן ז"ל, נ. קייזרמן וכותב השורות האלה). בתזכיר, שעובד על ידי ונחתם על-ידי שלשתנו, דובר על הקמת שכונה עברית, מעין עיר-גנים. בשיחה עם וולפסון – השתתתף גם הפועל דוד גרין – "בן גוריון" כיום – בקשנוהו הלואה מכספי הקהק"ל בסך 15,000 לי"ש למטרה הנ"ל, בתשלומים נוחים למשך עשרים וחמש שנים. את התזכיר סיימתי בדברים אלה בערך: והיה כשתעבורנה 25 שנה ושלמנו לקרן הקיימת לישראל את החוב, על הקרן והרבית, עד הפרוטה האחרונה. והננו מתחייבים להשיב אז לכל בית ישראל הלוואה במקום 300,000 פרנק – 300,000 לי"ש ובתנאים נוחים וקלים עוד יותר מאלה שהננו מסכימים לקבל מידכם. למחרת בשרנו ד"ר ל. כהן, שהיה ידידו הפרטי של וולפסון, בשמחה: "יש לנו הבטחה, שמפעלנו יתגשם בקרוב"...

והנה עברו מאז יותר מעשרים וחמש שנים. חלומנו התגשם. אנו חוגגים את חג חצי יובלה של השכונה העברית אשר גדלה ובה הכו שרשים כעשרה רבואות מישראל. המפעל הקטן שהחילונו בו היה לגאון ולתפארת לכל העם העברי. לפיכך הגיעה השעה שנחזיר לעם את החוב שהלווה לנו. ומה תהא צורת ההחזרה? על תל-אביב א' ליצור, בהזדמנות חג יובלה, את תל-אביב ב'. העיר הקיימת צריכה לגייס מקרבה הלוואה 300,000 לא"י כדי לרכוש קרקע לתל-אביב השניה.

כיצד תצא הלוואה לפועל? זה ענין לתכנית מעובדת בידי מומחים לעניני כספים. ואולם לדעתי יכולים אלפיים בעלי בתים, שהכנסותיהם הן יותר מ-40 לא"י לחודש להלוות לעם כל אחד מהם מאה לא"י למשך זמן ידוע של כך וכך שנים. ההלוואה תוחזר להם, כמובן, בשלמות ברִבית מתאימה. עוד אלף בעלי בתים, שהכנסתם מגיע ל-25 לא"י בחודש, ילוו כל אחד חמשים לא"י באותם התנאים. הרי לנו סכום של 250,000 לא"י. עוד 50,000 לא"י יתקבלו מהלוואות של 2,000 בעלי בתים קטנים, איש כפי יכֹלתו. עשרות הבנקים הנמצאים בתל-אביב, שגם הם נהנים במדה מרובה מן האכסניה של תל-אביב, ישתדלו לסייע להלוואה זו.

מובן שההצעה היא כללית, לא מפורטת ולא מעובדת. עיבוד ההצעה וריכוז הכספים טעונים עיון וסדור בידי מומחים ונאמנים. ואולם מטרתנו צריכה להיות הקמת תל-אביב ב'. ויתכן, כי גם בענין זה תשמש תל-אביב דוגמה לערים ולמושבות אחרות, אשר גם הן תגייסנה מלוות פנימיות וכו' ותכפילנה את עצמן.

ואולם דרישתי זאת מתושבי תל-אביב אינה דרישה עיונית בלבד, לא לצאת ידי חובת זכרונות או כרוניקה אידילית באתי בזה – אני תובע את סילוק החוב הלאומי הזה בכל התוקף המוסרי והיורידי. חוב, שתושבי תל-אביב של היום, שנגאלו בידי מיסדי תל-אביב הראשונים ונהנים היום מעיר זו, המשמשת להם מקלט גאולה מעט, להם ולבניהם אחריהם – שירגישו בכל חומר הדין המוסרי והלאומי את חובתם הלאומית ואל יהיו כופרי-תודה לחלוצים הראשונים, שפינו להם מקום מנוחה בארץ האבות!

ואני פונה בזה אל אותם האחים, שהיו אז אתנו יחד בשעת ההבטחה ההיא: נ. קייזרמן ובן-גוריון, לעמוד אתי יחד על דרישה קדושה זו בלי ויתורים! ואני מקוה, שתושבי תל-אביב לא ישתמטו מלמלאות את חובתם הקדושה הזו!

הערת המלקט: בתמונה המצורפת, הילד על האופניים הוא הרצל חיותמן, בן הזקונים של יצחק חיותמן ז"ל ואבי