על החזון והמעשה של ייסוד תל-אביב

שבע כתבות על החזון והמעשה של ייסוד תל-אביב

לכבוד חגיגות 100 שנה לייסוד תל-אביב נוסיף כאן קצת מידע על ייסוד תל-אביב ממקורות משפחת חיותמן. 

ארבע הכתבות הבאות התפרסמו לראשונה בחוברת "הבונים הראשונים" שיצאה לכבוד יום-הולדתה ה-30 של תל-אביב ע"י גוף שנקרא "מייסדי תל-אביב" וכלל כנראה את משפחות חיותמן ודנין. שתי כתבות בחוברת מתייחסות בעקיפין ל"פולמוס המייסדים", כלומר מי היה בעל הרעיון של ייסוד "אחוזת בית" – האם עקיבא וייס או יצחק חיותמן - ויכוח הנמשך עד היום, לאחר שלושה דורות. אבל הכותבים בחוברת, העיתונאי י. בר-דרורא (שגם ערך את החוברת) והסופר והמשורר אביגדור המאירי (מחבר השיר/ההמנון על ירושלים "מעל פסגת הר הצופים") הציעו דרך אחרת ונבונה יותר להתייחס לשאלת ייסוד "העיר העברית הראשונה" – לא כיוזמת יחיד אלא התלכדות מופלאה של קבוצת אנשים שהשלימו זה את זה.

"המיַסדים" / בר-דרורא
בר דרורא מיחס חשיבות לא לרעיון והוגהו אלא למעשה, ומונה את תכונות אופיים של חמשת המייסדים, בלשונו: "עקיבא ויס היוצר-הקומבינטור, יצחק חיותמן ההוזה הנלהב, דוד סמילנסקי הסדרן-הדיקן, יחזקאל דנין המפורסם ביֹשרו הקפדני, ועל כולם דיזנגוף, בעל הסמכות האוטוריטטית ובעל הקשרים עם מוסדות הישוב – כל אחד לחוד וכֻלם ביחד אפשרו את ההוצאה-לפועל של יסוד תל-אביב". הוא מרחיב ומונה ברוח טובה את תכונותיו של כל חבר בקבוצת המייסדים.

ואדניה חמשה / אביגדור המאירי
המשורר אביגדור המאירי קורא לאותם חמישה מייסדים "קונדסים" ומעמיק יותר לאפיין את היסוד הפרדוקסלי של כל אחד מהם ושל התחברותם המפתיעה יחדיו. "אחד מסממני הרעל לכל מפעל", הוא טוען, "הוא הרצינות המתרברבת, המראה עצמה באצבע, זו שאינה יודעת בת-צחוק קלילה מפיה. בלי מזיגת הטרגינקום והקוֹמיקום לחטיבה אחת אין מעשה רב בעולם. בלי היסוד הטרגי אין התעוררות לפעולה, כשם שאין מעשה ניתוח מסוכן בלי פחד-המות המאיים; ובלי היסוד הקומי אין קפיצת-נחשון, שאינה יודעת סכנה מהי. והמאחד את שניהם בנפשו פנימה, היא: הבוהימה, האדם-הזאטוט קל התנועה – הקונדס".

תל-אביב של מעלה / אביגדור המאירי
כתבת הספד אישית ולירית על חלומותיו של יצחק חיותמן, הוגה תל-אביב. להלן שתי מובאות: "אם דיזנגוף ורעיו היו בוני העיר העברית הראשונה, הרי ר' יצחק חיותמן היה ההוגה שלה. הוא הוא, שחלם אותה בהקיץ ושראה אותה עין בעין כעיר, כעיר הומיָה, כקריה עליזה ומבורכת – כעיר, ולא כעיירה, לא ככפר ולא כמושבה. כעיר גדולה לאלוהים ממש."

ובמילותיו שלו: "ומה יהיה, אם יאסרו עלינו פעם גם את התנ"ך?! ניצור תנ"ך חדש! אוסרים עלינו את ירושלים? הנה. בונים אנו ירושלים חדשה! בלי פעמונים ובלי שותפים. – מה אמרתי? שותפים? איזה שותפים?! שותפים. – בלעדינו? לולא האמנתי, שיש בנו עוד הכישרון להתחיל את הכל מחדש – הרי לא הייתי בכלל יהודי, הייתי כופר בעיקר העיקרים! ומה היה לנו בצאתנו ממצרים?!"

תביעתו הלאומית של יצחק חיותמן מאת תושבי תל-אביב
בחוברת הנ"ל הובאה תמצית מפעלו של יצחק חיותמן זצ"ל עד ימיו האחרונים – הניסיון לארגן את בניית "תל-אביב ב'" בחולות צפון סיני (באתר שבו שכנה לימים העיר קצרת הימים ימית), לא פחות. חיותמן מעלה זיכרון כיצד ניגש אל יו"ר ההסתדרות הציונית וולפסון יחד עם דוד בן-גוריון להשגת הלוואה לבניין תל-אביב. הוא הבטיח אז שכאשר תתבסס תל-אביב יגויסו מקרבה המשאבים להקמת העיר הבאה. 30 שנה לאחר ייסודה כשכללה כבר יותר ממאה-אלף תושבים, פנה אליהם הוגה העיר בתביעה לאומית זו.

לכבוד חגיגות 80 שנה לתל-אביב יצא ספר אלבומי באופי פוסט-מודרניסטי בשם "עיר ואוטופיה – אסופת-חומרים – 80 שנה לתל-אביב-יפו" ביוזמתו ועריכתו של ד"ר חיים לוסקי, שכתב כי "המשותף למחברים, לצלמים ולאמנים שתרמו לספר מיצירותיהם, הוא הניסיון לאחות בין הזכרונות שנותרו מראית-העולם של ראשוני העיר, לבין המשבר האישי והאידיאולוגי המאפיין את החברה המקומית בשנות ה-80". באסופה נכלל גם המאמר הבא:

תל אביב וירושלים של מעלה – הדימוי הרוחני של תל-אביב / ד"ר יצחק חיות-מן
המאמר מראה את הקשר בין הצבת שמה-זהותה של העיר תל-אביב לנבואת יחזקאל, המזכירה בתורה את חזון יוחנן על הופעתה של ירושלים של מעלה עלי אדמות. אזכור עקרונה של החמישייה של מייסדי תל-אביב מעלה גם את האלמנט השישי שחסר ביניהם והמיוצג ע"י הרב אברהם יצחק קוק, הרב הראשי "ליפו והמושבות". כמו כן נידונה הבעייתיות של "העיר בחולות", העיר החילונית כפי שהיא מתבטאת בתבנית הרחובות. הובאה דוגמת נווה-צדק, שהכותב היה מראשוני משקמיה, כאפשרות לשיקום וחידוש העיר.

תל אביב – מפעלה של העליה הראשונה או של השנייה? / תרצה ארזי
(עבודת גמר בקורס על מחלוקות בהיסטוריה הציונית של יד בן-צבי).
מאמר זה בודק את הרקע של חמשת הטוענים לכתר הוגי העיר העברית הראשונה, את שנת עלייתם של 66 (או 60) מייסדי תל אביב, את תפישת עולמם ואורח חייהם, ותוהה מדוע ניכסה לעצמה העלייה השנייה הסוציאליסטית מפעל זה של בעלי בתים מייסודה של "חובבי ציון".

מאמר הממשיך במידה רבה את המאמר "תל אביב וירושלים של מעלה" הוא: 
"מתל-אביב למקדש – תקומת ישראל בספר יחזקאל" / ד"ר יצחק חיות-מן.
המאמר מנתח את ארבע תרומותיו של ספר יחזקאל למילון השפה העברית – מתן השמות "חשמל", "תא", "קנה מידה" וכן "תל-אביב" - ומראה כיצד הן משרטטות "מפת דרכים" לישות הישראלית המוקמת לתחייה, להתקדמותה ממצב של "תל-אביב" למפעילת המקדש החשמלי העתידי. 
מאמר זה נכלל באסופה "עם לבדד – מולדת ופזורה" בעריכת הרב בנימין לאו, והושם על ידו כמקשר בין המאמר של צבי צמרת "הסלע האיתן והקשה עם החול הרך והים הפתוח, או – ההכרח לחבר בין ירושלים לתל אביב" לבין המאמר של הרב עדין שטיינזלץ: "רשויות השלטון במדינה היהודית הקלאסית".