המייסדים
|
בר דרורא מונה את תכונות אופיים של חמשת המייסדים: "עקיבא ויס היוצר-הקומבינטור, יצחק חיותמן ההוזה הנלהב, דוד סמילנסקי הסדרן-הדיקן, יחזקאל דנין המפורסם ביֹשרו הקפדני, ועל כולם דיזנגוף, בעל הסמכות האוטוריטטית ובעל הקשרים עם מוסדות הישוב – כל אחד לחוד וכֻלם ביחד אפשרו את ההוצאה-לפועל של יסוד תל-אביב". הוא מרחיב ומונה ברוח טובה את תכונותיו של כל חבר בקבוצת המייסדים.
"המיסדים" / בר-דרורא
אין אני קושר אתה למונח זה שום ערך הִסטורי מלבד מה, שלדעתי אין בכלל ערך גדול ביותר להוגה הרעיון, ואני מעדיף עליו פי-כמה את המבצע, המוציא-לפועל, הרי יש לקחת בחשבון את העובדה, שהרעיון עצמו, התכנית ליסד שכונה יהודית בסביבות יפו, היה אז מרחף באויר כדבר טוב ומועיל שאין עליו פרכא. היו גם ישיבות ואספות שונות בשאלה זו, ועל אחת האספות האלה, שנתקימה בדירתו של הנגר מר מילשטיין בנוה-צדק, נזדמן לי גם לקרא דו"ח פרוטוקולי, ובין החתומים עליו מצאתי גם את יצחק חיותמן (ז"ל) ואת צדיקוב, שפתח ביפו את חנות-הספרים הראשונים והגר אח"כ לאפריקה (יוהנסבורג).
כשאני משתמש כאן בהמונח "מיַסדים" מתכון אני לאותה קבוצה מובחרת קטנה של ארבעה – חמשה אנשים חברים, שקבלה על עצמה את כל הטורח של הבצוע, ושאלמלא היא – בזה הנני בטוח – היה "הרעיון" של יסוד שכונה יהודית מודרנית ליד יפו נשאר מרחף באויר ללא לבוש.
לא מעור אחד היא קבוצה קטנה זו. לכל אחד ממנה יש אופי אחר וגישה אחרת אל החיים, אבל דוקא ע"י כך משלימים הם זה את זה ויוצרים חטיבה אחת.
עקיבא ויס היוצר-הקומבינטור, יצחק חיותמן ההוזה הנלהב, דוד סמילנסקי הסדרן-הדיקן, יחזקאל דנין המפורסם ביֹשרו הקפדני, ועל כולם דיזנגוף, בעל הסמכות האוטוריטטית ובעל הקשרים עם מוסדות הישוב – כל אחד לחוד וכֻלם ביחד אפשרו את ההוצאה-לפועל של יסוד תל-אביב.
עקיבא ויס היה האדריכל בעל-התכניות. עדיין רואה אני אותו בחנותו, חנות השעונים והתכשיטים, בבנין שוק אל-דיר ביפו, בחיוכו האירוני-הפיקחי על פניו. יהודים נכנסים ויוצאים, הם שמעו משהו על שכונת-החוילות העומדת להבנות, וגם הם רוצים לזכות במצוה זו. אבל אלף הפרנקים שיש צורך להשקיע בעניָן זה, גורמות מבוכה... לא שהם חסרים, הפרנקים הללו, לא, להרבה יהודים ביפו היו אז אלף פרנקים מחוץ למחזור עסקיהם, אלא שלא הורגלו להשקיעם בעסק משותף, בעסק כל כך חדש ומלא הרפתקאות... והיתוש מנקר במוח: אולי יאבד הכסף תוך כדי קנית האדמה; אולי לא תתקבל ההלואה לבנין הבתים; ואולי יש כאן בכלל עניָן של רמאות...
ויס מסביר ומתרץ קושיא אחרי קושיא, אבל אין מכיר עדיין את אפיו של היהודי הארץ-ישראלי, וחיוכו האירוני ג"כ אינו מסוגל להוציא את החשד מלבו של יהודי זה, קטן-האמנה מטבעו.
ובא לעזרה חיותמן, "האפוסטול" בעל ההתלהבות, חיותמן היה המאמין המקצועי בכל דבר הנוגע לארץ-ישראל. הוא לא הכיר בגבולות של היכולת, והוא כפר בכלל שקיַמים מכשולים העלולים להפריע או לסכן איזה מפעל.
מה יש כאן להתפלפל ולעורר פקפוקים? ודאי שנקנה אדמה, וברור שנקבל הלואה לבנין הבתים, ולא ששים בתים נבנה אלא כרך גדול עם תיאטראות וגנים צִבוריים וכו' וכו', כמו בערים הגדולות באירופה... וכל הזריז נשכל, כי אחר-כך יעלה המחיר, וקשה יהיה בכלל לקנות אדמה...
כך וכך היה חיותמן טוען עם הספקנים. יש שהיו מלגלגים עליו. יש שהיו דורשים ממנו שיקבע בדיוק את מקומה של האופרה בשכונה העתידה להבנות, אבל הוא לא נעלב ולא בא לידי כעס, אלא הוסיף לטוות את חלומות-הפז שלו.
ודבריו השפיעו. גם הרבה מאלה שהוציאו את כספם אחרי הנפתולים הראשונים עם מוכרי-האדמה, חזרו והשקיעו אותו בהשפעת דבריו של חיותמן.
כי אשר לבִטחון הכסף היה להועד שלט מיוחד ותריס מיוחד – ר' יחזקאל דנין.
יש בהישוב אנשים ישרים במספר לא קטן, אבל ר' יחזקאל דנין כאילו יש לו מונופולין על היושר, דומה, שהוא בחר לו את היושר למקצוע... חרד הוא ושומר על שלימותה של פרוטה זרה יותר מאשר על הפרוטה שלו, ואיש כזה בוָעד צבורי בעל היקף גדול, סלע-מעוז הוא.
ולקבוצה זו הביא דוד סמילנסקי את חלקו הוא – את דיקנותו ואהבת הסדר שלו.
קשה למצוא יהודי כמוהו שיהיה תמיד מוכן למסור דו"ח מפורט, עם כל התגין והקוצין, ערוך ומסודר בכל-מכל-כל, מחוסר ומעוטר בכל מיני מסמכים וקבלות וכו'. וכך הוא נוהג בכל דבר הנמצא בפִקוחו, דבר פרטי או דבר צבורי, ודין פרוטה כדין מאה.
וחבר כזה בקבוצת "המיַסדים" ודאי שהוא ברכה רבה.
וגולת-הכותרת – דיזנגוף.
וגם כאן אין צורך להוציא את הפסוק מפשוטו. דיזנגוף לא היה חסיד-קנאי לדבר אחד, ולא היה מסוגל להתמיד ולהתמיד בחתירה לקראת בצועו של מפעל, שהוא התחיל בו. קל היה לשכנע אותו בתועלתו של איזה מפעל, והוא שתף פעולה, הטה שכם, ומוכן היה גם להביא קרבנות ולסבול, אולם הוא לא היה עקשן, ולא היה איש-מלחמה, וקל-וחומר שהוא לא היה מסוגל להלהיב אחרים למלחמה ולעודדם להתגבר על מכשולים בדרך.
אולם חביריו בהועד לקחו על עצמם את כל המו"מ המיַגע עם חברי השכונה, את כל יִסורי הקניה של הקרקע ואת כל שאר המון הפרטים, שהיו קשורים בגזירות המשטר התורכי. הוא צריך היה רק לסייע, להשפיע במקום הדרוש, להוכיח ע"י נוכחותו שעניַן השכונה אינו ענין של בעלי הזיה. והוא עשה את כל זה באמונה ובשלמות.
* * *
כל ששים בוני הבתים הראשונים היו מיסדים. הם היו גם גבורים מבחינה מסוימת, כי נחוצה היה מדה גדולה של גבורה בכדי לעמוד בפני הלעג וההפחדות של יהודים מסוג ידוע שמשום-מה מצאו לנחוץ לעשות הכל להפריע ל"השמנדריקים" ביסוד השכונה החדשה.
אבל לולי היתה מתלכדת בתוך הועד קבוצה נבחרת זו של חמשת "המיסדים" במרכאות, היה יסוד תל-אביב נדחה לזמן אחר, ואפשר שהעיר בכלל לא היתה עומדת על תלה עד היום הזה.
