הופעת השבטים שבקרבנו

המאמר שלהלן נכתב בידי מקובל בן-ימינו אשר בחר לשאת דבריו בשם ובהשראת יוסי בן יועזר. מאמר זה נכתב לפני מספר שנים ותשבץ המפלגות המובא בסופו משקף את המצב באותו זמן (6.5.91). אך הדברים עצמם שרירים וקיימים.

פתח יוסי בן יועזר ואמר:

 "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא: לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענה אתה ונעשנה: ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו:"

 אין ספק כי בזמן שגלו השבטים חלק מהם, יחידים או משפחות, נשארו על אדמת ישראל וגלו אחר כך ביחד עם גלות יהודה והפסידו את שמם המיוחד וקבלו שם יהודה בהיותם מעורבים בו. לכן אחרי שיהודה גלה שוב בזמן בית שני הם גלו אתם, ומאז ובכל אורך הגלות עם ישראל נקרא יהודים על שם יהודה, ואע'פ שגם חלקי השבטים היו בו כנ'ל. והנה שלטון יהודה הוא בבחינת "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" וזה שאמרו חז'ל "אין לו להקב'ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" כלומר דרכי יהודה, אבל באמת כל שבט ושבט יש לו ד' אמות שלו והם יג' פעמים ד' אמות שהם ב'ן אמות. אבל כאשר היהודים חוזרים מן הגלות והשלטון בארץ ישראל שב בידם, הנה יחד אתם שבים גם משפחות השבטים אשר היו מעורבים בם. ובעת הגאולה השבטים אשר היו בטלים בתוך יהודה מתחילים לגלות את פרצופם ובראשונה מתפשטים מדרכי יהודה כדי שיוכלו לגלות שוב את עצמם. וזה ,בעצם, מה שקרה בזמננו, כאשר חלק גדול ואפשר לומר הרוב הניכר של עמנו פרקו עול, כי לא כולנו יהודים, רצוני לאמר לא כולנו משבט יהודה אבל כולנו ישראלים, רצוני לאמר בני אברהם יצחק ויעקב ישראלים ולא יהודים כי באמת יהודה הוא אחד מן השבטים ומה שמיוחד ליהודה אינו מיוחד לזבולון או ליששכר או ליוסף וכן כל שבט ושבט היה לו דרך מיוחד שכן הארון עם התורה היה באמצע המחנה והשבטים היו מסביבו אלה מן השמאל אלה מן הימין אלה מן הפנים ואלה מן האחור וכל שבט היה מביט בתורה ומתקשר אליה כפי מקומו מן הימין או מן השמאל מן הפנים או מן האחור. לכן אע'פ שהתורה שבכתב היא אחת לכל ישראל והיא המקשרת אותם אם כל זה התורה שבע'פ אינה כן, רצוני לאמר דרישת התורה אינה שוה, שכן כל אחד ואחד היה דורש אותה כפי ההשקפה המיוחדת לו ואפילו התורה שבע'פ שהיה משה רבינו דורש ומלמד במדבר כל שבט ושבט היה מקבל אותה ומבינה כפי המיוחד לו. והנה ידוע שבזמן פורים היה חדוש תורה שבע'פ, ככתוב בספרים, וכוונתם לא שהתחדשה לגמרי, כי כבר קבלו אותה מסיני וגם כל דור ודור היה דורש אותה, אלא רצונם לאמר שהתורה שבע'פ לבשה לבוש חדש על ידי אנשי כנסת הגדולה בשיבתם לארץ בזמנם, וזה סוד צרוף שם 'מרדכי היהודי' שהוא 'דרכי היהודים' כלומר התורה שבע'פ התחילה להדרש רק לפי דרך אחד והיא דרך יהודה בבחינת מחוקק, כי בזמן בית ראשון כל השבטים היו דורשים התורה ואם כן כל הדרכים היו עדיין קימות ואז התורה שבע'פ היתה בבחינת דרכי ישראל ולא דרך יהודה בלבד. ומימי שיבת ציון היו דורשים התורה רק בדרך זה של יהודה וכאשר פעמים היתה מחלוקת בדרישת התורה הוא מתוך שהיו מן החכמים שהיו מן השבטים האחרים והיו דורשים לפי בחינתם ולכן אמרו בענין זה "אלה ואלה דברי אלהים חיים" אבל דבריהם לא יתקבלו כי לעולם פסקו ההלכה כפי דרך יהודה, וחז'ל אמרו גם שכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, והוא באחרית הימים. 

ונחזור לעניננו אשר התחלנו בו, ונאמר שהיום כל אלה שפרקו מעל עצמם את היהדות הוא כדי לגלות את השבט אשר ממנו יחוסם, אלא שפרקו מעל עצמם גם את התורה שבכתב על מצוותיה בחלקה או אפילו בכולה ויש לנו רק מצוה אחת שכולם מקיימים אותה והיא ברית מילה אשר קדמה לנתינת התורה כי כולם מודים בברית אברהם.

והנה אי אפשר לקיים את התורה הכתובה אלא על ידי שהיא מקושרת לתורה שבע'פ, כי על ידי הדרישה התורה היא נצחית כי כל דור ודור דורש ממנה את מה שמתחדש באותו הדור.

אבל היום בני השבטים, כלומר אלה שאינם מיהודה, אינם יכולים לקיים את התורה מתוך שאינם יודעים שעליהם לדרוש אותה כפי בחינתם ולכן עוברים עליה מתוך שאינם יכולים לסבול את דרך יהודה, אשר אמנם שמר את העם בגלות האחרון, ואפילו יהודה אינו יכול לצאת ממנהגו אשר שמר בגלות שכן גם אצלו התורה שבע'פ, אשר נכתבה, קבלה מעמד של תורה שבכתב אשר אסור לגרוע ממנה או להוסיף עליה, אבל כאשר הדרישה היתה בעל פה היה כח לבית דין הגדול להוסיף או לגרוע בה כפי דרישתם; דור מוסיף ודור גורע והכל כפי הענין הצריך. וזה כל ענין המחלוקת אשר אנו נמצאים בה היום אחר שחזרנו לארצנו ונגאלים בכל יום ויום, שכן הגאולה מן העמים היא צד אחד  וגאולת הארץ היא עוד צד אחד וגאולת התורה היא הצד האחרון אשר על ידו נחזור להיות עם סגולה לעיני כל העמים, והוא כאשר נשוב לדרוש את התורה אשר ממנה כל האומות ילמדו את דרכי ה', לא דרך יהודה אלא דרך ה' כאשר התורה חוזרת במרכז האומה כענין תלפיות, תל אשר כל הפנות פונים אליו לקבל ממנו את המבוקש.

וצריך מאד להבין את זה שאין דרכי יהודה דומים לדרכי אפרים, אבל כאשר כל אחד מקיים את התורה כפשטה ודורשה כפי דרכו, הנה אין מחלוקת, כי שניהם אחים אין אחד כופה את דרכו על אחיו אבל כאשר אין אחד האחים מקיים את התורה כפשוטה יש ריב שכן נתק הקשר עם המיחד את שבטי ישראל. ואין ספק שכל אומה ואומה יש לה צורת שלטון מיוחדת לה אלא שמתוך שכל אומה ואומה רוצה לשלוט על אחרת הנה היא כופה את דרכה על האומות אשר מתחתיה בהיותה מלמדת שדרך שלטונה הוא הטוב והצודק ביותר ועל ידי זה שולטת בעולם.

והיום הצורה השולטת היא מה שנקרא 'דמוקראטיה' והוא דרך אדום ועל ידי זה הרוב שולט על מיעוט בדרך מוסכמת של מנצח ומנוצח ומה שפעם עשו על ידי חרבות עושים היום על ידי בחירות, ואין דרך זה בעלת צדק שכן המנצח כופה את דרכו על המנוצח ומקפחו עד שהוא יצליח להיות רוב ואזי תתהפך הכל ומי שהיה מקפח יהיה מקופח.

אין דרך זה מתאים לשבטי ישראל שכן עם ישראל הוא עם הצדק והמשפט ואם כן אי אפשר שהרוב ישלוט על המיעוט ועוד הרי שכולנו אחים בני אב אחד ונוסף על הצדק נצטווינו גם לאהוב את אחינו זולתינו.

והשלטון אשר הוא יאה לישראל התורה מלמדת אותנו והוא שבעים זקנים ששה מכל שבט ושני שבטים חמשה מכל אחד אשר הם וותרו מרצונם על אחד ואם כן אין יצוג כפי מספר אלא יצוג שוה לשבט גדול ולשבט קטן ובזה מתקיים הצדק שכן כל שבט ושבט מקבל לפי צורכו שכן הוא מיוצג כמו כולם, ופעמים שנוטים אל השמאל ופעמים אל הימין פעמים אל האחור ופעמים אל הפנים כפי שתתקבל אחת מן הדעות ותגבר לפי שעה ובזה מתקיים מה שאמרה התורה "לא תסור... ימין ושמאל" כי פעמים יורו על ימין ופעמים על שמאל שכן כל שבט מציג את השקפתו בשוה וגם כל השקפה משקלה שוה ואם כן נצחונה לא בא מתוך כפיית הרוב על מיעוט אלא מתוך נצוח הדעה והתגלות צדקותה באותה שעה.

וצריך להבין את זה מאד שכן כל נפילת שלטון אצל האומות באה מתוך שכל השקפה יש לה זמן ומקום וכיון שמאמינים רק בעצמה, מזדקנת כמו אדם שנולד חי ונפטר, כן הוא דרך כל אידאולוגיה. אבל השבעים זקנים הם כוללים כל ההשקפות ופעמים שמסכימים על אחת ופעמים על אחרת כפי רוח ה' הנחה עליהם, כי כולם מקבלים כח מן התורה שהיא דעת ה', לא נולדה ולא תפטר. ואי אפשר בישראל שלטון של כפיה שכן כולם קבלו מאז עול מלכות שמים להיות עובדי ה'; ואם כן, אין ישראל סובלים עליהם שום מרות אלא ה' בלבד ועל ידי זה ישראל נשמרו עד עתה שכן אינם מקבלים מרות והוא ענין הקשיות עורף; ולא רק שאין ישראל מקבלים מרות האומות, אלא אפילו מרות שבט על שבט אינם מקבלים ובתכליתם אפילו מרות יחיד על יחיד אינם סובלים שכן כל יחיד ויחיד מקבל מרות ה' בלבד.

ולפי זה מה שמייחד את ישראל הוא רק ענין התורה שכן היא כוללת כל ההשקפות והיא החוקה לישראל שכן אנו מסכימים ומאמינים שהיא דבר ה' ולעולם אין ישראל מקבל חוקה אחרת כי אפילו יסכימו על חוקה לא תהיה אחדות בה ותפול מהרה ואפילו יסכימו על חלק מהתורה להיות חוקה ולא על כולה גם לא תצליח שכן תחסר השקפה מן ההשקפות.

ואם כן אין לישראל אלא להסכים ולקבל שוב את התורה שבכתב ולהתחיל דרישתה לפי היג' פנים ובזה תחזור דרך ה' בישראל במקום דרך יהודה והוא ענין בית שלישי, שכן בית ראשון היה בהסכמת יב' שבטים ונחרב מתוך שההסכמה הלאומית התקלקלה משום שיהודה רצה לכפות מרותו על ישראל בזמן רחבעם בן שלמה, ובית שני היה רק בהסכמת יהודה ולכן נחרב ובית השלישי יבנה ויתקיים בהסכמת כל השבטים ובשוויונם המלא.

בואו וראו עתה לא בדרך הרעיוני אלא בדרך המציאותי את מעמד עמנו היום והוא כך:

                 תחיה      דגל התורה      מפ'ם

                 צומת      אגודת ישראל    רץ

                 מולדת     מפד'ל          שנוי

                 ליכוד     ש'ס            מערך

י'ב קבוצות  י'ב השקפות  בקוטנם ובגודלם אשר מיצגים כל עמנו היום ואם היו מסכימים שהחומש תהיה חוקה בישראל, על כל המשמעויות שמשתמעות מזה לפי פשט התורה, היה מתחיל לחזור האחדות בהם שכן כל ההשקפות הללו מצויות בתורה הצדק והמשפט אהבת רעים ואהבת הבורא והגר וישוב הארץ וכו'.

והנוכרים אשר בתוכנו היו מקבלים, אם ירצו, מעמד של גר תושב ללא בעלות בקרקע אלא שכירות בלבד לזמן תחת מרות ישראל.

והיה צריך לחלק הארץ ביב' חלקים וכל חלק וחלק היה בוחר ו' אנשים ללא כל מפלגות אלא כפי המעמד הצבורי של אותו האיש, ככתוב אנשים ידועים לשבטיכם עד מספר שבעים ואחד, והם היו בוחרים אחד מתוכם ללא התיעצות ביניהם אלא כל אחד לפי הבנתו ולא לפי התקשרויות או הסכמים אלא לפי דעתו בלבד והאיש הנבחר היה ראש על השבעים והם בישיבתם יחד היו מחלקים את ניהול השלטון כפי הצורך, ועל ידי זה היה שוויון מלא לכל חלקי האומה.

ובזה תתחיל להתחדש שוב התורה שבע'פ בהסכמת כלל ישראל בישובם מחדש על אדמתם ובלי זה לא תהיה שלום בארץ שכן אין שלום אלא בהסכמה ובשוויונות וזה יוביל לבנין בית שלישי על ידי שבטי ישראל בב'א. 

"לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו:

כמעט אויבהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי:"