חזון התקווה לישראל

"באין חזון יפרע עם" (משלי כט 18). החזון הציוני הקלאסי שהביא להקמת מדינת ישראל התיישן. הגיעה השעה להעלות חזון כולל וחדש למדינת ישראל. להלן הצעה בת שלושה עיקרים:

1. במקום "מדינה יהודית" מצומצמת מול מדינה פלסטינית עוינת ומוסתת - ברית של "קנטונים תרבותיים" ("שבטי-ישראל" בלשון המקראית) בארץ ישראל השלמה. הברית תגלם ישראליות רבת פנים עם בכורה יהודית, והמגשימה את החזון המקראי המקורי בתנאים ובאמצעים של ימינו.

2.  ציונות חדשה אל-לאומנית, המבוססת על חשיבותה הרוחנית הגלובלית של ירושלים השלמה.

3.  משטר צדק כלכלי בחברה  פתוחה ("דימוקרטיה כלכלית") המבוסס על רעיון היובל התנכי.

שלושה שסעים עיקריים מאיימים כיום על החברה הישראלית: היהודי-ערבי, הדתי-חילוני, והמזרחי-אשכנזי, ו"רוח רעה" שורה ומאיימת לפורר את החוסן הלאומי. זה הזמן לפתח חזון לאומי יהודי וישראלי חדש - לטפח "נפש ישראלית" כוללת השואבת מן "הנפש היהודית", מכירה בטראומה היהודית של הגלות, השואה ומלחמות ישראל – כמו גם בטראומה הערבית של מפלות 1948
ו-1967.

1. הציונות סובלת מ"קללת ההצלחה": המטרה העיקרית הושגה – ולא הוצגו מטרות חדשות. היא השאירה בעיות בלתי-פתורות, כולל היחס לערביי א"י. כדי להחיותה, יש לאמץ תמהיל של מהפכנות ומסורתיות וכמה מן האידיאולוגיות החדשות בעולם: שבטיוּת, פונדמנטליזם נוצרי-ציוני, ו"בני נח".

ניתוח הנרטיב המקראי מלמד על חלוקה שבטית, כל בני יעקב מנשותיו ומפילגשיו זכו להקים שבט – רק אחד מכלל התריסר היה "יהודי". לימים הוכללו ה"ערב רב" וקבוצות שבטי כנען בברית הישראלית של תריסר השבטים.[1]

החשש הישראלי מול הפלסטינאים הוא איבוד הרוב היהודי במדינה דו-לאומית. אך כאן מוצעת ברית רב-לאומית ברוח ישראל והתנ"ך, הכוללת יהודים, ערבים, וגם לא-יהודים ולא-ערבים. תישמר בכורה יהודית, אבל מעמד הערבים בישראל העתידית יהיה שוויוני (כמעמד בני בלהה וזלפה במקרא), והביצוע – הדרגתי, מדי יובל. (בינתיים כדאי גם להפיץ את ממצאי המחקרים, כולל הגנטיים לפיהם ל-2/3 היהודים והפלסטינים - אבות משותפים).

יש תמיכה רחבה של נוצרים ציונים במדינת ישראל, חלקם מאמינים כי הם צאצאים של שבטי ישראל. הרבה נוצרים-ציונים היו מוכנים להתווסף לישראל - גם לא למטרות מסיונריות. חסידי הדת המורמונית, תולדת הנצרות, רואים עצמם כשבט אפרים. כיום מתפתחת דת אוניברסלית חדשה – בני נוח - הנותנת בכורה ליהדות. כל אלה יכולים לשמש שבטי "בית יוסף" (מלשון תוספת מתוך בחירה) - גורם משלים ומאזן ביחס למרכיב הערבי.

2. קיים קשר בלתי ניתק בין ציונות, ציון, וירושלים, והחזון הציוני השלם מתייחס בהכרח גם לחזונות ירושלים, כולל חזון המקדש ("בית תפילה לכל העמים"). במקום לחלקה ו/או לגרום למי ויתור עליה, יש להקנות לכל העיר העתיקה ואגנה הויזואלי מעמד מיוחד כעיר-מקדש חדש המוקדש להשלמה אנושית - "בית תפילה לכל העמים" (ישעיה ס, נו:7),. כך ניתן להפוך את ירושלים ממוקד סכסוך לנקודת משען.

הן במסורת היהודית והן בתרבות הנוצרית מסמלת ציון את "ירושלים של מעלה", שהיא העיר/החברה המעולה, באנגלית -Heavenly Jerusalem  - "עיר של הבנות". יש לבנות את ירושלים של מעלה גם בביטוי גיאומטרי-סימבולי - "סוכת שלום" מעל לעיר הקודש הארצית, מבלי צורך לשנות דבר על פני הקרקע - שתשמש גם מסך להצגת הבנות בין-תרבותיות שתיווצרנה כמפעל כלל-עולמי המתמקד בירושלים.

3. התקווה לצדק כלכלי חייבת להימצא בכלכלת השוק. האלטרנטיבה לסוציאליזם כיום היא פיזור בעלות ההון וגישה לאשראי לכל האזרחים, ושילובם עם הצעתו החברתית של ז'בוטינסקי - להתאים את חוקת היובל המקראית למשק המודרני. מידי חמישים שנה תיעשה חלוקה מחדש של ההון הלאומי – עניין פשוט יחסית בעידן המידע והנכסים המובעים במניות. בצורה זו ניתן יהיה לפתור גם את דילמת הפיצוי לפליטים הפלסטינים.

על פי ההלכה, כרוך היובל בחזרה למבנה חברתי ישראלי בן תריסר שבטים, המייצגים את השלם הרב-פנים של האומה הישראלית. כיום מדובר ביהודים – ערבים – מזרחיים – מערביים – דתיים – חילוניים - עובדים זרים - ומי שעלו על פי חוק השבות, אבל לא הוכרו כיהודים. מדי יובל יהיה מועד להגדיר מחדש את מרכיבי החברה הישראלית ולאפיין את השבטים וזכויותיהם היחסיות בהתאם.

--------------------------------------------------------------------------------

[1]  המקרא מקביל בכך להצעות של אפלטון למדינה אידיאלית המבוססת על תריסר שבטים.