פרק שישי

Uri Milshtein 10.07.2005 13:25

2




לדף מלחמת העצמאות | סדר הפרקים כרך א | פורום

 

 


מרגלים,מודיעים ו"חסידים"


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עמנואל ילן, מייסד הש”י

בחיפה.

 

 

 

 

 

 

 

 

*

ב21- באוגוסט 1945, הרגו אנשי לח"י את דוידסקו, מפני שחשדו שהוא הלשין על יוסף סיטנר. שהיה איש הקשר של לח"י עם "ההגנה", וממארגני רצח לורד מוין (ראה יעקב כנאי "חיילים אלמוניים" ע' 342 ודוד ניב "מערכות הארגון הצבאי הלאומי" ד' ע' 82(.

 

 

 

ד"ר חיים ארלוזורוב, תצלום

אחרון, יוני 1933. אחרי רצח

ארלוזורוב, גדל הש"י והתגוון

מאוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2.יחידות-מודיעין עובריות

 

אי אפשר לומר, שלפני היות המודיעין הממוסד, לא הכירו יהודי ארץ-ישראל את שכניהם. אנשי הישוב הישן חיו בקרב הערבים, האיכרים, אנשי המושבות הראשונות, העסיקו פועלים ושומרים ערביים, והשומרים היהודיים, הראשונים במושבות, למדו את שפת השכנים ואת אורחות חייהם. לארגון "השומר" היתה, בזמנו, תוכנית להקים את ארגון "הרועה", ומאחר שהרועים הערביים, שהרבו בנדודים, היו, למעשה, אנשי מודיעין, יעד "השומר" תפקיד דומה, לרועים העבריים. חלום "הרועה" לא התממש – מחוסר כסף וכוח-אדם – אבל חברי "השומר" ליקטו מידע על חייו ומנהגיו של העם השכן,6 וכמה מהם המשיכו בכך אחרי פירוק ארגונם; ותיקי "השומר" מילאו, בימי המנדט הבריטי, תפקידי מוכתרים – אחראים על הקשר עם השלטונות ועם השכנים הערביים- בגליל העליון, בעמק יזרעאל, בחיפה, בעמק חפר ובגוש עציון.

                בימי מלחמת העולם הראשונה, הקימה "הקבוצה היפואית", כעין שירות ידיעות, בראשותו של דוד תדהר, שניסה לבדוק את הלכי הרוחות ביפו הערבית,7 וקבוצת ניל"י – שאספה ידיעות למען הבריטים – צברה ידע גם על המתרחש בקרב הערבים." הישוב העברי לא ניצל את הידע של ניל"י, מפני שהשלטונות הטורקיים חשפו אותה וחיסלוה, וגם בגלל הסתייגותו ממנה. בשלהי מלחמת העולם, הקימו ד"ר מונטגיו, דוד אידר וזאב ז'בוטינסקי ,"משרד מודיעין" ליד ועד-הצירים, בראשותו של לוי-יצחק שניאורסון, שהיה חבר ניל"י: משרד זה, לא האריך ימים, בגלל סירובו של ראש ועד-הצירים, מנחם אוסישקין, לשתף פעולה עם איש ניל"י 9.

                מאז ייסוד ארגון ""ההגנה"" (בדצמבר 1920 ), אספו חבריו ידיעות על המתרחש ברחוב הערבי, ובחוגי הממשל והמשטרה הבריטיים. במחוזות-"ההגנה", הוקמו – בנפרד וללא תלות זו בזו – יחידות המודיעין (שירות הידיעות. ש"י) העובריות. יחידות אלה, לא היו כפופות למטה מרכזי, ואנשיהן היו "משוגעים לדבר" ותמהוניים, ולא כולם התאימו לתפקידי ביון.

                בשנים 1918- 1919, אירעו בארץ-ישראל, כמה פיגועים אלימים. הערבים, היו התוקפים. היהודים, היו המתגוננים. הפיגועים היו הקדמה ל"מאורעות" 1920 – 1921, אך היהודים לא קראו את האותות, וה"מאורעות" הפתיעו אותם.10 אחרי שנת 1921, באו שבע שנים שקטות (1922- 1929), ומנהיגי הישוב האמינו, ש-  Pax Britannica יאריך ימים ושנים, אף שהלאומנות והאנטי-ציונות גברו במגזר הערבי. בקיץ 1929, לא ידעו מנהיגי הישוב וראשי "ההגנה", שמשהו מתבשל, ורובם נסעו לציריך, לקונגרס הציוני הט"ז. אליהו גולומב חזר מן הקונגרס, יומיים לפני פרוץ ה"מאורעות": דב הוז יצא ללונדון, בשליחות מפלגת "אחדות-העבודה"; שאול אביגור שהה בפולין, בשליחות "החלוץ": פנחס רוטנברג נסע לחו"ל, ימים אחדים לפני פרוץ ה"מאורעות", וכך ניהלו את הקשרים של הישוב העברי עם השלטונות הבריטיים, בשבוע ה"מאורעות", שלושה פקידים, שלא היו להם, לא סמכות ציבורית ולא מעמד בכיר: מנהל החשבונות של ההנהלה הציונית, ישעיהו ברוידא, עורך-הדין, שלמה הורביץ ומנהל בנק "אנגלו-פלשתינה", אליעזר הופיין. חבר נשיאות הוועד הלאומי, יצחק בן-צבי, שחזר לארץ-ישראל יומיים לפני פרוץ ה"מאורעות", סייע להם.11,אחרי "מאורעות" 1929,  הקים יו"ר ההנהלה הציונית בארץ-ישראל, אלוף-משנה פרדריך הרמן קיש, שירות חשאי, שהאזין לשיחות הטלפון של מנהיגים ערביים.12 היה זה צעד נוסף, לקראת הקמת שירות הידיעות הארצי.

                ב"מאורעות" 1929, איבד הישוב היהודי את תמימותו, בנושא היחסים עם הערבים, ואמונתו בישועת הבריטים, נתערערה. אחרי ה"מאורעות", ניסו מנהיגי תנועת הפועלים, לקשור קשרים.עם השכנים וללמוד את אורחות חייהם. דב הוז הקים אז את הארגון קצר הימים, "ברית פועלי ארץ-ישראל", שנועד לאגד את פועלי שני העמים, במעין אחווה מעמדית; אליהו אפשטיין (אילת), חקר, מטעם מוסדות הישוב, את חיי הפלאחים והבדווים, למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות את מדעי המזרח וקשר יחסים עם מנהיגים ערביים; אהרון-חיים כהן, בן העדה הפרסית ואיש ירושלים, חדר – בשליחות המחלקה המדינית של הסוכנות – לאסיפות של ערבים ואסף מידע על המתרחש בקרבם: יהודים שהתגייסו למשטרה הבריטית, בשליחות "ההגנה", השיגו מידע משטרתי בנושא זה.

                אפרים קרסנר (דקל), היה האיש הראשון שהקדיש את כל זמנו לשירות הידיעות של "ההגנה". דקל, שעלה לארץ-ישראל מרוסיה ב-1921, והצטרף למשטרה היהודית החצי-אוטונומית (שלא היו לה סמכויות רבות) של תל-אביב, אסף מידע מיהודים ששירתו במשטרה, וגם משוטרים ומקצינים בריטיים, ומסר אותו למרכז "ההגנה" ולמפקדת המחוז שלה. גם סוחרים יהודיים, שהיו מבקרים בכפרים הערביים, הביאו לו ידיעות, ויחד עם חצקל איש-כסית, הקים ארגון של מלצרים ועובדי בתי מלון, שחבריו עקבו אחרי האורחים והציצו במזוודותיהם. חברי "ההגנה" במחוז תל-אביב, תודרכו למסור למפקדיהם, כל ידיעה בעלת ערך ביטחוני, שהגיעה לאוזניהם במקומות מגוריהם או בעבודתם, ודקל היה נפגש כל יום ג' בשבוע עם המפקדים, בגימנסיה "הרצליה", ומקבל מידיהם את החומר.

                במחוז הצפון, קשר מזכיר מועצת פועלי חיפה, אבא חושי (בשנות העשרים), יחסי ידידות עם דרוזים וערבים רבים. חושי הביא לארץ-ישראל יהודים מסלוניקי והכניס אותם לעבודה בנמל. יהודים אלה, התיידדו עם פועלים דרוזיים, וחושי היה מבקר בכפרי הדרוזים ואף יצא לשליחות להר הדרוזים שבסוריה ולריכוזי דרוזים בלבנון. אף שתיאם את פעולותיו עם המחלקה המדינית של הסוכנות, שמר חושי על עצמאותו, סמך רק על הנאמנים לו ולא תמיד קיבל את מרות "ההגנה", לפיכך, החליט מרכז "ההגנה", למנות איש מודיעין משלו, בחיפה, לכל אזור הצפון. תפקיד זה, הוטל (ב-1932 ), על האדריכל, עמנואל וילנסקי (ילן). ילן היה מדווח על ממצאיו, לאליהו גולומב, ומקבל ממנו הוראות. את עבודתו האזרחית – שותף במשרד אדריכלים עם יוחנן רטנר (לימים, ראש מפקדת "ההגנה") – לא עזב, ואת הש"י החיפאי, הקים בשעות הפנאי שלו ולא קיבל שכר מ"ההגנה". לעומת זאת, שילמה "ההגנה" שכר ליוסף דוידסקו,* שעבד במטה המחוז של המשטרה הבריטית, קשר קשרים עם בריטים ואסף מידע.

                מרכז "ההגנה" קיבל מידע מודיעיני מיהודים, שקשרו יחסי עבודה או יחסי שכנות עם ערבים: אלכסנדר זייד ובניו משייח'-אברק (טבעון). חיים שטורמן מעין-חרוד, יוסף פיין מדגניה, משה פייטלסון מטבריה, נחום הורביץ מכפר-גלעדי ואחרים. הידיעות זרמו במישרין אל אליהו גולומב ודב הוז, ואפרים דקל רשם אותן. בשנות השלושים הראשונות, הוציאה "ההגנה" ליקוטי ידיעות על המתרחש בין הערבים, על סמך ממצאים אלה, ולעלונים אלה ניתן השם, "סקירה". 13

                בשנת 1933, מינה ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, משה שרת, את אליהו ששון, לראש "האגף הערבי" שבמחלקה. ששון, יליד דמשק, היה חבר בתנועה הלאומית הסורית בעלומיו, ערך את עיתונה, "אל-חיאת" והתרועע עם אנשים שמילאו אחר כך תפקידים מרכזיים בתנועה הלאומית הערבית. כשדיכאו הצרפתים את מרד האמיר פייסל, ביולי 1920, ברח ששון לטורקיה, ואחר כך עלה לארץ-ישראל.14 כראש "האגף הערבי" בסוכנות היהודית, היתה לו השפעה על יחסי היהודים והערבים בארץ-ישראל, ועל היחסים בין יהודי ארץ-ישראל ובין מדינות ערב.

                בשנות העשרים האחרונות ובשנות השלושים הראשונות, החריפו הניגודים בין הישוב ובין המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, – שקשרה את עצמה, באידיאולוגיה ובמעשה, עם החוגים הערביים הלאומניים, לרבות קבוצות שהצדיקו טרור נגד יהודים – ואנשי "ההגנה" עקבו אחרי חבריה. במקביל, שתלה המפלגה הקומוניסטית כמה מחבריה, בתוך ארגונים יהודיים – לרבות "ההגנה" – לשם איסוף מידע ולשם השפעה, והי


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה