לבנות את צה"ל מחדש

אורי מילשטיין 22.12.2006 22:47

גרסה ראשונה של מאמר זה התפרסמה בשבועון "מקור ראשון" ב-22 בדצמבר 2006



לדף המלחמה בצפון | קשר לד"ר אורי מילשטיין | לדף הקורס מלחמות ישראל
לאתר הפורום לתחקור קרבות | פורום דעות ועדויות החווה הסינית


  

מכל התחקירים שביצעו קצינים בכירים במילואים על מלחמת לבנון השנייה, וכן מדו"ח מבקר המדינה על אי הכשרת קצינים בכירים, עולה שקיים בצה"ל גידול סרטני עם הרבה שלוחות. אלא שבניגוד לחולים שאינם יכולים להתחמק ממציאות מחלתם, מתחמקים מערכת הביטחון ורוב הישראלים ממצבו של צה"ל, על ידי הינתקות מן המציאות, שהיא מחלה חמורה בפני עצמה. כל עוד לא נרפאה מחלת ההינתקות לא ניתן לרפא שום חולי. זהו מתכון וודאי לקריסה ולהתאיינות.

 במצב דומה נמצא צה"ל גם בינואר 1953, אחרי שגדוד 54 של חטיבת "גבעתי" נכשל פעמיים בביצוע משימה קלה  של פיצוץ בית מחבל בכפר הזעיר  פ'למה, כשישה ק"מ  מצפון-מזרח לקלקיליה.  "ביזיון פ'למה אחרי בזיון תל מותילה ב-1951, יצר תחושה  בקרב ישראלים רבים שאין לנו צבא שמסוגל  להגן על המדינה ושסוף בית שלישי קרב ובא", סיפר סגן אלוף שלמה באום ז"ל , סגן מפקד יחידה 101. ראש אג"מ דאז, משה דיין, כינס את כל מפקדי הגדודים להשתלמות בהבקעת יעד מבוצר  ובדבקות בביצוע  משימות. הוא אמר להם: "יש למצות את המשימה בלי השפעת האבידות". אחד המג"דים שאל: "כמה אבידות, עד איזה גבול?" דיין השיב: "עשרים, שלושים ואפילו חמישים אחוז!"

 

ההשתלמות ב-1953 לא הועילה וצה"ל המשיך להתבזות. זה היה הרקע למהפכת ה-101 שמחולליה היו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון;הרמטכ"ל החדש משה דיין; מפקד יחידה 101 שמונה למפקד גדוד 890, אריק שרון; סגנו של שרון, שלמה באום, והלוחם הבכיר ביחידה מאיר הר-ציון. מהפכת ה-101 הצליחה מאוד בתחום הביצוע הטקטי: היא החדירה  ערכי לחימה לדרג הלוחם, וערכים אלה הם נכסי צאן ברזל גם אחרי 53 שנים. אילולי הם היינו מובסים במלחמת יום הכיפורים וספק אם מדינת ישראל היתה מצליחה להתקיים. אבל מהפכת ה-101  נכשלה בתחום איתור הלקויים והפקת הלקחים, בתחום האופרטיבי ובתחום האסטרטגי, ולא היתה לה שום השפעה בתחום החשיבה הצבאית, משום שבן גוריון ומשה דיין התעלמו מן הליקויים המבניים היסודיים בצה"ל ובעיקר מהעדר מערכת מקצועית של הכשרת קצינים בכלל ושל הכשרת קצינים בכירים בפרט. בית הספר לפיקוד ומטה, המכללה לביטחון לאומי והמכון לחקר המערכה, שנבנו אחר כך, היו והינם מוסדות הכשרה חסרי ערך שנועדו לכסות על ערוות צה"ל, כפי שאפשר גם להבין מדו"ח מבקר המדינה האחרון. מפקדי צה"ל לכל דרגותיהם פועלים בעיקר על פי ניסיונם האישי, ללא תשתית של ממש בהשכלה צבאית ובעיקר בתיאוריה צבאית. ללא תשתית תיאורטית לא ניתן להגיע למקצועיות בשום תחום. האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת חיפה, הנותנות חסות אקדמית לאותם מוסדות, הזנו את עצמם בשביל בצע כסף, וגם לראשיהן יש חלק באחריות למשבר הנוכחי במערכת הביטחון.

 

"צה"ל כמו שהוא היום הוא חסר תקנה"

 

האלוף במילואים דורון רובין אמר לאחרונה בשיחה סגורה כי, לאור הביצועים העלובים של צה"ל במלחמת לבנון השנייה, שלו היה הוא רמטכ"ל, הוא היה נוקט בשיטת משה דיין: מכנס את כל הקצינים הבכירים של צה"ל לסמינר בן שבועיים, מנתח איתם לעומק קרב אחד מרכזי ממלחמת לבנון השנייה, ומלמד אותם על פי ניתוח זה איך צריך לנהוג ברמה האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית.  רובין הוסיף שצה"ל כמו שהוא היום הוא חסר תקנה.

 

האלוף במילואים דורון אלמוג, שתחקר את חטיפת שני החיילים בגבול לבנון שהביאה לפרוץ המלחמה, אמר לאחרונה שבמלחמה התגלו ליקויים קשים בתחום המצביאות ובמקצועיות של הפעלת הכוח היבשתי. ליקויים אלה השפיעו לרעה על תחומים שצה"ל היה חזק בהם באופן מסורתי: רוח לחימה ונחישות.

 

הרמה הנמוכה שנחשפה בהכשרת הקצינים הבכירים והביצועים העלובים  של אותם קצינים, במלחמת לבנון השנייה ובמלחמות הקודמות, מאז מלחמת ששת הימים, מחייבים אותנו לראות את המציאות נכוחה:  אין בצה"ל, בשירות הקבע ובשירות המילואים, קצינים המסוגלים להתמודד עם האתגרים  העכשוויים של ניטרול האיומים על קיומה  של מדינת ישראל. היו שאמרו לאחרונה שצה"ל צריך לעבור "אימון הקמה". כנראה שאין זה מספיק והוא צריך לעבור בנייה מחדש. השאלה הקיומית העיקרית של מדינת ישראל כיום היא  איך להקים מחדש את צה"ל, ומי מסוגל לבצע את המשימה?  

 

מכיוון שאויבינו אינם מעניקים לנו פסק זמן, יש לעבוד במקביל:  להכשיר את המפקדים הבכירים, הכשרה  נוסח דורון רובין;  להכשיר את הקצינים הבינוניים והזוטרים מחדש הכשרה ארוכה הרבה יותר, ולהקים מערכת הכשרה חדשה לצה"ל  שתספק  בעתיד לצה"ל קצינים מקצועיים. המעולים שבהם יהיו במטה הכללי.  במקביל יש להכשיר מחדש את כל עובדי השירות הציבורי, בדרגות הבינוניות והבכירות,  כדי שיבינו את הוויית הצבא והמלחמה ויוכלו לקיים דיאלוג של אמת עם ראשי מערכת הביטחון. כמו כן יש לפתח תרבות ביטחונית מעמיקה כדי שהציבור הרחב יבין את מצבה הביטחוני של ישראל,  ולא ילך כסומא בארובה אחרי הפוליטיקאים ואנשי הצבא.

 זאת תוכנית לשמונה שנים, לאמור –  לשני רמטכ"לים. מי מסוגל לעשות זאת? בוודאי שלא סגל הפיקוד הבכיר של היום, לרבות הרמטכ"ל דן חלוץ. על רובם לפרוש מצה"ל כחבורה שלא סיפקה את הסחורה,התעלמה מן הליקויים בצה"ל, סירבה לשמוע חוות דעת שלא נעמו לאוזניה,  וגרמה נזק בלתי הפיך לצה"ל ולמדינת ישראל. על הדרג הפוליטי למנות רמטכ"ל וסגן רמטכ"ל מן החוץ לתקופת מעבר של שמונה שנים, עד שהמצוינים מקרב אלופי המשנה וסגני האלופים של היום יוכשרו ויבשילו לקבל את עצמם את המנהיגות על צה"ל.

 

  

משימה לשני דורונים

 

המועמדים הטובים ביותר לבצע את המשימה הם האלופים במילואים דורון  רובין ודורון אלמוג, שלחמו יחד –  רובין כמפקד גדוד צנחנים  202 ואלמוג כמפקד פלוגה בגדוד –

במלחמת יום הכיפורים, בסדרת קרבות מדרום למיצרי המיתלה, מול העיר סואץ. על המנהיגות הקרבית של השניים אין עוררין,  הם נמנים על המפקדים הטקטיים המעולים ביותר בכל מלחמות ישראל, ובייחוד במה שנוגע לאומץ לב, מנהיגות קרבית ודוגמא אישית. אבל פיקוד קרבי מעולה עדיין אינו מכשיר אדם להיות רמטכ"ל, בוודאי לא רמטכ"ל שאמור לחולל מהפכה בצה"ל. רפול היה מנהיג קרבי מעולה וכשל כרמטכ"ל. אריק שרון היה מפקד המערכה הטוב ביותר בתולדות ישראל וכשל כאסטרטג. שני הדורונים מתאימים למשימה, משום שבתפקידים בכירים הם גילו אומץ לב אינטלקטואלי  וכושר ביקורת על הבכירים מהם ועל עצמם.  אלה תכונות נדירות בכל אליטה, בוודאי באליטות הצבאיות הנוטות להיות מנותקות מן המציאות בגלל אופיין האנטי-אינטלקטואלי.

במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 הוטלה המשימה המרכזית של המלחמה על אוגדה 162 בפיקוד תת אלוף מנחם עינן – להגיע לכביש בירות דמשק דרך הרי השוף, תוך  24-48 שעות, לנתק את בירות מדמשק ולמוטט בכך את רוח הלחימה של הסורים במזרח לבנון ושל הפלסטינים במערבה. דורון רובין היה מפקד חטיבת שריון 500 באותה אוגדה. מנחם עינן כשל בתפקידו, האוגדה הסתבכה בקרב עין זחלתא מול כוחות שריון וקומנדו סוריים קטנים יחסית, ולא הגיעה לכביש בירות דמשק עד הפסקת האש בתום שבוע ימים. כישלון קולוסאלי זה לא מנע מעייני להיות אלוף בשתי קדנציות. לימים ראיינתי את רפאל איתן שהיה רמטכ"ל המלחמה. הוא סיפר:

 

"אחרי המלחמה קיימתי תחקיר מטכ"לי ראשון  באולם הספורט באיילת השחר בנוכחות כל מפקדי הגדודים ומעלה שהשתתפו במלחמה. היו שם מאות קצינים. על הבמה עלו מפקדי חטיבות בזה אחר זה, ותיארו את מהלכי חטיבותיהם. כולם שיקרו וספרו על הצלחות אדירות נוסח מלחמת ששת הימים. רק מח"ט חטיבה 500 עלה לבמה והודה –  רבותי, עשיתי הרבה שטויות. הגעתי לעין זחלתא, עשיתי שטויות, התברברתי. לא זכור לי  מפקד ברמה שלו שעומד לפני מאות קצינים ומנתח את ליקויי תפקודו. זה היה דורון רובין. אמרתי לעצמי: דורון רובין הוא בעל יושר מוחלט,  הוא צריך להיות בעתיד רמטכ"ל. בסיום הכנס באיילת השחר אמרתי לכל הנוכחים: כולם מחוץ לדורון רובין שיקרו. ניפגש לעוד כנס ואז אני דורש שתאמרו את האמת. הכנס השני היה בבית החייל בתל אביב. שם דברו מפקדי גדודים, ותמונת המלחמה החלה להתבהר. אחדים מהמג"דים דברו אמת. כנס שלישי קיימתי במטכ"ל עם אלופי משנה ומעלה. אני תחקרתי את המפקדים בעזרת הקלטות של שיחות בקשר וצילומי אוויר. שוב רק דורון רובין אמר את האמת. שני מח"טים זרקתי מצה"ל כי שיקרו במצח נחושה."

 

לאחר המלחמה הועלה רובין לדרגת תת אלוף וקיבל פיקוד על אוגדת מילואים. אחד ממפקדי גדודי השריון היה סגן אלוף אבי ליאור. הוא סיפר: "רובין כינס את כולנו בצאלים וערך תרגיל אוגדתי עם תרחישי אמת: גדוד חי"ר מסתער על היעד וגדוד שריון מחפה עליו באש חיה וצמודה  המתקדמת עם הגדוד, כשחייל החי"ר הראשון נושא מעל ראשו פנס. עד אז ומאז לא ביצעו בצה"ל תרגיל כזה בגלל חשש לנפגעים. במבצע שלום הגליל  נהרגו חיילים רבים שלנו במצבים כאלה. הזהרתי את רובין שחיילים מגדוד החי"ר עלולים להיהרג. רובין השיב לי: 'אם לא נתרגל תרחישי אמת באימונים – ניכשל במלחמות'".

 

לאחר שהועלה לדרגת אלוף והיה לראש מחלקת הדרכה במטכ"ל הוציא רובין ב-1989 מסמך רשמי המורה שמשנת 2000 ילמדו בפו"ם פילוסופיה צבאית, אנליזה צבאית, חשיפת ליקויים, ביצוע תחקירי אמת והפקת לקחים. צעדו זה עורר מרד של ממש בקרב הקצינים הבכירים של מחלקת ההדרכה. המרד מצביע על אופיים השלילי. המרד לימד את רובין  שיש לחולל במערכת ההדרכה של צה"ל רפורמה יסודית. אבל לא ניתן היה לו ליישם את תוכניותיו: ב-1991 מונה אהוד ברק לרמטכ"ל וזמן קצר אחרי זה זרק את רובין מצה"ל, כדי להבטיח שקט תעשייתי במטכ"ל. למעשהו זה של אהוד ברק אין מחילה. הפיקוד הבכיר של צה"ל היום לא היה מגיע לכישלון של הקיץ האחרון,  אם היה ניתן לדורון רובין לכונן  מערכת הדרכה מקצועית, לרבות קורסים בנושאים שהוזכרו לעיל. פני הצבא היום היו אחרים.

 

עימות עם האלוף ישראל טל

 

ב-14  באוקטובר 1973  פרצו כוחות שריון מטכ"ל מצריים, בארבעה מאמצים,  לעבר קו המייצרים בסיני. דיוויזיה 4 המצרית פרצה בגזרה הדרומית. לילה קודם שלח רובין את אלמוג לצפות לעבר מפקדת הארמיה השלישית באזור ואדי מאבוק. עם שחר גילה דורון שדיוויזיה מצרית מתקדמת לעברו. הוא לא ברח כדי להציל את חייו  ואת חיי פקודיו, כפי שהיו נוהגים רוב מפקדי הפלוגות בכל הצבאות אלא, ניצב איתן  עם שני ג'יפי תול"ר (תותחים ללא רתע) ושלושה טנקים ששיגר אליו רובין. כוח אלמוג השמיד בגזרתו 30 טנקים מצריים חדישים. בבריחתם הותירו המצרים בשטח עוד 60 טנקים.

 

במלחמת לבנון הראשונה פיקד אלמוג על גדוד קומנדו שכלל את סיירת הצנחנים, את פלוגת החבלה ואת פלוגת הטילים של  חטיבת הצנחנים הסדירה 35, שעליה פיקד יאיר יורם  (יה-יה). את פעולות הלחימה העיקריות של החטיבה ביצע גדודו של דורון שהוביל את החטיבה במסע קרבי ב"ציר תגהוצת", באיגוף מזרחי, וחבר לכביש בירות דמשק בעיירה עליי, במוצאי שבת, יום אחרי הפסקת האש.  זה היה הכוח הראשון של צה"ל שהשיג באותה מלחמה את המשימה העיקרית – לחבור לכביש בירות דמשק.

 

באוקטובר 1999 קיים הרמטכ"ל, שאול מופז, ב"בית דדו" בבסיס פו"ם ברמת השרון מפגש בין אלופי מלחמת יום הכיפורים לאלופים שהיו אז בשירות פעיל ושבמלחמת יום הכיפורים לחמו בקו הדם.  הרמטכ"ל מופז היה ב-1973 מפקד סיירת הצנחנים וביצע פשיטות מוסקות בסוריה. בכיר אלופי 73' היה עוזר שר הביטחון ישראל טל, שעשרים ושש שנים לפני כן היה סגן הרמטכ"ל. טל האריך בדיבורו וטען להפתעת כל הנוכחים  שהמצרים והסורים לא הפתיעו את צה"ל באותה מלחמה וכי צה"ל הגיע מוכן מכל הבחינות. ראשון המגיבים מקרב האלופים הצעירים היה דורון אלמוג, שאחיו הצעיר ערן  נהרג באותה מלחמה וכן נהרגו אחד עשר מחברי מחזורו בפנימייה הצבאית. הוא ביקר את דברי  טל בחריפות. באזני כל הנוכחים הנדהמים  טען האלוף אלמוג שבמלחמת יום הכיפורים היתה הפתעה גם ברמה האסטרטגית, גם ברמה האופרטיבית וגם ברמה הטקטית,  וכי הוא וחבריו לא הוכנו למלחמה כראוי. אלמוג הוסיף כי  אין לאלופי 73' זכות להעניק לעצמם ציונים על תפקודם אז. זכות זאת שמורה ללוחמים,   שלמרות מחדלי טל וחבריו הצילו את עם ישראל. האלוף טל לא ציפה לשמוע ביקורת כזאת במסגרת המנומנמת של המטה הכללי.  עוד בשרותו הפעיל נחשב טל לאדם מטיל אימה שאסור לפגוע בכבודו. בלא שקיבל את רשות הדיבור מהרמטכ"ל, קפץ טל נסער ותקף את אלמוג אישית במלים קשות שחלקן יאות לשוק (או לכנסת) יותר מאשר לישיבה חגיגית. אחרי שעתיים קיבל טל שטף דם במוח.

 

ספק אם דן חלוץ זכר את התקרית ב"בית דדו" כשביקש מדורון אלמוג לחקור את פרוץ מלחמת לבנון השנייה. אם היה זוכר את הדברים לעומקם, ספק אם היה ממנה אותו.  שלא כמתחקרים אחרים, דורון לא עשה הנחות לאיש. הוא קבע: אנשי הסיור יצאו למשימתם כמו לטיול ולא למשימה קרבית, מפקד אוגדה 91 גל הירש הכין תוכניות יפות, אך שום תוכנית לא בוצעה; התוכניות שונו  בקצב של אחת לשעתיים, דבר שבלבל את המפקדים הקרביים והוריד את האמון שלהם במפקדים הבכירים. והפצצה: גל הירש אינו ראוי להיות מפקד עוצבה בצה"ל. מכיוון שגל הירש נחשב לכוכב התורן של צה"ל ולמועמד ודאי לרמטכ"ל בעתיד, ביקורתו של אלמוג לא יכלה להיעצר בגל הירש בלבד, אלא היא נגעה בכל הפיקוד הבכיר של צה"ל.

 

מסורת ה-101

 

דורון רובין ודורון אלמוג שייכים לאסכולת ה-101  השמה את הדגש על חשיפת ליקויים, על תחקירי אמת, על הפקת לקחים ועל קדושת ביצוע המשימה. כמו כל הקצינים הבכירים של צה"ל לדורותיהם גם ההכשרה הצבאית של השניים לקויה.  אך לעומת זאת ניסיונם  הצבאי בכל תחומים עשיר מכל מועמד אפשרי; הם אנשים אינטליגנטים, ובעלי אומץ לב אינטלקטואלי. לטובת עם ישראל ראוי היה כי שניהם יחזור לצה"ל, רובין כרמטכ"ל ודורון כסגנו. אחרי ארבע שנים רובין יפרוש, אלמוג ימונה לרמטכ"ל ויכשיר את סגנו, מקרב אלופי המשנה של היום, לתפקיד הרמטכ"ל. ההיסטוריה האנושית הוכיחה כי טובים השניים מן האחד, משום ששניים יכולים להשלים איש את רעהו ולקיים דיאלוג לפיתוח תובנות. הדוגמא הבולטת ביותר בציוויליזציה הנוכחית היא משה ואהרון. דוגמא מן השנים האחרונות היא שיתוף הפעולה האינטימי בין ראש הממשלה אריק שרון לבין שר האוצר שלו בנימין נתניהו, שהציל את המשק הישראלי מקריסה, למרות ששרון ונתניהו היו צהובים זה לזה. ראש הממשלה ושר הביטחון, אם יצליחו לשכנע את השניים לחזור לצה"ל ולשתף פעולה, גם יועילו מאוד למערכת הביטחון וגם יזכו בקרדיט פוליטי.  אם שני הדורונים יעמדו בראש הצבא, יש סיכוי שהם יוכלו לנקוט בצעדים החריפים המתבקשים –

 לשחרר מן השרות את מי שלא ראוי, וגם להניע פיתוח תרבות צבאית חדשה.

 

כלקח מן העבר לא די למנות את השניים לתפקידים הבכירים ביותר בצה"ל. על ראש הממשלה ושר הביטחון לדאוג אישית שתקום מערכת הכשרה מקצועית לממלאי התפקידים הבינוניים והבכירים בצה"ל ובשירות הציבורי. מערכת זאת תפתח תרבות שלטון וממשל חדשה, ותחדש את פניה של מדינת ישראל.

 

 



Article viewed 4841 times



אורטל אסייג
אבי אדרעי
אביב גרמה
בליג חסן
עלי גלאל
דועא אברהים
ביאן חסן
פראינט
נוהאד
נוהאד
נוהאד
סעיד חמוד
סעיד חמוד
נאהי פתפות
פואד שאער
גאזי נימר
פואד שאער
אדיב סאלח
נוהאד
רועי טמיר
ענבל ארוש
שגיב וינטרוב
שלום יאיר
שגיב וינטרוב
פראינט
יוסי ארביב
יואל בירנבוים
וינוקורוב ארתור
משה נחום
משה נחום
נתי חנוכה
אביב אהובה סעד
הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה